ג'יימס וייטקומב

ג'יימס וייטקומב
James Whitcomb

ג'יימס וייטקומב
לידה	1 בדצמבר 1795 רוצ'סטר, ורמונט, ארצות הברית
פטירה	4 באוקטובר 1852 (בגיל 56) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות קראון היל, אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת טרנסילבניה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
סנאטור מטעם מדינת אינדיאנה 4 במרץ 1849 – 4 באוקטובר 1852 (3 שנים ו־30 שבועות) → אדוארד האנגאן צ'ארלס קטקרט ←
מושל אינדיאנה ה־8 6 בדצמבר 1843 – 27 בדצמבר 1848 (5 שנים) סגני מושל אינדיאנה ג'סי ברייט פריס דנינג → סמואל ביגר פריס דנינג ←
חבר הסנאט של אינדיאנה 5 בדצמבר 1830 – 4 בדצמבר 1836 (6 שנים)

ג'יימס וייטקומב (באנגלית: James Whitcomb;‏ 1 בדצמבר 1795 – 4 באוקטובר 1852) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אינדיאנה השמיני וכסנאטור מטעם מדינתו. כמושל שכיהן במהלך מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, הוא פיקח על הקמת הכוחות הצבאיים של מדינתו וגיוסם. הוא הוביל מהלך להחלפת חוקת אינדיאנה והיה בעל תפקיד חשוב בוועידה לחקיקת החוק שמנע מממשלת המדינה מלקחת על עצמה הלוואות, זאת בתגובה למשבר הפיננסי שהתחולל אז באינדיאנה. באמצעות הנהגה מיומנת של המדינה במהלך מצב פשיטת הרגל שהיא עברה אז, נזקפת לעיתים קרובות לזכותו של וייטקומב העובדה שהוא היה אחד המושלם המוצלחים ביותר בתולדות אינדיאנה. לאחר תום כהונתו כמושל הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית, אך הוא נפטר ממחלת כליה שלוש שנים בלבד לאחר מכן.

ראשית חייו

ג'יימס וייטקומב נולד ברוצ'סטר, ורמונט כרביעי מבין עשרת ילדיהם של ג'ון ו. וייטקומב ולידיה פרמנטר ווייטקומב. ב-1806 עברה המשפחה לסינסינטי, אוהיו, שם הם עסקו בחוואות. וייטקומב אהב לקרוא ספרים, אך אביו לעיתים קרובות ריפה את ידיו בתחום זה בהאמינו שבנו צריך לקחת על עצמו עבודת כפיים כדי שיצליח בדרכיו. על אף זאת, לימד וייטקומב הצעיר בבית ספר ולמד באוניברסיטת טרנסילבניה שבקנטקי, שם הוא למד משפטים ואימץ לעצמו רבים ממנהגי הדרום. לאחר שובו לצפון הוא נודע בשל "התנהלותו האיסטניסטית ולבושו האלגנטי", ולעיתים קרובות במהלך חייו ספג ביקורת על היותו גנדרן. וייטקומב אהב מוזיקה וידע לנגן על כלי נגינה רבים, אך כלי הנגינה החביב עליו היה הכינור. הוא נודע בשל כשרון הנגינה שלו ולעיתים קרובות הוא רקד, שר וניגן בפני ידידיו במשך כל ימי חייו.

לאחר שב-1819 סיים וייטקומב את לימודיו, הוא עבר למחוז פאייט שבקנטקי, שם הוא התקבל ללשכת עורכי הדין, ובמרץ 1822 החל לעסוק בעריכת דין. ב-1824 הוא עבר לבלומינגטון, אינדיאנה, שם הוא המשיך לעסוק בעריכת דין. בבלומינגטון הוא נעשה עד מהרה לאיש מכובד בקהילה. וייטקומב מונה כתובע של מחוז מונרו שבאינדיאנה על ידי המושל ג'יימס ב. ריי ושימש בתפקיד זה בשנים 1826–1829. מעמדו הקנה לו תהילה מסוימת באזור בשל כמה תיקים משפטיים חשובים שהוא ניהל בהצלחה.

ראשית הקריירה הפוליטית

ב-1830 נבחר וייטקומב לסנאט של אינדיאנה. סנאטורים אחרים ציינו את התמכרותו לטבק ועל כך שכמעט תמיד הוא היה עם סיגר בפיו. בסנאט היה וייטקומב הדובר הבולט ביותר של מתנגדי העבודות הציבוריות. הוא אחד מתשעת הסנאטורים היחידים שדיברו נגד חוק העבודות הציבוריות של מאמות', כששאר שותפיו המובילים לדעה היו דניס פנינגגטון, קלווין פלטצ'ר וג'ון דרמונט. על אף מחאותיהם של סנאטורים אלו, החוק עבר, והוא עצמו הצביע בעדו בסופו של דבר לאחר שנפגש עם קהל בוחריו שביקשו ממנו לתמוך בו.

ב-1836 מונה וייטקומב על ידי הנשיא אנדרו ג'קסון לתפקיד נציב משרד הקרקעות הכללי בוושינגטון די. סי., תפקיד בו הוא שימש עד 1841. ככל הנראה הוא הצליח להתמנות לתפקיד בסיועו של חבר בית הנבחרים ראטליף בון. בעת כהונתו בתפקיד הוא למד צרפתית וספרדית כדי שיוכל לקרוא את הסכמי הקרקעות, ורכש שליטה בשתי השפות. עבודתו העיקרית הייתה פיקוח על סקר של שטחי קרקעות נרחבים באיווה ובוויסקונסין ועיסוק בסכסוכי קרקעות בטריטוריית פלורידה שנרכשו לא מכבר. לאחר שהתפטר מתפקידו ב-1841, עבר וייטקומב לטר הוט שבאינדיאנה, שם הוא החל בסופו של דבר את מסע הבחירות שלו למועמדות המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל אינדיאנה.

מושל אינדיאנה

תקופת כהונתו הראשונה

ב-1843 הוציא וייטקומב קונטרס שכותרתו הייתה "עובדות עבור העם" (Facts for the People), שבו הוא טען נגד אימוץ מדיניות הגנת המחירים על ידי הממשלה הפדרלית. הקונטרס היה פופולרי מאוד ונקרא על ידי רבים באינדיאנה. באותה שנה זכה וייטקומב במינוי המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל אינדיאנה. הוויגים, שהיו התומכים הראשיים בעבודות הציבוריות, ספגו ביקורת רחבה בתקופת כהונתו של המושל סמואל ביגר. תוכנית העבודות הציבוריות קרסה לחלוטין ב-1841, ורוב ההשקעות של המדינה במיזמים ירדו לטמיון. אינדיאנה ניהלה משא ומתן על פשיטת רגל חלקית באמצעות העברת המיזמים לבעלי החוב של המדינה בתמורה להפחתת החוב. על אף התקדמות זו, החוב היה עדיין גדול מדי עבור המדינה והמצב היה עדיין חמור. וייטקומב ניהל את מסע הבחירות שלו על בסיס מצב זה, וגבר על הוויגים, שספגו את רוב ההאשמה הציבורית על המצב. ביגר, שהיה פרסביטריאני באמונתו, העיר הערות פוגעניות כנגד המתודיסטים בהלך מסע הבחירות שלו. וויטקומב, שהיה מתודיסט, ניצל את הצהרות יריבו וזכה בתמיכה רחבה מהקהילה המתודיסטית הגדולה, בעוד שביגר היה מטרה לחיצי הדרשנים בכנסיות הקהילה. וייטקומב ניצח בבחירות הכלליות והביס את המושל המכהן ביגר בתוצאה צמודה יחסית לאחר שזכה ב-60,784 קולות מול 58,721 הקולות שקיבל ביגר ומול 1,683 הקולות שקיבל אליצור דמינג, שהתמודד מטעם מפלגת החירות שהוקמה אז ושהתנגדה לעבדות. ניצחונו זה של וייטקומב היה מהפך בהיקף של 10,000 קולות בהשוואה לבחירות הקודמות.

עם בחירתו, מצא וייטקומב שקופת ממשלתו הייתה ריקה, שכן המדינה מיצתה את מקורותיה בניסיון להשתקם ממיזמי העבדות הציבוריות שחרגו ממסגרתם במהלך שנות ה-30 של המאה ה-19. במהלך תקופת כהונתו של וייטקומב, החלה הממשלה לשקם את המדינה ממשבר העבודות הציבוריות. ממשלו של ביגר הוביל הפחתה גדולה בחוב המדינתי, אך הממשלה עדיין לא הייתה מסוגלת להתמודד עם חוב בהיקף של 9 מיליון דולר שעדיין נותר. במלך תקופת כהונתו הראשונה, דחף וייטקומב לקיצוצים נרחבים בתקציב, כולל קיצוצים רחבים במשכורות עובדי הממשלה. קיצוצים אלו, לצד שיפור מתמיד בהיקף הכנסות המדינה, אפשרו לממשלה להתמודד עם החוב במהלך תקופת כהונתו הראשונה של וייטקומב.

וייטקומב דחף להקמתם של בית הספר לכבדי שמיעה של אינדיאנה ושל המוסד לפגועי נפש. שני החוקים בנידון עברו, אך המימון שלהם התעכב עד שנפתר המשבר הפיננסי של המדינה. עם תום תקופת כהונתו הראשונה, הודיע וייטקומב על התמודדותו לתקופת כהונה שנייה. לאחר ששיכנע את קהל הבוחרים בהצלחת צעדיו לפתור את משבר החוב, הוא זכה ב-64,104 קולות מול 60,138 שקיבל המועמד הוויגי ג'וזף ג. מרשל ו-2,301 הקולות של מועמד מפלגת החירות, סטיבן סטיבנס.

תקופת כהונתו השנייה

ב-1845 נכנסה אינדיאנה לפשיטת רגל נוספת. צ'ארלס בטלר, נציג של בעלי החוב של המדינה, הגיע כדי לדון בפשיטת רגל שנייה. בתמורה לבעלות חלקית במיזם תעלת וובאש ואירי, היחידי מבין מיזמי העבודות הציבוריות שהצליח, הסכימו בעלי החוב להפחתה נוספת בחוב המדינתי כך שיעמוד על 4 מיליון דולר, מתוכם 3 מיליון דולר נבעו ממיזמי העבודות הציבוריות. בעלי החוב הסכימו למחזר את החוב, צעד שאפשר למדינה לשלם ריביות בסכומים נמוכים יותר. אף על פי שהחוב תפס עדיין כמחצית מתקציב המדינה, הוא הגיע לרמה שהמדינה הצומחת הייתה מסוגלת להכיל. עם העברת חוק בטלר ב-1847, הגיע המשבר הפיננסי של אינדיאנה לשלבים האחרונים לקראת סיומו.

במרץ 1846 נשא וייטקומב לאישה את האלמנה העשירה אן רניק הארטס. ביולי 1847 נולדה לזוג תינוקת. ההיריון היה קשה לאן, והיא נפטרה 16 ימים לאחר הלידה. מות רעייתו היה קשה לווייטקומב, שהסתגר במשך כמה ימים לאחריו. לימים נישאה בתו לעורך הדין מטר הוט קלוד מתיוס, שבשנים 1893–1897 כיהן גם הוא כמושל אינדיאנה.

במהלך תקופת כהונתו השנייה של וייטקומב כמושל הכריזה ארצות הברית מלחמה על מקסיקו, הוא היה אחראי על מילויו מכסות הגיוס של המדינה במהלך מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. כוחותיה הצבאיים של אינדיאנה לא היו מצוידים כראוי בשל בעיותיה הפיננסיות המתמשכות. מערך המיליציה הוזנח משעה שהאיומים מצד האינדיאנים שכחו, ומאגר הנשק של המדינה היה ריק כמעט לחלוטין. המיליציה של אינדיאנה הושמה ללעג כ"מיליציית גבעולי התירס", זאת בגלל המחסור בכלי נשק ומדים גרם להם להתאמן בגבעולי תירס כתחליף לרובים.

המלחמה הייתה בלתי צפויה, ושום סכום של כסף לא נשמר למימונה. כשמצב האשראי המדינתי היה בקריסה, הסיכוי לקבלת הלוואות למטרות אלו ממלווים מחוץ למדינה היא בלתי סביר. בית המחוקקים המדינתי היה בפגרה, וקופת המדינה הייתה ריקה. ברשותו של וייטקומב לא היו כספים למימון המלחמה. ב-26 במאי 1846 לקח וייטקומב הלוואה אישית, על בסיס האשראי שלו, מסניף מדיסון של בנק אינדיאנה, בסכום של 10,000 דולר, ששימשו לרכישת כלי נשק לרגימנטים של המדינה. באותו יום הוא שלח מכתב לסניפים אחרים של הבנק בבקשה להלוואות מקבילות מהם, כך שהמדינה הצליחה לחמש את חמשת הרגימנטים שנדרשו על ידי הממשלה הפדרלית. כאשר התכנס בית המחוקקים המדינתי, הוא החזיר לוויטקומב את הכספים והמדינה לקחה על עצמה את החובות הללו. על חלקו כמושל בתקופת המלחמה, הוצב פסל ארד בדמותו של וייטקומב בכיכר האנדרטה שבאינדיאנפוליס.

צעדו הכי פחות פופולרי של וייטקומב כמושל היה סירובו למנות לתקופת כהונה נוספת לבית המשפט העליון של אינדיאנה את השופטים סאליבן ודיואי, זאת על רקע פסק דין שלהם שהוא מתח עליו ביקורת. סירובו להאריך את תקופת כהונתם על כס השיפוט היה אחד הגורמים המובילים לשינוי שיטת מינוי השופטים בחוקה החדשה של אינדיאנה שהתקבלה ב-1851. היה זה כיוון שבית המחוקקים לא היה שבע רצון מעמדתו של וייטקומב, אך לא הייתה לו שום דרך לעקוף את החלטתו. ב-1848 השיגו הדמוקרטים רוב גדול בשני בתי האספה הכללית. בנאומו בפני בית המחוקקים באותה שנה, קרא וייטקומב לכינוס ועידה חוקתית כדי להעביר כמה שינויים בחוקת המדינה. בנוסף לסוגיית מינוי השופטים, עמדו על סדר היום ביטול הסמכות של המדינה לקחת הלוואות ורפורמות ממשלתיות נוספות.

בדברו על עיסוקו כפוליטיקאי אמר פעם וייטקומב:

לך בעקבות קו מחשבה אחד שלך וחקור את מוחך ונשמתך. אל תקח חלק פעיל בפוליטיקה עד שתגיע לבגרות שתוביל אותך למחשבה מסודרת. חייו של פוליטיקאי לא תמיד מכובדים. יש בהם מרכיבים רבים של הונאה וחוסר יושר שקשה ללכת בהם עם ידיים ונשמה נקיות.

וייטקומב היה חבר פעיל מאוד בבונים החופשיים. הוא היה אחד מראשוני החברים בארגון באינדיאנה כאשר התקבל אליו ב-1848. הוא ארגן את הלשכה המקומית שבמשך שנים התכנסה בביתו.

סנאטור

פסלו של וייטקומב באנדרטת המלחים והחיילים באינדיאנפוליס.

ב-1848, עוד לפני תום תקופת כהונתו השנייה כמושל, נבחר וייטקומב לסנאט של ארצות הברית. הוא התפטר מתפקידו כמושל וכיהן בסנאט מ-1849 ועד מותו. גם בסנאט הוא היה מתנגד בולט להגנת מחירים. בעת כהונתו בסנאט שימש וייטקומב במשך כמה שנים עד למותו כסגן נשיא אגודת התנ"ך האמריקאית (American Bible Society). הוא סבל מאבנים בכליות וחיפש אחר מרפא בניו יורק.

ג'יימס וייטקומב נפטר ממחלתו בניו יורק ב-4 באוקטובר 1852. הוא נקבר בבית הקברות גרינלאון שבאינדאנפוליס, שם הקימה המדינה מצבה על קברו. ב-1898 יזמה בתו את העברת קברו לבית הקברות קראון היל, שם הוא נטמן לצד המושל אוליבר מורטון. בצוואתו השאיר וייטקומב את ספרייתו הפרטית הגדולה וחלק מאחוזתו לקולג המתודיסטי של אינדיאנה (כיום אוניברסיטת דה פאו). הוא גם השאיר סכום גדול לאגודת התנ"ך האמריקאית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס וייטקומב בוויקישיתוף

• ג'יימס וייטקומב באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ג'יימס וייטקומב באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'יימס וייטקומב באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ג'יימס וייטקומב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)