המרדף אחר גבן וברסלאו
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | ||||||||||||||||||
| ספינות בריטיות בעקבות הספינות הגרמניות | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 4 באוגוסט 1914 – 10 באוגוסט 1914 (7 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הים התיכון | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 43°N 15°E / 43°N 15°E | |||||||||||||||||
| תוצאה |
ניצחון גרמני
| |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
המרדף אחר גבן וברסלאו היה פעולה ימית שהתרחשה בים התיכון בפרוץ מלחמת העולם הראשונה כאשר גורמים בצי הים התיכון הבריטי ניסו ליירט את פלגת הים התיכון הגרמנית המורכבת מאוניית המערכה SMS גבן והסיירת הקלה SMS ברסלאו. הספינות הגרמניות התחמקו מהצי הבריטי ועברו דרך הדרדנלים כדי להגיע לקונסטנטינופול, שם נמסרו לבסוף לידי האימפריה העות'מאנית. שם האוניות שונה ליעבוז סולטן סלים ומידילי. גבן וברסלאו לשעבר נצטוו על ידי מפקדם הגרמני לתקוף עמדות רוסיות, ובכך להביא את האימפריה העות'מאנית למלחמה בצד מעצמות המרכז.
למרות "קרב חסר דם", לכישלון המרדף הבריטי היו השלכות פוליטיות וצבאיות אדירות. בטווח הקצר זה למעשה סיים את הקריירה של שני האדמירלים הבריטיים שהיו אחראים על המרדף. בכתב מספר שנים מאוחר יותר, וינסטון צ'רצ'יל - שהיה הלורד הראשון של האדמירליות - הביע את הדעה שבהכריח את טורקיה להיכנס למלחמה הביאה הגבן "יותר טבח, יותר אומללות ויותר חורבן מכל אונייה שקדמה להן אי פעם."
פַּלגַת הים התיכון של הצי הקיסרי הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 באוקטובר 1913 התמנה קונטר-אדמירל וילהלם סושון לפקד על פַלגַת הצי הקיסרי הגרמני שהוצבה בים התיכון. הפַּלגָה כללה שתי אוניות מלחמה חדישות ומהירות (עד 50 קמ"ש) המוּנָעוֹת על ידי טורבינות קיטור באמצעות פחם: סיירת המערכה הכבדה מסוג דרדנוט "גֶבֶּן" (Goeben) עם דחי של 25,000 טון ונושאת 10 תותחי 280 מ"מ ארוכי טווח ועוד 25 תותחים קלים יותר, והסיירת הקלה בּרֶסלָאוּ (Breslau) עם דחי של 4,500 טון. משימתו של סושון בעת שלום הייתה להפגין את נוכחות צי המלחמה הגרמני בנמלי הים התיכון. בפרוץ מלחמה עם צרפת היה על פלגת סושון להפריע להחזרת כוחות צרפתיים מצפון אפריקה לאירופה, ואחר כך לחמוק מהים התיכון כדי לחבור לאוניות צי המלחמה הגרמני באוקיינוס האטלנטי.
פַּלגַת סושון לאחר הרצח בסרייבו והמרדף אחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת רצח יורש העצר האוסטרי פרנץ פרדיננד בסרייבו (28.6.1914) ביקרו סושון ופַּלגתו במפרץ חיפה. מיד הוא הפליג לנמל הצי האוסטרו-הונגרי פּוּלָה בצפון הים האדריאטי (היום קרואטיה) ושידר לברלין פירוט של כוח האדם, חלקים וחומרים הנחוצים לאוניותיו לתחזוקה ותיקונים דחופים, במיוחד עבור דוודי הקיטור באונייה גייבן. עם הכרזת המלחמה של אוסטרו-הונגריה על סרביה (28.7.1914) הפסיק סושון את עבודות התחזוקה הקדחתניות והפליג עם אוניותיו לנמל ברינדיזי כדי שלא להילכד בים האדריאטי הצפוי להיחסם על ידי הצי הבריטי. הוא הגיע לברינדיזי ב-1.8. האיטלקים, שהיו קשורים בברית עם גרמניה, בחרו להישאר נייטרליים. הם דרשו מסושון לצאת מהנמל תוך 24 שעות (לפי החוק הבינלאומי) ולא סיפקו פחם לאוניותיו. משם הפליג סושון למצר מסינה וב-2.8 העמיס שם 2,000 טון פחם מאוניות סוחר גרמניות. הצי הצרפתי שאִבטֵח את הובלת החיילים מאלג'יר היה חזק בהרבה לעומת פַּלגתו, לכן הפליג סושון לנמלי פיליפּוויל ובּוֹנָה במזרח אלג'יר (היום הערים סְקידה ועָנָבָּה) כדי להפגיזם. בדרך לשם הוא קיבל פקודה בשדר מברלין לבטל את ההפגזה ולשוט מיד לקונסטנטינופול (איסטנבול) משום שטורקיה חתמה על ברית עם גרמניה.
שחור: הנתיב של פלגת סושון.
למרות פקודה זו, ומכיוון שכבר היה קרוב למטרותיו, המשיך סושון במשימתו. כל אחת משתי אוניותיו הגיעה לאחד מנמלי היעד והפגיזה אותו קצרות ב-3 באוגוסט 1914 מבלי שנגרם נזק משמעותי בנמלים (ירי ימי ראשון במלחמת העולם הראשונה). בדרך חזרה למצר מסינה, ב-4 באוגוסט אחה"צ, פגשה פלגת סושון את הכוח הימי הבריטי העיקרי בים התיכון שהיה חזק ממנה. המפגש נערך מספר שעות לפני שבריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה, ולכן לא היו חילופי אש. השייטת הבריטית ניסתה להיצמד לפַּלגה הגרמנית, אולם סושון הצליח לחמוק ממנה משום מהירותו העדיפה (הבריטים לא ביצעו תיקונים ותחזוקה ערב המלחמה) בחסות הערפל והחשיכה, וגם משום שנאסר על הבריטים להיכנס למצר מסינה כדי שלא להרגיז את האיטלקים הנייטרליים. הכוח הבריטי התייצב ליד הפתח הצפוני של מצר מסינה אל האגן המערבי של הים התיכון כדי לחסום התחמקות סושון מערבה. במצר מסינה הצליח סושון במאמץ גדול להעמיס 1,500 טון פחם מאוניות סוחר גרמניות. תוך כדי כך קיבל סושון שדר חדש מברלין המבטל את הצורך שיפליג לקונסטנטינופול משום שהברית עם טורקיה לא נכנסה לתוקף. במצב זה שקל סושון את אפשרויותיו. לפי זיכרונותיו, היה ידוע לו שהדרך מערבה חסומה על ידי כוח בריטי וכוח צרפתי עדיפים. נסיגה לפולה בים האדריאטי כדי לחבור לצי האוסטרו-הונגרי, תגרום כנראה לכך שיילכד שם עד סוף המלחמה מפני שהצי הבריטי צפוי לחסום את מוצא הים האדריאטי. לכן החליט סושון להפליג בכל זאת לקונסטנטינופול כדי ללחוץ, ואם צריך אף "...להכריח את הטורקים להצטרף למלחמה לצד גרמניה, אפילו נגד רצונם". סושון עזב את מסינה ביום 6 באוגוסט בבוקר וקבע מפגש עם אוניית משא גרמנית בים האגאי, משום שכמות הפחם שהועמסה במסינה לא הייתה יכולה להספיק לשיט עד קונסטנטינופול.
החלטת סושון הפתיעה את הבריטים לחלוטין. האפשרות שהוא יפליג במשימה פוליטית לטורקיה לא עלתה כלל על דעתם, ואף לא הובנה על ידם במהלך ההפלגה של סושון לקונסטנטינופול. סיירת בריטית קלה שהוצבה בפתח הדרומי של מצר מסינה (הפתח לאגן המזרחי של הים התיכון) עקבה אחרי סושון והוחלפה בהמשך על ידי סיירת קלה אחרת. כך יכלו הבריטים לעקוב אחר מסלול הפלגתו של סושון מבלי להבין את מטרתו. כוח משנה בריטי שחסם את מוצא הים האדריאטי נמנע מלהעסיק את האוניות הגרמניות משום הצורך שלו לתדלק את אוניותיו העיקריות ובשל פקודות סותרות של האדמירליות הבריטית. הסיירת הבריטית הקלה ניסתה לעכב לזמן מה את האוניות הגרמניות באמצעות ירי לכיוון הסיירת הקלה ברסלאו, אך נאלצה לסגת בשל כוח האש העדיף של סיירת הקרב הכבדה גייבן. ביום 9 באוגוסט נפגשה פלגת סושון עם אוניית משא גרמנית והעמיסה ממנה פחם ליד חופי האי דונוסה סמוך לאי נקסוס בים האגאי. בערב הפליג סושון והגיע למחרת בערב (10 באוגוסט) לפתח הדרדנלים. הבריטים, לעומת זאת, נערכו לחסום את הים האגאי כדי ללכוד בו את סושון ולא עשו מאמץ רציני לעצור אותו.
טורקיה נגררת למלחמה לצד גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך יומיים נערך משא ומתן אינטנסיבי בין הגרמנים וממשלת טורקיה כדי שתפתח את מצר הדרדנלים בפני פַּלגַת סושון ותסגור אותו מיד אחר כך בפני אוניות בריטיות. כדי לעקוף את הנייטרליות הטורקית, העניקו הגרמנים את האוניות במתנה לטורקיה. הממשלה, הצי ודעת הקהל הטורקית ראו באוניות אלו פיצוי גרמני נדיב על האוניות שרכשה טורקיה בבריטניה ואשר הופקעו על ידי הבריטים ערב המלחמה.
בהוראת שר הצבא הפרו גרמני, אנוור פאשה, שלא התייעץ עם חבריו לממשלה ולא ביקש את אישורם, נפתח מצר הדרדנלים, וסושון נכנס לים השיש (מרמרה). מיד אחר כך נחסם המצר בפני אוניות מלחמה בריטיות שהגיעו לבסוף באיחור לפתחו כדי להתעמת עם סושון (12 באוגוסט). אוניות המלחמה גייבּן וברסלאו הניפו את הדגל הטורקי, אך הצוותים הגרמניים המשיכו להפעילן וסושון המשיך לפקד עליהן. עצם נוכחות האוניות בים השיש יצרה איום סמוי ולחץ על קונסטנטינופול (איסטנבול) הבירה, ובפרט על משרדי הממשלה וארמונות הסולטאן. ב-15 באוגוסט ביטלה ממשלת טורקיה את חוזה הסיוע הימי עם בריטניה, ומשלחת הצי הבריטי בקונסטנטינופול התבקשה לעזוב. ב-23 בספטמבר 1914 התמנה סושון למפקד הצי הטורקי והמצרים נסגרו לשיט אזרחי. חסימת המֵצרים פגעה ברוסיה אשר 90% מסחר החוץ שלה עברו דרכם. אך רוסיה לא מיהרה להכריז מלחמה.
לאחר כישלון תוכנית שליפן ומפלתם בקרב על המַארן בצרפת, נכזבה תקוותם של הגרמנים לניצחון מהיר, והם הגבירו את לחצם על ממשלת טורקיה כדי שתצטרף למלחמה לצידם. ב-27 באוקטובר 1914 עזב הצי הטורקי בפיקוד סושון את ים השיש דרך מצר הבוספורוס לים השחור. אוניות הצי הטורקי, כולל שתי הסיירות הגרמניות שנמסרו לטורקיה, הפגיזו ב-29 באוקטובר את הנמלים הרוסיים העיקריים בים השחור: אודסה, סבסטופול ונובורוסיסק ואת שתי ערי חוף פאודוסיה ויאלטה. יומיים אחר כך, ב-2 בנובמבר, הכריזה רוסיה מלחמה על טורקיה ושלושה ימים מאוחר יותר (5 בנובמבר) הצטרפו אליה גם צרפת ובריטניה. הפגזת הנמלים הרוסיים בים השחור, שגררה סופית את טורקיה למלחמה, נעשתה ללא אישור וללא ידיעה מראש של ממשלת טורקיה. רק לשר המלחמה, אֶנוֶור פחה, הודיעו כנראה מראש על הפלגת הצי אל הים השחור.
סושון והצי הטורקי במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת המלחמה ניהלו אוניות הצי הטורקי בפיקוד סושון מספר קרבות ימיים עם אוניות רוסיות וסייעו למנוע התקפות רוסיות על הבוספורוס ועל נמלים טורקיים בים השחור. הצי גם הצליח במידה רבה להבטיח את ההובלה הימית של תגבורות והספקה טורקיים לחזית הקווקז. הובלה ימית לחזית זו נעשתה דרך הים השחור והייתה חיונית לצבא הטורקי בזירת הקווקז בהיעדר מסילות ברזל ובגלל מיעוט כבישים טובים לשם.
תוצאות ההשתתפות הטורקית במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההשפעה העיקרית של השתתפות טורקיה במלחמת העולם הראשונה נבעה מחסימת מצרי הבוספורוס והדרדנלים למשך כל המלחמה. בכך הוטל מצור על רוסיה ש-90% מסחר החוץ שלה נעשה באמצעות נמליה בים השחור ועבר דרך המֵצרים. ביחד עם חסימת הים הבלטי על ידי הגרמנים, היה המצור כמעט מושלם: סחר החוץ הרוסי פחת בעת המלחמה ב-95%. סגירת המֵצָרִים גם ניתקה את רוסיה ביעילות מסיוע של בעלות בריתה ולכן הובלת אמצעי לחימה ותחמושת לרוסיה צומצמה מאוד. לרוסים נותרו רק נמל ארכנגלסק הקפוא בחורף וסגור בשל כך חמישה חודשים בשנה, וכן נמל ולדיווסטוק המרוחק כ-12,000 ק"מ מחזית הלחימה הרוסית. כדי להתגבר על כך, בנתה רוסיה את נמל מוּרמַנסק החופשי מקרח וסללה אליו קו רכבת. הקו הושלם מאוחר מדי, רק בקיץ 1917 (אך שימש במלחמת העולם השנייה). המצור הכלכלי חנק את כלכלת רוסיה, גרם למחסור ותרם משמעותית להתמוטטות הצבא הרוסי ולאווירה המהפכנית שהשתררה במדינה. ביחד עם הברחת לנין לרוסיה על ידי הגרמנים, תרם המצור משמעותית לפרוץ מהפכת אוקטובר הבולשביקית (7.11.1917) ולפרישת רוסיה מהמלחמה. ניסיונם של בעלות הברית לפרוץ את המצור ולהוציא את טורקיה מהמלחמה נכשל במערכת גליפולי (1915).
הגנרל לודנדורף, שפיקד למעשה על הצבא הגרמני בשנתיים האחרונות למלחמה, טען בזיכרונותיו שהתערבות האימפריה העות'מאנית (טורקיה) אִפשרה למעצמות המרכז הנחותות בכוחן, להאריך את המלחמה בשנתיים. בתקופה זו נערכו כמה מהקרבות העקובים ביותר מדם (כמו הקרב על הסום), אמריקה הצטרפה למלחמה למרות אווירת הבדלנות שם והקומוניסטים השתלטו על רוסיה. הלחימה הטורקית הרחיבה את המלחמה לזירות הקווקז והמזרח התיכון (בחזיתות סיני, ארץ ישראל ומסופוטמיה) והשפיעה גם על הלחימה בבלקן. היא דחפה את בריטניה לשקול לראשונה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ולפרסם את הצהרת בלפור (2.11.1917). בשטחי האימפריה העות'מאנית ערב המלחמה הוקמו אחריה מדינות סוריה, לבנון, עיראק, סעודיה (בחלקה), תימן, ירדן וישראל. המלחמה הביאה להשמדת כמיליון ארמנים ויותר, להתפרקות האימפריה העות'מאנית, לביטול הסולטנות והחליפות העות'מאניים ולהקמת הרפובליקה הטורקית.
בהתייחסו לסיירות גֶבֶּן וברסלאו, אמר צ'רצ'יל כי "הן גרמו ליותר הרג, סבל והרס מכל אונייה שקדמה להן".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברברה טוּכמן, אוגוסט 1914, הפרק גייבן - אויב במנוסתו, הוצאת מערכות.
- ברנרד לואיס, צמיחתה של טורקיה המודרנית, הוצאת האוניברסיטה העִברית.
