אבי פיקאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבי פיקאר
Avi Picard.jpg
לידה 1967 (בן 51 בערך)
ענף מדעי היסטוריה
ארצות מגורים ישראלישראל  ישראל
מנחה לדוקטורט זאב צחור
פרסים והנצחה
תרומות עיקריות
חקר היחסים הבינעדתיים; פיזור האוכלוסייה

אבי פיקאר (נולד ב-1967) הוא היסטוריון של ארץ-ישראל בתקופת העת החדשה במחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה ע"ש מרטין (זוס) באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקאר נולד ב-1967 בצרפת ובגיל שנתיים עלה לישראל וגדל בירושלים. אביו ברוך נפל במלחמת יום הכיפורים במוצב מילנו. הוא למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר. לקראת שירותו הצבאי הצטרף לגרעין נח"ל לירוחם, ואף על פי שהגרעין התפרק לפני הגיוס, הצטרף פיקאר לגרעיני הנח"ל שהגיעו לירוחם, לאחר שיחרורו מהצבא[1]. בירוחם עסק בהדרכת נוער במדרשת ביחד, שעוסקת בפערים חברתיים, ובעקבות העבודה שם החליט להתמקד בנושא במסגרת לימודיו האקדמים.

את שלושת תאריו האקדמאים עשה פיקאר באוניברסיטת בן-גוריון. את התואר הראשון אותו סיים ב-1994 עשה במחלקה להיסטוריה ובמחלקה למדעי ההתנהגות. את תאריו המתקדמים עשה במחלקה להיסטוריה. את המ.א. סיים ב-1998  וכתב על "העלייה הסלקטיבית מצפון אפריקה, 1952-1954" בהנחיית פרופ' זאב צחור ופרופ' (אז ד"ר) חנה יבלונקה. את עבודת הדוקטורט סיים ב-2004 וכתב על "מדיניות העלייה והקליטה של יהדות צפון אפריקה, 1951-1956", בהנחיית פרופ' זאב צחור. בשנים 20052006 עשה פוסט דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק NYU.

פיקאר החל ללמד במחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ב-2010. לפני כן לימד באוניברסיטת בן-גוריון, במכללת ספיר, באוניברסיטת רטגרס, באוניברסיטת מרילנד, באוניברסיטת ניו יורק, במכללת אחווה, במכללת הרצוג ובאוניברסיטה הפתוחה.

פיקאר מתמחה ביחסים בינעדתיים בישראל; בעלייה לישראל ומדיניות עלייה; בפיזור אוכלוסייה בשנות החמישים; בעיירות פיתוח; ובציונות דתית. הוא התמקד במדיניות העלייה כלפי יהודי צפון אפריקה בשנות החמישים[2]; הוא כתב גם על ההצבעה לש"ס; על איכלוסן של עיירות הפיתוח; על הניסיון לחינוך מסורתי בשנות החמישים; ועל המזרחים בחינוך הממלכתי דתי. ב-2015 זכה בפרס שז"ר לספר הטוב ביותר בתחום תולדות ישראל לשנת 2015 על סיפרו; 'עולים במשורה – מדיניות העלייה של ישראל כלפי יהודי צפון אפריקה – 1951-1956'. בנובמבר 2017 קיבל פיקאר את אות יקיר 'ברית יוצאי מרוקו בישראל' באירוע השנתי שמקיים הארגון.

פיקאר נשוי לעליזה, ואב לחמישה ומתגורר בירוחם. אחיו הוא ד"ר אריאל פיקאר.

פרסומים ומחקרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עולים במשורה – מדיניות העלייה של ישראל כלפי יהודי צפון אפריקה – 1951-1956, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2013. הספר זכה בפרס שז"ר לספר הטוב ביותר בתולדות ישראל לשנת 2015.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "ראשיתה של העלייה הסלקטיבית בשנות החמישים", עיונים בתקומת ישראל 9, 1999, עמ' 338–394.
  • Emigration, Health and Social Control” Journal of Israeli History vol. 22/2 (Autumn 2003), Pp. 32-60.
  • "'מקזבלנקה למושב או לעיירת פיתוח' - קליטת עולי צפון אפריקה ואכלוס הפריפריה הישראלית" בתוך א. בראלי, ד. גוטווין וט. פרילינג (עורכים) ישראל: בין כלכלה לחברה, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2005, עמ' 581–614.
  • "יחסו של עיתון הארץ לעלייה מצפון אפריקה", בתוך ישראל – היסטוריה תרבות וחברה, כרך 10, 2006, עמ' 117–143.
  • "ההצבעה לש"ס - התשובה הרציונלית למצוקה האמוציונלית", בתוך תרבות דמוקרטית כרך 11, 2007, עמ' 151–201.
  • "Soft Religiosity: The Identity of North African Youths in Israel in the 1950’s", Journal for the Study of Sephardic and Mizrahi Jewry, Vol. 2/2 (March 2009) Pp 131-167.
  • "מי ומי ההולכים – איכלוסן של עיירות הפיתוח" בתוך צ. צמרת, א חלמיש וא. מאיר (עורכים), עיירות הפיתוח, יד בן צבי. 2009, עמ' 195–216.
  • "בצבת בממסדים – הניסיון לחינוך מסורתי", קתדרה 134, טבת תש"ע, 2009. עמ' 113–138.
  • שיתופם של המזרחים בחינוך הציוני דתי והדרתם ממנו" בתוך ל. רוזנברג וי. רקנטי (עורכים) זהו (ת) החמ"ד – מאה שנים לחינוך הציוני דתי, יד בן צבי, ירושלים, 2011, עמ' 219 – 232.
  • "חלוצים נשכחים – עולי ארצות האסלאם וההתיישבות לאחר קום המדינה", בתוך: ניר מן (עורך), עלי זית וחרב – קו התלם: עיונים בתפיסות ההתיישבות האסטרטגית ביישוב העברי, יא, ירושלים ורמת-אפעל: כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, תשע"א, עמ' 112–148.
  • “The Reluctant Soldiers of Israel's Settlement Project: The Ship to Village Plan in the mid 1950s”, Middle Eastern Studies, vol. 49/1 (January 2013) Pp.29-46.
  • "ציונות ודת – בין מזרח למערב, בין סתירה להשלמה", מסת ביקורת על הקובץ הציונות לאזוריה, שלושה כרכים בעריכת אלון גל, פעמים, 135 (תשע"ג) עמ' 183–194.
  • "Funding Aliyah: American Jewry and North African Jews, 1952-1956", Studies in Contemporary Jewry, vol. 27(2014), Pp.231 – 247.
  • "ממאבק על משאבים למאבק על זהות – השאלה העדתית בעשור הרביעי" בתוך צבי צמרת ואחרים (עורכים), העשור הרביעי, יד בן צבי, 2016, עמ' 317 – 340.
  • "Like a Phoenix: The Renaissance of Sephardic/Mizrahi Identity in Israel in the 1970s and 1980s" Israel Studies, 22.2 22.2 (2017), Pp.1-25
  • <"Tradition versus Tradition: Mizrahi Pupils in National Religious Schools in Israel, 1948–1990s" Journal of Modern Jewish Studies, (2017), Pp. 1-17.
  • "Building the Country or Rescuing the People: Ben-Gurion’s Attitude towards Mass Jewish Immigration to Israel in the Mid-1950s", Middle Eastern Studies, [forthcoming].
  • "הישראליזציה של העולים מארצות האסלאם – מוסדות החינוך במושבים בשנות החמישים", קתדרה, בדפוס

פרסומים לא אקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "נשאר בפריפריה. מבחירה | אריאל הורוביץ". מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות (בעברית). 19 ביוני 2015. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2017. 
  2. ^ מחקר: מזרחים הועלו לארץ רק כשיכלו לפרנס, NRG
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.