אדוארד ג'קסון

אדוארד ג'קסון
Edward L. Jackson
	אדוארד ג'קסון
לידה	27 בדצמבר 1873; מחוז הווארד, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	18 בנובמבר 1954 (בגיל 80); אורלינס, אינדיאנה, ארצות הברית
שם מלא	אדוארד ל. ג'קסון
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות גרין היל, אורלינס, אינדיאנה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	12 בינואר 1925 – 14 בינואר 1929; (4 שנים)
סגן מושל אינדיאנה	פ. הרולד ואן אורמן
	→ אמט פורסט ברנץ' הארי לסלי ←
	22 בינואר 1920 – 27 בנובמבר 1924; (4 שנים ו־44 שבועות)
תחת מושלי אינדיאנה	ג'יימס גודריץ' ; וורן מקריי ; אמט פורסט ברנץ'
	→ ויליאם רואץ' פרד שורטמאייר ←
	27 בנובמבר 1916 – 21 בנובמבר 1917; (51 שבועות ו־3 ימים)
תחת מושלי אינדיאנה	סמואל רלסטון ; ג'יימס גודריץ'
	→ הומר ל. קוק ויליאם רואץ' ←

אדוארד ל. ג'קסון (באנגלית: Edward L. Jackson;‏ 27 בדצמבר 1873 – 18 בנובמבר 1954) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-32 בשנים 1925–1929. קודם לכן הוא כיהן כמזכיר המדינה של אינדיאנה.

ג'קסון היה קשור למנהיגי הקו קלוקס קלאן באינדיאנה, והיה מעורב בכמה שערוריות פוליטיות. הוא הואשם על כך שקידם את מדיניות הקלאן כאשר כיהן בתפקידו. ב-1927 הוא נחקר ונשפט על האשמות בשוחד שהיו קשורות לניסיונו לשחד את המושל הקודם, וורן מקריי, אך לא הורשע, שכן חלה התיישנות על עבירותיו. לאחר תום כהונתו כמושל הוא עזב את החיים הפוליטיים בחרפה ולא התמודד יותר על משרה ציבורית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארד ג'קסון נולד במחוז הווארד שבאינדיאנה כבנם של פרסלי ומרי האוול ג'קסון. המשפחה הייתה חברה בכנסיית חניכי המשיח (אנ'). אביו היה עובד חרושת. כנער חילק ג'קסון עיתונים במקביל ללימודיו בבית הספר. לאחר סיום לימודיו הוא עבד בבית חרושת.

במקביל החל ג'קסון ללמוד משפטים בקריאה עצמית במשרד עורכי דין. ב-1893 הוא התקבל ללשכת עורכי דין ופתח משרד משל עצמו. המשרד לא הצליח בהתחלה, והוא עבד במפעל לייצור לבנים כדי שתהיה לו הכנסה יציבה. ב-1897 נשא ג'קסון לאישה את רוזה וילקינסון. לזוג נולדו שתי בנות. רוזה נפטרה באוקטובר 1919 במהלך מגפת השפעת הספרדית. כשנה לאחר כן נישא ג'קסון בשנית ללידיה ביטי פירס. הזוג אימץ בן, שנקרא גם הוא אדוארד ג'קסון. ב-1898 כבר היה עיסוקו של ג'קסון בעריכת דין עיסוק במשרה מלאה. הוא טיפל בתיקים רבים עבור משרד התובע של מחוז הנרי.

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1901 התמודד ג'קסון בהצלחה על משרת התובע המחוזי ושימש בתפקיד עד 1906. ב-1907 הוא נבחר כשופט מחוזי וכיהן על כס השיפוט עד 1914. בתקופה זו הוא צבר בסיס חזק של תמיכה פוליטית.

הפופולריות שלו במפלגה הרפובליקנית סייעה לו לזכות ב-1916 במועמדות המפלגה לתפקיד מזכיר המדינה, ובבחירות הכלליות הוא נבחר לתפקיד. עם זאת, תקופת כהונתו בתפקיד הייתה קצרה, שכן עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא התפטר כדי להתגייס לצבא ארצות הברית. הוא הוצב כקפטן בנובמבר 1917 בטולידו אוהיו. עד מהרה הוא הועבר לבטל קריק, מישיגן, ולאחר מכן ללפאייט, אינדיאנה, שם הוא קודם לדרגת מייג'ור וקיבל את הפיקוד על מתקן אימונים. הוא המשיך לאמן מתגייסים חדשים עד ששוחרר מהצבא בפברואר 1919.

מזכיר המדינה של אינדיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום שירותו הצבאי פתח ג'קסון משרד עורכי דין חדש בלפאייט. ב-1920 מינה אותו מושל אינדיאנה ג'יימס גודריץ' פעם נוספת כמזכיר המדינה לאחר פטירתו של המזכיר הקודם, ויליאם רואץ', בינואר אותה שנה.

ב-1922 התמודד ג'קסון על התפקיד בזכות עצמו ונבחר. הוא היה מעוניין להתמודד על משרה בכירה יותר, והחל לחפש תמיכה להתמודדותו על משרת המושל. אין שום עדות על כך שג'קסון היה חבר בקו קלוקס קלאן, אך היו לו קשרים עם "הדרקון הגדול" ("Grand Dragon") של הקלאן באינדיאנה, די. סי. סטיבנסון, שדן עמו בנושאים שלארגון היה עניין בהם, כמו חיסול השפעתם של קתולים, יהודים ואפרו-אמריקאים.

אף על פי שהיקף ההשפעה של הקלאן באותה תקופה לא הייתה ידועה, הארגון טען שחבריו מחזיקים יותר ממחצית מהמושבים באספה הכללית של אינדיאנה, ואחוז גבוה בממשל המקומי במדינה. היסטוריונים מעריכים שכמעט שליש מתושבי המדינה היו חברי הקלאן. באותה תקופה קיבל הציבור את חברי הארגון כמגיני הצדק, המוסר והאמריקניזם. המוניטין של הארגון והשפעתו הובילו את ג'קסון להחליט על קבלת תמיכתם. רבים מתושבי אינדיאנה חששו שהקלאן ישיג את השליטה בבית המחוקקים המדינתי ב-1924. עם זאת ההיסטוריון ג'יימס מדיסון ציין ש"מאמציו של הקלאן הסתיימו בכישלון כמעט מוחלט".^[1]

עד מהרה הגיע ג'קסון למסקנה שקשריו עם מנהיגי הקלאן היו בעייתיים, שכן הארגון החל לדרוש ממנו לנקוט בצעדים מסוימים. לסלידתו של המושל וורן מקריי הוא העניק לקלאן צ'רטר מדינתי, שהיה אחד מפקידי הממשל היחידים במדינה שניסו להיאבק בהם. ג'קסון פעל כדי לשכנע את מקריי לתמוך בסדר היום של הקלאן, וב-1923 הוא הציע לו שוחד בסכום של 10,000 דולר בשמו של סטיבנסון, אם הוא יאייש כמה משרות ציבוריות בחברי הארגון. מקריי, שהיה אדם אמיד מאוד, דחה את ההצעה ונפגע ממנה מאוד. התנהלות זו בין השניים הייתה מאחרי הקלעים ולא נודעה אז בציבור.

מושל אינדיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה לא הייתה לתמיכת הקלאן בג'קסון השפעה משמעותית על ציבור הבוחרים כאשר הוא התמודד בבחירות הכלליות למשרת מושל אינדיאנה מול מועמד המפלגה הדמוקרטית, קרלטון ב. מקולוק. הרפובליקנים לא רצו שג'קסון יקבל תמיכה גלויה מהקלאן מתוך חשש שהדבר יזיק לסיכויי הבחירה של מועמדים שלהם למשרות נוספות. כדי לפתור את הבעיה, נשא ג'קסון נאום בו הוא הבטיח "זכויות אזרחיות וחופש דת מלא ליהודים, לקתולים ולשחורים". אף על פי שהצהרתו הייתה למעשה מס שפתיים לסובלנות, נמנעו מנהיגי הקלאן מלתמוך במועמדותו.

בבחירות הכלליות זכה ג'קסון בכמעט 100,000 קולות, זאת על אף שהוא איבד כמעט את כל קולות האפרו-אמריקאים למקולוק. ב-12 בינואר 1925 הוא הושבע כמושל. הוא הביע את הצורך לנהל את הממשלה באופן יעיל כלכלית. ממשלו פיקח על פרעון של 3.5 מיליון דולר מחובות המדינה ועל הפחתה משמעותית במיסים. הוא גם הרחיב את תשומת ליבו למחלקת השימור של המדינה. בתמיכתו הוקמו הפארק המדינתי של חולות אינדיאנה (אנ') ופארק הזיכרון של ג'ורג' רוג'רס קלארק (אנ').

חוק היובש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמושל, ג'קסון תמך מאוד בחוק היובש. האספה הכללית של אינדיאנה העבירה חוק להרחבת הענישה ותקופות המאסר למפירי החוק. חוק זה סגר כמה פערים בחוקי היובש, כמו איסור על מכירת ויסקי למטרות רפואיות. עד מהרה הסתבך ג'קסון בשערורייה זוטא כאשר רעייתו חלתה ב-1925. הוא רכש באופן אישי ויסקי רפואי, ורעייתו החלימה ממחלתה. עד מהרה נודע על מעשיו, אך הוא ביקש את סליחת הציבור. הוא הבטיח לקהל הבוחרים שתפילותיהם ולא הוויסקי הם אלו שריפאו את אשתו.

יחסיו עם הקו קלוקס קלאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 1925 נפטר מושל אינדיאנה לשעבר סמואל רלסטון לאחר כשנתיים של כהונה בסנאט של ארצות הברית, וג'קסון היה צריך למנות לו מחליף. בעצתו של סטיבנסון הוא בחר בארתור ריימונד רובינסון. מנהיגי הרפובליקנים זעמו על ג'קסון על בחירתו זו, שכן הם העדיפו את הסנאטור לשעבר אלברט ג'. בוורידג'. מתנגדיו של ג'קסון החלו לטעון שהקלאן שלט בלשכת המושל.

בשנה שלאחר מכן הורה התובע הכללי של אינדיאנה, ארתור ל. גיליאום, על מעצרו של אדוארד שומקר, מנהיג ליגת מתנגדי השתייה של אינדיאנה. הוא האשים אותו בביזיון בית המשפט בשל כך שעלונים שהוא הפיץ תקפו את בית המשפט העליון של אינדיאנה. בעלונים אלה האשים שומקר את בית המשפט באכיפה רפה של חוקי היובש. הוא הורשע ונדון לעבודות שירות בחווה באינדיאנה. בשל העובדה ששומקר היה מנהיג מפתח של תומכי הרפובליקנים, העניק לו ג'קסון חנינה. גיליאום עתר על כך לבית המשפט העליון של אינדיאנה, שפסל את החלטת החנינה, ובעקבות כך ריצה שומקר את עונשו.

בעיות קשות המשיכו ללוות את ג'קסון. ב-1925 נעצר סטיבנסון ונשפט על האונס והרצח של מגדה אוברהולצר (אנ'). הוא הורשה ונדון למאסר עולם. הוא דרש שג'קסון יעניק לו חנינה, אך המושל סירב. בזעמו, החל סטיבנסון ב-1927 לתת לכתבי העיתון "אינדיאנפוליס טיימס" שמות של אנשים ששולם להם שוחד על ידי הקלאן ושלקחו חלק בפעילות בלתי חוקית. הוא החזיק ב"קופסה שחורה" של תיעוד שסיפק את העדויות לרבות מהאשמותיו. במסגרת זו הוא חשף את ניסיונו של ג'קסון לשלם שוחד למקריי בסכום של 10,000 דולר כמה שנים קודם לכן.

מספר רב של קבוצות דתיות ואזרחיות באינדיאנה דרשו את התפטרותו של ג'קסון. כמו תיקי שוחד רבים של הקלאן, הובא המקרה שלו בפני בית המשפט. המשפט הסתיים במבוי סתום בהחלטת חבר המושבעים וההרשעה נמנעה עקב התיישנות. על אף תוצאת המשפט, נמתחה ביקורת רחבה על ג'קסון ברחבי המדינה. הוא סיים את תקופת כהונתו בחרפה והקריירה הפוליטית שלו הסתיימה. כוחו של הקלו קלוקס קלאן באינדיאנה קרס והשערוריות תרמו לירידה במספר חברי הארגון בכל ארצות הברית.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום כהונתו כמושל חידש ג'קסון את עיסוקו בעריכת דין, ופתח משרד באינדיאנפוליס. הוא חי שם עד 1937, אז עבר לחווה גדולה שרכש ליד העיירה אורלינס שבאינדיאנה, שם הוא גידל בקר ומטע תפוחים, והיה פעיל בכמה מועדונים מקומיים. ב-1948 הוא לקה בשבץ מוחי קשה שהותיר אותו מוגבל לשארית חייו.

אדוארד ג'קסון נפטר בביתו ב-18 בנובמבר 1954. הוא נטמן בבית הקברות גרין היל שבאורלינס.