אהוד עין-גיל

אהוד עין-גיל

לידה	23 במאי 1950 (בן 73) פתח תקווה, ישראל
שם לידה	אהוד אנגל
מדינה
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
מעסיק	העיר, כותרת ראשית
קישורים חיצוניים
פייסבוק	ehud.eingil

אהוד עין-גיל (נולד ב-23 במאי 1950) הוא עיתונאי, סופר ופעיל שמאל ישראלי.

חייו

נולד בפתח תקווה בשם אהוד אנגל לטובה, ילידת גרמניה, וליצחק אנגל, יליד פולין, שניהם אנשי העלייה החמישית, וגדל בחולון, בנצרת עילית ובבת ים. במשך שנה (1965) למד בפנימייה הצבאית בחיפה, התגייס לצה"ל במאי 1968 ושירת במלחמת ההתשה כנהג טנק. לאחר השחרור היה פעיל בקבוצה אנרכיסטית שהוציאה לאור עיתון בשם "ספרטקוס". למד היסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, שם היה חבר בקבוצה שהוציאה עיתון סטודנטים שמאלני בשם "אלטרנטיבה"; כמעט כל חברי הקבוצה הצטרפו בהדרגה לארגון הסוציאליסטי הישראלי, הידוע יותר על שם ביטאונו, "מצפן".

ב-1974 הצטרף עין-גיל לארגון הסוציאליסטי "מצפן". מאמרים שכתב התפרסמו ב"מצפן" וב"חמסין" – כתב עת של סוציאליסטים מהפכנים מהמזרח התיכון, שיצא לאור בצרפת ולאחר מכן באנגליה. ב-1988 הצטרף לעמותת "אור אדום", שהוקמה כדי להגן על אזרחים, בעיקר פלסטינים, מפני אלימות שוטרים, ופעלה רבות להפקעת הסמכות לחקירת שוטרים אלימים מסמכות המשטרה. ב-1992, השנה שבה הוקמה המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, התפרקה העמותה והעבירה את תיקיה אל האגודה לזכויות האזרח. מתוך "אור אדום" יצאו כמה פעילים ובראשם חנה זהר, שהקימו את "קו לעובד" ב-1991, במטרה להגן על זכויות העובדים בישראל בכלל, והעובדים הפלסטיניים בפרט. מאז 1992 פעיל עין-גיל ב"קו לעובד".

עין-גיל לימד בתיכון היסטוריה ואזרחות במשך שנה (1980) והפיק שני סרטים תעודיים לטלוויזיה הגרמנית ("מחאה בישראל", 1982; "ישראל - בחיפוש אחר זהות", 1984). לאחר מכן החל לעבוד כמגיה בשבועון "צומת השרון" של קבוצת שוקן, ובהמשך היה עורך לשוני ועורך מדור התרבות בעיתון. משם עבר לעיתון "העיר" כעורך כתבות, וב-1988 היה עורך כתבות בשבועון "כותרת ראשית", עד לסגירתו באותה שנה. היה שותף לניסיון של כמה מעובדי השבועון לקנות אותו ולהוציאו לאור בכוחות עצמם, ניסיון שנכשל בגלל התנגדות הבעלים - "ידיעות אחרונות" וקונצרן "כלל".

עין-גיל התקבל לעבודה בעיתון "חדשות" והיה סגן עורך המוסף במשך חמש שנים, עד לסגירת העיתון ב-1993, אז עבר לעיתון "הארץ". הוא שימש כסגן עורך "מוסף הארץ", ומפרסם מדי פעם כתבות ורשימות. בשנת 2007 נבחר לחבר ועד העיתונאים החדש שהוקם בעיתון. ביוני 2012 הפסיק להיות סגן עורך במוסף, ועבר להיות עורך בכיר בעיתון "הארץ".

עין-גיל נשוי לאביבה, מעצבת גרפית ומטפלת ברפואה סינית.

ספריו

תחנות בדרך חצרמוות

ספרו של אהוד עין-גיל, שראה אור בשנת 2004 בהוצאת הספריה החדשה/הוצאת הקיבוץ המאוחד. זהו רומן סמי-אוטוביוגרפי, על צעיר שגדל בשנות החמישים והשישים במשפחה מפא"יניקית האמונה על הנראטיב של התנועה הציונית ומדינת ישראל, חווה כילד את ימי הממשל הצבאי בגליל, התלהב מכיבושי 1967, עבר את מלחמת ההתשה בחזית התעלה, התפכח מאשליותיו ומרד באתוס הציוני. סיפור זה ארוג בתוך סיפור מסגרת על נסיעת המספר לדרום תימן, באמצע שנת 1973, מסע שהוא ספק מציאות ספק פנטזיה ובו נפגש האנרכיסט הישראלי הצעיר עם הנשיא הסוציאליסטי סאלם רובייע עלי, המכונה "סאלמין".

בגב הספר נמצא קישור המפנה את הקוראים אל מאמר שכתב עין-גיל על ייחודו ההיסטורי של המשטר בדרום תימן, "למה חיסלו את סאלמין – סוציאליזם בדואי עם פנים אנושיות".

דגלים שחורים באוקראינה – אנרכיסטים במהפכה הסובייטית, 1921-1917

ספר שתרגם עין-גיל (אנגל), הדן בתנועה האנרכיסטית באוקראינה בהנהגת נסטור מאכנו בשנות המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים. עין-גיל כתב מאמרי פתיחה וסיום לספר. הספר ראה אור בהוצאה עצמית ב-1976.

ואנונו והפצצה

אסופת מאמרים בעריכתם של עין-גיל וגיורא נוימן. הספר כולל את נוסח ההרצאות שנשאו משתתפי כינוס בינלאומי שנערך בתל אביב ב-1996, ביוזמת הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי. בין המשתתפים-המחברים: חתן פרס נובל לשלום לשנת 1995, פרופ' ג'וזף רוטבלט, אביגדור פלדמן, רוחמה מרטון, עזמי בשארה, סוזאנה יורק כלת פרס האוסקר, ודניאל אלסברג, שהתפרסם כשהדליף ב-1971 לעיתון ניו יורק טיימס את "מסמכי הפנטגון" על מלחמת וייטנאם.

מאמרים נבחרים

• "תל אביב על חולות נבנתה?", מצפן, גיליון מס' 74, יולי 1975
• "אוניברסיטה ערבית בנצרת", מצפן, גיליון מס' 81, מאי 1977

• Changes in Palestinia Society (written by Ein-Gil with Aryeh Finkelstein), Khamsin no. 6 (Women in the Arab World), Pluto Press, London 1978
• Religion, Zionism and Secularism, Khamsin no. 8 (Politics of Religion in the Middle East), Ithaca Press, London 1981. Appeared also in Forbidden Agendas, a collection of articles from the journal Khamsin, Al Saqi Books, London1984

• ימי הביניים הטובים, נגה: כתב עת פמיניסטי, גיליון מס' 5, קיץ 1982
• הפתרון האוטונומי, מצפן, גיליון מס' 90, קיץ 1983
• ארץ טרופית דפוקה (גרנדה אחרי הפלישה האמריקאית), העיר, 11 באפריל 1986
• המשקפיים הכחולים של המצרי צנוע, כותרת ראשית, 3 בנובמבר 1988
• אברהם צרפתי הראשון (אסיר פוליטי במרוקו), מוסף חדשות, 15 ביוני 1990
• של מי המרד הזה לעזאזל (50 שנה למרד גטו ורשה), מוסף חדשות, 19 במרץ 1993
• בעקבות הכרובים האבודים (מה הכיל "קודש הקודשים" בבית המקדש), מוסף הארץ, 14 באפריל 1995
• סטריאוטיפ נולד (מהגרי עבודה בישראל), הארץ, 21 באוגוסט 1996
• שאלות לחברי הוועדה (לחקר היעלמותם של ילדי תימן), מוסף הארץ, 7 בדצמבר 2001
• עשרה ימים לפני הטבח (בחברון), באתר הארץ, 20 באוגוסט 2004
• מסע אל שורשי הטרור האיסלאמי, באתר הארץ, 14 במרץ 2006 (תרגום לאנגלית)
• המרד הערבי הקטן (מאבקם של שלושה כפרים ערבים מדרום לחיפה, 1948), באתר הארץ, 1 בספטמבר 2006
• מלחמה על כל דקה, באתר הארץ, 30 באפריל 2008
• איך זה יכול להיות שדבר שאני כתבתי זקוק להתערבות גדולה כל כך של עורך?, באתר הארץ, 15 במאי 2018

קישורים חיצוניים

• אהוד עין-גיל, ברשת החברתית פייסבוק
• רשימת הפרסומים של אהוד עין-גיל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אהוד עין-גיל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• מאמרי אהוד עין-גיל, באתר "הארץ"
• חיים ביאור, "בעיני 'הארץ' הוא עיתון ימני", באתר אגודת העיתונאים בתל אביב, 5 ביוני 2017

על ספרו כולם אוהבים את דורה

• עמרי הרצוג, הגבול השברירי בין רודף לנרדף, באתר הארץ, 5 במאי 2008
• אריאנה מלמד, אם זאת אהבה, באתר ynet, 12 במרץ 2008
• מיה סלע, אחרינו המבול, ידיעות תל אביב
• סיגלית בן-ישראל, על "כולם אוהבים את דורה"(הקישור אינו פעיל), 25 במאי 2008
• על ספרו "כולם אוהבים את דורה", באתר הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
• רן בן נון, מתוך מוסף הספרים של ידיעות אחרונות, 20.5.08, פורסם באתר הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר

על ספרו תחנות בדרך חצרמוות

• אריאנה מלמד, אם תרצו, אין זו אגדה, באתר ynet, 16 במרץ 2004
• שתיקת הכבשים השחורות, באתר וואלה!‏, 2 במרץ 2004
• דוד מרחב, בדרך למהפכה אבודה, Go Gay ‏, 30 במרץ 2004