לדלג לתוכן

אליהו אזולאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליהו אזולאי
לידה 1901
רבאט, מרוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה מרץ 1986 (בגיל 85 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1948
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים קזבלנקה, מגדים, חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות קזבלנקה, מגדים
תקופת הפעילות 1946 – מרץ 1986 (כ־40 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהודים מרוקאים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליהו אזולאי (תרס"א, 1901 - כ' באדר א' תשמ"ו, מרץ 1986) היה רב ומחבר ספרים, מקים מושב מגדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ליצחק וליקות (לבית עמאר) ברבאט שבמרוקו. בילדותו למד בבית ספר אליאנס ואצל חכמי העיר. בתרע"ט התחיל ללמוד ראיית חשבון בהתכתבות באוניברסיטת סורבון. בתום לימודיו הוא עבר לקזבלנקה.

בתש"ז סייע לרבי רפאל עבו ולרב אברהם קלמנוביץ, להקים את מוסדות 'אוצר התורה', ושימש בהתנדבות כמזכיר הכללי של המוסדות. במוסדות היו ישיבות ותלמודי תורה בהם למדו אלפי תלמידים.[1]

עלה לישראל עם הקמתה בתש"ח. במשך תקופה קצרה התגורר במחנה עולים ליד נתניה.

ב-15 באוגוסט 1949 ייסד את מושב מגדים יחד עם 96 משפחות עולים, רובן ממרוקו.[2] המושב החל כמושב דתי, ונקרא בתחילה "צפון עתלית" ו"עתלית ב'". המושב הוקם על אדמות שהיו שיכות לעיירה הערבית א-טירה.[3] אזולאי הנהיג את היישוב. באופן רשמי הוא עסק במושב בהנהלת חשבונות, ועסק גם בענייני ציבור.

הרב אזולאי היה חבר במרכז המושבים ושימש בו כראש הוועדה הדתית. במסגרת זו הקים בתי כנסיות ומקוואות במושבי העולים.

בשנת תשכ"ח (1968) יצא לגמלאות והקים בחיפה מרכז סיוע לקשישים בעיקר בנושאים בירוקרטיים.

נפטר בכ' באדר א' תשמ"ו. נקבר בהר הזיתים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרפ"ה נישא לפנינה, בת אחיו אברהם, לזוג היו שישה ילדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אזולאי חיבר מספר ספרי הלכה והגות, בלשון פשוטה וקלה להבנה. לספריו הסכמות מאת הרבנים: מאיר ועקנין, יעקב סודרי, יצחק חזן,[4] שלום משאש, אליהו בקשי דורון, אברהם חפוטא,[5] שאר ישוב הכהן ועוד רבים. הוא פרסם גם שבחים על ספריו ממספר פוליטיקאים דוגמת יגאל ידין, זבולון המר, משה קצב ועוד ח"כים רבים. הביא גם מספר שבחים מרבניות ומורות.[6]

לצורך כתיבת ספרו הוא התכתב עם רבנים רבים ביניהם הרב יוסף משאש,[7] הרב משה מלכה[8] הרב עובדיה יוסף[9] ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אגרת שבת, חיפה תשל"ו, בהסכמת הרב רפאל עבו, באתר אוצר החכמה; ועד אוצר התורה קזבלנקה, בית האוצר, גיליון א, דו"ח של אוצר התורה קזבלנקה, עמ' 18, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  2. ^ עולי 1949 - אזרחי 1953, דבר, 2 בינואר 1953
  3. ^ מקימים 4 מושבי עולים חדשים, דבר, 15 באוגוסט 1949
  4. ^ התכתבות שלהם נדפסה בספרו יחווה דעת חלק ב סימן יט
  5. ^ התכתבות של שניהם נדפסה בספרו של האחרון מענה אליהו חלק ד וחלק ו
  6. ^ אגרת הברכות - ברכת אליהו, חיפה תש"מ, באתר אוצר החכמה
  7. ^ הרב יוסף משאש, אוצר המכתבים, חלק ג תשובה אלף תשע
  8. ^ שו"ת מקוה המים, חלק ד תשובה כא
  9. ^ התכתבותם נדפסה באור תורה, אב תשמ"ב, שנה יד חוברת יא, גיליון קעא, עמ' תקנט
  10. ^ הרב אפרים גרינבלט מצטט ממנו בספרו רבבות אפרים, חלק ה או"ח סימן נו, ממפיס תשל"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)