אחסאן עבד אל-קדוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אחסאן עבד אל-קדוסערבית: إحسان عبد القدوس, 1 בינואר 191911 בינואר 1990) היה סופר, עיתונאי והוגה דעות מצרי ועורך בעיתונים "אל-אח'באר" ו"אל-אהראם". ידוע בכתיבתם של רומנים רבים שעובדו לסרטים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבד אלקדוס נולד בקהיר למשפחה מוסלמית ממוצא מצרי-טורקי. התחביב האהוב עליו בתור ילד היה קריאה. בגיל 11, הוא החל לכתוב סיפורים קצרים ושירים בסגנון קלאסי. אביו, מוחמד עבד אל-קדוס, היה שחקן תיאטרון ושחקן קולנוע מצרי. אביו דחף אותו לפתח קריירה בתחום המשפטים. אחסאן סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת קהיר בשנת 1942 ועבד כעורך דין. הוא היה גם עורך ובעל טור פופולרי בעיתון "רוז אל-יוסוף"[1][2][3][4], שבועון שאמו פאטימה אל-יוסוף (שנקראה גם רוזה אל-יוסוף) הקימה[5]. לעתים קרובות הוא מתח ביקורת על אישים חשובים, מה שהביא למאסרו שלוש פעמים במהלך הקריירה העיתונאית שלו[6]. מוחמד נגיב נהג לכתוב בעיתונו תחת שמות עט שונים, ולאחר שתפס את השלטון במצרים עלה אל-קדוס לגדולה ונהיה יועצו של נגיב לענייני עיתונות[7]. לאחר ההפיכה של גמאל עבד אל נאצר בפברואר 1954 הוא מתח ביקורת על מועצת ההפיכה ובאפריל 1954 הוא נאסר[8].

בשנת 1944, הוא החל לכתוב תסריטים, סיפורים קצרים, ורומנים. מאוחר יותר הוא עזב את קריירת המשפטים שלו והתמקד בקריירה הספרותית שלו.

בסוף שנות ה-60 הוא מונה לעורך בעיתון אל-אחבאר. בשנת 1969 החל רדיו קהיר לצטט את טוריו מעיתון אל-אחבאר[6] וטוריו נחשבו לאינדיקציה על דעותיו של נאצר[9]. בשנות ה-70 הוא נחשב למקורב לאנואר סאדאת[10][11][12]. בשנת 1971 הוא ביקר את המדיניות הסוציליסטית במצרים ודרש יותר ליברליזם[13]. בשנת 1974, לאחר שמונה שנים באל-אחבאר, עבר אל-קודס לאל-אהראם[14] והיה לעורכו הראשי[15][16].

אחסאן עבד אל-קדוס נפטר ב-12 בינואר 1990 לאחר שלקה בשבץ[17].

בנו, מוחמד אחסאן עבד אל-קדוס, שנקרא על שם סבו, הוא עיתונאי ידוע.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחסאן התייחס לנשים כסמל להקרבה בחברה המצרית וזו הסיבה שנשים היו הנושא המרכזי ביצירותיו הספרותיות. עבודותיו תרמו לשינוי במושגים המקובלים במצרים. בניגוד ליצירה הספרותית החופשית שלו, הוא היה אדם מאוד שמרן והיה ידוע כבעל אישיות מאופקת.

הוא כתב יותר מ-60 רומנים ואוספי סיפורים קצרים. מבין הרומנים שכתב, חמישה היו דרמטיים, תשעה שימשו כתסריטים לסדרות רדיו, עשרה היו עיבודי מיני סדרות טלוויזיה, והיו להם 49 עיבודים קולנועיים. יצירותיו תורגמו למספר שפות זרות ובהם אנגלית, צרפתית, גרמנית, אוקראינית וסינית. חלק מספריו תורגמו לעברית והפצו בישראל[18].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ועתה ריב ושנאת אחים, דבר, 4 במרץ 1949
  2. ^ פרעה - מופתי - פארוק, דבר, 11 במרץ 1949
  3. ^ עיתון מצרי נגד "חלומות שמיים", מעריב, 18 בפברואר 1960
  4. ^ האם יפתחו הערבים במלחמה?, חרות, 3 בינואר 1964
  5. ^ 5 הבולטים בעתונאים הערביים, מעריב, 11 באוגוסט 1970
  6. ^ 6.0 6.1 הודח הרמטכ"ל המצרי, דבר, 19 בספטמבר 1969
  7. ^ ש.ר. כהן, אנשי מפתח בממשלת נאגיב, הצופה, 20 בינואר 1953
  8. ^ 12 קצינים מתומכי נאגיב נאסרו בפקודת עבדל נאצר, חרות, 29 באפריל 1954
  9. ^ יש להבטיח ישות פלשתינאית בתוך פלשתינה, דבר, 1 בספטמבר 1970
  10. ^ הפסגה הערבית בדיוני סדאת פייסל, דבר, 20 ביוני 1971
  11. ^ המחלוקת בין מצרים לסוריה בעיניו של ידיד סאדאת, מעריב, 15 בפברואר 1974
  12. ^ משה ז"קהתנאי של סוריה, מעריב, 29 במרץ 1974
  13. ^ עורך מצרי קורא להעז ולנסות תמורה, מעריב, 16 במרץ 1971
  14. ^ סאדת מינה שמאלן נודע לעורך "אל אהרם", דבר, 21 במאי 1974
  15. ^ אהוד יערימלחמת לוב-מצרים, דבר, 11 באוגוסט 1974
  16. ^ עיתוני קאהיר: ההסדר מוכן, דבר, 8 ביוני 1975
  17. ^ Ihsan Abdel Kuddous, An Egyptian Writer, 71, January 16, 1990, NY times
  18. ^ נאצר חידש את פעילותו המדינית, מעריב, 19 בספטמבר 1969