איוואן פרנקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איוון פרנקו)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן פרנקו

איוואן פרנקו (1856 - 1916; באוקראינית: Іва́н Я́кович Франко́;"פרנקו" מבטאים עם דגש על ההברה האחרונה; ברוסית: Иван Яковлевич Франко́), סופר ומשורר לאומי אוקראיני. אחד ממייסדי הספרות האוקראינית המודרנית ביחד עם טאראס שבצ'נקו. כמו כן היה פעיל בתנועות פוליטיות בגליציה, במיוחד בתנועה הסוציאליסטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכפר נהויביצ'י, אשר ליד דרוהוביץ', אוסטרו-הונגריה, חבל לבוב, שבאוקראינה של היום, למשפחת איכרים. אביו היה נפח ממוצא גרמני ושם משפחתו המקורי היה פרנק. אביו ואמו נפטרו בצעירותו. פרנקו למד בבית ספר מקומי וסבל מדיכוי מצד ילדים ממשפחות אמידות. בתקופת בית הספר החל בכתיבה בשפה האוקראינית.

בשנת 1875 החל ללמוד באוניברסיטת לבוב, בפקולטה לשפה ולספרות של אוקראינה. הוא הצטרף לחוג סטודנטים בשם מוסקבופילים - הקבוצה דגלה בהכרה טובה יותר של התרבות הרוסית וגדולי סופריה. בעיתון של הקבוצה "דרוה" חבר פרנקו והתחיל את פרסומיו הראשונים באוקראינה. פעילותם של הצעירים בחוג זה הייתה למורת רוחם של זקני החוג שכתבו בשפה הרוסית והטיפו נגד סוציאליזם. עד מהרה הזקנים הלשינו על הצעירים לשלטון האוסטרי וכל חברי הקבוצה, כולל פרנקו נעצרו ב-1877. פרנקו בילה בבית הסוהר כ-9 חודשים עם עלובי החיים, אך רוחו לא נשברה. לאחר ששוחרר המשיך לכתוב באוקראינית ובנושאי אי-צדק חברתי.

כשיצא לחופשי הוחרם על ידי מוסקבופילים ועל ידי לאומנים אוקראינים, כתוצאה מכך, סיים את לימודיו באוניברסיטה רק 15 שנה מאוחר יותר. נאסר פעם נוספת ב-1880 וב-1889 והוחזק שנית באותם תנאים. מאסריו היוו מקור לסיפוריו על עלובי החיים, שחוסר מקורות פרנסה הביאם לידי גנבות ורציחות בבית הסוהר (שמות הספרים הללו ושנת הוצאתם לאור: "דווין", "מולוט" (פטיש), "גרומדסקי דרוג" (חבר אזרחי) ב-1878, "סביט" (אור) ב-1880, "נרוד" (עם) ב-1890). בשנות ה-80 כתב גם סיפורים על חיי היהודים, המחפשים אמת. סיפורים אלה זכו לפרסום רב ותורגמו למספר שפות. ב-1881 חזר לנהויביצ'י והחל לכתוב רומן היסטורי בשם "זכר ברקוט" על תקופת פלישות הטטרים. הרומן זכה לפרס של מגזין בשם "זריה", ועזר לפרסומו ההולך וגדל של מחברו בקרב העם האוקראיני. לאחר מכן תרגם את פאוסט של יוהאן וולפגנג פון גתה ואת "דויטשלנד" של היינריך היינה. כמו כן כתב מאמרים ספרותיים על טרס שבצ'נקו. ב-1886 נשא את אולגה חורונז'ינסקיה, לה הקדיש את אוסף שיריו בשם "ז ורשין אי ניז'ין" (מהפסגות והעמקים). אשתו סבלה מפיגור.

בשנת 1889 כתב בעיתון "פרבדה", שהוצא על ידי לאומנים אוקראינים, והקים את המפלגה הרותנית-אוקראינית הקיצונית. פרנקו נבחר גם להיות מועמד המפלגה לפרלמנט האוסטרי, אך הפסיד בבחירות. בעקבות פעילות זו נאסר שוב. ב-1891 למד באוניברסיטת צ'רנוביץ והכין תזה על איוואן וישנסקי, אותה סיים באוניברסיטת וינה תחת הדרכתו של וטרוסלב יגיץ', מומחה לתרבות סלאבית. ב-1894 התמנה למרצה לספרות אוקראינית באוניברסיטת לבוב, אך ניהול המחלקה נמנע ממנו בשל התנגדות חברי סגל אחרים. ב-1898 פרסם מאמרים נגד תורתם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס, וטען שהם מנסים לפתח דת חדשה המבוססת על שנאה של מעמדות חברתיים. ב-1899, לאחר פילוג במפלגה האוקראינית הקיצונית אותה ייסד, הקים את המפלגה הלאומית-דמוקרטית בה פעל עד 1904, שנה בה עזב את הפעילות הפוליטית.

ב-1902 תלמידיו של פרנקו, לאחר שראו איך הוא חי בעוני ויכול לאפשר לעצמו רק דברים בסיסיים, קנו בשבילו בית, שאחרי מותו נהפך למוזיאון לזכרו. ב-1914 פרסם כמה אוספי סיפורים "פריוויט איוואנובי פרנקובי" (ד"שים מאיוואן פרנקו) ו"איז ליט מויי מולודוסטי" (משנות צעירותי).

ב-1916 פרנקו מת בעוני ונקבר בבית קברות ליצ'קיבסקי שבלבוב.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותו נרדף בחייו זכה לתהילה מיוחדת לאחר מותו באוקראינה. דיוקנו מופיע על שטר של 20 הריבניה. על שמו נקראים רחובות רבים ברחבי אוקראינה וכן העיר איוואנו-פרנקיבסק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]