אלברט סוצין
.jpg) | |
| לידה |
13 באוקטובר 1844 בזל, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
24 ביוני 1899 (בגיל 54) לייפציג, הקיסרות הגרמנית |
| ענף מדעי | מזרחנות, בלשנות השפות השמיות |
| מקום קבורה | וולפגוטסאקר (גר'), בזל, שווייץ |
| מקום לימודים | אוניברסיטת בזל, אוניברסיטת האלה |
| מוסדות | אוניברסיטת בזל, אוניברסיטת טיבינגן, אוניברסיטת לייפציג |
| בן או בת זוג |
Rosalie Socin-His |
  | |
אלברט סוצין (Albert Socin; 24 באוקטובר 1844, בזל, שווייץ – 24 ביוני 1899, לייפציג, גרמניה) היה מזרחן ובלשן שווייצרי, שהתמחה בחקר הארמית החדשה, הכורדית והערבית בת זמנו על ניביה. סוצין נמנה עם מייסדי האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל. המהדורות הראשונות של מדריך בדקר לארץ ישראל ולסוריה חוברו על ידיו.
קורות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוצין למד פילולוגיה באוניברסיטת בזל והשתלם בלימודי מזרחנות באוניברסיטאות ז'נבה, גטינגן ולייפציג. תואר דוקטור קיבל מאוניברסיטת האלה ב-1867. ב-1871 השלים את ההביליטציה האקדמית בלימודי מזרחנות בבזל, וב-1873 הועלה לדרגת פרופסור חבר. במרוצת השנים 1868–1879, עם עמיתו אייגן פרים (גר'), סבב במצרים, בארץ ישראל, בלבנון, בסוריה, בעיראק ובפרס וערך מחקר בלשונות המקומיות, בהן הסורית והכורדית, תוך תצפיות ותשאולים בקרב דובריהן. המסע הניב כתבי יד ודגמי ניבים בהיקף גדול. בשנים 1876–1890 שימש כפרופסור מן המניין ללשונות שמיות באוניברסיטת טיבינגן. ב-1890 ירש את הקתדרה של היינריך פליישר באוניברסיטת לייפציג, ועד מותו ב-1899 לימד בה את שפות המזרח. ב-1891 התקבל כחבר באקדמיה למדעים של מדינת סכסוניה (גר').
סוצין היה ממייסדי האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל ותרם מאמרים לכתב העת שלה. כמו כן היה פעיל בהוצאת הדוחות המדעיים השנתיים של "חברת המזרח הגרמנית" (גר'). אחת מתרומותיו החשובות למחקר החדש של ארץ ישראל במאה ה-19 הייתה קובץ הנתונים שפרסם ב-1879 על מערך היישובים וגודל האוכלוסייה במחוז ירושלים. הפרסום הציג רשימה אלפביתית של כל יישובי הקבע במחוז ונכללו בה מספר התושבים והבתים בכל יישוב.[1]
סוצין נשלח ב-1873 למזרח התיכון מטעם ההוצאה לאור של קרל בדקר וחיבר את מדריך בדקר לארץ ישראל ולסוריה, שראה אור ב-1875 והיה ראשון מדריכי בדקר לארצות שמחוץ לאירופה.[2]
במחקרם מ-1876 של סוצין והבלשן אמיל קאוטש (גר') (אנ') על "חרסי מואב", שנמכרו ב-1872 למוזיאון הישן בברלין, אוששו החשדות בדבר זיופי העתיקות של מוזס וילהלם שפירא.[3]
סוצין תרם לעריכת מהדורת 1885 של מילון גזניוס לשפת המקרא. ספרו "דקדוק השפה הערבית", שתוקן ושׁוּפר ב-1913 על ידי קרל ברוקלמן, שימש שנים רבות כבסיס התִקני להוראת השפה.
אלברט סוצין מת בלייפציג ב-24 ביוני 1899 ונקבר בעיר הולדתו בזל.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נתן שור, "אלברט סוצין", בתוך: ספר הנוסעים לארץ ישראל במאה הי"ט, כתר הוצאה לאור, 1988, עמ' 276–277
- חיים גורן, 'לכו חקרו את הארץ': המחקר הגרמני של ארץ ישראל במאה התשע עשרה, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1999, עמ' 273–276
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של אלברט סוצין, בקטלוג הספרייה הלאומית
- על אלברט סוצין בלקסיקון ההיסטורי של שווייץ (בגרמנית)
- Emil Kautzsch, "A. Socin †", ZDPV, 22 (1899), pp. 1–17 (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יהושע בן-אריה, סנג'ק ירושלים בשנות השבעים של המאה הי"ט, קתדרה 36, יוני 1985, עמ' 73–122
- ^ חיים גורן, "ה'בדקר' וייחודו", בתוך: אליהו הכהן, אלי שילר (עורכים), מדריכי ארץ ישראל הראשונים לא"י, אריאל 213, 2016, עמ' 42–44
- ^ E. F. Kautzsch und A. Socin, Die Echtheit der moabitischen Altertümer geprüft (Strassburg: Karl J. Trübner, 1876)