אליהו מרזוק
 | |
| מדינה | ישראל |
|---|---|
חכם אליהו בן יצחק מרזוק (25 בינואר 1937 – 25 בספטמבר 2023) היה החכם הקראי הראשי, והיה גם ראש הקהילה הקראית באופקים, וממנהיגיהם הבולטים של הקראים בעת המודרנית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב־25 בינואר 1937 (שנת תרצ"ו), בשכונת הקראים שברובע היהודי בקהיר שבמצרים, ליצחק בן אברהם מרזוק ולרחל בת משה איוב שמש.
בצעירותו למד בבית הספר של העדה הקראית ברובע היהודי בקהיר, בין היתר אצל החכם יוסף יום-טוב. וכמו כן, מחוץ לכותלי בית הספר למד חזנות אצל החזן ליאטו נונו, ושימש כאחד החזנים בבית הכנסת העתיק "הרב שמחה" שברובע היהודי. בגיל 18 וחצי התחתן עם פלור בת שמואל אלגזר כשעוד היה במצרים, ושם נולדה לו רחל, בתו הבכורה.
כשהיה בן 20, עלה לארץ ישראל בינואר 1957 (שנת תשי"ז), לאחר מבצע סיני, יחד עם רבים מבני הקהילה. בעלייתו ארצה ממצרים, הוא הצליח לחלץ מבית הכנסת הקראי "רב שמחה" שבקהיר שני ספרי תורה עתיקים, והביא אותם לבית הכנסת שהקים באופקים.
כשעלה אליהו מרזוק לארץ ישראל, הוא עבר להתגורר באופקים, יחד עם עוד כשלושים משפחות מבני העדה הקראית, והיה ממקימי העיירה. בבחירות המקומיות הראשונות שהתקיימו בעיירה, הוא נבחר לכהן כחבר במועצה המקומית, ובשלב מאוחר יותר כיהן כסגן יו"ר המועצה המקומית באופקים. בשנת 1958, הוא התמנה מטעם העדה הקראית והמשרד לשירותי דת כחזן וכאחראי על כל צורכי הקהילה הקראית באופקים במשרה חלקית, אך הוא התפרנס בעיקר מעבודתו בליטוש יהלומים, כשאת המשכורת שקיבל מעבודתו כחזן ואחראי על צורכי הקהילה הקראית, תרם לטובת קהילתו. בתקופה זו הוא למד שחיטה, מוהלות, הלכות קראיות ודיינות, בין היתר אצל החכם הקראי עמנואל בן משה מסעודה, שהיה החכם הקראי הראשי באותו זמן.
בשנת 1964, כעבור כ־7 שנים מאז עלייתו ארצה, הוא מונה להיות החכם הקראי של אופקים במשרה מלאה. עם מינויו כחכם הקראי במשרה מלאה, הוא עזב את מקצוע ליטוש היהלומים ממנו התפרנס, והתמקד בתפקידו כחכם ואחראי על הקהילה הקראית באופקים. במהלך תפקידו כחכם, הוא לימד והכשיר מוהלים, שוחטים וחזנים רבים. אהבתו להוראת הנוער הייתה ידועה בקרב הציבור, והוא השקיע רבות בחינוך האמוני של הדור הצעיר. הוא גם יזם את הקמתו האטליז הקראי ובית השחיטה באופקים, כדי לספק לקראים באופקים וברנן בשר בכשרות קראית.
בשנת 1990, לאחר שהחכם הקראי הראשי לשעבר, חיים לוי, פרש מתפקידו, נתמנה הרב אליהו כממלא מקום של החכם הקראי הראשי בפועל, ובתוך כך מונה על ידי שר הדתות כרשם נישואין וגירושין. בסוף שנת 1991 הוא מונה לתפקיד החכם הקראי הראשי. בראשית כהונתו כחכם הקראי הראשי, הוא יזם את הקמת ישיבת "חיזוק אמונה" בירושלים, שהכשירה חכמים קראיים רבים. אף לאחר תום מחזור הלימוד בישיבה, הסמיך הרב שלושה חכמים נוספים לשורות ההנהגה הדתית. ביוזמתו ובעידודו, קיבלה העדה הקראית שעות חינוך ממשרד החינוך, נפתחו בתי כנסת חדשים, והתקיימו פעילויות רבות.
אליהו מרזוק יצא לגמלאות בתחילת שנת 2002, אך הוא המשיך לכהן בהתנדבות בתפקיד החכם הקראי הראשי ובתפקיד החכם הקראי של אופקים. בשנת 2011 הוא פרש מתפקידו כחכם הקראי הראשי, ובמקומו נבחר משה פירוז לתפקיד. בשנה זו עבר מרזוק להתגורר בעיר אשדוד.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי לפלור, והיו להם 5 בנות ובן.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שערי אמונה מוסר ודעת - ספר הכולל דרשות ונאומים שנשא אליהו מרזוק בפומבי, ויועדו ברובן לציבור הרחב. עקב סגנונו של הספר כאסופת דרשות ונאומים, השפה בה הוא כתוב היא שפה המתאימה לדיבור ולנאום בפני הציבור, ולא השפה הכתובה. הספר כולל בתוכו מסרי אמונה, מוסר ודעת על־פי ההגות הקראית, והוא נועד לציבור הרחב. הספר נערך על ידי נריה הרואה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרת זהויות  |
|
|---|