אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21
UEFA European Under-21 Championship logo.svg.png
ענף כדורגל
תאריך ייסוד 1978
ארגון מפעיל אופ"א
מספר מתמודדים 16
יבשת אירופה
שמות קודמים גביע האתגר
אלוף/ה נוכחי/ת גרמניהגרמניה גרמניה
הכי הרבה זכיות ספרדספרד ספרד
איטליהאיטליה איטליה
(5 זכיות)
UEFA U-21 Championship
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21[1], או בקצרה היורו לנבחרות צעירות (עד גיל 21), היא אליפות כדורגל שנערכת כל שנתיים על ידי התאחדות הכדורגל האירופית, אופ"א. האליפות, במתכונתה הנוכחית, התקיימה לראשונה ב-1978. לפני כן, קיימה אופ"א את גביע האתגר עד גיל 23 (בשנים 1967–1970).

עד שנת 2006 התקיימה האליפות בשנים זוגיות, ועמדה בצילם של המונדיאל ואליפות אירופה בכדורגל המתקיימים באותן שנים. החל מ-2007 האליפות נערכת בשנים אי-זוגיות, כך שהיא האירוע המרכזי לנבחרות כדורגל אירופיות באותן שנים.

הגבלת הגיל באליפות החלה כבר באליפות הראשונה והיא נותרה על כנה מאז. לשחקן מותר להשתתף באליפות גם כאשר הוא בן 23, אך זאת בתנאי שאת המוקדמות הוא שיחק כשהוא טרם הגיע לגיל 21.

באליפות 2007 השתתפה לראשונה הנבחרת הצעירה של ישראל.

ישראל אירחה את אליפות אירופה לשנת 2013, אליה העפילה אוטומטית כמארחת הטורניר.

החל מהטורניר שהיה ב-2021 שהתקיים בסלובניה ובהונגריה, מספר המדינות המשתתפות בטורניר הגמר הוגדל משתים עשרה לשש עשרה נבחרות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגביע המוענק לזוכה בטורניר

גביע האתגר לנבחרות אירופיות עד גיל 23[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם לאליפות זו, התקיים גביע האתגר עד גיל 23 שהתקיים שמונה פעמים בין השנים 1967 עד 1970. התחרות פעלה בצורה הבאה: בכל כמה חודשים התמודדה אלופת הטורניר המכהנת מול נבחרת אקראית מבין הנבחרות הצעירות של אירופה.[2]

אליפות אירופה עד גיל 23[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 הוחלט לקיים אליפות רשמית עד גיל 23. גביע זה שוחק על בסיס משחקי בית-חוץ במשך שנתיים, ובמסגרתו התקיימו שלושה טורנירים: 1972 (בשנים 1970–1972), 1974 (1972–1974) ו־1976 (1974–1976). הטורניר התנהל במקביל לאליפות הנוער, שהתקיימה ברצף מאז 1948 (כיום עד גיל 19). בסביבות 1980, אופ"א ביצעה רפורמה בתחרויות לנבחרות הצעירות, וארגנה אותן מחדש על סמך הגבלת גיל בלבד. מגבלת הגיל עבור תחרות זו נקבעה ל־21, ונותרה כך מאז.

אליפות אירופה עד גיל 21[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורניר זה החל ב־1978, והוא מתקיים אחת לשנתיים. החל ממהדורת 1994, מתקיימים התחרויות במדינה מארחת, ולא על בסיס משחקי בית-חוץ כפי שהיה קודם לכן. באותו טורניר נעשה ניסיון לקיים משחק על המקום השלישי, אולם הוא לא שרד.

טורניר זה משמש גם כמוקדמות לאולימפיאדת הקיץ מאז ברצלונה 1992. דבר זה נחשב לקפיצת מדרגה משמעותית בדרך אל הנבחרת הבוגרת וצמצום שיח פוליטי שהיה קיים קודם לכן סביב המשחקים האולימפיים על מעמדם התעסוקתי של שחקנים מחוץ לספורט. שחקנים כמו מסוט אוזיל, קלאס יאן הונטלאר, לואיש פיגו, פטר צ'ך, איקר קסיאס, פרנצ'סקו טוטי, פאביו קנבארו, ג'אנלואיג'י בופון, אלברטו ג'ילארדינו ואנדראה פירלו ויורגוס קראגוניס, כולם החלו את הקריירה הבינלאומית שלהם בנבחרות הנוער עד גיל 21 והתגלו בטורנירים אלו.

גרמניה היא האלופה המכהנת מ־2021, לאחר שניצחה את פורטוגל 1–0 בגמר. את טורניר 2021 אירחו הונגריה וסלובניה.

פורמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לתחרות 1992 וכולל, חולקו כל הנרשמים לשמונה בתי מוקדמות, שמונה המנצחים בהן היו למשחקי נוקאאוט רבע הגמר. שאר המשחקים נערכו על בסיס זוג משחקים, בית וחוץ כדי לקבוע את המנצחת שתעלה לרבע הגמר.

לתחרות 1994, נבחרה אחת המועמדות לחצי הגמר, צרפת, כמארחת לחצי הגמר (במשחק אחד), הפלייאוף השלישי והגמר. באופן דומה, ספרד נבחרה לארח את ארבעת המשחקים האחרונים ב-1996.

החל משנת 1998, נעשה שימוש בתשע בתי מוקדמות, שכן ההשתתפות הגיעה ל-46 נבחרות, כמעט כפול מ-24 הנבחרות שנרשמו ב-1976. שבעת הקבוצות במקום הראשון בבתים העפילו אוטומטית לגמר, בעוד שהקבוצות השמיני והתשיעי היו הנבחרות במקום השני הטובות ביותר, יוון ואנגליה שיחקו צמד משחקים בפלייאוף העפלה לטורניר הגמר. המשחקים הנותרים, מרבע הגמר ואילך, נערכו ברומניה, אחת משמונת הקבוצות שהעפילו לטורניר הגמר.

בתחרות בשנת 2000 היו גם תשע קבוצות, אבל תשע הקבוצות המנצחות ושבע הסגנות האלו נכנסו לפלייאוף עם צמד משחקים על מנת להכריע את שמונה המעפילות. מתוכם נבחרה סלובקיה כמארחת הטורניר. בפעם הראשונה, שלב הבתים בטורניר הגמר נכנס לתוקף, כאשר שני מנצחות הבתים התמודדו בגמר, ושתי סגנות אלופת התמודדו בפלייאוף במקום השלישי. המבנה ב-2002 היה זהה, למעט הכנסת סיבוב חצי-גמר לאחר שלב הבתים של הטורניר גמר. שווייץ אירחה את גמר 2002.

בשנת 2004, נעשה שימוש בעשר קבוצות מוקדמות, כאשר מנצחות הבתים ושש הסגניות הטובות ביותר נכנסו לפלייאוף. גרמניה אירחה באותה שנה. עבור 2006, שתי הנבחרות המובילות של שמונה בתי מוקדמות סיפקו את 16 הנבחרות לפלייאוף, שנערך בנובמבר 2005. פורטוגל אירחה את טורניר הגמר.

החל מ-2007 בוצע שינוי בגלל שהקבוצות הבכירות של מדינות רבות בחרו לעיתים קרובות לקדם שחקנים מקבוצת עד גיל 21 שלהן, כאשר קמפיין המוקדמות שלהן התארך. זירוז הטורנירים אפשר לשחקנים יותר זמן להתפתח בנבחרת עד גיל 21 במקום לעלות מוקדם מדי ולהיכנס בסופו של דבר למילואים של הקבוצות הבוגרות.

התחרות של 2007 החלה למעשה לפני טורניר הגמר של 2006, עם סבב מוקדמות להדחה של שמונה מהמדינות המדורגות הנמוכות ביותר. לראשונה, המארחת (הולנד) הוכרעה עוד לפני שלב המוקדמות. כמארחים, הולנד העפילה אוטומטית לטורניר הגמר. במקרה, נבחרת הולנד זכתה בטורניר 2006 - כאשר מחזיקת הגביע הייתה בדרך כלל מעפילה אוטומטית לטורניר הבא. שאר האומות הוגרלו כולן לארבע עשרה בתים של שלוש קבוצות. 14 מנצחי הבתים צורפו בפלייאוף כפול כדי להכריע את שבעת המוקדמות לצד המארחים.

מ-2009 עד 2015, נעשה שימוש בעשר בתי מוקדמות, כאשר מנצחי הקבוצות וארבע הסגנות הטובות ביותר נכנסו לפלייאוף עם צמד משחקים.

גמר 2015 היה אמור להיות מהדורת שמונה הקבוצות האחרונות, שכן אופ"א הרחיבה את הטורניר ל-12 קבוצות החל מטורניר 2017.

ב-6 בפברואר 2019, הוועד הפועל של אופ"א החליט על הגדלת מספר המשתתפות בטורניר הגמר ל-16 קבוצות, החל מהטורניר של 2021.

זוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע האתגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך מארחת אלופה תוצאה סגנית
7 ביוני 1967 בולגריהבולגריה סטארה זאגורה בולגריהבולגריה בולגריה 3–2 מזרח גרמניהמזרח גרמניה גרמניה המזרחית
6 בספטמבר 1967 בולגריהבולגריה בורגס בולגריהבולגריה בולגריה 6–0 פינלנדפינלנד פינלנד
15 בנובמבר 1967 בולגריהבולגריה פלבן בולגריהבולגריה בולגריה 2–1 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה
17 באפריל 1968 בולגריהבולגריה סופיה בולגריהבולגריה בולגריה 3–1 הולנדהולנד הולנד
26 באוקטובר 1968 בולגריהבולגריה רוסה יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 2–1 בולגריהבולגריה בולגריה
18 ביוני 1969 יוגוסלביהיוגוסלביה נובי סאד יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 3–0 ספרד 1939ספרד 1939 ספרד
6 בנובמבר 1969 יוגוסלביהיוגוסלביה זרניאנין יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 2–0 שוודיהשוודיה שוודיה
24 במרץ 1970 יווןיוון אתונה יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 5–1 יוון 1828יוון 1828 יוון

אליפויות אירופה עד גיל 23[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מארחת גמר מקום שלישי–רביעי מתמודדות
אלופה תוצאה סגנית
1972 משחקי בית-חוץ צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה
צ'כוסלובקיה
2–2 / 3–1
5–3 בסיכום שני המשחקים
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
ברית המועצות
בולגריה (1971–1990)בולגריה (1971–1990) בולגריה, יוון (1970–1975)יוון (1970–1975) יוון 8 (23)
1974 משחקי בית-חוץ הונגריההונגריה
הונגריה
2–3 / 4–0
6–3 בסיכום שני המשחקים
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית
גרמניה המזרחית
פולין (1928–1980)פולין (1928–1980) פולין, ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980) ברית המועצות 8 (21)
1976 משחקי בית-חוץ ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
ברית המועצות
1–1 / 2–1
3–2 בסיכום שני המשחקים
הונגריההונגריה
הונגריה
הולנדהולנד הולנד, יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 8 (23)

אליפויות אירופה עד גיל 21[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מארחת גמר מקום שלישי–רביעי
(או המשחק על המקום השלישי)
מתמודדות
אלופה תוצאה סגנית
1978 משחקי בית-חוץ יוגוסלביהיוגוסלביה
יוגוסלביה
1–0 / 4–4
5–4 בסיכום שני המשחקים
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית
גרמניה המזרחית
בולגריה (1971–1990)בולגריה (1971–1990) בולגריה, אנגליהאנגליה אנגליה 8 (24)
1980 משחקי בית-חוץ ברית המועצותברית המועצות
ברית המועצות
0–0 / 1–0
1–0 בסיכום שני המשחקים
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית
גרמניה המזרחית
אנגליהאנגליה אנגליה, יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 8 (25)
1982 משחקי בית-חוץ אנגליהאנגליה
אנגליה
3–1 / 2–3
5–4 בסיכום שני המשחקים
גרמניה המערביתגרמניה המערבית
גרמניה המערבית
סקוטלנדסקוטלנד סקוטלנד, ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 8 (26)
1984 משחקי בית-חוץ אנגליהאנגליה
אנגליה
1–0 / 2–0
3–0 בסיכום שני המשחקים
ספרדספרד
ספרד
איטליהאיטליה איטליה, יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 8 (30)
1986 משחקי בית-חוץ ספרדספרד
ספרד
1–2 / 2–1
3–3 בסיכום שני המשחקים
(3–0 פ)
איטליהאיטליה
איטליה
אנגליהאנגליה אנגליה, הונגריההונגריה הונגריה 8 (29)
1988 משחקי בית-חוץ צרפתצרפת
צרפת
0–0 / 3–0
3–0 בסיכום שני המשחקים
יווןיוון
יוון
אנגליהאנגליה אנגליה, הולנדהולנד הולנד 8 (30)
1990 משחקי בית-חוץ ברית המועצותברית המועצות
ברית המועצות
4–2 / 3–1
7–3 בסיכום שני המשחקים
יוגוסלביהיוגוסלביה
יוגוסלביה
איטליהאיטליה איטליה, שוודיהשוודיה שוודיה 8 (30)
1992 משחקי בית-חוץ איטליהאיטליה
איטליה
2–0 / 0–1
2–1 בסיכום שני המשחקים
שוודיהשוודיה
שוודיה
דנמרקדנמרק דנמרק, סקוטלנדסקוטלנד סקוטלנד 8 (32)
1994 צרפתצרפת צרפת איטליהאיטליה
איטליה
1–0 (ה) פורטוגלפורטוגל
פורטוגל
ספרדספרד
ספרד
2–1 צרפתצרפת
צרפת
8 (32)
1996 ספרדספרד ספרד איטליהאיטליה
איטליה
1–1
(4–2 פ)
ספרדספרד
ספרד
צרפתצרפת
צרפת
1–0 סקוטלנדסקוטלנד
סקוטלנד
8 (44)
1998 רומניהרומניה רומניה ספרדספרד
ספרד
1–0 יווןיוון
יוון
נורווגיהנורווגיה
נורווגיה
2–0 הולנדהולנד
הולנד
8 (46)
2000 סלובקיהסלובקיה סלובקיה איטליהאיטליה
איטליה
2–1 צ'כיהצ'כיה
צ'כיה
ספרדספרד
ספרד
1–0 סלובקיהסלובקיה
סלובקיה
8 (47)
2002 שווייץשווייץ שווייץ צ'כיהצ'כיה
צ'כיה
0–0
(3–1 פ)
צרפתצרפת
צרפת
איטליהאיטליה איטליה, שווייץשווייץ שווייץ 8 (47)
2004 גרמניהגרמניה גרמניה איטליהאיטליה
איטליה
3–0 סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו
סרביה ומונטנגרו
פורטוגלפורטוגל
פורטוגל
3–2 (ה) שוודיהשוודיה
שוודיה
8 (48)
2006 פורטוגלפורטוגל פורטוגל הולנדהולנד
הולנד
3–0 אוקראינהאוקראינה
אוקראינה
צרפתצרפת צרפת, סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו סרביה ומונטנגרו 8 (51)
2007 הולנדהולנד הולנד הולנדהולנד
הולנד
4–1 סרביהסרביה
סרביה
בלגיהבלגיה בלגיה, אנגליהאנגליה אנגליה 8 (51)
2009 שוודיהשוודיה שוודיה גרמניהגרמניה
גרמניה
4–0 אנגליהאנגליה
אנגליה
איטליהאיטליה איטליה, שוודיהשוודיה שוודיה 8 (52)
2011 דנמרקדנמרק דנמרק ספרדספרד
ספרד
2–0 שווייץשווייץ
שווייץ
בלארוסבלארוס
בלארוס
1–0 צ'כיהצ'כיה
צ'כיה
8 (53)
2013 ישראלישראל ישראל ספרדספרד
ספרד
4–2 איטליהאיטליה
איטליה
הולנדהולנד הולנד, נורווגיהנורווגיה נורווגיה 8 (53)
2015 צ'כיהצ'כיה צ'כיה שוודיהשוודיה
שוודיה
0–0
(4–3 פ)
פורטוגלפורטוגל
פורטוגל
דנמרקדנמרק דנמרק, גרמניהגרמניה גרמניה 8 (53)
2017 פוליןפולין פולין גרמניהגרמניה
גרמניה
1–0 ספרדספרד
ספרד
אנגליהאנגליה אנגליה, איטליהאיטליה איטליה 12 (53)
2019 איטליהאיטליה איטליה
סן מרינוסן מרינו סן מרינו
ספרדספרד
ספרד
2–1 גרמניהגרמניה
גרמניה
צרפתצרפת צרפת, רומניהרומניה רומניה 12 (55)
2021 הונגריההונגריה הונגריה
סלובניהסלובניה סלובניה
גרמניהגרמניה
גרמניה
1–0 פורטוגלפורטוגל
פורטוגל
הולנדהולנד הולנד, ספרדספרד ספרד 16 (55)
2023 רומניהרומניה רומניה
גאורגיהגאורגיה גאורגיה
16 (54)

זכיות לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת זכיות סגנויות
ספרדספרד ספרד 5 (1986, 1998, 2011, 2013, 2019) 3 (1984, 1996, 2017)
איטליהאיטליה איטליה 5 (1992, 1994, 1996, 2000, 2004) 2 (1986, 2013)
גרמניהגרמניה גרמניה[א] 3 (2009, 2017, 2021) 2 (1982, 2019)
אנגליהאנגליה אנגליה 2 (1982, 1984) 1 (2009)
רוסיהרוסיה רוסיה[ב] 2 (1980, 1990)
הולנדהולנד הולנד 2 (2006, 2007)
סרביהסרביה סרביה[ג] 1 (1978) 3 (1990, 2004, 2007)
צרפתצרפת צרפת 1 (1988) 1 (2002)
צ'כיהצ'כיה צ'כיה 1 (2002) 1 (2000)
שוודיהשוודיה שוודיה 1 (2015) 1 (1992)
פורטוגלפורטוגל פורטוגל 3 (1994, 2015, 2021)
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית גרמניה המזרחית 2 (1978, 1980)
יווןיוון יוון 1 (1988, 1998)
אוקראינהאוקראינה אוקראינה 1 (2006)
שווייץשווייץ שווייץ 1 (2011)
  1. ^ כולל תוצאותיה של גרמניה המערבית.
  2. ^ כולל תוצאותיה של ברית המועצות.
  3. ^ כולל תוצאותיהן של יוגוסלביה וסרביה ומונטנגרו.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שחקן מקור
1978 יוגוסלביהיוגוסלביה וחיד חלילהודז'יץ' [3]
1980 ברית המועצותברית המועצות אנטולי דמיאננקו [4]
1982 מערב גרמניהמערב גרמניה רודי פלר [5]
1984 אנגליהאנגליה מארק הייטלי [6]
1986 ספרדספרד מנולו סנצ'יס [7]
1988 צרפתצרפת לורן בלאן [8]
1990 יוגוסלביהיוגוסלביה דאבור שוקר [9]
1992 איטליהאיטליה רנאטו בוסו [10]
1994 פורטוגלפורטוגל לואיש פיגו [11]
1996 איטליהאיטליה פאביו קנבארו [12]
1998 ספרדספרד פרנססק ארנאו [13]
2000 איטליהאיטליה אנדראה פירלו [14]
2002 צ'כיהצ'כיה פטר צ'ך [15]
2004 איטליהאיטליה אלברטו ג'ילארדינו [16]
2006 הולנדהולנד קלאס יאן הונטלאר [17]
2007 הולנדהולנד רויסטון דרנטה [18]
2009 שוודיהשוודיה מרקוס ברג [19]
2011 ספרדספרד חואן מאטה [20]
2013 ספרדספרד טיאגו אלקנטרה [21]
2015 פורטוגלפורטוגל ויליאם קרבאליו [22]
2017 ספרדספרד דני סבאיוס [23]
2019 ספרדספרד פביאן רואיס [24]
2021 פורטוגלפורטוגל פאביו ויירה [25]

נעל הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה נעל הזהב שערים נעל הכסף שערים נעל הארד שערים מקור
2000 איטליהאיטליה אנדראה פירלו 3         [26]
2002 איטליהאיטליה מאסימו מאקרונה 3 [26]
2004 איטליהאיטליה אלברטו ג'ילארדינו 4 [26]
2006 הולנדהולנד קלאס יאן הונטלאר 4 [26]
2007 הולנדהולנד מסיאו ריגטרס 4 [26]
2009 שוודיהשוודיה מרקוס ברג 7 [26]
2011 ספרדספרד אדריאן לופס 5 [26]
2013 ספרדספרד אלברו מוראטה 4 ספרדספרד טיאגו אלקנטרה 3 ספרדספרד איסקו 3 [27]
2015 צ'כיהצ'כיה יאן קילמנט 3 גרמניהגרמניה קווין פולאנד 2 שוודיהשוודיה יון גווידטי 2 [26]
2017 ספרדספרד סאול ניגס 5 ספרדספרד מרקו אסנסיו 3 פורטוגלפורטוגל ברומה 3 [28]
2019 גרמניהגרמניה לוקה ואלדשמידט 7 רומניהרומניה ג'ורג'ה פושקש 4 גרמניהגרמניה מרקו ריכטר 3 [29]
2021 גרמניהגרמניה לוקאס נמצ'ה 4 איטליהאיטליה פטריק קוטרונה 3 פורטוגלפורטוגל דני מוטה 3 [30]

נבחרת החלומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־17 ביוני 2015 חשפה אופ"א את 11 השחקנים הטובים ביותר ששיחקו בטורניר במהדורותיו השונות.[31]

שוער הגנה קישור התקפה
גרמניהגרמניה מנואל נוייר סרביהסרביה ברניסלב איוואנוביץ'
גרמניהגרמניה מאטס הומלס
איטליהאיטליה אלסנדרו נסטה
איטליהאיטליה ג'ורג'ו קייליני
אנגליהאנגליה פרנק למפארד
איטליהאיטליה אנדראה פירלו
ספרדספרד צ'אבי
גרמניהגרמניה מסוט אוזיל
איטליהאיטליה פרנצ'סקו טוטי
ספרדספרד ראול גונזלס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתרגום מילולי: 'מתחת לגיל 21'.
  2. ^ Europe - U-23/U-21 Tournaments, RSSSF
  3. ^ "1978: Vahid Halilhodžić". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "1980: Anatoliy Demyanenko". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "1982: Rudi Völler". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "1984: Mark Hateley". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "1986: Manuel Sanchís". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "1988: Laurent Blanc". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "1990: Davor Šuker". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "1992: Renato Buso". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "1994: Luís Figo". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "1996: Fabio Cannavaro". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "1998: Francesc Arnau". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "2000: Andrea Pirlo". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "2002: Petr Čech". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "2004: Alberto Gilardino". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "2006: Klaas-Jan Huntelaar". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "2007: Royston Drenthe". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "2009: Marcus Berg". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "2009: Juan Mata". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "2013: Thiago Alcântara". UEFA.com. Union of European Football Associations. 26 ביולי 2013. נבדק ב-29 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "William named U21 EURO player of the tournament". UEFA.com. Union of European Football Associations. 1 ביולי 2015. נבדק ב-3 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Spain's Dani Ceballos named Player of the Tournament". UEFA.com.
  24. ^ "Fabián Ruiz named SOCAR Player of the Tournament". UEFA.com.
  25. ^ "2021 Under-21 EURO Player of the Tournament: Fábio Vieira". UEFA.com. 6 ביוני 2021. נבדק ב-7 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Czech striker Kliment wins Golden Boot award". UEFA.com. 30 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Adams, Sam (18 ביוני 2013). "Morata wins Golden Boot in Spanish clean sweep". UEFA.com. נבדק ב-1 ביולי 2017. 2013 Under-21 finals top scorers
    Golden Boot: Álvaro Morata, Spain – 4 goals, 1 assist
    Silver Boot: Thiago Alcántara – 3 goals, 1 assist
    Bronze Boot: Isco, Spain – 3 goals
    {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Saúl Ñíguez wins U21 EURO adidas Golden Boot". UEFA.com. 30 ביוני 2017. נבדק ב-1 ביולי 2017. Golden Boot: Saúl Ñíguez (Spain) – 5 goals, 1 assist
    Silver Boot: Marco Asensio (Spain) – 3 goals, 1 assist
    Bronze Boot: Bruma (Portugal) – 3 goals
    {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Spain beat Germany for fifth U21 title". UEFA.com. נבדק ב-30 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Germany's Lukas Nmecha wins U21 Top Scorer award". UEFA.com. 6 ביוני 2021. נבדק ב-7 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Our all-time Under-21 EURO dream team". UEFA.com. Union of European Football Associations. 17 ביוני 2015. נבדק ב-25 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)