צבי צמרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי צמרת
צמרת במאי 2007
צמרת במאי 2007
לידה 18 בפברואר 1945
נְתַנְיָה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בינואר 2023 (בגיל 77) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי צמרת (18 בפברואר 194529 בינואר 2023) היה היסטוריון, איש חינוך ופעיל ציבורי ישראלי. שימש מנכ"ל יד בן צבי והיה יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך בשנים 20102011.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בנתניה כ"צבי בילינסקי" ולמד בתיכון טשרניחובסקי. את פעילותו החינוכית החל כבר בנערותו, כמדריך צעיר בתנועת "הנוער העובד"[1]. בגיל 20 הצטרף עם גרעין הגשמה לקיבוץ האון שממזרח לכנרת, בו היה חבר בין השנים 1964–1968. צמרת למד בחוגים לחינוך ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1971 החל לנהל את בית הספר התיכון המקיף במדרשת שדה בוקר, והיה למנהל בית הספר התיכון הצעיר ביותר בארץ. אחרי מלחמת יום הכיפורים הקים וניהל את המכונים לחינוך יהודי-ציוני (מלי"ץ). ב-1976 עמד בראש המאבק לשימור מחנה המעפילים בעתלית ובעקבותיו, קבעה הכנסת את מפת שימור האתרים של מדינת ישראל.

בין השנים 19771983 ניהל את בית הספר התיכון המקיף "דנציגר" בקריית שמונה. בשנים אלה יזם את הקמת מפעל האלקטרוניקה "אלקטו-גליל" (יחד עם רפא"ל) ועמד בראש ועדה ציבורית שהביאה להקמת חדר מיון קדמי בעיר.

מ-1983 עד ינואר 2010 כיהן כמנכ"ל יד בן צבי. בתקופת כהונתו יצאו לאור כ-700 ספרים וכתבי-עת (ביניהם: "קתדרה" - כתב עת לתולדות ארץ-ישראל ויישובה, "פעמים" - רבעון בין-תחומי לחקר קהילות ישראל במזרח, ו"עת־מול" - דו-ירחון לתולדות עם-ישראל וארץ-ישראל), נערכו אלפי סמינרים בירושלים בהם השתתפו כ-100,000 איש בשנה (תלמידים, חיילים, סטודנטים, מורים ועוד), נערכו פסטיבלים כגון פסטיבל התנ"ך, פסטיבל הלשון העברית, ימי עגנון ועוד. וכן בוצעו עשרות פרויקטים של תערוכות, ציורי קיר בירושלים, סרטים, תוכניות רדיו ועוד.

ב-1987 נשלח מטעם "נתיב" לברית המועצות ומאז ביקר בה פעמים רבות והיה פעיל בנושא שחרור אסירי ציון והעלייה מברית המועצות לשעבר.

ב-1996 עמד בראש "ועדת צמרת"[2], לבדיקת סדרי הנסיעה בשבת ברחוב בר-אילן בירושלים, אשר הצעותיה התקבלו על ידי בית המשפט העליון וסיימו סכסוך רב שנים – מ-1983 עד 1996 – בירושלים.

צמרת היה מבין מנסחי אמנת כנרת השואפת ליצור מכנה משותף לזרמים והמחנות השונים ציבור היהודי (ימין-שמאל, דתיים-חילוניים וכו') ואף חתם עליה ביחד עם שורה של אנשי ציבור מהימין והשמאל.

מינואר 2010 עד דצמבר 2011 כיהן כיו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. במסגרת תפקידו היה אחראי על התכנים ותוכניות הלימודים של מערכת החינוך מגן הילדים ועד סוף התיכון. כיו"ר המזכירות הפדגוגית הוביל נושאים שונים ביניהם: אחריות על שנת השפה העברית, שינויים בלימודי האזרחות, תוכניות לימודים חדשות בתנ"ך ובספרות, לימוד נושא השואה במגזר הערבי, ביטול המיקוד בכמה מקצועות, שינויים בבונוסים השונים לבחינות בגרות, שינויים במבנה הארגוני של המזכירות הפדגוגית ומינוי ראשי אשכולות לתחומים השונים (מדעים, מורשת, מדעי-הרוח, מדעי-החברה, שפות ואומנויות) ועוד.

צמרת לימד עשרות שנים במוסדות להשכלה גבוהה, ובין היתר לימד בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית ותלמידי M.A ודוקטורט בחוג ליהדות זמננו באוניברסיטת בר-אילן.

החל משנת 2012 לימד במכללת הרצוג באלון שבות ובמכללת שערי משפט. בעבר לימד גם במרכז הבינתחומי בהרצליה.

משנת 2013 העביר צמרת שיעורים בנושאי חברה ומדינה בישיבת ההסדר "אהבת ישראל" בנתיבות, שימש כחבר בכיר בצוות ההיגוי והיעוץ המקצועי של עמותת 'ואהבת למניעת אלימות ופיתוח אמפתיה'.

צמרת היה פעיל בהתנדבות במסגרות שונות וביניהן: "טק-קריירה", יהודים-אתיופים להייטק בקיבוץ נחשון, "קבוצת ירוחם", המכללה החרדית בירושלים ועוד.

נודע שבמהלך חייו, נשלח 6 פעמים לברית המועצות בשליחות "המוסד" כדי לשמר קשר עם הקהילות היהודיות המקומיות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995, זכה בפרס אבי חי בישראל לשנת ה'תשנ"ה, על "תרומתו החינוכית החברתית והתרבותית הייחודית רבת השנים להתקרבות בין יהודים ברוח ערכי המסורת, להעמקת החינוך היהודי-ציוני ולחלוציות בשדה החינוך היהודי בערי השדה".

ב-1998 זכה בתואר יקיר יח"ד, על "מפעליו הברוכים בתחום החינוכי, הציבורי והאקדמי לגישור על הפערים בחברה בין דתיים וחילונים".

ב-2008 זכה בפרס בן-גוריון לשנת תשס"ט על "פעולות רבות-ערך כחלוץ ביוזמות חינוכיות וניהולן כחוקר, מורה ואיש ציבור; על שילוב מופלא של חינוך, אהבת הארץ...; על הקשר עם קהילות ישראל בתפוצות המשתקפים בדרכו ובמעשיו, בם תרם להגשמת חזון בן-גוריון והפיכתו למציאות."

ב-2013 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות לשנת תשע"ג "על חינוך דורות של ישראלים להכרת המורשת וידיעת הארץ; על פעילותו לטובת עם ישראל בעיירות פיתוח בגליל ובנגב; על תרומתו לקליטת העלייה מכל קצות תבל".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לתמר, אב לארבעה ילדים וסב לשני נכדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ימי כור ההיתוך, ועדת חקירה לחינוך ילדי העולים (1950), הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון וקריית שדה-בוקר, 1993
  • עלי גשר צר, מערכת החינוך בשנות המדינה הראשונות, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון והמכון למורשת בן-גוריון, קריית שדה-בוקר, 1997
  • The Melting Pot in Israel מהדורה מתורגמת ומורחבת של הספר ימי כור ההיתוך. State University OF New York Press, 2002
  • לח"י - לוחמי חירות ישראל, הוצאת משרד החינוך והתרבות 1975
  • הערכים על לח"י אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992
  • החינוך בעשור הראשון, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, תשס"ג 2003
  • מארץ הצביקה לארץ הצבי - אוטוביוגרפיה, ידיעות ספרים, 2023

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן כתב עשרות מאמרים שפורסמו בכתבי עת אקדמיים (קתדרה, עיונים בתקומת ישראל, הציונות ועוד) ובבמות ציבוריות (האומה, פתחים, שדמות, ארץ אחרת, אלפיים ועוד).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי צמרת, מארץ הצביקה לארץ הצבי - אוטוביוגרפיה, ידיעות ספרים, 2023.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד טברסקי, ‏"השאלה הגדולה שמעסיקה אותי היא איך להפוך את החינוך ליותר ערכי ומעניין", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 באפריל 2017
  2. ^ ועדת צמרת, באתר השבת הציבורית
  3. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: גאולה כהן