אין למדין מקודם מתן תורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אין למדין מקודם מתן תורה הוא כלל במתודולוגיה התלמודית ולפיו אין להביא ראיה או להסיק מסקנה הלכתית או דינית מהמסופר במקרא על שאירע לפני נתינת התורה.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הכלל בדברי התלמוד הירושלמי שביאר מדוע אין ללמוד את הדין של שבעת ימי אבלות מיוסף עליו נאמר: "ויעש לאביו (יעקב) אבל שבעת ימים", משום שאין למדין דבר קודם למתן תורה.[1] עיקרון זה מצינו גם בבבלי במסכת יומא שם תמהו על דברי רב ספרא שרצה ללמוד את זמנה ההלכתי של תפילת שחרית ממנהג אברהם, ואמרו: "אנן מאברהם ניקום וניגמור"?![2] ופירשו ראשונים [3] שאין ללמוד הלכה מאברהם אבינו שהיה קודם מתן תורה ולא הצטווה כלל על התפילה, ושמא "ניתנה תורה ונתחדשה הלכה".

הרמב"ם בפירוש המשנה מתייחס לכלל זה בהקשר של דברי המשנה בחולין[4], שם נחלקו תנאים בשאלה אם גיד הנשה נאסר גם בבהמה טמאה. רבי יהודה סבור שנאסר גם בבהמה טמאה ומוכיח את שיטתו מקדמות איסור גיד הנשה שנהג לפני מתן תורה, זמן שבו בהמה טמאה הייתה מותרת באכילה, אולם חכמים חלקו על דבריו וטענו שאיסור גיד הנשה " בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו". את תשובת חכמים מבאר הרמב"ם על פי הכלל האמור:

שים לבך לכלל הגדול הזה המובא במשנה זו והוא אמרם מסיני נאסר. והוא שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום אין אנו עושים זאת אלא מפני צווי ה' על ידי משה, לא מפני שה' צוה בכך לנביאים שקדמוהו. דוגמא לכך, אין אנו אוכלים אבר מן החי לא מפני שה' אסר על בני נח אבר מן החי, אלא מפני שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שנצטווה בסיני שישאר אבר מן החי אסור. וכן אין אנו מלים בגלל שאברהם מל את עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שה' צונו על ידי משה להמול כמו שמל אברהם עליו השלום. וכן גיד הנשה אין אנו נמשכים בו אחרי אסור יעקב אבינו אלא צווי משה רבינו, הלא תראה אמרם שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני, וכל אלה מכלל המצות

פירוש המשנה להרמב"ם חולין פרק ז' משנה ו'. תרגם מערבית הרב יוסף קאפח

תחולת הכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר בעיות בתחולת הכלל:

  • זמן נתינת התורה לצורך כלל זה אינו מעמד הר סיני והנקודה המדויקת על ציר הזמן שמלפניה לא ניתן ללמוד דין או הלכה שנויה במחלוקת בין הפרשנים.
  • קיימת גם מחלוקת סביב עמדת התלמוד הירושלמי בנושא זה, האם קבלו אמוראי ארץ ישראל את הכלל או דחו אותו.
  • אפשר שהכלל עומד בסתירה לכלל אחר: "כל מצווה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט, עמוד א')
  • ישנן הלכות רבות שמקורן, לכאורה, קודם מתן תורה

בסתירות אלו עיסוק ענף ומסועף בספרות התלמודית ורבים עסקו בהגדרת הכלל וביישוב שאלות שמתעוררות לאורו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]