אלון גילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ALON GILLON.jpg

אלון גילון (8 בינואר 1942 - 9 באוקטובר 2014) היה משפטן ישראלי, מזכיר ורשם בית המשפט העליון וסגן מנהל מערכת בתי המשפט הישראלית.

גילון נולד בשנת 1942, בנם של זוג משפטנים: קולין גילון (גלקמן), פרקליט המדינה השלישי, וסעדה (לבית פרומקין)[1], יועצת משפטית במשרדי הממשלה והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. מצד אמו הוא נכדו של השופט גד פרומקין, שהיה השופט היהודי היחיד בבית המשפט העליון בימי המנדט הבריטי, ונינם של ישראל דוב פרומקין, מחלוצי העיתונות העברית בארץ ישראל, עורך עיתון "החבצלת", ושל אהרן אייזנברג, חלוץ, איש העלייה הראשונה, ממקימי המושבה רחובות. אחותו היא יעל שילוח ואחיו הצעיר הוא כרמי גילון.

את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר החקלאי הכפר הירוק. למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים בשנת 1968[2]. במהלך לימודיו התפרנס כפקיד עזר בבית המשפט. התמחה בפרקליטות המדינה וב־1969 הוסמך כעורך דין. ב־1973 התמנה כמזכירו הראשי של בית המשפט העליון[3]. בדצמבר 1977 התמנה שופט שלום[4], תוך כוונה למנותו לסגן רשם בבית המשפט העליון, במקביל למינויו כשופט שלום[5]. בשנים 1983-1985 כיהן כמרכז ועדת בכור לחקירת רצח ארלוזורוב[6].

ב־1995 קודם לתפקיד רשם בית המשפט העליון, וב־1996 החל מכהן כסגן מנהל מערכת בתי המשפט. בתפקיד זה החזיק עד פרישתו לגמלאות ב־2011.

במשך שנים רבות, גם בהיותו שופט, שיחק כדורסל במסגרת קבוצת בית הנוער העברי הירושלמי[7]. היה חבר דירקטוריון בחברת המתנ"סים והמרכזים הקהילתיים "בית הנוער העברי בירושלים".

גילון נישא תחילה למאיה, וממנה היה אב לבן ובת: ורד גילון וקולין גילון. לאחר גירושיו נישא בשנית לאילנה. גילון התגורר במבשרת ציון. הוא נפטר ב-9 באוקטובר 2014, בגיל 72, לאחר שנים שבהן היה חולה סרטן. הותיר אחריו את אשתו אילנה גילון, שני ילדיו ושישה נכדים. נקבר בבית העלמין גבעת שאול בירושלים[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]