אברהם גרודזינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אברהם גרודזינסקי
אין תמונה חופשית
תאריך לידה תרמ"ד
תאריך פטירה כ"ט בתמוז תש"ד (בגיל 61 בערך)
תאריך לידה לועזי 1883
תאריך פטירה לועזי 1944
השתייכות רבני פולין, רבני ליטא, תנועת המוסר
תחומי עיסוק תנ"ך, ש"ס, אגדה, הלכה ומוסר
רבותיו הסבא מסלבודקה, הרב נתן צבי פינקל

הרב אברהם גרודזינסקי[1] (תרמ"ב[2] - כ"ט בתמוז תש"ד; ‏1884 - 13 ביולי 1944) היה מרבני תנועת המוסר. כיהן כמשגיח של ישיבת כנסת ישראל בסלובודקה (פרבר של קובנה) בליטא. בשנים האחרונות לפני השואה כיהן גם כראש הישיבה. נרצח על ידי הנאצים בגטו קובנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בוורשה לרב יצחק. בגיל 17, נסע ללמוד בישיבת סלובודקה, והיה לאחד מתלמידיו של הרב נתן צבי פינקל, "הסבא מסלובודקה". בגיל 21, נשלח על ידי רבי נתן צבי - יחד עם שלושה תלמידים מובחרים נוספים - לישיבת טלז לסייע לרבי אליעזר גורדון להנהיג את שיטת המוסר בישיבתו. בגיל 24, לאחר הצלחת המשימה, שב לסלובודקה וצורף להנהלת הישיבה.

בתרע"א נישא לחסיה בתו של רבי דב צבי הלר משגיח בישיבה ממקורביו של הסבא מסלבודקה ומתלמידי הסבא מקלם.

במלחמת העולם הראשונה נדדה הישיבה למינסק ומשם לקרמנצ'וג שבאוקראינה, תלמידי הישיבה נאלצו להתחמק משרות בצבא הרוסי, בד בבד סבלו ממגפות שפרצו באופן תדיר, בתקופה זו התגלה הרב גרודזנסקי כמנהיג ומחנך הרגיש לסבל הזולת.

בתרפ"ה נשלח על ידי הנהלת הישיבה להקים את הישיבה בארץ ישראל ביחד עם הרב יחזקאל סרנא. לאחר שהקים את הישיבה בחברון נשאר בארץ כמה חודשים לביסוס הישיבה, ואחר כך חזר לסלובודקה ומתרפ"ז כיהן שם כראש הישיבה וכמנהל הרוחני בעקבות עלייתם לארץ ישראל של "הסבא מסלבודקה" והרב משה מרדכי אפשטיין כדי לעמוד בראש הישיבה שבחברון.

היה מומחה בחכמת הנפש ובאמצעותה עיצב את אישיותם של תלמידיו. הפיץ את שיטת המוסר בכתיבת מאמרים בכתב העת "תבונה" שהוציאו תלמידי ישיבת סלובדקה. את חידושיו בתורת המידות יישם קודם כל בעצמו.

תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה, הנאצים כבשו את מזרח פולין וסיפחו אותה לליטא, ופליטים יהודים רבים נמלטו מפולין לוילנה במטרה להינצל ורבים מהם משם עברו לקובנה כדי לארגן אפשרות לברוח מאירופה אל מעבר לים. יחד עם הרב חיים עוזר גרודזנסקי מווילנה, פעל להצלת יהודים רבים ככל האפשר. במקביל פעל לסייע לבני הישיבה ולתלמידי חכמים שנקלעו לוילנה. כל זאת עשה למרות החמרת מחלתו.

בכ"ז בסיוון תש"א (22 ביוני 1941), כבשו הגרמנים את ליטא. על אף התגברות המצוקה, המשיכו ללמוד תורה הרב גרודזינסקי ורבנים וראשי ישיבות נודעים שהסתתרו בביתו. באחד הימים, חיילים נאצים פרצו לביתו ורצחו כמה רבנים. הרב גרודזינסקי ניצל בהזדמנות זו משום ששכב בעליית הגג. במקרים אחרים ניצל בזכות מסירות נפשם של יהודי קובנה.

בכ"ב בתמוז תש"ד (8 ביולי 1944), העבירו הנאצים את היהודים הנותרים למחנה ריכוז מחוץ לעיר. הרב גרודזנסקי אושפז בבית חולים עקב מחלתו, ובכ"ז בתמוז תש"ד (13 ביולי 1944), הציתו הנאצים את בית-החולים על חוליו. מאות חולים יהודיים נשרפו חיים, ובהם הרב גרודזינסקי וכן ילדים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הרב משה גרודזינסקי שהיה משגיח של ישיבת תורת חיים בוורשה ועלה לארץ, נרצח בפרעות תרפ"ט.

הרב אברהם גרודזינסקי נשא את בתו של המשגיח הקודם בישיבת סלובודקה, הרב דב הירש הלר. בתו השנייה של הרב הלר, איטה עטיל, נישאה לרב יעקב קמינצקי.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תורת אברהם - מאמרים ושיחות מכתבי ידו של הרב גרודזינסקי, ירושלים תשכ"ג.
  • מאמרי מוסר חשובים בכתב העת "תבונה" של ישיבת סלובודקה. (מאמר הלכה ואגדה).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם משפחתו נכתב גם גרודזנסקי, גרודז'ינסקי או גרודז'נסקי.
  2. ^ ביוגרפה אודותיו בהקדמה לספרו "תורת אברהם"