לדלג לתוכן

אימי שדאור ליכטנפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אימי שדאור ליכטנפלד
אימי ליכטנפלד
אימי ליכטנפלד
לידה 26 במאי 1910
בודפשט, אוסטרו-הונגריה
פטירה 9 בינואר 1998 (בגיל 87)
נְתַנְיָה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1942
מדינה צ'כוסלובקיה, ממלכת הונגריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
ההגנה
צבא הגנה לישראל
דרגה טוראי עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בשירות
מדריך קרב פנים אל פנים בפלי"ם, מפתח מערך הכושר גופני וקרב מגע בצה"ל וראש מדור קרב מגע בצה"ל
עיטורים
USTR Prize for Freedom, Democracy and Human Rights (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים אזרחיים
מנהל מכון קרב מגע, יועץ ביטחוני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אִימִי (אימריך) שְׂדֵאוֹר (ליכטֶנפֶלד) (26 במאי 19109 בינואר 1998) היה אמן לחימה ישראלי יליד הונגריה. הוא המפתח של שיטת הלחימה וההגנה העצמית "קרב מגע", המהווה בסיס לרוב שיטות הלחימה הישראליות.

שדאור (שאימץ את השם שדאור—מן הצירוף "שדה אור"—כתרגום בבואה לשמו הלועזי), נולד בבודפשט אך גדל בברטיסלאבה. בית משפחת ליכטנפלד התאפיין במשמעת נוקשה ובעיסוק מוגבר בספורט. אביו, סמואל ליכטנפלד, היה דמות יוצאת דופן בקהילה היהודית באזור. הוא עסק בהיאבקות והרמת משקולות ואף התפרנס מהפגנת כוח בקרקס מגיל צעיר. בעבודתו זו למד שיטות לחימה שונות מאנשים שפגש. לימים התגייס למשטרה כבלש. סמואל אימן את אימי מגיל צעיר ונטע בו משמעת ואהבה לספורט.

אימי עסק במספר תחומי ספורט, ביניהם שחייה, התעמלות, היאבקות ואיגרוף. בשנת 1928 זכה באליפות סלובקיה בהיאבקות לנוער ובשנת 1929 בשלוש אליפויות בינלאומיות באיגרוף, היאבקות והתעמלות לבוגרים. מאוחר יותר ועד שנת 1939, התמקד שדאור בהיאבקות, הן כמאמן והן כמתחרה, זכה בתארים רבים ואף נמנה עם סגל נבחרת סלובקיה בהיאבקות.

באמצע שנות ה-30, עם התחזקותן של קבוצות פשיסטיות ואנטישמיות, השתנו חיי היהודים בברטיסלאבה. שדאור הפך למנהיגה הלא מוכתר של קבוצת יהודים צעירים אשר פעלה להגן על השכונות היהודיות. עד שנת 1940 השתתף שדאור בקטטות אלימות רבות על רקע אנטישמי.

עלייתו לישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 עלה שדאור על אניית המעפילים "פנצ'ו". במהלך ההפלגה קפץ למי הים התיכון לסייע לאדם שנפל מהספינה. בעקבות הצטברות נוזלים באוזנו ובשל היעדר תנאים רפואיים מתאימים, התפתח זיהום באוזנו. כאשר הפנצ'ו עלתה על שרטון ב-9 באוקטובר 1940, ליד האי כמילי, נשלח שדאור עם ארבעה אנשים נוספים בסירת משוטים קטנה להביא עזרה מהאי כרתים. לאחר חמישה ימים ובמצב תשישות מתקדם, אותרה סירת המשוטים על ידי משחתת של הצי הבריטי והחמישה חולצו. שדאור וחבריו הובאו למצרים, שם זכה לטיפול כירורגי בזיהום שהספיק להתפשט גם לפניו. ברם הטיפול לא צלח לחלוטין ושדאור נותר משותק במחצית מפניו.

שדאור גויס לצבא הבריטי ושירת בלגיון הצ'כי (אנ').

שירותו בהגנה ובצה"ל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 עלה לבסוף לארץ ישראל. לבקשת יצחק שדה הצטרף להגנה והדריך בפלי"ם שחייה והצלה ובפלמ"ח שיטות לחימה בידיים ריקות ושימוש בנשק קר. באותם ימים נקראו שיטות הלחימה שלימד קפא"פ (קרב פנים אל פנים).

עם הקמת המדינה וייסוד צה"ל, גויס שדאור לשירות כמדריך אימון גופני וקרב מגע ראשי. שדאור שירת בצה"ל במשך 16 שנים במהלכן פיתח את תורת הקרב מגע. שדאור תרם רבות ליסוד, פיתוח וביסוס מערך ההדרכה בקרב-מגע וכן של תחומים נוספים במערכת האימון הגופני בצה"ל.

בשנים 1961-1962 שהה באתיופיה בשליחות רשמית.

בשנת 1964 פרש משירותו הצבאי ופתח מכון להוראת קרב מגע בנתניה. אימי אימץ את חליפת האימונים ושיטת החגורות של הג'ודו ופיתח סילבוס שיתאים לאזרחים וגם יכול לשמש ללמידה כאמנות לחימה ולא רק כשיטת לחימה[1].

תרומתו לשיטת קרב המגע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדאור שאף ליצור שיטת לחימה והגנה עצמית פשוטה ויעילה שתתאים לכל אדם. תחת הנהגתו התפתחה שיטת הקרב מגע - שיטה מקורית, יעילה ופשוטה (ראה קרב מגע). תכונות אלה הפכו אותה לפופולרית מאוד בקרב כוחות ביטחון. בזכות תכונות אלו, הפכה השיטה לפופולרית מאוד כדרך להגנה עצמית. השיטה זוכה לעדנה בקרב בני נוער, נשים, קשישים ושאר אוכלוסיות הנאלצות לרכוש כישורי הגנה עצמית.

בהוראתו הדגיש שדאור את החינוך לנימוס והליכות, ערכים, ציונות ואהבת הארץ. שדאור הקפיד לחנך את תלמידיו להימנע מעימותים ככל האפשר, להתעמת רק מתוך חוסר ברירה ולהשתמש בכח רק כמוצא אחרון.

תלמידיו הבולטים של אימי ליכטנפלד היו: אלי אביקזר, שהיווה את החגורה הבכירה שלו ומוביל הדרך, אבי מויאל, ירון ליכטנשטיין (פו') וכמו כן חיים זוט, רפי אלגריסי וחיים גדעון שהיו מתלמידיו הראשונים, ואייל ינילוב שהצטרף בשנות השבעים.

כיום ישנן מספר עמותות לקרב מגע בארץ הקשורות באופן ישיר לאימי. ביניהן הוא הקים 2 עמותות באופן ישיר: העמותה לקרב מגע ישראלי (חיים גדעון), האיגוד הבינלאומי לקרב מגע (אבי מויאל), ואחרים הוקמו על ידי חניכיו: קרב מגע גלובל (אייל ינילוב), העמותה לקרב מגע - חיים זוט (חיים זוט), העמותה לקרב מגע לחימה ישראלית קמ"י - קרב מגן ישראלי אלי אביקזר וה k.m.il (אילן פדלון), קרב מגע מלא (גיא דאר).

100 שנה להולדתו של אימי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 ציינו מספר עמותות קרב מגע מישראל את שנת המאה להולדתו של אימי, ממציא הקרב מגע.

  • התגוננות מפני תקיפה בסכין וכלי נשק קרים נוספים, הוצאת תמר, 1992.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]