אדוארד קלארק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
אדוארד דניאל קלארק

אדוארד דניאל קלארק (5 ביוני 1769, וילינגדון, סאסקס, אנגליה9 במרץ 1822, לונדון), היה איש דת אנגלי, נטורליסט, מינרולוג, חוקר ארצות ואספן. כאספן צבר קלארק אוספים יקרי ערך של מינרלים, כתבי יד, מטבעות ופסלים יוונים.
תיאור מסעו לארץ ישראל הוא מן הארוכים ביותר, ומשתרע על יותר מכרך שלם מבין 11 הכרכים שכתב על מסעותיו, וזאת על אף שמסעו בארץ ישראל נמשך 17 ימים בלבד[1].

קלארק נולד בוילינגדון, שבמחוז מזרח סאסקס, בן שני לאביו הכומר אדוארד קלארק ולאימו אן, בתו של תומאס גרנפילד מגילדפורד. הוא התחנך בבית הספר היסודי אוקפילד. לאחר מכן המשיך את לימודיו בבית הספר הפנימייתי טונברידג'. בשנת 1786 התקבל ללימודים במכללת קפלת ישו בקיימברידג', אולם מותו של אביו הכניס אותו לקשיים כלכליים, דבר שמנע ממנו לסיים את התואר. עם זאת, במהלך השנה האחרונה שלו במכללה, הוא בילה תקופה שלמה בבניית כדור פורח, שבסופו של דבר, המריא משטח המכללה, כשהוא נושא עליו, גור חתולים[2].

בשנת 1790 סיים את התואר הראשון, וזמן קצר לאחר מכן קיבל משרה ושימש כמורהו הפרטי של הנרי תופטון, אחיינו של דוכס דורסט. בשנת 1792 נוצר קשר בינו לבין הלורד תומס נואל היל, ברון ברוויק השני. והשניים יצאו למסע משותף בגרמניה, שוויץ ואיטליה. לאחר שחצו את הרי האלפים וביקרו בכמה מעריה החשובות של איטליה, כולל רומא, נסע קלרק לנאפולי, שם שהה קרוב לשנתיים.

עם חזרתו לאנגליה, בקיץ 1794, סיים תואר שני והחל לעבוד כמורה פרטי לילדיהם של כמה משפחות מכובדות. כן לימד במכללת קפלת ישו בה למד בעבר. בשנת 1798 התקבל למכללה תלמיד בשם ג'והן מרטן קריפס, אשר למד תחת אחריותו. קריפס שבעצמו הפך בהמשך למגלה ארצות, והיה בעל אמצעים, התיידד עם מורו, ובשנת 1799 הם יצאו ביחד לסיור ביבשת אירופה. אליהם התלווה וויליאם אוטר, לימים הבישוף מצ'יצ'סטר, מי שהיה ידידו של קלארק, והביוגרף האישי שלו. תחילה סיירו בארצות סקנדינביה, ולאחר מכן המשיכו דרך רוסיה, וחצי האי קרים עד קונסטנטינופול, רודוס, ואחר כך למצרים וארץ ישראל.

ב-19 במאי 1798 יצא נפוליאון בונפרטה מצרפת בדרכו לכבוש את מצרים. ב־9 ביוני כבש את מלטה, וב־30 ביוני נכבשה העיר אלכסנדריה. ב־21 ביולי נתקלו חיילי נפוליאון בכוחות ממלוכים, אך נפוליאון וצבאו גרמו לממלוכים להימלט משדה הקרב תוך אבדות כבדות. אולם בסוף חודש יולי גילה הצי הבריטי, בפיקודו של הוריישו נלסון, את צי הפלישה הצרפתי, ובקרב שהתחולל ב־1 באוגוסט הצי הצרפתי הושמד. אל הצי הבריטי התלוו מדענים וחוקרים, ותרומתם לחקר התרבויות והגיאוגרפיה של המקומות אליהם פלש נפוליאון, האפילה על הישגיו הצבאיים. לנישה זאת נכנס קלארק, אשר רכש במצרים פסלים, סרקופגים, מפות, וכתבי יד, שנאספו קודם לכן, על ידי הצרפתים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתן שור, תור הזהב של ספרות הנוסעים: רשומות ועדויות לקורות היישוב היהודי בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-19, בספרות עולי הרגל, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים, 1986, עמוד: 11
  2. ^ Edward-Daniel-Clarke - ויקיטקסט - (by: Warwick William Wroth)