אברהם אמינוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי אברהם אמינוף
הרב אברהם אמינוף.jpg
הרב אברהם אמינוף
לידה 1857
תרי"ז
פטירה 1939 (בגיל 82 בערך)
ט' בשבט תרצ"ט
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות שכונת הבוכרים, ירושלים
השתייכות הקהילה הבוכרית
חיבוריו ליקוטי דינים, שולחן טהור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הרב אברהם אמינוף, 1925

הרב אברהם אמינוף תלמודי (ה'תרי"ז, 1857 - ט' בשבט ה'תרצ"ט, 1939) היה רבה ומנהיגה של הקהילה הבוכרית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1857 (ה׳תרי"ז) בבוכרה, לרבי בנימין ולציפורה. בבגרותו למד בישיבה של סבו, רבי פנחס הידוע בכינוי "פנחס הקטן"[1], אשר היה חתנו של רבי יוסף ממן מערבי[2].

בשנת 1871 (ה׳תרל"א) למד לצד הרב יוסף כוג'הינוף והרב שלמה מוסיוף בישיבתו של השד"ר הרב יהושע שושן, בה צמחה הנהגתה העתידית של יהדות בוכרה. לאחר מכן עבר עם משפחתו ועם הרב יוסף כוג'הינוף להתגורר בעיר סמרקנד, שם פעל רבות בקרב היהודים לחיזוק ידיעותיהם בלימוד התורה ובקיום המצוות.

רבה של הקהילה הבוכרית בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1889 (ה׳תרמ"ט) עלה מבוכרה לישראל והשתכן בירושלים. בשנים אלו גדל זרם העולים לישראל מארצות אסיה התיכונה, ובעידודו של הרב יעקב מאיר הוקמה חברת "חובבי ציון" במטרה לספק את צורכי הקהילה הבוכרית בירושלים. יחד עם חבריו הרב שמעון חכם הרב שלמה מוסיוף, הרב יוסף כוג'הינוף ועוד, הקימו שכונה בשם "רחובות" (המכוּנה כיום "שכונת הבוכרים") לבני הקהילה.

בשנת 1891 (ה׳תרנ"א) התמנה לשמש כרבה של הקהילה היהודית הבוכרית בירושלים וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו.

חיי שכונת "רחובות" עד מלחמת העולם הראשונה התנהלו בפיקוח ועד השכונה אשר רבי אברהם עמד בראשו, הוועד זכתה לתמיכת מוסדות השלטון המקומיים ונהנה מיוקרה רבה בקרב בני הקהילה בארץ ומחוצה לה, פעילות הוועד הייתה רחבה וסיפקה את כל צורכי התושבים.

בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 פעל הוועד רבות למען בניית השכונה ומוסדותיה, בתקופה זו נבנו בשכונה בנייני פאר ובניהם "הארמון", בית דוידוף (אשר שימש כמשכנה של הגימנסיה העברית), בית משהיוף (אשר היה הבית הגדול בשכונה, כחמישה דונמים שטחו). על מנת לאפשר גם בני הקהילה מועטי היכולת לגור בשכונה הוקמו 25 בתי דירות אשר היו כמעין "שיכון" ומחירן היה נמוך ממחירו של בית פרטי וכן הוקם במרכז השכונה חצר אשר כולה נבנתה מכספי הקדש ואשר פעלו בה חמישה בתי כנסת, ישיבות, תלמוד תורה של הקהילה ובור מים גדול אשר שימש את תושבי החצר הרבים. הוועד דאג לסלילת כבישים ונטיעת עצים בשכונה "גן אילנות ופרחים כדי להיות אוויר חשוב לילדים"[3].

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם נפטר ב-29 בינואר 1939 (ט' בשבט ה'תרצ"ט). רחוב "אברהם תלמודי" בשכונת הבוכרים בירושלים נקרא על-שמו.

לאחר פטירתו מונה הרב משה יצחקוף הכהן לשמש כרב העדה.

פועלו הספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את כל ספריו הוציא רבי אברהם בירושלים ושלח אותם לבוכרה כדי שיופצו לרבים ללא תשלום, כל ספריו היו מנוקדים וחלקם תורגמו לתג'יכית על ידי רבי שמעון חכם. ספרו העיקרי הוא "ליקוטי דינים" הכולל דינים והלכות מעשיות לכל השנה על פי מנהגי יהדות בוכרה, וכך כתב בהקדמתו לחלק א' של ספרו:

חלק ראשון, אשר לקטתי ואספתי במאמרים, מפי ספרים וסופרים, דינים הנצרכים, משולחנם של מלכים, פוסקים אחרונים ובראשם מרן זכרו לברכה, גדול הסגנים, אנא זעירא דמן חברייא, עפר רגלי החכמים, הצעיר בעבדי ה', אברהם אמינוב ס"ט, יליד בוכארה, תושב עיר הקודש, ירושלים תבנה ותיכונן במהרה בימינו, וכדי לזכות את רבת בני עמי, יושבי בוכארה ואגפיה, למען ילמדו ויבינו מרבית המון העם, נער וזקן, איש ואישה, פשוט ובעל מלאכה, העתקתים ללשון פרסי צח, באותיות מרובעות ובנקודות...

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים אשר נערכו והודפסו על ידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המכונה גם "מולא נייאז", (תקס"ה, 1805 - תרל"ח, 1875).
  2. ^ (תק"א, 1741 - תקפ"ג, 1823).
  3. ^ מפרוטוקול ישיבת החברה בשנת תרס"ז, 1906.