אויב בשער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אויב בשער
Enemy at the Gates
מבוסס על Enemy at the Gates: The Battle for Stalingrad עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי ז'אן-ז'אק אנו עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ז'אן-ז'אק אנו, ג'ון די סקופילד עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ז'אן-ז'אק אנו, אלן גודארד עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה נואל בויסון
המפריי דיקסון
שחקנים ראשיים ג'וד לאו
אד האריס
רייצ'ל וייס
ג'וזף פיינס
בוב הוסקינס
גבריאל תומסון
מוזיקה ג'יימס הורנר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רוברט פרייז עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, הממלכה המאוחדת, ארצות הברית, גרמניה, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Mandalay Pictures
חברה מפיצה UIP Duna, Pathé Distribution עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 16 במרץ 2001
משך הקרנה 130 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מלחמה, סרט פעולה, סרט דרמה, סרט רומנטי, סרט שמבוסס על ספרים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 65,000,000$
הכנסות 96,976,270$
הכנסות באתר מוג'ו enemyatthegates
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אויב בשער הוא סרט מלחמה משנת 2001 בבימויו של הבמאי הצרפתי ז'אן-ז'אק אנו. עלילת הסרט מבוססת על קרב שתואר בספרו של ויליאם קרייג, היסטוריון אמריקאי, "Enemy at the Gates: The Battle for Stalingrad", המתאר את האירועים שקרו במהלך קרב סטלינגרד. קרב סטלינגרד, היה קרב שהתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה בין ברית המועצות לבין גרמניה הנאצית ומדינות הציר שנספחו אליה[1]. בסרט משתתפים בין היתר ג'וד לאו וג'וזף פיינס, שחקני הקולנוע האנגליים, ואד האריס, שחקן אמריקאי. שמו של הספר, "Enemy at the Gates: The Battle for Stalingrad", היה ההשראה לשם הסרט[2].

הקרב המתואר בסרט, הוא קרב בין הצלף הסובייטי וסילי זייצב, לבין מקבילו, המייג'ור, ארווין קוניג. הקרב מתרחש בזמן שקוניג ווסילי עוקבים זה אחר זה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1942, וסילי זייצב (ג'וד לאו), רועה צאן בהרי אורל, וחייל בצבא האדום נלחם בחזית קרב סטלינגרד. הוא נשלח לקרב המסכן את חייו, נגד הפולשים הגרמנים. זייצב נעזר בכישורי הצליפה שלמד בעזרת סבו כשהיה צעיר, על מנת להציל את עצמו ואת הפוליטרוק דנילוב (ג'וזף פיינס). במהלך הקרב, מגיע ניקיטה חרושצ'וב (בוב הוסקינס) לסטלינגרד על מנת לתאם את ההגנות העיר, ודורש רעיונות לשיפור המורל. דנילוב, שהיה סגן בצבא, טוען שהעם זקוק לגיבורים שאפשר לשאת אליהם עיניים, ובעקבות כך, מפרסם בעיתון הצבא סיפורים אודות וסילי זייצב, המתארים אותו כגיבור לאומי. לאחר פרסום הסיפור, וסילי עובר לפלוגת הצלפים, והופך לחבר טוב של דנילוב. בנוסף, שניהם מתאהבים בטניה (רייצ'ל וייס), אזרחית יהודייה בסטלינגרד שהפכה לחיילת במיליציה המקומית. דנילוב מעביר את טניה אל יחידת מודיעין שרחוקה משדה הקרב.

בזמן שהצלפים הסובייטים מחסלים רבים מהגרמנים ומכוחותיהם, מחליט הפיקוד הגרמני לשלוח את ארווין קוניג (אד האריס), מפקד בית הספר לצלפים של הצבא הגרמני, לחסל את וסילי. קוניג מגיע לעיר ומקבל תדרוך ממפקד הארמייה השישית, פרידריך פאולוס (מתיאס האביך). קוניג מפתה את וסילי יחד עם שני עמיתיו הצלפים אל תוך מלכודת, הוא מצליח לחסל את עמיתיו של וסילי אבל וסילי מצליח להימלט. הצבא האדום מבין את תוכניותיו של קוניג, ומשחרר מהגולאג את קאוליקוב (רון פרלמן), צלף רוסי אשר הוכשר על ידי קוניג בתקופה שקדמה לפלישה הגרמנית – כדי לסייע לווסילי. במהלך ניסיונו של קאוליקוב להרוג את קוניג, גורם קוניג לקאוליקוב לחשוף את מיקומו והורג אותו בצליפה מדויקת במיוחד. מותו של קאוליקוב מזעזע את וסילי עמוקות.

טניה מבקשת לחזור אל פלוגת הצלפים, אך דנילוב מבקש מווסילי להרתיע אותה מלעשות כן. וסילי מסכים ומנסה, אך מתמלא רחמים כאשר טניה מספרת לו על הוריה היהודים, שנרצחו על ידי הגרמנים. דנילוב, מגייס נער מקומי בשם סשה פיליפוב (גבריאל תומסון) שמעריץ את וסילי. פיליפוב מבצע עבודות קטנות עבור הגרמנים, כגון לספק אוכל לחיילים, ואף מתחזה לסוכן כפול, ומעביר לקוניג מידע שגוי אודות מקום הימצאותו של וסילי, דבר המעניק לווסילי הזדמנות לארוב לקוניג. וסילי מתכנן מארב לקוניג במטרה לפוצעו, אך במהלך הניסיון השני, הוא נרדם לאחר שעות רבות של המתנה. אחד מהחיילים לוקח את יומנו של וסילי, על מנת לגרום לקוניג לחשוב שהוא נהרג, אך קוניג לא מאמין לו. קוניג מספר לסשה פיליפוב לאן הוא מתכנן ללכת, וחושד שהוא יספר לווסילי. טניה ווסילי מתאהבים, ודנילוב, שמקנא בו, שולח מכתב מזלזל על אודותיו לממונה עליו.

קניג מבחין בטניה ובווסילי הממתינים בנקודת המארב הבאה שלו, מה שמאשש את חשדותיו בנוגע לסשה. הוא הורג את הנער, ותולה את גופתו על עמוד בניסיון לפתות את וסילי. וסילי נשבע להרוג את קוניג ושולח את טניה ואת דנילוב לפנות את אמא של סשה אל מחוץ לעיר. בדרכה אל סירות המילוט, טניה נפצעת מרסיסי פגז. דנילוב, שבטוח כי היא נהרגה, מתחרט על קנאתו בווסילי ואף מתפכח מהאידאולוגיה הקומוניסטית. כשמוצא דנילוב את וסילי אורב לקוניג, הוא חושף את מיקומו שלו, כדי שווסילי יזהה את מיקומו של קוניג ברגע שיירה בו. קוניג הורג את דנילוב באמונה שזהו וסילי והולך לבדוק את הגופה, אך מבין מאוחר מדי שנפל למלכודת וכי הוא נמצא כעת בין כוונותיו. הוא מסתובב ופונה אל וסילי, שהורג אותו.

חודשיים לאחר מכן, לאחר שחרור סטלינגרד וכניעתם של הכוחות הגרמניים, וסילי מוצא את טניה מתאוששת בבית חולים שדה.

מיקום צילומי הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סרטים חדשים, באתר הארץ, 3 באפריל 2001
  2. ^ נילי ברקן, ‏מתברר, שהוא אויב של עצמו, באתר גלובס, 24 באפריל 2001