איוואן מזפה

איוואן מזפה
Мазепа Іван Степанович
לידה	20 במרץ 1639; Mazepintsi, אוקראינה
פטירה	21 בספטמבר 1709 (בגיל 70); טיגינה, האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	גאלאץ
מדינה	האיחוד הפולני-ליטאי, ההטמאנות הקוזאקית
השכלה	אקדמיית קייב-מוהילה
תארים	נסיך של האימפריה הרומית הקדושה
השקפה דתית	נצרות אורתודוקסית
בת זוג	Hanna Polovets II (1668–1702 (כ־34 שנים))
פרסים והוקרה	עיטור מסדר העיט הלבן של פולין; עיטור אנדריי הקדוש (8 בפברואר 1700) ;
חתימה
	4 באוגוסט 1687 (יוליאני) – 6 בנובמבר 1708 (יוליאני); (21 שנים)
	→ Ivan Samoilovych Ivan Skoropadsky ←
שירות ביטחוני
דרגה	הטמאן

איוואן מזפה (באוקראינית: Іван Степанович Мазепа;‏ 20 במרץ 1639 – 22 בספטמבר 1709) הטמאן אוקראינה, היה בין תומכיו של פיוטר הגדול, אך בשנת 1708 עבר לתמוך ביריבו במלחמת הצפון הגדולה – קרל השנים עשר מלך שוודיה, ונאלץ להימלט לאימפריה העות'מאנית לאחר קרב פולטבה.

מוצא וילדות

מזפה נולד במשפחה אוקראינית אורתודוקסית בכפר לא רחוק מקייב. אביו היה מתומכיו של בוגדן חמלניצקי אך לא תמך בהחלטה להצטרף לרוסיה הצארית. הוא השתתף עם הטמאן ויגובסקי בניסיונות להקמת נסיכות רוסית במסגרת האיחוד הפולני-ליטאי, אך ללא הצלחה. בשנת 1662 מינה אותו מלך פולין לתפקיד ניהולי באזור צ'רניגוב. גם הגברים מצד אימו לחמו נגד הפולנים בכוחות של בוגדן חמלניצקי – אביה ואחיה נהרגו בקרבות.

איוואן מזפה למד בבית הספר בקייב ועבר להמשך לימודים לוורשה. עם סיום לימודיו נסע להולנד, איטליה, צרפת וגרמניה. למד כמה שפות אירופיות. עם חזרתו מנסיעותיו החל לשרת בחצר מלך פולין.

בשנת 1663 חזר לאוקראינה.

קידום להטמאן אוקראינה המזרחית

בשנת 1665 ירש את אביו בתפקיד. בשנת 1668 התחתן עם אנה, אלמנת קצין מקומי. החל משנת 1669 החל להתקדם בחצר של הטמאן אוקראינה המערבית פיוטר דורושנקו. בשנת 1674 נסע בשליחות ההטמאן לחאנות קרים. הוא נתפס והקוזאקים העבירו אותו לגדה השמאלית של הדנייפר שהייתה בשליטת רוסיה הצארית. ההטמאן של אוקראינה המזרחית סמוילוביץ קידם את מזפה בדרגות. בהתאם לבקשותיו הוא נסע לא פעם למוסקבה. באותה תקופה (תחילת שנות ה-80 של המאה ה-17) השליטה המעשית ברוסיה הצארית הייתה בידי הנסיכה סופיה והמקורב שלה וסילי גוליצין. מזפה הצליח להתחבר מאוד לגוליצין, ובשנת 1687 הוא התמנה בתמיכתו להטמאן של אוקראינה המזרחית. בתפקיד זה הוא השתתף בפשיטת רוסיה הצארית לקרים.

תקופת פיוטר הגדול

בשנת 1689 הצליח פיוטר הגדול להחזיר לעצמו את השליטה במדינה. איוואן מזפה התחבר לפיוטר והם היו ביחסים טובים. כוחות ששלח מזפה השתתפו במערכות אזוב. בפברואר 1700 העניק פיוטר הגדול למזפה את עיטור אנדריי הקדוש שהיה העיטור הגבוה ברוסיה הצארית.

בתחילת מלחמת הצפון הגדולה תמך מזפה ברוסיה הצארית. בשנת 1704 הוא ניצל את פלישת השוודים לפולין ויחידות צבאיות של מזפה השתלטו על כל אוקראינה. הוא ביקש מפיוטר הגדול להכיר במצב החדש, אך פיוטר לא רצה לפגוע באיחוד הפולני-ליטאי שהיה בעל בריתו במלחמה נגד השוודים ולא נתן למזפה הכשר למעשיו. בשנת 1706 פיוטר ומזפה נפגשו בקייב.

בשנת 1707 הוא הודיע שיפסיק את תמיכתו בפיוטר רק במקרה קיצוני ביותר. גם כאשר במרץ 1707 החליט פיוטר על הקטנת סמכויות ההטמאן, מזפה לא יצא נגדו.

עם זאת לאור הבעיות שהיו לפיוטר הגדול בחזית המלחמה, מזפה החל במגעים עם השוודים. השמועות על כך התפשטו, ועדויות הגיעו גם לחצר של פיוטר הגדול. הוא שלח לאוקראינה ועדת חקירה אך היא לא גילתה דבר. בשנים 1707–1708 גדלו ההתלבטויות של מזפה בהדרגה. בסתיו 1708 דרש פיוטר הגדול ממזפה להצטרף לכוחותיו. מזפה ענה שבגלל הגיל המתקדם, המחלות וההתמודדות עם המורדים אין ביכולתו לעזור לפיוטר בשלב זה. אלכסנדר מנשיקוב נשלח לבדוק את המצב. בהיוודע התקרבות הכוחות הרוסים עזב איוון מזפה עם יחידה של 1,500 קוזאקים את בירתו ונמלט למחנה של השוודים. בהמשך לאיוואן מזפה הצטרף גם כוח קוזאקם מהסיץ' הזפורוז'י בהיקף של כ-7,000 חיילים. איוואן מזפה הודיע לשוודים שהם יוכלו לעבור את החורף בבטורין – מקום מבוצר שבו יש אספקת מזון ותחמושת.

התגובה של הרוסים הייתה מהירה – הם תקפו את מבצר הסיץ' והרסו אותו עד היסוד. יחידה צבאית בפיקוד של אלכסנדר מנשיקוב תקפה את מקום מושבו הקבוע של ההטמאן בבטורין וכבשה אותו במהרה. התוצאה הייתה שלשוודים לא היה מקום מסודר לחניית חורף.

לאחר המעבר לתמיכה בשוודים

בהיעדר יכולת להקים את המחנה הצבאי החורפי בבטורין, התקשה הצבא השוודי למצוא מקום חלופי ברמה נאותה. השוודים ניסו להשתלט על כמה ערי שדה, אך ללא הצלחה, בעיקר בגלל אי-שיתוף פעולה של התושבים. פורסמה הוראת קרל השנים עשר, מלך שוודיה, לנהל מלחמה של ממש נגד תושבי אוקראינה, ובתגובה החלה לוחמת פרטיזנים מצד התושבים. כתוצאה מכך החמיר עוד יותר מצבם של השוודים באוקראינה.

למרות המצב הקשה המשיכו השוודים בשיתוף פעולה עם איוואן מזפה, וב-8 באפריל 1708 נחתם חוזה רשמי. בהתאם לחוזה זה הכירו השוודים בשאיפות אוקראינה לעצמאות על שתי גדות הדנייפר. מזפה הבטיח להעביר לשליטה שוודית כמה ערים לתקופת המלחמה.

ב-6 בנובמבר 1708 הורה פיוטר הגדול לבחור הטמאן חדש, ובהתאם לרצונו נבחר איוואן סקורופדסקי. ב-12 בנובמבר 1708 נעשה טקס סימבולי שבו מזפה "הוצא להורג".

ביולי 1708, לאחר התבוסה בקרב פולטבה, נמלט מזפה לבנדרי, שהייתה אז בתחום האימפריה העות'מאנית. למרות הבקשות הטורקים לא הסגירו את מזפה לרוסים. הוא מת ב-22 בספטמבר 1709, ולבקשת המשפחה הועברה גופתו לגאלאץ, והוא נקבר בכנסייה המקומית.

דמותו בהיסטוריה

במשך שנים איוואן מזפה היה בין תומכיו של פיוטר הגדול. על מעשיו הוענק לו עיטור אנדריי הקדוש – העיטור הגבוה באימפריה רוסית. בכמה הזדמנויות הוא ציין שיפסיק בתמיכתו במדיניות של פיוטר הגדול רק במקרה קיצוני ביותר. אומנם במהלך שנת 1708 הוא הגיע למסקנה (שגויה) שסיכוייה של האימפריה הרוסית לנצח במלחמת הצפון הגדולה אפסו. יתרה מכך, שליחי קרל השנים עשר, מלך שוודיה, הבטיחו לאיוואן מזפה שאם יעבור לצד השוודי במלחמה, שוודיה תתמוך בהקמת אוקראינה עצמאית על שתי גדותיו של הדנייפר. פיוטר הגדול התנגד לרעיון זה.

לאחר שאיוואן מזפה החל לתמוך בשוודים, הוכרז עליו חרם ברוסיה, נלקחו ממנו כל תואריו והוא נחשב בוגד. ההיסטוריונים הרוסים לדורותיהם תומכים בעמדה זו.

עם הקמת מדינת אוקראינה העצמאית דמותו ומקומו בהיסטוריה האוקראינית עברו רוויזיה. ההיסטוריונים האוקראינים ושלטונות אוקראינה רואים בו לוחם למען חירות המדינה. בהתאם לכך שמו טוהר, הוקמו אנדרטאות לזכרו, בכמה ערים נקראו על שמו רחובות, ודיוקנו מתנוסס על שטר אוקראיני. גם הכנסייה האוקראינית אינה מכירה בחרם שהכריזה הכנסייה הרוסית. מנהיגי הדת האוקראינים אף פועלים לביטול החרם הדתי עליו בכנסייה הרוסית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איוואן מזפה בוויקישיתוף

איוואן מזפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

איוואן מזפה, ברשת החברתית Goodreads