כרמי גילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרמי גילון
כרמי גילון, מרץ 2008
כרמי גילון, מרץ 2008
נולד ינואר 1950, ירושלים, ישראל Flag of Israel.svg
השתייכות שירות הביטחון הכללי
תקופת שירות 1972 - פברואר 1996
תפקידים בשירות

ראש המחלקה היהודית, מפקד מרחב צפון, ראש אגף מינהל ולוגיסטיקה, ראש השב"כ

תפקידים אזרחיים

שגריר ישראל בדנמרק, ראש מועצת מבשרת ציון, סגן נשיא לקשרי חוץ באוניברסיטה העברית

כרמי גילון (נולד בינואר 1950), ראש השב"כ ממרץ 1995 עד פברואר 1996 (בזמן רצח יצחק רבין), שגריר ישראל בדנמרק, וראש מועצת מבשרת ציון לשעבר.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמי גילון הוא בן למשפחת משפטנים ידועה משכונת רחביה שבירושלים. סבו, גד פרומקין, היה שופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי. סבתו, חנה פרומקין (בתו של אהרן אייזנברג, ממייסדי רחובות), הייתה נשיאת "בנות ברית" בירושלים. אביו, קולין גילון, היה פרקליט המדינה ואמו, סעדה, הייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. גילון למד בגימנסיה רחביה ובאקדמיה למוזיקה.

את שירותו הצבאי החל בחיל השריון ואחר כך עבר לחיל התותחנים. נפצע במלחמת ההתשה אך חזר לשירות צבאי. השתחרר מצה"ל בשנת 1971 והחל ללמוד מדע המדינה ומנהל ציבורי באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1972, במהלך לימודיו, גויס לשב"כ וביצע תפקידים רבים, החל במאבטח בשטח ועד לתפקידי מטה בכירים[1]. בשנת 1982 מונה לעמוד בראש המחלקה היהודית בשב"כ[2], והיה מעורב בלכידת יונה אברושמי וחשיפת המחתרת היהודית.‏[3] במהלך פרשת קו 300 תמך גילון בבכירי השב"כ שפעלו כנגד התנהלות ראש השב"כ אברהם שלום. גילון נחשב למקורב לראש השב"כ בעבר עמוס מנור.

בשנת 1987 יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי. לאחר שסיים את לימודיו ביצע שורה של תפקידים בכירים, במקביל ללימודי תואר שני במדע המדינה ומנהל ציבורי באוניברסיטת חיפה, ולבסוף מונה למפקד מרחב צפון בשב"כ, תפקיד שבמסגרתו ניהל את פעילות השב"כ בלבנון. את עבודת המוסמך הגיש בשנת 1990 על הנושא "הפרת חוק ממניעים אידאולוגיים, בימין הקיצוני בישראל, על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי", עובדה שזכתה לתשומת לב בעת פרישתו מתפקידו. מאוחר יותר מונה לראש אגף מינהל ולוגיסטיקה. בחודש מרץ 1995 מונה, בהמלצת קודמו יעקב פרי, לתפקיד ראש השב"כ כאשר הוא מועדף על פני המועמד גדעון עזרא.

ראש השב"כ[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופתו הקצרה בראשות השב"כ הובלטה בעיקר בשל רצח רבין. ב-4 בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל אחרי כישלון של היחידה לאבטחת אישים, שלא מנעה מיגאל עמיר לשהות באזור הסטרילי ולהתקרב לרבין ולירות בו מטווח אפס. באותה שעה שהה גילון בפריז, וכשחזר ארצה הגיש מיד את התפטרותו לשמעון פרס, אך התפטרותו נדחתה.

ב-6 בינואר 1996 השב"כ תחת פיקודו התנקש ביחיא עיאש, בכיר המבוקשים הפלסטינים אז. אחרי מצוד ממושך, השב"כ הצליח למצוא סייען שהיה מקורב מאוד לעיאש ושכנע אותו לתת לו טלפון סלולרי שבאמצעותו יוכלו בשב"כ לצותת לשיחותיו. הסייען הסכים, אך לא ידע שהטלפון היה ממולכד. כאשר עיאש ענה לטלפון שצלצל וסוכני השב"כ זיהו את קולו, המטען שבטלפון פוצץ והרג את עיאש במקום[4].

בסופו של דבר התפטר גילון ופרש בפברואר 1996. ב-28 במרץ 1996 פרסמה ועדת שמגר, ועדת החקירה לעניין רצח יצחק רבין, את ממצאיה, ובהם כתבה על גילון: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח", וציינה כי החלטתו להתפטר תוך כדי עבודתה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת".‏[5]

לאחר ההתפטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפטרותו המשיך ונשא בתפקידי ניהול שונים בשירות הציבורי וגם נסע לארצות הברית ולמד בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1999 התמנה למנכ"ל מרכז פרס לשלום.

ביולי 2001 מונה לשגריר ישראל בדנמרק, דבר שגרר תגובות נרגזות בדנמרק, והעלה חשש לתקרית דיפלומטית לאחר שארגונים שונים דרשו את מעצרו ברגע שידרוך באירופה באשמת פשעי מלחמה. בסופו של דבר דנמרק כיבדה את חסינותו הדיפלומטית.‏[6]

לאחר סיום כהונתו כשגריר נבחר בשנת 2003 לראש מועצת מבשרת ציון, כשקיבל 50% מקולות המצביעים.‏[7] בתפקידו החדש נדרש גילון תחילה לבעיית החובות שצברה המועצה בתקופה בה כיהן קודמו בתפקיד ולמניעת השביתות של עובדי העירייה. עם כניסתו לתפקיד אישר תוכנית הבראה והחל לצמצם החובות, יחד עם זכייה לאהדה ברחבי המועצה. על אף התהליך אותו החל, החליט שר הפנים בסוף שנת 2006 למנות למועצה חשב מלווה, עקב חריגה של כ-8 מיליון שקלים בשנת 2006. גילון טען כי לא היה מקום למינוי החשב, מאחר שהמועצה הייתה בתהליך ארוך של התאוששות ושרוב החוב נצבר לפני שהחל לכהן כראש המועצה. הוא התפטר כמחאה על המהלך לקראת סוף דצמבר 2006, אך למחרת חזר בו מההתפטרות לאחר קריאות התושבים ופגישה אישית עם שר הפנים .‏[8] כחודש לאחר מכן הגיש גילון את התפטרותו בשנית מראשות המועצה.‏[9]

ביוני 2007 מונה לסגן נשיא לקשרי חוץ של האוניברסיטה העברית בירושלים.[10]

בינואר 2014 ביקר בדנמרק לשם קידום הסרט התיעודי "שומרי הסף", שבו השתתף, אך נאלץ לקצר את ביקורו לאחר שארגון פרו-פלסטיני ביקש להוציא נגדו צו מעצר.‏[11]

גילון נשוי לשרי ואב לשלוש בנות.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שב"כ בין הקרעים, משכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2005.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמודים 124-127.
  2. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 394.
  3. ^ ‫דני רובינשטיין, כישלון צורב של מועצת יש"ע, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2005‬
  4. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 395-396.
  5. ^ יוסי מלמןהאשם הלא עיקרי, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2002‬
  6. ^ ‫עתי"ם, דנמרק: תביעה נגד כרמי גילון, באתר ynet‏, 18 באוגוסט 2001‬
  7. ^ תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות לפי שמות היישובים, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2003‬
  8. ^ ‫יהונתן ליס, כרמי גילון: "אינני מתפטר מתפקידי", באתר הארץ, 29 בדצמבר 2006‬
  9. ^ ‫יהונתן ליס, כרמי גילון התפטר מראשות המועצה, באתר הארץ, 29 בינואר 2007‬
  10. ^ הודעות דוברות האוניברסיטה, 5 ביוני 2007
  11. ^ אטילה שומפלבי, גילון טס לקידום "שומרי הסף" - וכמעט נעצר, באתר ynet‏, 11 בינואר 2014


דגל ישראל
ראשי שירות הביטחון הכללי (שב"כ)

איסר הראל · איזי דורות · עמוס מנור · יוסף הרמלין · אברהם אחיטוב · אברהם שלום · יוסף הרמלין · יעקב פרי · כרמי גילון · עמי אילון · אבי דיכטר · יובל דיסקין · יורם כהן