תכלת (כתב עת)
 | |
| המהדורה האמריקאית של "תכלת" – Azure | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1996–הווה (כ־30 שנה) |
| תוכן | |
| שפה |
אנגלית |
| ISSN | 0793-6664 |
| שידור והפצה | |
|
tchelet | |
  | |
תכלת: כתב עת למחשבה ישראלית הוא רבעון שיצא לאור על ידי מרכז שלם בשנים 1996–2012.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1996 יסדו יורם חזוני, דוד חזוני, דניאל פוליסר ואופיר העברי את כתב העת של מרכז שלם – "תכלת". כתב העת ראה אור גם בגרסה אנגלית בשם Azure: Ideas for the Jewish Nation[1]. העורך הראשי הראשון של העיתון היה אופיר העברי, אך בהמשך שימשו כל ארבעת המייסדים כצוות עריכה והחל מ-1999 הצטרף לצוות העריכה גם אסף שגיב.
ב-2003 נקלע כתב העת לסכסוך עם ערוץ התכלת, שהחל לפעול באותה עת, על השימוש בשם "תכלת". הוא הגיש תביעה לבית משפט בדרישה שהערוץ ישנה את שמו, מאחר שיש לו סימן רשום על השם "תכלת" והחשש שהשם הדומה יגרום לבלבול בציבור[2]. לטענתו שני הגופים עוסקים בנושאי יהדות, ציונות וישראליות, אך בעוד שכתב העת "תכלת" פיתח במהלך השנים תפיסת עולם של יהדות משותפת, בה מתקיים דו-שיח מתמיד בין רעיונות מתוך ומחוץ ליהדות, אופיו המסתמן של הערוץ המסורתי יהיה דתי-אורתודוקסי בלבד[3]. לבסוף הושגה פשרה לפיה שם הערוץ יהיה" "ערוץ המסורת והיהדות תכלת" (במקום רק "תכלת")[4].
ב-2005 שימש גם מיכאל אורן כאחד מצוות העורכים. בשנים 2004–2007 העורך הראשי של כתב העת היה דוד חזוני, ובשנים 2007–2012 מילא אסף שגיב את התפקיד.
על כתב העת
[עריכת קוד מקור | עריכה]"תכלת" כלל מסות מקוריות ומאמרי ביקורת בענייני הגות יהודית ופילוסופיה כללית, מדיניות ציבורית, מגמות תרבותיות והיסטוריה של עם ישראל. בנוסף, תרגם כתב העת מאמרים קלאסיים בנושאי פילוסופיה, מחשבה מדינית ותרבות. משמעות השם "תכלת" נובעת מהחשיבות הסמלית של פתיל התכלת בציצית במסורת היהודית.
המאמרים שהתפרסמו בכתב כעת ביטאו בדרך כלל עמדה ימנית מבחינה פוליטית, שמרנית מבחינה תרבותית וקפיטלסטית מבחינה כלכלית. אורי רם הגדיר את כתב העת "לאומני"[5]. לעומתו, אסף שגיב העורך תיאר את עיתונו כך: "אנחנו לא ביטאון ואין לנו אידאולוגיה רשמית כלשהי. "תכלת" הוא סופרמרקט של דעות. אנחנו לא מזוהים פוליטית ואין לנו עניין בזיהוי כזה. אנחנו רוצים להביא קולות מכל קצווי הקשת, כולל קולות ביקורתיים ורדיקליים, כל עוד הם מנוסחים היטב ומציגים רעיון מעניין ומאתגר"[6].
"תכלת" תיאר את עצמו כ"במה לחשיבה מקורית בעניינים הנוגעים לעם היהודי ולמדינת ישראל" ואפיין את כותביו כ"מגוון רחב של כותבים צעירים ומנוסים, המאוחדים במחויבותם לביסוסה של מדינת ישראל כמדינה חזקה, יהודית וחופשית, ולקיומה של מסורת יהודית עשירה ומשגשגת."
תקציבו השנתי של כתב העת היה גבוה בהרבה משל כתבי עת מקבילים בישראל ועמד על כחצי מיליון דולר[7].
ב-2011 יצא לאור בהוצאת כנרת הספר "חקירות ודרישות", שאיגד בתוכו מבחר מאמרים בנושאים שונים מבין גליונות "תכלת".
בפברואר 2012 הופיע הגיליון האחרון של כתב העת[8]. בדברי הסיכום שהופיעו במאמר המערכת באותו גיליון נכתב כי "צרוף מצער של נסיבות אינו מאפשר לנו להמשיך להפיק את המוצר האיכותי שהתרגלתם לקבל".
עם הוצאתו לאור של כתב העת "השילוח" ב-2016 על ידי קרן "תקווה" בישראל, הוצג כתב העת החדש כמי שמבקש להמשיך את המפעל האינטלקטואלי של "תכלת"; הארכיון המקוון של "תכלת" מועבר בשלבים לתוך אתר "השילוח".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תכלת- אתר האינטרנט הרשמי של תכלת (באנגלית)
- ארכיון כתב העת תכלת
- אפרים לפיד, ציונות במיטבה, באתר הארץ, 11 בינואר 2004
- בעז כהן, באנו חושך לגרש, באתר גלובס, 7 באפריל 2008
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ נסים קלדרון, הימין החדש, קווים לדמותו, באתר הארץ, 9 ביולי 2007
- ↑ כתב העת "תכלת" נגד ערוץ "תכלת", באתר הארץ, 8 במרץ 2003
- ↑ אמיר הלמר, כתב העת "תכלת" מערער לעליון: מבקש למנוע מהערוץ המסורתי תכלת מלהשתמש בשמו כדי למנוע בלבול בין השמות, באתר TheMarker, 30 במרץ 2003
- ↑ ערוץ המסורת היהודית ייקרא "ערוץ התכלת", באתר הארץ, 17 ביוני 2003
- ↑ אורי רם, הזמן של הפוסט: לאומיות והפוליטיקה של הידע בישראל, עמוד 115, רסלינג, 2006.
- ↑ בועז כהן, באנו חושך לגרש, באתר גלובס, 7 באפריל 2008
- ↑ אורן פרסיקו, מבצע בחנויות היוקרה, באתר העין השביעית, 20 בנובמבר 2011
- ↑ דבורית שרגל, ב-12:00 תתכנס התקשורת, בבלוג ולווט אנדרגראונד, 20 בנובמבר 2011.