שלום כהן (חבר הכנסת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלום כהן
Cohen shalom-s.jpg
לידה 1926
בגדאד, עיראק המנדטורית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בינואר 1993 (בגיל 67 בערך)
ח' בטבת תשנ"ג
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1946
כנסות 7
סיעה העולם הזה - כוח חדש, סיעת יחיד

שלום כהן (19261993) היה עיתונאי ופעיל פוליטי ישראלי, חבר הכנסת השביעית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום כהן נולד בשנת 1926 לשושנה בת הרב יחזקאל כהן ולאליהו כהן בבגדאד. בגיל 6 עבר עם משפחתו למצרים. למד בקולג' האנגלי היוקרתי "ויקטוריה" באלכסנדריה. נמנה עם מקימי תנועת השומר הצעיר במצרים.

עלה לארץ ישראל בשנת 1946 והצטרף לקיבוץ נחשונים. במלחמת העצמאות שירת ביחידה ממוכנת על גבי ג'יפים שנקראה שועלי שמשון במסגרת חטיבת גבעתי, ובה הכיר את אורי אבנרי. בשנת 1951 חבר כהן לאבנרי ולנחום איתן ברכישת השבועון "העולם הזה" והפיכתו לביטאון אנטי-ממסדי רב תפוצה. ב-9 ליולי 1959 פרצו בחיפה מהומות ואדי סליב שהתרחבו לטבריה ומגדל העמק לריכוזים בהם חיו בני עדות המזרח. העולם הזה פרסם סדרת כתבות על מרד המרוקאים והזהיר מהשלכות של מרד עדתי.

בתגובה לחקיקת חוק איסור לשון הרע הקימו אבנרי וכהן לקראת הבחירות לכנסת השישית בשנת 1965, רשימה שנקראה "העולם הזה - כוח חדש", שזכתה רק למנדט אחד ואורי אבנרי לבדו נבחר כח"כ. הרשימה התמודדה שוב בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969, והפעם זכתה לשני מנדטים ושלום כהן הצטרף לאורי אבנרי כחבר כנסת מטעמה. במהלך כהונת הכנסת השביעית נוצר קרע בין שני האישים; שלום כהן, שאבנרי ניסה תמיד להציג אותו כמספר שניים ב"העולם הזה" וכמי שוחסה בצילו , גילה יוזמה עצמאית כחבר כנסת רדיקלי (באחת ההזדמנויות אף קרע את תעודת הזהות שלו מעל דוכן הכנסת כמחאה על סעיף הלאום). שלום כהן שם דגש על העניין העדתי ועל קיפוחם של עולי ארצות המזרח. הדבר הביא בשנת 1971 לפילוג ברשימה. שלום כהן הפך לחבר כנסת עצמאי, למזכ"ל תנועת "הפנתרים השחורים" ולחבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית.

הקרע הפוליטי הפך גם לקרע במערכת "העולם הזה", כאשר שלום כהן קיבל, בחסות הסדרים משפטיים, טור עצמאי משלו במסגרת השבועון ובמשך הזמן פרש כליל מן השבועון. לאחר פרישתו הקים את השבועון נוער 71 שעיקר עניינו היה מוזיקת פופ ובתרבות המחאה של הנוער בעקבות אירועי 1968. בעקבות נסיונות לנגח אותו מעל דפי העולם הזה פרסם ב-1972 את ספרו "העולם הזה" ובו מתח ביקורת אישית חריפה על שותפו לשעבר אורי אבנרי.

בשנת 1974 פרש שלום כהן מתנועת "הפנתרים השחורים" וחזר לכתיבה עיתונאית וכתיבת ספרים. הוא נחשב למומחה בנושאים של יחסי ישראל-ערב והשאלה הפלסטינית וכן בעניינים חברתיים. בהמלצתו של פייר מנדס פראנס, מדינאי יהודי צרפתי בכיר וראש ממשלת צרפת בשנים 1954-55 החל לשמש כתב של העתון הצרפתי "לה מאטן דה פארי". במקביל שידר ברדיו שוויץ (RSR) בשפה הצרפתית. בשנות ה-80 עבר לכתוב עבור העיתון הצרפתי ליברסיון ונחשב לאחד מהעיתונאים הבכירים בצרפת בתחום המזרח התיכון. הוא כיסה באופן קבוע את האירועים באזור.

בחודש מרץ 1977 הקים כהן ביחד עם יהושע פרץ, מי שהיה יו"ר ועד פועלי נמל אשדוד, את "מפלגת החופש", שקיבלה 2,498 קולות בבחירות לכנסת התשיעית שנערכו באותה שנה. ייתכן כי הבעת המחאה של יוצאי ארצות המזרח נותבה אל הליכוד, שזכה לעלות לשלטון במהפך הפוליטי הראשון בתולדות המדינה. כל הרשימות שהתפצלו מתנועת הפנתרים השחורים לא זכו להיבחר לכנסת באותן בחירות (למעט צ'רלי ביטון שנבחר לכנסת כסיעת הפנתרים השחורים במסגרת חד"ש).

עם תחילת תהליך השלום עם מצרים, שהביא לחתימת הסכם השלום בשנת 1979, היה שלום כהן אחד העיתונאים הישראלים הראשונים שהגיעו למצרים. בעקבות הביקורים התכופים בארץ אותה הכיר מנעוריו פרסם ב-1978 את הספר "מצרים - מדריך לישראלי לארץ הנילוס". זה היה מדריך הטיולים הראשון בעברית על מצרים.

כהן נישא בשנת 1955 לאורה הלר ילידת איטליה, בתם של ד"ר ליאון הלר וד"ר לילי הלר. לשניים נולדו שלושה בנים. שלום כהן נפטר בירושלים, במהלך סיקור עיתונאי, בינואר 1993. הוא נטמן בבית העלמין סגולה בפתח תקווה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העולם הזה. סודותיו של השבועון מטיל האימה, הוצאת טפחות, 1972.
  • מצרים, הוצאת פורז, 1978.
  • מצרים, מדריך לישראלי בארץ הנילוס, הוצאת פורז, 1978.
  • שיח אחים, 1987, הוצאת זמורה
  • les trois frères d'Israel, Pierre-Marcel Favre, 1986
  • Dieu est un baril de poudre: Israël et ses intégristes, Calmann-Lévy, 1989.
  • Inchirah, Une fille d'Alexandrie; éditions de l'aube, 1992
  • אינשיראח, הנערה מאלכסנדריה, הוצאת די נור, 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]