איידה קראדוק
 | |
| לידה |
1 באוגוסט 1857 פילדלפיה, ארצות הברית  |
|---|---|
| התאבדה |
16 באוקטובר 1902 (בגיל 45) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
Friends' Central School |
  | |
איידה סלניר קראדוק[1] (באנגלית: Ida C. Craddock) הייתה פמיניסטית ופעילה למען חופש הביטוי בארצות הברית במאה ה-19. היא כתבה מאמרים וספרים רבים על מיסטיקה ומיניות, מה שהוביל להרשעתה ולמאסר בגין אי-מוסריות. הרדיפה גרמה לה לעול נפשי, והיא התאבדה.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איידה ס. קראדוק נולדה בפילדלפיה ב-1 באוגוסט 1857. אביה היה ג'וזף ט. קראדוק, שהתאלמן מאשתו בשנת 1852 ונותר עם ארבעה ילדים בני תשע עד שבע-עשרה. בשנת 1855 הוא התחתן עם ליזי קראדוק, ובסוף 1855 נולדה להם בת, שמתה בגיל שבעה חודשים, ונקברה לצד אשתו הראשונה של ג'וזף. איידה ס. קראדוק הייתה למעשה בתה השנייה של אמה. הבת הראשונה, שאף היא נקראה איידה, הפכה מאוחר יותר לדמות משמעותית בשם "ננה" בכתביה המיסטיים של איידה ס. קראדוק.
אביה מת כשהייתה בת כחצי שנה. אמה הייתה קווייקרית וחינכה אותה בחינוך ביתי.
בגיל עשרים ניסתה להתקבל לאוניברסיטת פנסילבניה, שלא קיבלה נשים ללימודים באותה עת. הם אפשרו לה לגשת למבחני הקבלה, אותם עברה בהצלחה, והייתה האישה הראשונה שהתקבלה ללימודי אמנויות באוניברסיטה, שם תוכנן להיבנות אגף מיוחד ללימודי נשים. אבל מנהלי האוניברסיטה לא הצליחו לגייס את התקציב הנדרש, ולאחר חודש בלבד הם שבו ואסרו על לימודי נשים, וגירשו את קראדוק מהמוסד. (האוניברסיטה החלה לקבל נשים ללימודים בשנת 1880.)
היא למדה סטנוגרפיה בלימוד עצמי ועסקה בזה לפרנסתה. בגיל 18 פרסמה ספר ללימוד סטנוגרפיה, ולימדה את הנושא במכללת נשים בפנסילבניה. קראדוק שימשה דוגמה לנשים צעירות בפנסילבניה, כאישה בעלת מחשבה חופשית ועצמאות כלכלית.
בשנות השלושים לחייה נטשה קראדוק את אורח החיים הקווייקרי. היא פיתחה עניין בתורת הנסתר ויצרה קשר עם האגודה התאוסופית. פרסמה מספר ספרים שבהם שילבה ספרות מיסטית מתורגמת ומסורות מתרבויות שונות. בין השאר, סוואמי ויווקאננדה הושפע מספריה ושילב חלק מרעיונותיה בספריו.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני ספריה הראשונים של קראדוק באורך מלא, "פולחן הירח והמין" ו"פולחן המין", עסקו בדת השוואתית, וסקרו את יחסן של הדתות השונות לטקסים הקשורים בירח ובמיניות.
לאחר מכן פרסמה קראדוק מספר ספרי הדרכה למיניות, בהם דנה במערכות יחסים בין בני זוג. בין ספריה הרבים נמנים "זיווג משמיים", "נישואי נפש", "שמחות רוחניות", "מכתב לכלה פוטנציאלית", "ליל הכלולות"[2] ו"חיי נישואים נכונים". בביקורת של אליסטר קראולי על הספר "זיווג משמיים" ("Heavenly Bridegrooms") הוא כתב: "זהו אחד המסמכים האנושיים המדהימים ביותר שנכתבו אי פעם, והוא בהחלט צריך לצאת לאור בצורה מסודרת כספר. הסופרת טוענת שהיא נשואה למלאך. היא מפרטת באריכות רבה את הפילוסופיה הקשורה לתזה זו. היא למדה המון, והספר הזה הוא בעל ערך עצום לכל מי שלומד את תורת הנסתר. שום ספריית מאגיה אינה שלמה בלעדיו."
מדריכי המין שפרסמה קראדוק נחשבו כתועבה בסטנדרטים של אותה תקופה. הפצת הספרים הובילה לעימותים רבים עם רשויות החוק, לעיתים קרובות ביוזמת קראדוק. היא נעצרה מספר פעמים באשמת "פגיעה במוסר" וישבה בחמישה בתי כלא שונים, וכן אושפזה בבית משוגעים בפנסילבניה.
בנוסף למדריכי מין, הרבתה לעסוק בעל-טבעי ופרסמה ספרים רבים בנושא זה. אחד מספריה האחרונים בנושא זה נקרא "גן העדן של המקרא" ("Heaven of the Bible"), והוא פורסם ב-1897[3].
בגיל 32 היא נבחרה למזכירת סניף פילדלפיה של "האיגוד החילוני האמריקני". בין פעילויותיה בארגון היא ארגנה הרצאה של וולטרין דה קלייר בפורטסמות' ולאחריה הן נשארו בקשר ידידותי.
בזמנה הפנוי קראה כתבים בנושאי ארוטיקה ודת, והכריזה על עצמה כ"כוהנת וכומר של כנסיית היוגה".
קראדוק מעולם לא התחתנה, אם כי היו לה מספר מערכות יחסים משמעותיות עם גברים. היא טענה שיש לה מערכת יחסים זוגית מתמשכת ומאושרת עם מלאך בשם סופי, וביומניה תיארה באריכות את יחסי המין ביניהם. אמה כעסה על התנהגותה זו, ואיימה לשרוף את ספריה וכתביה ולאשפז אותה במוסד לחולי נפש. היא ברחה מפילדלפיה ועברה להתגורר במשך מספר חודשים בלונדון, תחת זהות בדויה, ולאחר מכן לזרה לארצות הברית והתגוררה בשיקגו, שם פתחה מכון לחינוך מיני וקליניקה לייעוץ מיני "מיסטי" לזוגות נשואים.
משפטה ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1893 נערכה התערוכה העולמית של שיקגו, ובמהלכה נחשף הציבור האמריקאי לריקודי בטן ארוטיים שבוצעו על ידי רקדנית שנקראה "מצרים הקטנה" ("Little Egypt"). רבים טענו כי ריקודים אלה נחשבים למעשה מגונה, אך קראדוק פרסמה באחד העיתונים מאמר התומך בריקודים אלה ובגילויי מיניות פומביים[4][5]. בעקבות מאמר זה היא נרדפה על ידי אנתוני קומסטוק, שהיה פעיל למען חוקי המוסר.
היא תרגלה האטה יוגה, ובפרט ניסתה ליישם מודרות טנטריות, שתיאוריהן נחשב למעשה מגונה. גם תרגילי היוגה שתיארה נחשבו למעשים מגונים, מכיוון שהם נועדו לגרום לחוויות גופניות מהנות ומספקות[6].
קראדוק פרסמה מאמר על חיי מין בזוגיות בכתב העת הרפואי The Chicago Clinic שזכה לפרסום רב בארצות הברית, והיא שלחה אותו בדואר לכל מי שהתעניין בו. משלוח מאמר על מיניות בדואר נחשב לעבירה פדרלית, ובשנת 1899 הוגש נגדה כתב אישום. היא הודתה באשמה ונגזר עליה מאסר על תנאי.
בשנת 1902 משטרת ניו יורק ביצעה תרגיל עוקץ והזמינה מקראדוק בדואר עותק של הספר "ליל הכלולות" ("The Wedding Night"). היא נשפטה והורשעה בפגיעה במוסר. עורכי דינה יעצו לה לטעון לאי-שפיות וכך להימנע ממאסר, אך היא סירבה ונידונה לשלושה חודשים בכלא, אותם ריצתה בעבודות שירות באי רוזוולט. עם שחרורה, נעצרה מיד שוב בגין הפרת "החוק למניעת סחר והפצה של ספרות מגונה ומוצרים לשימוש בלתי-מוסרי", שנחקק באותה עת על ידי קומסטוק. היא שוב נשפטה, וב-10 באוקטובר 1902 הורשעה בהפרת החוק למניעת הפצת ספרות מגונה. השופט אמר על הספר "ליל הכלולות" שהוא "מלא במעשים מגונים, זימה, תאווה וזוהמה" ולא אישר לחבר המושבעים לעיין בספר במהלך המשפט[7].
קראדוק, שהייתה אז בת 45, נדונה לחמש שנות מאסר, שנדמו בעיניה למאסר עולם. ב-16 באוקטובר 1902, יום לפני ריצוי העונש, היא התאבדה בדירתה על ידי חיתוך פרקי ידיה ושאיפת גז. היא השאירה מכתב פרטי לאמה וכן מכתב התאבדות פומבי ארוך בו גינתה את קומסטוק ואת חוקי המוסר. במכתב זה כתבה, בין היתר: "קומסטוק הוא סוטה מין, הוא מה שרופאים מכנים סדיסט - כלומר אדם שדחפי האכזריות מתעוררים בו במקביל להתעוררות הרגשות המיניים." בהמשך המכתב כתבה: "אני נוטלת את חיי בגלל שבית המשפט, ביוזמתו של קומסטוק, הכריז שאני אשמה בפשע שלא ביצעתי – הפצת ספרות מגונה. אולי לאחר מותי, יותר מאשר בימי חיי, הציבור האמריקאי יזדעזע ויחקור כיצד נוצר המצב הנורא המאפשר לאותו צבוע מיני מרושע אנתוני קומסטוק לגדול ולהתרברב ולרמוס את חירות העם, ולפגוע, במקרה שלי, בזכות לחופש דת וחופש הביטוי." במכתב לאמה כתבה: "אני שומרת על זכותי למות כפי שחייתי, אישה חופשיה, שלא נרתעת או מושתקת על ידי מישהו אחר."
לאחר מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותה של קראדוק דעכה התנועה הפוריטנית בארצות הברית, והחל עידן של חופש ביטוי וחופש מיני.
ליזי, אמה של איידה ס. קראדוק, מתה בשנת 1904 ונקברה לצדה בבית קברות במערב פילדלפיה.
מספר חוקרים אספו מכתבים, יומנים, כתבי יד וחומרים מודפסים של קראדוק. אוסף כתביה נמצא כיום באוניברסיטה בדרום אילינוי.
סופרים אחרים, שפרסמו מאוחר יותר ספרים על מיסטיקה ומיניות, עשו שימוש בטכניקות מיניות שקראדוק תיארה בספריה.
בשנת 2007 הוצג במיאמי מחזה על חייה בשם "Smut" ("ניבול פה").
בשנת 2010 פורסמה ביוגרפיה של קראדוק, בשם "Heaven's Bride"[8]. באותה שנה ראו אור בארצות הברית מהדורות חדשות של חלק מספריה של קראדוק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ida Celanire Craddock & Voltairine de Cleyre: Two Freethinkers of Philadelphia, 18 בנובמבר 2016 (באנגלית).
- ^ The Wedding Night, באתר אוניברסיטת נברסקה–לינקולן, 1902 (באנגלית).
- ^ Ida C Craddock, The heaven of the Bible, באתר ארכיון האינטרנט, 1897 (באנגלית).
- ^ Obscene, Lewd, and Lascivious: Ida Craddock and the Criminally Obscene Women of Chicago, 1873-1913, באתר JSTOR, 1993 (באנגלית).
- ^ Women Making a Difference: Ida Craddock, Adelaide Johnson, and Laura Dainty Pelham, באתר אוניברסיטת צפון אילינוי, 1997 (באנגלית).
- ^ On the notion of a “creator” of modern yoga, 9 בינואר 2015 (באנגלית).
- ^ דניאל דריי, לאהוב במאה ה-21, באתר עברית (הוצאה לאור), אפריל 2019.
- ^ A Wanton Woman: The Life of Ida C. Craddock, באתר NPR, 11 בדצמבר 2010 (באנגלית).