אה"מ גלוסטר (1909)
.jpg) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה |
סיירת קלה  |
| צי |
הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | הסיירות מסדרת טאון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
William Beardmore and Company |
| תחילת הבנייה | 15 באפריל 1909 |
| הושקה | 28 באוקטובר 1909 |
| תקופת הפעילות | אוקטובר 1910 – מרץ 1920 (כ־9 שנים ו־21 שבועות) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-9 במאי 1921 |
| מלחמות וקרבות | מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 4,877 טון |
| אורך | 138.1 מטר |
| רוחב | 14.3 מטר |
| שוקע | 4.65 מטר |
| מהירות | 25 קשרים |
| גודל הצוות | 480 |
| טווח שיוט | 10,800 ק"מ |
| הנעה | 12 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 22,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| כמות הדלק | 1,353 טון פחם ו-256 טון מזוט |
| שריון |
שריון עיקרי – שריון סיפון – 19–51 מ"מ מגדל הניווט – 152 מ"מ |
| חימוש |
2 תותחי Mk XI BL 6 אינץ' (152 מ"מ) 10 תותחי 4 אינץ' (102 מ"מ) 4 תותחי 3 פאונד (47 מ"מ (1.9 אינץ')) 2 צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אה"מ גלוסטר הייתה סיירת קלה מסדרת טאון שנבנתה עבור הצי המלכותי בעשור הראשון של המאה ה-20. האונייה שובצה בתחילה לצי הבית עם כניסתה לשירות ב-1910 והועברה לצי הים התיכון ב-1913. היא הייתה מעורבת במצוד אחר האוניות הגרמניות גבן וברסלאו לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. גלוסטר נשלחה מספר פעמים במהלך המלחמה בחיפוש אחר פושטות סחר גרמניות, אך הצלחתה היחידה הייתה לכידת ספינת אספקה אחת בתחילת 1915. היא מילאה תפקיד קטן בקרב יוטלנד באמצע 1916 ולאחר מכן בילתה את רוב שאר המלחמה בים האדריאטי. האונייה הוכנסה למילואים ב-1919 ונמכרה לגרוטאות ב-1921.
תכנון ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניות תת-הסדרה בריסטול דורגו כסיירות דרגה שנייה המתאימות למגוון תפקידים, כולל הגנה על סחר ופעולות עם הצי. גלוסטר הייתה באורך כולל של 453 רגל (138.1 מטרים), עם רוחב של 47 רגל (14.3 מטרים) ושוקע של 15 רגל 6 אינץ' (4.7 מטרים). הדחק האונייה היה 4,800 טונות ארוכות (4,900 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-5,300 טונות ארוכות (5,400 טונות) במעמס מלא. שנים עשר דוודי Yarrow הזינו את טורבינות הקיטור של פארסונס של גלוסטר, שהניעו ארבעה צירי מדחף, שדורגו ב-22,000 כוחות סוס (16,000 קילוואט) והעניקו מהירות מתוכננת של 25 קשרים (46 קמ"ש). האונייה הגיעה למהירות של 25.85 קשרים (47.87 קמ"ש) במהלך ניסויי הים שלה מ-22,406 כוחות סוס (16,708 קילוואט). הדוודים השתמשו גם במזוט וגם בפחם, ונשאה 1,353 טונות ארוכות (1,375 טונות) של פחם ו-256 טונות ארוכות (260 טונות) טונות של נפט, שהעניקו לה טווח של 5,830 מיילים ימיים (10,800 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). צוות האונייה כלל 480 קצינים ומלחים.
החימוש העיקרי של תת-סדרת בריסטול היה שני תותחי BL 6 אינץ' (152 מ"מ) Mk XI שהותקנו על קו המרכז לפני ומאחורי המבנה העילי ועשרה תותחי BL 4 אינץ' Mk VII בסיפון האמצעי. כל התותחים הללו היו מצוידים במגני תותחים. הותקנו ארבעה תותחי הצדעה ויקרס 3 פאונד (47 מ"מ), בעוד שהותקנו שני צינורות טורפדו שקועים בקוטר 18 אינץ' (450 מ"מ). חימוש זה נחשב לקל מדי עבור אוניות בגודל זה על ידי הצי המלכותי, בעוד שתותחי הסיפון האמצעי היו נשטפים במים בים סוער, מה שהקשה על פעילותם.
אוניות תת-הסדרה בריסטול נחשבו לסיירות ממוגנות, עם סיפון משוריין המספק הגנה לאזורים החיוניים באוניות. הסיפון המשוריין היה בעובי 2 אינץ' (51 מילימטרים) מעל מחסני התחמושת והמכונות, 1 אינץ (25 מילימטרים) מעל גלגל ההיגוי ו-3⁄4 אינץ (19 מילימטרים) בשאר האזורים. מגדל הניווט היה מוגן עם שריון בעובי 6 אינץ' (150 מילימטרים), מגני התותחים היו בעובי 3 אינץ' (76 מילימטרים) שריון, וכך גם מנופי התחמושת. מכיוון שסיפון המגן היה בקו המים, האוניות קיבלו גובה מטאצנטרי גדול כך שהן יישארו יציבות במקרה של הצפה מעל הסיפון המשוריין. עם זאת, זה הביא לכך שהאוניות התגלגלו בצורה גרועה והפכו אותן לפלטפורמות תותחים גרועות. בעיה אחת עם השריון של הבריסטולים, שהיה משותף עם הספינות האחרות מסוג טאון, הייתה הפער הגדול בין תחתית מגני התותחים לבין הסיפון, מה שאפשר לרסיסי פגז לעבור דרך הפער וגרם לצוותי התותחים. פגיע לפציעות רגליים במהלך קרב.
בנייה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלוסטר הייתה האונייה השמינית בצי המלכותי שנקראה על שם הנמל בשם זה. האונייה הונחה ב-15 באפריל 1909 על ידי ויליאם בירדמור והחברה במספנת דלמויר שלהם והושקה ב-28 באוקטובר. עם כניסתה לשירות באוקטובר 1910, הוקצתה האונייה לשייטת אוניות המערכה הראשונה של צי הבית. בינואר 1913, גלוסטר הועברה לשייטת הסיירות הקלות השנייה (LCS) בים התיכון.
המרדף אחר גבן וברסלאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר המתיחות עלתה עם גרמניה בימים הראשונים של אוגוסט 1914, לפני שהכריזה בריטניה מלחמה, גלוסטר נפרסה בשפך הים האדריאטי, יחד עם עיקר צי הים התיכון, על ידי מפקדה, אדמירל סר ארצ'יבלד ברקלי מילן. משימתם הייתה למנוע מסיירת המערכה הגרמנית גבן ומהסיירת הקלה ברסלאו לחבור לשייטת האוסטרו-הונגרית. סיירות המערכה אינדפטיגבל ואינדומיטבל הוצאו מהכוח הזה ב-2 באוגוסט ומצאו את האוניות הגרמניות בבוקר 4 באוגוסט כשהן מפליגות מזרחה לאחר הפגזה שטחית של נמל פיליפוויל באלג'יריה הצרפתית. אולם, בריטניה וגרמניה עדיין לא היו במלחמה, אז מילן פנה לעקוב אחר הגרמנים כשחזרו למסינה כדי להטעין פחם מחדש. לכל שלושת סיירות המערכה היו בעיות עם הדוודים שלהם, אבל גבן וברסלאו הצליחו לנתק מגע והגיעו למסינה בבוקר 5 באוגוסט. בשלב זה, גרמניה פלשה לבלגיה והוכרזה מלחמה, אך צו האדמירליות לכבד את הנייטרליות האיטלקית ולהישאר יותר מ-6 מיל ימי (11 קילומטרים) מהחוף האיטלקי מנע כניסה למצר מסינה, שממנו יכלו לצפות ישירות בנמל. לכן, מילן התמקם ביציאה הצפונית של המיצר, עם אינפלקסיבל ואינדפטיגבל, בציפייה שהגרמנים יפרצו מערבה, שם יוכלו לתקוף משלוחי חיילים צרפתיים. הוא הציב את גלוסטר ביציאה הדרום-מזרחית, ושלח את אינדומיטבל להטעין פחם בביזרטה, שם היא הייתה במצב טוב יותר להגיב לגיחה גרמנית במערב הים התיכון.
הגרמנים יצאו ממסינה ב-6 באוגוסט ופנו מזרחה, לכיוון קונסטנטינופול, כאשר גלוסטר בעקבותיהם ומשדרת את תנועותיהם למילן. קונטר-אדמירל וילהלם סושון הורה לברסלאו להסתובב ולהעמיד פנים שהיא מניחה מוקשים במאמץ להפחיד את גלוסטר. קפטן הווארד קלי החליט לתקוף את האונייה הגרמנית במאמץ לאלץ את גבן להסתובב כדי לתמוך בבת זוגה שכן האונייה הבריטית הייתה חמושה יותר מברסלאו. קלי פתח באש מטווח של 11,500 יארד (10,500 מטרים) עם תותח ה-6 אינץ' הקדמי בשעה 13:35 ב-7 באוגוסט ולאחר מכן הגביר מהירות כשהאונייה הגרמנית הגיבה עם תותחי 105 מילימטרים (4.1 אינץ'). כשהוא צמצם את הטווח ל-10,000 יארד (9,100 מטרים), הוא פנה כדי לחשוף את הצד הרחב של גלוסטר. זה גרם לסושון להסתובב ולפתוח באש על הסיירת הבריטית וקלי ניתק מגע, לאחר שהשיג את מטרתו. גלוסטר ירתה 18 פגזים בקוטר 6 אינץ' ו-14 פגזים בקוטר 4 אינץ' במהלך הקרב הקצר, אך פגעה בברסלאו רק פעם אחת ללא השפעה. היא לא נפגעה בתמורה. קלי נאלץ להפסיק את המרדף שלו בשעה 16:40 מכיוון שמילן אסר עליו בתוקף לעבור את כף מטפן, יוון, והפחם שלו החל לאזול.
לאחר שהאוניות הגרמניות הגיעו בשלום לטורקיה, גלוסטר שובצה בשייטת שחסמה את הדרדנלים, המצר שבין הים האגאי לים השחור למשך החודשים הבאים. בנובמבר קיבלה האונייה פקודה להיכנס לאוקיינוס ההודי לחפש פושטות סחר גרמניות, אם כי היא נקראה זמן קצר לאחר מכן להצטרף מחדש לשייטת הסיירות הקלות השנייה של הצי הגדול במימי הבית. גלוסטר נותקה בסוף פברואר 1915 כדי לחפש את סיירת הסוחר הגרמנית החמושה SS קרונפרינץ וילהלם מול החוף המערבי של אפריקה, ויצאה מסקפה פלו ב-27 בפברואר. עד 18 במרץ, היא שובצה לשייטת הסיירות הקלות השלישית של צי סיירות המערכה. [1] ב-28 במרץ, גלוסטר לכדה את ספינת האספקה של הפושטות הגרמניות, SS מקדוניה, במרכז האוקיינוס האטלנטי וקרונפרינץ וילהלם נאלצה להיכנע בעצמה כמה שבועות לאחר מכן מחוסר אספקה. גלוסטר נשארה בסיור עד סוף אפריל, אם כי סביר להניח שהיא הצטרפה שוב לשייטת שלה במאי. היו שמועות שהיא הפגיזה את גולוויי, אירלנד במהלך מרד הפסחא באפריל 1916, אבל היא כנראה הוחלפה עם הסלופ Laburnum, שאכן הפגיזה את פאתי גולוויי יום לפני הגעת גלוסטר למפרץ גולוויי. שהנחיתה 100 נחתים מלכותיים.
קרב יוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמעט שנה לאחר מכן, גלוסטר השתתפה בקרב יוטלנד ב-31 במאי–1 ביוני 1916. עם תחילת הקרב, שייטת הסיירות הקלות השלישית מיסכה את סיירות המערכה של תת-אדמירל דייוויד ביטי בזמן שהם חיפשו את הצי הגרמני ועברו לתמוך בשייטת הסיירות הקלות הראשונה לאחר שהם הבחינו באוניות הגרמניות. הן יצאו מעמדתן כאשר ביטי פנה דרומה כדי לרדוף אחרי סיירות המערכה הגרמניות. לאחר שפנה צפונה כשנתקל בגוף הראשי של צי הים הפתוח הגרמני, שייטת הסיירות הקלות השלישית היו הראשונות להיתקל במסך הצי הגדול בשעה 17:33. בעוד ביטי פנה מזרחה כדי להיפגש איתם, גלוסטר לא הצליחה להגיע לראש המערך של הצי הגדול ונאלצה לנווט לצד ללא הלחימה כדי להימנע מלהעכיר את הטווח עם עשן הארובה שלה. הסיירת ירתה לזמן קצר לעבר הסיירת הקלה הנכה SMS ויסבאדן בערך בשעה 18:15. עד השעה 18:40 הייתה השייטת בעמדה ללוות את שייטת סיירות המערכה השלישית של הצי הגדול.
עד השעה 20:10, אוניותיו של ביטי היו מול הצי הגדול ושייטת הסיירות הקלות השלישית מיסכה אותן כאשר אוניית הדגל, פאלמות', הבחינה בחמש סיירות של קבוצת הסיור הרביעית והשייטת צמצמה טווח כדי לפעול במלוא המהירות. מנגד, האוניות הבריטיות לא זוהו עד 20:17 ופאלמות' פתחה באש כעבור דקה בטווח של 9,600 יארד (8,800 מטרים). עד השעה 20:38, הבריטים איבדו את תצפית על הגרמנים ופנו כדי לתפוס את עמדתם בראש סיירות המערכה של ביטי. הסיירת ירתה בסך הכל 37 פגזים ולא נפגעה במהלך הקרב.
הפעולות הבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הקרב, האונייה שובצה בשייטת אוניות המערכה השנייה, [2] והועברה לשייטת הסיירות הקלות השמינית בים האדריאטי עד דצמבר. [3] גלוסטר נותקה לאוקיינוס ההודי במרץ 1917 כדי לחפש את פושטת המסחר הגרמנית SMS וולף, אך הוחזרה ב-23 במאי. היא נשארה בים האדריאטי עד סוף המלחמה בנובמבר 1918. האונייה הוכנסה למילואים באפריל שלאחר מכן, נרשמה לפירוק במרץ 1920 ונמכרה לגרוטאות ב-9 במאי 1921 ל-Thos. W. Ward, מפורטיסהד ובריטון פרי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Supplement to the Monthly Navy List Showing the Organisation of the Fleet, Flag Officer's Commands, &c". National Library of Scotland. Admiralty. 18 במרץ 1915. p. 11. נבדק ב-28 באוגוסט 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Supplement to the Monthly Navy List Showing the Organisation of the Fleet, Flag Officer's Commands, &c". National Library of Scotland. Admiralty. באוגוסט 1916. p. 10. נבדק ב-28 באוגוסט 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Supplement to the Monthly Navy List Showing the Organisation of the Fleet, Flag Officer's Commands, &c". National Library of Scotland. Admiralty. בדצמבר 1916. p. 21. נבדק ב-28 באוגוסט 2016.
{{cite web}}: (עזרה)