אטילה פטשאואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אטילה פטשאואר
Petschauer‏ Attila
Petschauer Attila.jpg
אטילה פטשאואר, 1928
לידה 14 בדצמבר 1904
בודפשט, הונגריה
פטירה 20 בינואר 1943 (בגיל 38)
דווידובקה, אוקראינה
מידע כללי
לאום הונגריההונגריה  הונגריה
ספורט
ענף ספורט סייף
תת-ענף חרב
מאזן מדליות
מתחרה עבור הונגריההונגריה  הונגריה
המשחקים האולימפיים
זהב אמסטרדם 1928 חרב קבוצתי
זהב לוס אנג'לס 1932 חרב קבוצתי
כסף אמסטרדם 1928 חרב אישי
אליפות העולם בסיף
זהב לייז' 1930 חרב קבוצתי
זהב וינה 1931 חרב קבוצתי
כסף בודפשט 1926 חרב אישי
כסף לייז' 1930 חרב אישי
ארד אוסטנדה 1925 חרב אישי
ארד נאפולי 1929 חרב אישי
ארד וינה 1931 חרב אישי

אטילה פטשאוארהונגרית: Petschauer Attila‏; 14 בדצמבר 1904 - 20 בינואר 1943 דווידובקה) היה סייף אולימפי יהודי הונגרי. פטשאואר זכה במדליית זהב קבוצתית, ובמדליית כסף אישית באולימפיאדת אמסטרדם ובמדליית זהב קבוצתית באולימפיאדת לוס אנג'לס. פטשאואר נרצח בשואה על ידי חברו לנבחרת האולימפית ההונגרית, ששימש כקצין במחנה עבודה.

קריירת הסיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטשאואר נולד בבודפשט, והצטיין בסיף מילדות. כבר בגיל 10 החל להתאמן בסיף, ובבית הספר התיכון התגלה על ידי מאמן הסיף האיטלקי-הונגרי הנודע ג'ורג'יו סנטלי. ב-1923 בהיותו פחות מבן 19, זכה במדליית הארד בחרב באליפות אירופה. בשנים שלאחר מכן זכה במדליות הכסף במקצוע זה באליפויות אירופה שהתקיימו ב-1925 ו-1929 ובמדליית הארד ב-1927 ו-1930. ב-1930 וב-1931 היה שותף לזכיית הנבחרת ההונגרית במדליית הזהב במקצוע החרב.

במהלך סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 נחשב פטשאואר לאחד הסייפים הטובים בעולם. פטשאואר כונה "ד'ארטניאן" על שם דמות הסייף העילאי שיצר אלכסנדר דיומא בספר שלושת המוסקטרים.

באולימפיאדת אמסטרדם ב-1928 היה חלק מהנבחרת ההונגרית שזכתה במדליית הזהב במקצוע החרב, וזכה בכל 20 הקרבות בהם השתתף. בין חברי קבוצתו היו יאנוש גאראי ושנדור גומבוש, שהיו אף הם יהודים. בתחרויות החרב האישיות, פטשאואר זכה במדליית הכסף. באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1932, זכתה שוב הנבחרת ההונגרית, בהשתתפות פטשאואר, במדליית הזהב הקבוצתית. בין חברי קבוצתו היו גאורג פילר ואנדרה קאבוש, שהיו אף הם יהודים. בבית הגמר, הביסו את נבחרות ארצות הברית, איטליה ופולין בתוצאה של 31-6. בתחרויות האישיות דורג פטשאואר במקום החמישי. הייתה זו התחרות היחידה בה השתתף פטשאואר בה לא זכה במדליה אישית.

יהדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטשאואר הציג עצמו כפטריוט הונגרי ולאחר ניצחונו באולימפיאדה ב-1928 צוטט כאומר שאינו חושב את ניצחונו לניצחון יהודי אלא לניצחון הונגרי[1]. אולם פטשאואר סבל משיפוט לא הוגן בהונגריה בגלל יהדותו[2][3]. בשנת 1931 הצהיר פטשאואר שלא ישתתף בתחרויות בהן השופטים ההונגרים מתכוונים להכשילו מסיבות אנטישמיות. בעקבות זאת הוא זומן לפגישה עם מנהיג הונגריה, מיקלוש הורטי, שבקשו לחזור בו[4].

בשנת 1933 הודיע פטשאואר על השתתפותו במכביה המתוכננת בפראג[5].

מותו של פטשאואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש מקריירת הסיף, עבד פטשאואר כעיתונאי. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה החל משלוח הגברים מבין יהודי הונגריה למחנות עבודה במזרח. בתחילה היה פטשאואר מוגן בשל היותו ספורטאי עבר ידוע, אך לאחר שנעצר בבדיקה שגרתית, ושכח את ניירותיו בבית, נשלח למחנה העבודה דווידובקה באוקראינה.

במחנה העבודה זוהה פטשאואר על ידי קלמן צ'ה שהיה בנבחרת ההונגרית האולימפית ב-1928 (צ'ה התחרה ברכיבה), ושימש כאחד הקצינים במחנה. האלוף האולימפי קארוי קרפטי, שזכה במדליית הזהב בהיאבקות באולימפיאדת ברלין, והיה אף הוא עציר במחנה, סיפר כי צ'ה הכריח את פטשאואר לטפס על עץ בחורף הקר, ולקרוא כתרנגול. לאחר מכן שפכו עליו מים קרים. הוא מת בסמוך לאחר התעללות זו[6].

מורשת והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו ומותו של פטשאואר היו הנושא לסרטו של אישטוואן סאבו "סאנשיין" (Sunshine), שתיאר עלילותיה של משפחה יהודית בדיונית בהונגריה, תוך שהוא משלב בעלילה סיפורים אמיתיים. הסרט יצא לאקרנים ב-1999, בכיכובו של רייף פיינס, המשחק בסרט מספר תפקידים, שאחד מהם מבוסס על חיי פטשאואר. שמו של פטשאואר מונצח ב"יד לאיש הספורט היהודי" במכון וינגייט. משנת 1994 מקיים צאצאו של פטשאואר, ד"ר ריצ'רד מרקוביץ', תחרות סיוף על שמו בארצות הברית הנחשבת לאחד מאירועי הסיף החשובים בארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אטילה פטשאואר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]