כרמי גילון
.jpg) | |||||||||||||||||
| לידה |
20 בינואר 1950 (בן 73) ירושלים, ישראל | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||||||||
| השכלה | |||||||||||||||||
| מפלגה |
קדימה  | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
כרמי גילון (נולד ב-20 בינואר 1950) הוא איש ביטחון ישראלי, כיהן בעבר כראש השב"כ, שגריר ישראל בדנמרק, ראש מועצת מבשרת ציון, סגן נשיא האוניברסיטה העברית ויושב ראש חברת הסייבר סייטיג'יק (Cytegic).
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כרמי גילון הוא בן למשפחת משפטנים ידועה משכונת רחביה שבירושלים. סבו, גד פרומקין, היה שופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי. סבתו, חנה פרומקין (בתו של אהרן אייזנברג, ממייסדי רחובות), הייתה נשיאת "בנות ברית" בירושלים. אביו, קולין גילון, היה פרקליט המדינה ואמו, סעדה, הייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. אחיו, אלון גילון, שימש אף הוא כמזכיר וכסגן רשם בבית משפט העליון וסגן מנהל מערכת בתי המשפט הישראלית, ואחותו יעל נישאה לדב (דובי) שילוח, בנו של ראש המוסד לשעבר ראובן שילוח. גילון למד בגימנסיה רחביה ובאקדמיה למוזיקה.
את שירותו הצבאי החל בחיל השריון ואחר כך עבר לחיל התותחנים. נפצע במלחמת ההתשה אך חזר לשירות צבאי. השתחרר מצה"ל בשנת 1971 והחל ללמוד מדע המדינה ומינהל ציבורי באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1972, במהלך לימודיו, גויס לשב"כ וביצע תפקידים רבים, החל במאבטח בשטח ועד לתפקידי מטה בכירים.[1] בשנים 1980–1982 שהה בפריז. בשנת 1982 חזר לישראל ומונה לעמוד בראש המחלקה היהודית בשב"כ, תפקיד בו שירת עד 1986.[2] כראש המחלקה היה מעורב בלכידת יונה אברושמי וחשיפת המחתרת היהודית.[3] במהלך פרשת קו 300 תמך גילון בבכירי השב"כ שפעלו כנגד התנהלות ראש השב"כ אברהם שלום. גילון נחשב למקורב לראש השב"כ בעבר עמוס מנור.
בשנת 1987 יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי וסיים תואר שני במדע המדינה ומינהל ציבורי באוניברסיטת חיפה, ב-1989 מונה לראש אגף הדרכה וב-1990 מונה למפקד מרחב צפון בשב"כ, תפקיד שבמסגרתו ניהל את פעילות השב"כ בלבנון. את עבודת המוסמך הגיש בשנת 1990 על הנושא "הפרת חוק ממניעים אידאולוגיים, בימין הקיצוני בישראל, על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי", עובדה שזכתה לתשומת לב בעת פרישתו מתפקידו. ב-1993 מונה לראש אגף מינהל ולוגיסטיקה. במהלך שנת 1994 כיהן במשך ארבעה חודשים כממלא מקום ראש השב"כ, תקופה בה ראש הארגון יעקב פרי היה בחופשת לימודים בארצות הברית. במרץ 1995 מונה, בהמלצת קודמו יעקב פרי, לתפקיד ראש השב"כ כאשר הוא מועדף על פני המועמד גדעון עזרא.
ראש השב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופתו הקצרה בראשות השב"כ הובלטה בעיקר בשל רצח רבין. ב-4 בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל אחרי כישלון של היחידה לאבטחת אישים, שלא מנעה מיגאל עמיר לשהות באזור הסטרילי ולהתקרב לרבין ולירות בו מטווח אפס. באותה שעה שהה גילון בפריז, וכשחזר ארצה הגיש מיד את התפטרותו לשמעון פרס, אך התפטרותו נדחתה.
ב-6 בינואר 1996 השב"כ תחת פיקודו חיסל את יחיא עיאש, בכיר המבוקשים הפלסטינים באותה תקופה. אחרי מצוד ממושך, השב"כ הצליח למצוא סייען שהיה מקורב מאוד לעיאש ושכנע אותו לתת לו טלפון סלולרי שבאמצעותו יוכלו בשב"כ לצותת לשיחותיו. הסייען הסכים, אך לא ידע שהטלפון היה ממולכד. כאשר עיאש ענה לטלפון שצלצל וסוכני השב"כ זיהו את קולו, המטען שבטלפון פוצץ והרג את עיאש במקום.[4]
לאחר החיסול התפטר גילון ופרש בפברואר 1996.[5] ב-28 במרץ 1996 פרסמה ועדת שמגר, ועדת החקירה לעניין רצח יצחק רבין, את ממצאיה, ובהם כתבה על גילון: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח", וציינה כי החלטתו להתפטר תוך כדי עבודתה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת".[6]
בשנת 2012 יצא הסרט התיעודי שומרי הסף בו מרואיינים ששה מראשי השב"כ לדורותיהם כולל גילון.
לאחר סיום תפקידו כראש השב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התפטרותו המשיך ונשא בתפקידי ניהול שונים בשירות הציבורי וגם נסע לארצות הברית ולמד בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד.
בשנים 1997–1999 כיהן כמנכ"ל אבנר חברה לביטוח. בשנת 1999 לאור הרפורמה בביטוח החובה על פיה לא תמכור אבנר ביטוחים חדשים, הציע שאבנר תקים חברות בנות שינצלו את עובדיה למכירת שירותי גילוי הונאות לחברות ביטוח אחרות.[7] בשנת 2000 הוא כיהן כדירקטור מטעם הציבור בחברה והתפטר מהדירקטוריון בסוף שנת 2000 על רקע התנגדותו לרפורמה להכנסת תחרות בביטוח החובה. גילון טען שהרפורמה תעלה את מחירי הביטוח למבוטחים חלשים.[8]
בסוף 1999 התמנה למנכ"ל מרכז פרס לשלום.[9]
ביולי 2001 מונה לשגריר ישראל בדנמרק, דבר שגרר תגובות נרגזות בדנמרק, והעלה חשש לתקרית דיפלומטית לאחר שארגונים אנטי-ישראליים שונים דרשו את מעצרו ברגע שידרוך באירופה באשמת פשעי מלחמה. בסופו של דבר דנמרק כיבדה את חסינותו הדיפלומטית.[10]
לאחר סיום כהונתו כשגריר נבחר בשנת 2003 לראש מועצת מבשרת ציון, כשקיבל 50% מקולות המצביעים.[11] בתפקידו החדש נדרש גילון תחילה לבעיית החובות שצברה המועצה בתקופה בה כיהן קודמו בתפקיד ולמניעת השביתות של עובדי העירייה. עם כניסתו לתפקיד אישר תוכנית הבראה והחל בצמצום החובות, יחד עם זכייה לאהדה ברחבי המועצה. על אף התהליך אותו החל, החליט שר הפנים בסוף שנת 2006 למנות למועצה חשב מלווה, עקב חריגה של כ-8 מיליון שקלים בשנת 2006. גילון טען כי לא היה מקום למינוי החשב, מאחר שהמועצה הייתה בתהליך ארוך של התאוששות ושרוב החוב נצבר לפני שהחל לכהן כראש המועצה. הוא התפטר כמחאה על המהלך לקראת סוף דצמבר 2006, אך למחרת חזר בו מההתפטרות לאחר קריאות התושבים ופגישה אישית עם שר הפנים.[12] כחודש לאחר מכן הגיש גילון את התפטרותו בשנית מראשות המועצה.[13]
ביוני 2007 מונה לסגן נשיא לקשרי חוץ של האוניברסיטה העברית בירושלים.[14]
בינואר 2014 ביקר בדנמרק לשם קידום הסרט התיעודי "שומרי הסף", שבו השתתף, אך נאלץ לקצר את ביקורו לאחר שארגון פרו-פלסטיני ביקש להוציא נגדו צו מעצר.[15]
בשנת 2014 מונה ליו"ר חברת סייטג'יק (Cytegic), העוסקת באבטחת מידע.[16]
בנובמבר 2014 החל להתבטא במופגן בעניינים פוליטיים, בהפגנה של ״שלום עכשיו״ נגד חוק הלאום ובנימין נתניהו. ב-2015 צוטט כי ״הכיבוש משחית ורואים את זה - באלימות במועדונים, בהתנהגות של הישראלי המכוער שהוצגה בסרטונים האחרונים. יש פה אווירה מאוד אלימה. הכיבוש הורס אותנו".[17] באוגוסט 2020 נפצע קל בעת פינוי מאהל מחאה נגד בנימין נתניהו בירושלים.[18]
בראיונותיו אודות הרפורמה המשפטית בישראל, שמובילה ממשלת הליכוד, התבטא גילון בכך שיש צורך בהתערבות אמריקנית על מנת לעצור את הרפורמה[19].
גילון נשוי לשרי ואב לשלוש בנות, מתגורר במבשרת ציון.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שב"כ בין הקרעים, משכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2000
- האזרח כ', הוצאת קונטנטו, 2017
- משיח אכזר, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2020
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דרור מורה, שומרי הסף: שישה ראשי שב"כ מדברים, הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014
- יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כרמי גילון, באתר השב"כ
- מיה בנגל, ראש שב"כ שני מצטרף לקדימה, באתר nrg, 22 בפברואר 2006
- יהונתן ליס, כרמי גילון: "אינני מתפטר מתפקידי", באתר הארץ, 29 בדצמבר 2006
- תמרה טראובמן, סערה באוני' העברית עקב מינוי כרמי גילון לסגן הנשיא, באתר הארץ, 6 ביוני 2007
מורן שריר, כולנו יהודים || מה השב”כ אמור לעשות כשיעד מודיעיני חודר לכנסת?, באתר הארץ, 7 במאי 2013- עמרי אסנהיים, משימה בלתי אפשרית, באתר מאקו, 5 ביוני 2013
- נועם (דבול) דביר, כרמי גילון: התקדמות מדינית תוציא מאנשי "תג מחיר" את יגאל עמיר הבא, באתר ynet, 15 בספטמבר 2013
- אוהד חמו, גילון: "במבצעי תג מחיר נטועים היסודות של רוצח רה"מ הבא", באתר מאקו, 16 באוקטובר 2013
- עוזי ברוך, 18 שנה אחרי - כרמי גילון מדבר, באתר ערוץ 7, 16 באוקטובר 2013
- חדשות 2, כרמי גילון: "דיסקין לא מתוסכל", באתר מאקו, 5 בדצמבר 2013
- אטילה שומפלבי, גילון טס לקידום "שומרי הסף" - וכמעט נעצר, באתר ynet, 11 בינואר 2014
- נועם (דבול) דביר, כרמי גילון במתקפה נגד נתניהו: "אגו-מניאק שמוביל לחורבן המדינה", באתר ynet, 29 בנובמבר 2014
- "הכיבוש הורס אותנו ורואים את זה בסרטוני הישראלי המכוער", באתר גלובס, 18 באפריל 2015
יורם יובל בשיחה עם כרמי גילון, בערוץ החינוכית, יולי 2017- אריאלה רינגל הופמן, "נתניהו, אולמרט וברק הם דוגמה למנהיגות יהירה וזחוחה. שלושתם בטוחים שאלוהים הסמיך אותם לתפקיד", באתר "ידיעות אחרונות", 7 בספטמבר 2017
- רפי רשף, אינטימי: "אחרי רצח רבין שקעתי בדיכאון עמוק", באתר של "רשת 13", 4 בנובמבר 2017 (במקור, מאתר "nana10")
- דנה ירקצי, כרמי גילון בהפגנה נגד השחיתות: נתניהו מפקיר את ביטחון ישראל, באתר וואלה!, 24 בפברואר 2018
- אריאנה מלמד, כרמי גילון: "כרגע ייתכנו שני מצבים. רע, ורע יותר", באתר הארץ, 2 במרץ 2020
- רוית הכט, כרמי גילון חושב שהכיבוש נורא אך שאי אפשר לסיימו, ומזהיר מהתנקשות במנדלבליט. ראיון, באתר הארץ, 2 ביולי 2020
- יעקב בר-און, האם עלול להתרחש רצח פוליטי נוסף? "בוודאי! זה יקרה" | כרמי גילון בראיון מיוחד, באתר מעריב אונליין, 3 ביוני 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמודים 124-127.
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 394.
- ^ דני רובינשטיין, כישלון צורב של מועצת יש"ע, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2005
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 395-396.
- ^ כתב "העין השביעית", מאבקים נגד הצנזורה, באתר העין השביעית, 1 בינואר 1996
- ^ יוסי מלמן, האשם הלא עיקרי, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2002
- ^ אלעזר לוין, גילון: אם תופעל הרפורמה - אבנר תקים חברה לחקירת הונאות בביטוח החובה, באתר גלובס, 5 באוקטובר 1999.
- ^ בני ברק, הרפורמה בביטוח תייקר את ביטוח הרכב ב-15%, באתר ynet, 2 בינואר 2001.
- ^ איי אונליין, מנכ""ל אבנר, כרמי גילון פורש; יעמוד בראש מרכז פרס לשלום, באתר TheMarker, 24 באוקטובר 1999.
- ^ עתי"ם, דנמרק: תביעה נגד כרמי גילון, באתר ynet, 18 באוגוסט 2001.
- ^ תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות לפי שמות היישובים, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2003.
- ^ יהונתן ליס, כרמי גילון: "אינני מתפטר מתפקידי", באתר הארץ, 29 בדצמבר 2006.
- ^ יהונתן ליס, כרמי גילון התפטר מראשות המועצה, באתר הארץ, 29 בינואר 2007.
- ^ הודעות דוברות האוניברסיטה, 5 ביוני 2007.
- ^ אטילה שומפלבי, גילון טס לקידום "שומרי הסף" - וכמעט נעצר, באתר ynet, 11 בינואר 2014.
- ^ יניב הלפרין, כרמי גילון עובר לסייבר: "זה תחום מסקרן שמאתגר אותי", באתר "אנשים ומחשבים", 14 במאי 2014.
- ^ חן שליטא, "הכיבוש הורס אותנו ורואים את זה בסרטוני הישראלי המכוער", באתר גלובס, 18 באפריל 2015.
- ^ 103FM, מפגינים נגד נתניהו מפונים בשעה זו ממאהל המחאה בבלפור. כרמי גילון נפצע, באתר מעריב אונליין, 20 באוגוסט 2020
- ^ דסק קשת 12, "התקווה האחרונה שלי הייתה ביידן", באתר Mako, 21.07.2023
 | ||
|---|---|---|
|
- אנשי מנהל באוניברסיטה העברית בירושלים
- בוגרי גימנסיה רחביה
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- דירקטורים ישראלים
- חברי מועצת מבשרת ציון
- משפחת אהרן אייזנברג
- משפחת ב"ק
- משפחת פרומקין
- ראשי אגף ההדרכה בשב"כ
- ראשי השב"כ
- ראשי מועצת מבשרת ציון
- רצח יצחק רבין: אישים
- שגרירי ישראל בדנמרק
- בוגרי המכללה לביטחון לאומי
- ישראלים שנולדו ב-1950