לוקרישה מוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Joseph Kyle - Lucretia Coffin Mott - Google Art Project.jpg

לוקרישיה מוטאנגלית: Lucretia Mott‏; 3 בינואר 1793, ננטקט, מסצ'וסטס, ארצות הברית11 בנובמבר 1880, צ'לטנהאם, פנסילבניה, ארצות הברית) הייתה קווייקרית אמריקאית, פעילה למען זכויות הנשים וביטול העבדות ורפורמטורית חברתית. מוט הרצתה בפני קהלים שונים על ביטול העבדות והייתה אחת הנשים שלקחו חלק בניסוח הצהרת ההמלצות שהובאה לדיון ואישור במהלך ועידת סנקה פולס ב-1848.

היכולות הרטוריות של לוקרישיה מוט הפכו אותה לדוברת מרכזית של התנועה לביטול העבדות, תנועת הנשים ותנועת הרפורמה. לאחר ביטול העבדות, היא פעלה למען זכות ההצבעה לשחורים.

ילדות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוקרשיה קופין נולדה בננטקט מסצ'וסטס, ב-3 בינואר 1793 למשפחת בנקאים מבוססת. הילדה השנייה מתוך שמונת הילדים של אנה פולג'ר ותומאס הארון.[1] בגיל 13 היא נשלחה ללמוד במכינה ב- Dutchess County במדינת ניו יורק אשר נוהלה על ידי קוויקרים.[2] לאחר לימודיה היא השתלבה במכינה כמורה. בעת עבודתה כמורה, גילתה שהקולגות הגברים קיבלו שכר גבוה באופן משמעותי משכרן של המורות. אירוע זה היה מהראשונים שגיבשו את מודעותה בנוגע לזכויות נשים.[2] ב- 1811 היא נישאה לג'יימס מוט שהיה מורה גם הוא. המשפחה של לוקרשיה קופין עברה לפילדלפיה והיא בעלה ומורים וקיווקרים נוספים הצטרפו אליהם.[3] בשנת 1815 נפטר אביה של לוקרשיה והותיר את אמה עם חובות כבדים. גם משפחת מוט סבלה ממצוקה כלכלית. אנה קופין, חזרה לעבוד שוב כזבנית, לוקרישיה לימדה וג'יימס מוט התחיל לעבוד כשותף בעסקי האריגה עם דודו ובהמשך הוא סחר בכותנה. אך, בגלל התנגדותו להעסקת עבדים הוא עבר לסחור בצמר.[3]

אמונה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס לכל פעילותה של מוט למען זכויות נשים וביטול העבדות הייתה אמונתה הנוצרית הקוויקרית. כבר בגיל 27, היא הוסמכה כמטיפה ובשנות העשרים של המאה ה-18 מוט נסעה לקהילות שונות והרצתה על דת ורפורמות חברתיות.[2] התאולוגיה של מוט הושפעה מהאונטריאניזם (אמונה באל אחד ולא בשילוש הקדוש) והיא הייתה חלק מקבוצה של ליברלים דתיים שהקימו את Free Religious Association ב-1867.[4] מוט האמינה שגברים ונשים שווים בפני האל ולכולם, ללא קשר למין, גזע או אמונה דתית, יש אור פנימי. האור הפנימי הוא בעת ובעונה התגלות של הטבע הפנימי הרוחני האמיתי של כל אדם ונוכחות של האלהות בנפשו של האדם.[5]

מוט ביחד עם קבוצת מנהיגים קוויקרים אחרים הקימו את מכללת סוורת'מור שדגלה בחינוך שוויוני ללא הפרדה גזעית על בסיס התפיסה הקוויקרית.[6]

התנועה לביטול העבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמצים מוקדמים לביטול העבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו קווייקרים רבים, מוט החשיבה את העבדות כרוע. היא קווייקרים נוספים סירבו להשתמש בסחורות שנוצרו על בסיס ניצול עבדים. בשנת 1821, מוט הוכרה כדרשנית קוויקירית (Quaker minister) על בסיס כישורי הנאום שלה והייתה האישה היחידה שדיברה באסיפות בפילדלפיה. בתמיכת בעלה, היא נסעה לעיתים קרובות ודרשה בקהילות השונות על עיקרי האמונה הקוויקירית. בדרשות היא תייחסה גם לחרם על מוצרים שיוצרו על ידי עבדים וחיזקה את ההתנגדות הדתית לעבדות. בשנת 1833, היא הקימה בעזרת ג'יימס מוט את האגודה אמריקאית לביטול העבדות. היא שילבה את המאבקים בהם האמינה והקימה את Philadelphia Female Anti-Slavery Society בשיתוף עם עוד נשים שחורות ולבנות. מהקמתו הארגון פעל נגד עבדות, גזענות ושוביזם. מוט פיתחה קשרים הדוקים עם הקהילה השחורה בפילדלפיה והטיפה גם בכנסיות של קהילות אפרו-אמריקאיות. למרות הרדיפות על ידי התומכים בעבדות ובעיות בריאותיות, מוט המשיכה בפעילותה לסיום העבודות, סייע לעבדים נמלטים ועסקה בפעילות צדקה.[2] מוט ופעילות נוספות ארגנו ירידים להעלאת המודעות וגיוסו תרומות לתנועה.[4]

המעורבות של נשים בתנועה לביטול העבדות לא הייתה מקובלת חברתית.[דרוש מקור] גברים פעילים בתנועה התנגדו להופעות של נשים במרחב הציבורי ובייחוד לנשיאת נאומים. באספה הכללית של Congregational church (זרם בכנסייה הפרוטסטנטית), הוחלט כי ייצא מכתב מהכמרים המזהיר נשים כי הרצאה מול קהל מנוגדת להוראה של פאולוס שנשים נדרשות לשמור על שקט בכנסייה.(1 טימותי 2:12) קבוצה אחרת של גברים התנגדה לכך שנשים ירצו מול קהל מעורב וכינו זאת "הפקרות". ההתנגדות נבעה, בין היתר, מפופולריות הגואה שרה ואנג'לינה גרימקה ונשים נוספות שהיו רוטוריקניות מעולות שגייסו תמיכה בתנועה לביטול העבדות.  

מוט השתתפה בכל שלוש הוועידות לביטול העבדות של נשים אמריקאיות (1837, 1838, 1839). במהלך הוועידה שהתקיימה ב-1838 בפילדלפיה, אספסוף הרס את מקום המפגש הקבוע של התנועה. מוט ונשים שחורות ולבנות יצאו ביחד מהבניין שהן מגינות האחת על השנייה. ההמון המשיך לביתה של מוט ולשכונות של שחורים בפילדלפיה. מוט חיכתה מתוך הבית, מוכנה להתמעט עם יריביה האלימים.[4]

הכנס הבינלאומי לביטול העבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנס הבינלאומי לביטול העבדות ב-1840. מוט ובעלה מופיעים בציור

ביוני 1840, מוט השתתפה  בכנס הבינלאומי לביטול העבדות בלונדון, אנגליה. אף על פי שמוט הייתה אחת מתוך ששת הנציגים במשלחת, לפני שהוועידה החלה, הנציגים הגברים ערכו הצבעה בנושא השתתפות נשים בכנס. הנשים נדרשו לשבת באזור מופרד באולם. מנהיגים גברים של התנועה לביטול העבדות התנגדו שמאבק לזכויות נשים יהיה מקושר למאבק לסיום העבדות ברחבי העולם. הם חששו מהסטת הדיון למאבק על זכויות נשים ובחרו לקבל את הנורמות החברתיות של התקופה.[7] מספר גברים אמריקאים (וונדל פיליפס, נתנאל פיבודי רוג'רס, פרופ' ויליאם אדם וצ'ארלס לנוקס רמונד (Charles Lenox Remond)) שהשתתפו בכנס, מחו על הדרת הנשים וישבו איתם באזור הוקצה לנשים לאות מחאה.[8] אליזבת קיידי סטנטון ובעלה הנרי סטנטון השתתפו בכנס בזמן בירח הדבש שלהם ומאז סטנטון ומוט הפכו לחברות ובעלות ברית.[9]

הצייר בנימין רוברט היידון צייר את באי הוועידה. בציור מונצחות מוט ופעילות בריטיות, למשל מרי אן ראוסון (Mary Anne Rawson), אליזבת פיז ניצ'ול (Elizabeth Pease Nichol) ואחרות.[10]

מוט חזרה עם אנרגיות מחודשות מאנגליה לאחר שפגשה פעילות מאנגליה וסקוטלנד לביטול העבדות שעודדו אותה להמשיך בפועלה. היא משיכה להרצות בעיקר בצפון ניו יורק ובוסטון. מוט נסעה גם למדינות בארצות הברית שתמכו בעבדות ונאמה ברחבי בולטימור, מרילנד ובערים במדינת וירג'יניה. היא נפגשה עם בעלי עבדים על מנת לדון איתם במוסריות של עבדות. במחוז קולומביה, מוט תזמנה את הרצאתה עם חזרת הקונגרס מפגרת חג המולד; יותר מ-40 חברי קונגרס נכחו בהרצאתה. כמו כן, למוט הייתה פגישה רשמית עם הנשיא ג'ון טיילר שהתרשם מהרהיטות שלה, אמר, "היית רוצה שמר קלהון גם יפגוש אותך,[3] בהתייחסו לסנטור שהיה הנציג הבולט של מדינות הדרום והתנגד לביטול העבדות.

ב- 1850, לאחר שנחקק חוק העבד הנמלט, משפחת מוט פתחה את ביתה לעבדים נמלטים והם היו חלק ממסילת הרכבת המחתרתית.[11] הסיוע לעבדים נמלטים הגביר את המחויבות של מוט לפציפיזם.[3]

מפלגת החירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של לוקרשיה מוט הלך לפנייה כנואמת, פעילה למען זכויות עבדים ונשים. בכינוס השני של מפלגת החרות שהייתה מורכבת מפעילים של התנועה לביטול העבדות, הועלה שמה כמועמדת לתפקיד סגנית נשיא ארצות הברית. בהצבעה שנערכה בזמן הוועידה, מוט קיבלה 5 קולות מתוך 84 והייתה המועמדת התשיעית של המפלגה.[12]

זכויות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועידת סנקה פולס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועידת סנקה פולס

שמונה שנים לאחר פגישתן הראשונה, אליזבת קיידי סטנטון ומוט נפגשו בזמן שהאחרונה הגיע לבקר את אחותה, מרתה קופין רייט, בווטרלו, ניו יורק. סטנטון גרה באותו הזמן בסנקה פולס. במהלך פגישה חברתית החליטו מוט, מרי אן מקלינטוק, מרתה קופין רייט, אליזבת קיידי סטנטון וג'יין האנט שהגיע הזמן לדון בפומבי בזכויות החברתיות, האזרחיות והדתיות של נשים.[13] סטנטון לקח את המשימה לכתוב את המסמך בו ידונו במהלך הוועידה. היא ביססה את הצהרת ההמלצות על הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המסמך כלל 18 הצהרות ו- 11 החלטות הדורשות הכרה של נשים כחברות שוות בחברה. סטנטון הוסיפה סעיף בו את דרישה לזכות הצבעה לנשים.[14] אפילו מוט, חשבה שסעיף זה רדיקלי.[13][14]

במהלך שני ימי הוועידה, 19-20 ביולי 1848, לוקרישה וג'יימס מוט לקחו חלק פעיל בדיונים. מוט פתחה את היום שני בנאום וג'יימס מוט היה יושב ראש מושב הבוקר של היום השני משום שעדיין לא היה מקובל שנשים ישמשו כיושבת ראש בכינוסים בהם השתתפו גברים ונשים.[15] מתוך 300 המשתתפים, 100 חתמו על הצהרת ההמלצות ומוט, הייתה אחת מהן.

בול דואר של ארצות הברית לציון ועידת סנקה פול שכותרתו 100 שנות התקדמות נשים: 1848-1948 (אליזבת קיידי סטנטון משמאל, קארי צ'פמן קאט באמצע, לוקרציה מוט מימין)

Discourse on Woman[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 1849 הגיע לפילדלפיה הסופר והמבקר ריצ'רד הנרי דנה, האב (Richard Henry Dana, Sr) והרצה על זכויות נשים. על בסיס התנ"ך וטקסטים קלאסיים הוא ביטל הרעיון של שויון זכויות לנשים וטען שהוא מגוחך ואף מסוכן לחברה. מוט הקשיבה להרצאתו של דנה בצער רב וביקשה להגיב לדבריו. שבועים מאוחר יותר היא הרצתה לפני אולם מלא וענתה לדנה לכל אחד מטיעוניו. ההרצאה של מוט, Discourse on Woman, הודפסה והופצה בקבוצות מקומיות שפעלו למען זכויות נשים.[16][17]

האגודה האמריקאית לשוויון זכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1866 בכינוס ה-11 של National Woman’s Rights Convention הוקמה האגודה האמריקאית לשוויון זכויות. האגודה הוקמה על ידי מוט, סטנטון וסוזן ב. אנתוני, מתוך מטרה להבטיח את שוויון הזכויות, בייחוד את זכות הבחירה, לכל אזרח אמריקאי ללא הבדל גזע, צבע או מין. האיגוד בחר במוט כנשיאתו הראשונה.[18] ב-1869 האגודה שלחה מכתב לקונגרס והציעה להסיר את המילה "גבר" מההצעה לתיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית. הקמפיין למען זכות ההצבעה לגברים שחורים צבר תאוצה והחל לגרום לפילוג בתוך האגודה. סטנטון ואנתוני טענו כי יש לתת לנשים לבנות משכילות זכות הצבעה לפני שנותנים לגברים שחורים.[19] ב-1868 מוט התפטרה מתפקיד נשיאת האגודה האמריקאית לשוויון זכויות בעקבות חילוקי הדעות בין הפעילים למען זכות ההצבעה לגברים שחורים לפעילות למען זכות הצבעה לנשים.[6] מוט גם ניסתה לפשר בין שני ארגוני הנשים שהוקמו בעקבות הפילוג האידאולוגי בתנועה למען זכות הבחירה: האגודה הלאומית למען זכות הבחירה לנשים (NWSA -The National Woman Suffrage Association) שהוקמה על ידי אנתוני, סטנטון ואחרות ו"האגודה האמריקנית לזכות הבחירה לנשים" (The American Woman Suffrage Association) שהוקמה על ידי ג'וליה וורד האו, לוסי סטון ואחרות. מוט האמינה בזכות הצבעה אוניברסלית ובחרה להפסיק להיות מעורבת בפעילות זו.[6]

לוקרישיה מוט דיברה לעיתים קרובות על החשיבות בקידום משולב של הרפורמות השונות שדגלה בהן. היא תמכה בפיתוח היכולות הרוחניות של הנשים ובכניסתן לתפקידים מקצועיים, וקידמה רפורמה בחוקים שפגעו בזכויות קניין, חינוך שוויני ועוד. חסימת האפשרות של נשים להצביע, כך טענה, הוא רק אחד הקשיים רבים שנשים צריכות להתמודד איתן. מוט הקדישה את זמנה להשגת שוויון לכלל אוכלוסיית המיעוטים ילידים אמריקאים, נשים, עבדים חופשיים. מתוך אמונתה הדתית, היא אמינה שיש להוביל רפומות לשינוי העוול בעולם.[3]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללוקרישיה וג'יימס מוט נולדו שישה ילדים. הילד שני, תומאס מוט, נפטר בגיל שנתיים. מות בנה העמיק את רוחניותה.[20] ב-1857 משפחת מוט עברה מפילדלפיה לצ'לטנהאם, פנסילבניה לחווה רחבת ידיים. מוט התגוררה בחווה עד יום מותה. גם בית החווה היה מקום מפלט לעבדים נמלטים.[21] בגיל 85 היא דיברה לפני קהל בפעם האחרונה, ביום השנה ה-30 לוועידת סנקה פולס.[21]

לוקרישיה מוט נפטרה ב-11 בנובמבר 1880 מדלקת ריאות בביתה, מוקפת בילדיה ונכדיה. היא נקברה בבית הקברות הקוויקרי בצפון פילדלפיה.[21]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוקרישה מוט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lucretia Mott - Women's Rights National Historical Park (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 "Lucretia Mott | American social reformer". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 ביולי 2017. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 American National Biography Online: Mott, Lucretia Coffin, www.anb.org
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Faulkner Carol, Lucretia Mott's Heresy: Abolition and Women's Rights in Nineteenth-Century America, University of Pennsylvania Press, 2011
  5. ^ Rosemary R. Ruether, Quaker Feminists Theologians in 19th century America
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Lynne E Ford, Encyclopedia of Women and American Politics, Facts on File, 2007, עמ' 322-323
  7. ^ Rodriguez 2011, pp. 585–596.
  8. ^ Douglas H. Maynard, The World's Anti-Slavery Convention of 1840, The Mississippi Valley Historical Review, Vol. 47, No. 3, 1960, עמ' 459-460
  9. ^ The First Women's Rights Convention - Women's Rights National Historical Park (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
  10. ^ Portrait - National Portrait Gallery
  11. ^ Lucretia Mott, www.quakersintheworld.org (בAmerican English)
  12. ^ Carol Faulkner, Lucretia Mott's Heresy: Abolition and Women's Rights in Nineteenth-Century America, University of Pennsylvania Press, 2013, עמ' 138
  13. ^ 13.0 13.1 Seneca Falls Convention | HistoryNet, www.historynet.com (בAmerican English)
  14. ^ 14.0 14.1 Seneca Falls Convention, law.jrank.org (באנגלית)
  15. ^ Report of the Woman's Rights Convention - Women's Rights National Historical Park (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
  16. ^ Lucretia Mott, Discourse On Woman. December 17, 1849
  17. ^ Carol Faulkner, Lucretia Mott's Heresy: Abolition and Women's Rights in Nineteenth-Century America, University of Pennsylvania Press, 2013, עמ' 146-147
  18. ^ "American Equal Rights Association (AERA) | American organization". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 ביולי 2017. 
  19. ^ Shane Mountjoy, The Women's Rights Movement: Moving Toward Equality, Chelsea House Publications, 2007, עמ' 73
  20. ^ "Lucretia Mott: Abolitionist and Women's Rights Activist". ThoughtCo. בדיקה אחרונה ב-14 ביולי 2017. 
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 "Lucretia Mott | History of American Women". History of American Women (באנגלית). 1 בינואר 2013. בדיקה אחרונה ב-14 ביולי 2017.