איוואן פרנקו
 | |
| לידה |
27 באוגוסט 1856 Nahuievychi, ממלכת גליציה ולודומריה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
28 במאי 1916 (בגיל 59) לבוב, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה), האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה |
האימפריה האוסטרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות ליצ'קוב |
| שם עט |
Джеджалик, Мирон Ковалишин, Руслан, Мирон Сторож, Мирон, Іван Живий |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לבוב, אוניברסיטת צ'רנוביץ, אוניברסיטת וינה |
| שפות היצירה |
אוקראינית, פולנית, גרמנית |
| סוגה |
שירה, נובלה, סיפור קצר, רומן, רומן קצר, מחזה |
| זרם ספרותי |
ספרות ריאליסטית |
| יצירות בולטות |
Kameniari |
| תקופת הפעילות |
מ-1874 |
| הושפע מ |
טאראס שבצ'נקו |
| בן או בת זוג |
אולגה פרנקו |
| צאצאים |
פטרו פרנקו, טאראס פרנקו, Anna Klyuchko, Andriy Franko |
  | |
איוואן פרנקו (באוקראינית: Іва́н Я́кович Франко́; "פרנקו" מבטאים עם דגש על ההברה האחרונה; ברוסית: Иван Яковлевич Франко́; 1856 – 1916), סופר ומשורר לאומי אוקראיני. אחד ממייסדי הספרות האוקראינית המודרנית ביחד עם טאראס שבצ'נקו. כמו כן היה פעיל בתנועות פוליטיות בגליציה, במיוחד בתנועה הסוציאליסטית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנקו נולד בכפר נהויביצ'י, אשר ליד דרוהוביץ', אוסטרו-הונגריה, חבל לבוב, שבאוקראינה של היום, למשפחת איכרים. אביו היה נפח ממוצא גרמני ושם משפחתו המקורי היה פרנק. אביו ואמו נפטרו בצעירותו. פרנקו למד בבית ספר מקומי וסבל מדיכוי מצד ילדים ממשפחות אמידות. בתקופת לימודיו בבית הספר החל בכתיבה בשפה האוקראינית.
בשנת 1875 החל ללמוד באוניברסיטת לבוב, בפקולטה לשפה ולספרות אוקראינית. הוא הצטרף לחוג סטודנטים בשם מוסקבופילים - קבוצה שדגלה בהכרה טובה יותר של התרבות הרוסית וסופריה. הוא נמנה גם על הכותבים הקבועים בעיתון של הקבוצה "דרוה", והתחיל לפרסם בו את פרסומיו הראשונים באוקראינה. פעילותם של הצעירים בחוג זה הייתה למורת רוחם של זקני החוג, שכתבו בשפה הרוסית והטיפו נגד סוציאליזם. הזקנים הלשינו על הצעירים לשלטון האוסטרי וכל חברי הקבוצה, כולל פרנקו, נעצרו ב-1877. פרנקו ישב בבית הסוהר כ-9 חודשים עם אסירים משולי החברה, אך רוחו לא נשברה. לאחר ששוחרר המשיך לכתוב באוקראינית על אי-צדק חברתי.
כשיצא לחופשי הוחרם על ידי מוסקבופילים ועל ידי לאומנים אוקראינים, כתוצאה מכך, סיים את לימודיו באוניברסיטה רק 15 שנה מאוחר יותר. הוא נאסר פעמיים נוספות ב-1880 וב-1889 והוחזק שוב באותם תנאים. מאסריו היוו מקור לסיפוריו על אסירים עלובי חיים, שחוסר מקורות פרנסה הביאם לידי גנבות ורציחות בבית הסוהר (שמות הספרים הללו ושנת הוצאתם לאור: "דווין", "מולוט" (מקבֶת), "גרומדסקי דרוג" (חבר אזרחי) ב-1878, "סביט" (העולם) ב-1880, "נרוד" (עם) ב-1890). בשנות ה-80 כתב גם סיפורים על חיי היהודים. סיפורים אלה זכו לפרסום רב ותורגמו למספר שפות. ב-1881 חזר לנהויביצ'י והחל לכתוב רומן היסטורי בשם "זכר ברקוט" על תקופת פלישות הטטרים. הרומן זכה לפרס של המגזין "זריה", ועזר לפרסומו ההולך וגדל של פרנקו בקרב העם האוקראיני. לאחר מכן תרגם את פאוסט של יוהאן וולפגנג פון גתה ואת "דויטשלנד" של היינריך היינה. כמו כן כתב מאמרים ספרותיים על טאראס שבצ'נקו. ב-1886 נשא את אולגה חורונז'ינסקיה, לה הקדיש את אוסף שיריו "ז ורשין אי ניז'ין" (מהפסגות והעמקים). אשתו סבלה מפיגור.
בשנת 1889 כתב בעיתון "פרבדה", שהוצא לאור על ידי לאומנים אוקראינים, והקים את המפלגה הרותנית-אוקראינית הקיצונית. פרנקו נבחר גם להיות מועמד המפלגה לפרלמנט האוסטרי, אך הפסיד בבחירות. בעקבות פעילות זו נאסר שוב. ב-1891 למד באוניברסיטת צ'רנוביץ וכתב תזה על איוואן וישנסקי, שאותה סיים באוניברסיטת וינה בהדרכתו של וטרוסלב יגיץ', מומחה לתרבות סלאבית. ב-1894 התמנה למרצה לספרות אוקראינית באוניברסיטת לבוב, אך ראשות המחלקה נמנעה ממנו בשל התנגדותם של חברי סגל אחרים. ב-1898 פרסם מאמרים נגד תורתם החברתית של קרל מרקס ופרידריך אנגלס, ובהם טען שהם מנסים לפתח דת חדשה המבוססת על שנאה בין מעמדות חברתיים.
עוד ב-1899, לאחר פילוג במפלגה האוקראינית הקיצונית אותה ייסד, הקים את המפלגה הלאומית-דמוקרטית בה פעל עד 1904, שנה שבה עזב את הפעילות הפוליטית.
ב-1902 תלמידיו של פרנקו, שהבחינו במצבו הכלכלי הקשה, קנו עבורו בית, שלאחר מותו הפך למוזיאון לזכרו.
ב-1914 פרסם פרנקו כמה קובצי סיפורים - "פריוויט איוואנובי פרנקובי" (ד"שים מאיוואן פרנקו) ו"איז ליט מויי מולודוסטי" (משנות צעירותי).
ב-1916 פרנקו מת בעוני ונקבר בבית קברות ליצ'קיבסקי שבלבוב.
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות היותו נרדף בחייו, זכה פרנקו לתהילה באוקראינה לאחר מותו. דיוקנו מופיע על שטר כסף של 20 הריבניה. על שמו נקראים רחובות רבים ברחבי אוקראינה, וכן העיר איוואנו-פרנקיבסק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איוואן פרנקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- איוואן פרנקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
איון פרנקו, דף שער בספרייה הלאומית
