אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21

אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21

ענף	כדורגל
תאריך ייסוד	1978
ארגון מפעיל	אופ"א
מספר מתמודדים	16
יבשת	אירופה
שמות קודמים	גביע האתגר
אלוף/ה נוכחי/ת	גרמניה
הכי הרבה זכיות	ספרד, איטליה (5 זכיות)
UEFA U-21 Championship

אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21, או בקצרה היורו לנבחרות צעירות (עד גיל 21), היא אליפות כדורגל שנערכת כל שנתיים על ידי התאחדות הכדורגל האירופית, אופ"א. האליפות, במתכונתה הנוכחית, התקיימה לראשונה ב-1978. לפני כן, קיימה אופ"א את גביע האתגר עד גיל 23 (בשנים 1967–1970).

עד שנת 2006 התקיימה האליפות בשנים זוגיות, ועמדה בצילם של המונדיאל ואליפות אירופה בכדורגל המתקיימים באותן שנים. החל מ-2007 האליפות נערכת בשנים אי-זוגיות, כך שהיא האירוע המרכזי לנבחרות כדורגל אירופיות באותן שנים.

הגבלת הגיל באליפות החלה כבר באליפות הראשונה והיא נותרה על כנה מאז. לשחקן מותר להשתתף באליפות גם כאשר הוא בן 23, אך זאת בתנאי שאת המוקדמות הוא שיחק כשהוא טרם הגיע לגיל 21.

באליפות 2007 השתתפה לראשונה הנבחרת הצעירה של ישראל.

ישראל אירחה את אליפות אירופה לשנת 2013, אליה העפילה אוטומטית כמארחת הטורניר.

החל מהטורניר שהיה ב-2021 שיתקיים בסלובניה ובהונגריה, מספר המדינות המשתתפות בטורניר הגמר הוגדל משתים עשרה לשש עשרה נבחרות.

היסטוריה

גביע האתגר לנבחרות אירופיות עד גיל 23

קודם לאליפות זו, התקיים גביע האתגר עד גיל 23 שרץ בין השנים 1967 עד 1970.

שיטת אליפות זו שהונהגה בשנים אלו פעלה בצורה הנ"ל: בכל עונה התמודדה אלופת הטורניר אשתקד מול קבוצה אחרת שנבחרה באופן אקראי מתוך הקבוצות ששיחקו באליפות, שיטה שלא החזיקה מעמד שנים רבות והוחלפה לאחר מספר שנים מעטות.

תאריך	מארחת		זוכה	תוצאה	סגנית
יוני 1967	בולגריה		בולגריה	2-3	מזרח גרמניה
ספטמבר 1967			בולגריה	0-6	פינלנד
נובמבר 1967			בולגריה	1-2	צ'כוסלובקיה
אפריל 1968			בולגריה	1-3	הולנד
אוקטובר 1968	יוגוסלביה		יוגוסלביה	1-2	בולגריה
יוני 1969			יוגוסלביה	0-3	ספרד
נובמבר 1969			יוגוסלביה	0-2	שוודיה
מרץ 1970			יוגוסלביה	1-5	יוון

אליפות אירופה עד גיל 23

בשנת 1970 הוחלט לקיים אליפות רשמית עד גיל 23. גביע זה שוחק על בסיס משחקי בית-חוץ במשך שנתיים, והתקיימו 3 טורנירים:

טורניר 1972, שהתקיים בין השנים 1970–1972, טורניר 1974 שהתקיים בין השנים 1972–1974, וטורניר 1976, שהתקיים בין השנים 1974–1976. הטורניר התנהל במקביל לטורניר הראשי שכבר קיים - טורניר אופ"א לגילאים הצעירים, שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה (כיום אלו התחרויות עד גיל 19). בסביבות 1980, אופ"א ביצעה רפורמה בתחרויות הסגל הצעירות שלה וארגנה אותן מחדש על סמך הגבלת גיל בלבד, והגיל הוגבל ל-21.

טורניר	עיר מארחת		אלופה	תוצאה	סגנית
1972	מוסקבה		ברית המועצות	2-2	צ'כוסלובקיה
	אוסטרבה		צ'כוסלובקיה	1-3	ברית המועצות
			צ'כוסלובקיה מנצחת 3-5 בסיכום שני המשחקים
1974	דרזדן		מזרח גרמניה	2-3	הונגריה
	בודפשט		הונגריה	0-4	מזרח גרמניה
			הונגריה מנצחת 2-7 בסיכום שני המשחקים
1976	בודפשט		הונגריה	1-1	ברית המועצות
	מוסקבה		ברית המועצות	1-2	הונגריה
			ברית המועצות מנצחת 2-3 בסיכום שני המשחקים

אליפות אירופה עד גיל 21

לאחר סיום האליפות האחרונה עד גיל 23, ב-1976, מגבלת הגיל הופחתה ל-21 לאליפות 1978 והיא נשארה כך מאז. כאשר כדי להיות זכאים להירשם לטורניר הגמר ב-2021, שחקנים צריכים להיוולד בשנת 1998 או אחריה. רבים יכולים להיות בני 23 בפועל עד שיתקיים טורניר הגמר; עם זאת, כאשר החל שלבי ההעפלה המוקדמים (2019) כל השחקנים היו בני 21 ומטה.

משחקים עד גיל 21 נערכו בדרך כלל ביום שלפני משחקי בינלאומי בכירים, ובמידת האפשר, נערכו אותן קבוצות מוקדמות ומשחקים. זה השתנה מאז האליפות המקוצרת של 2006/2007.

טורניר זה משמש גם כמוקדמות לאולימפיאדת הקיץ מאז הטורניר של 1992. זה נחשב לקפיצת מדרגה לעבר הנבחרת הבוגרת וצמצום שיח פוליטי שהיה קיים קודם לכן סביב המשחקים האולימפיים על מעמדם התעסוקתי של שחקנים מחוץ לספורט. שחקנים כמו זוכי מונדיאל 2014, מסוט אוזיל, קלאס יאן הנטלאר, לואיש פיגו, פטר צ'ך, זוכה גביע העולם 2010 איקר קסיאס, זוכי גביע העולם 2006 פרנצ'סקו טוטי, פאביו קנבארו, ג'אנלואיג'י בופון, אלברטו ג'ילארדינו ואנדראה פירלו, הזוכה גאורגיוס קראגוניס, כולם החלו את הקריירה הבינלאומית שלהם בנבחרות הנוער עד גיל 21 והתגלו בטורנירים אלו.

גרמניה היא האלופה המכהנת מ-2021, לאחר שניצחה את פורטוגל 1–0 בגמר. את הגמר בתחרות 2021 אירחו הונגריה וסלובניה.

פורמט

עד לתחרות 1992 וכולל, חולקו כל הנרשמים לשמונה בתי מוקדמות, שמונה המנצחים בהן היו למשחקי נוקאאוט רבע הגמר. שאר המשחקים נערכו על בסיס זוג משחקים, בית וחוץ כדי לקבוע את המנצחת שתעלה לרבע הגמר.

לתחרות 1994, נבחרה אחת המועמדות לחצי הגמר, צרפת, כמארחת לחצי הגמר (במשחק אחד), הפלייאוף השלישי והגמר. באופן דומה, ספרד נבחרה לארח את ארבעת המשחקים האחרונים ב-1996.

החל משנת 1998, נעשה שימוש בתשע בתי מוקדמות, שכן ההשתתפות הגיעה ל-46 נבחרות, כמעט כפול מ-24 הנבחרות שנרשמו ב-1976. שבעת הקבוצות במקום הראשון בבתים העפילו אוטומטית לגמר, בעוד שהקבוצות השמיני והתשיעי היו הנבחרות במקום השני הטובות ביותר, יוון ואנגליה שיחקו צמד משחקים בפלייאוף העפלה לטורניר הגמר. המשחקים הנותרים, מרבע הגמר ואילך, נערכו ברומניה, אחת משמונת הקבוצות שהעפילו לטורניר הגמר.

בתחרות בשנת 2000 היו גם תשע קבוצות, אבל תשע הקבוצות המנצחות ושבע הסגנות האלו נכנסו לפלייאוף עם צמד משחקים על מנת להכריע את שמונה המעפילות. מתוכם נבחרה סלובקיה כמארחת הטורניר. בפעם הראשונה, שלב הבתים בטורניר הגמר נכנס לתוקף, כאשר שני מנצחות הבתים התמודדו בגמר, ושתי סגנות אלופת התמודדו בפלייאוף במקום השלישי. המבנה ב-2002 היה זהה, למעט הכנסת סיבוב חצי-גמר לאחר שלב הבתים של הטורניר גמר. שווייץ אירחה את גמר 2002.

בשנת 2004, נעשה שימוש בעשר קבוצות מוקדמות, כאשר מנצחות הבתים ושש הסגניות הטובות ביותר נכנסו לפלייאוף. גרמניה אירחה באותה שנה. עבור 2006, שתי הנבחרות המובילות של שמונה בתי מוקדמות סיפקו את 16 הנבחרות לפלייאוף, שנערך בנובמבר 2005. פורטוגל אירחה את טורניר הגמר.

החל מ-2007 בוצע שינוי בגלל שהקבוצות הבכירות של מדינות רבות בחרו לעתים קרובות לקדם שחקנים מקבוצת עד גיל 21 שלהן, כאשר קמפיין המוקדמות שלהן התארך. זירוז הטורנירים אפשר לשחקנים יותר זמן להתפתח בנבחרת עד גיל 21 במקום לעלות מוקדם מדי ולהכנס בסופו של דבר למילואים של הקבוצות הבוגרות.

התחרות של 2007 החלה למעשה לפני טורניר הגמר של 2006, עם סבב מוקדמות להדחה של שמונה מהמדינות המדורגות הנמוכות ביותר. לראשונה, המארחת (הולנד) הוכרעה עוד לפני שלב המוקדמות. כמארחים, הולנד העפילה אוטומטית לטורניר הגמר. במקרה, נבחרת הולנד זכתה בטורניר 2006 - כאשר מחזיקת הגביע הייתה בדרך כלל מעפילה אוטומטית לטורניר הבא. שאר האומות הוגרלו כולן לארבע עשרה בתים של שלוש קבוצות. 14 מנצחי הבתים צורפו בפלייאוף כפול כדי להכריע את שבעת המוקדמות לצד המארחים.

מ-2009 עד 2015, נעשה שימוש בעשר בתי מוקדמות, כאשר מנצחי הקבוצות וארבע הסגנות הטובות ביותר נכנסו לפלייאוף עם צמד משחקים.

גמר 2015 היה אמור להיות מהדורת שמונה הקבוצות האחרונות, שכן אופ"א הרחיבה את הטורניר ל-12 קבוצות החל מטורניר 2017.

ב-6 בפברואר 2019, הוועד הפועל של אופ"א החליט על הגדלת מספר המשתתפות בטורניר הגמר ל16 קבוצות, החל מהטורניר של 2021.

זוכות באליפות אירופה עד גיל 21

			גמר			מקומות 3 ו-4			תארים אישיים
שנה	מארחת		זוכה	תוצאה	סגנית				השחקן המצטיין (שחקן הזהב)	מלך השערים (נעל הזהב)
1978	על בסיס משחקי בית/חוץ ללא מארחת		יוגוסלביה	0-1	מזרח גרמניה	בולגריה ו- אנגליה			ואהיד חלילודז'יץ'	לא נבחר
				4-4
				4-5
1980			ברית המועצות	0-0	מזרח גרמניה	יוגוסלביה ו- אנגליה			אנטולי דמיאננקו	לא נבחר
				0-1
				0-1
1982			אנגליה	1-3	מערב גרמניה	סקוטלנד ו- ברית המועצות			רודי פלר	לא נבחר
				3-2
				4-5
1984			אנגליה	1-0	ספרד	איטליה ו- יוגוסלביה			מארק הייטלי	לא נבחר
				0-2
				1-2
1986			ספרד	2-1	איטליה	אנגליה ו- הונגריה			מנולו סנצ'יס	לא נבחר
				1-2
				3-3 (0-3פ')
1988			צרפת	0-0	יוון	אנגליה ו- הולנד			לורן בלאן	לא נבחר
				0-3
				0-3
1990			ברית המועצות	2-4	יוגוסלביה	איטליה ו- שוודיה			דאבור שוקר	לא נבחר
				1-3
				3-7
1992			איטליה	0-2	שוודיה	דנמרק ו- סקוטלנד			רנאטו בוסו	לא נבחר
				1-0
				1-2
מאז שנת 1994 ואילך, מארחת הטורניר הייתה שותפה בטורניר הגמר.
1994			איטליה	0-1	פורטוגל	ספרד	1-2	צרפת	לואיש פיגו	לא נבחר
1996			איטליה	1-1 (2-4פ')	ספרד	צרפת	0-1	סקוטלנד	פאביו קנבארו	לא נבחר
1998			ספרד	0-1	יוון	נורווגיה	0-2	הולנד	פרנססק ארנאו	לא נבחר
2000			איטליה	1-2	צ'כיה	ספרד	0-1	סלובקיה	אנדראה פירלו	אנדראה פירלו (3 שערים)
2002			צ'כיה	0-0 (1-3פ')	צרפת	איטליה ו- שוויץ			פטר צ'ך	מאסימו מאקרונה (3 שערים)
2004			איטליה	0-3	סרביה ומונטנגרו	פורטוגל	2-3 (אחרי הארכה)	שוודיה	אלברטו ג'ילארדינו	אלברטו ג'ילארדינו (4 שערים)
2006			הולנד	0-3	אוקראינה	צרפת ו- סרביה ומונטנגרו			קלאס יאן הונטלאר	קלאס יאן הונטלאר (4 שערים)
2007			הולנד	1-4	סרביה	בלגיה ו- אנגליה			רויסטון דרנטה	מסיו ריחטרס (4 שערים)
2009			גרמניה	0-4	אנגליה	איטליה ו- שוודיה			מרקוס ברג	מרקוס ברג (7 שערים)
2011			ספרד	0-2	שווייץ	בלארוס	0-1	צ'כיה	חואן מאטה	אדריאן לופס (5 שערים)
2013			ספרד	2-4	איטליה	הולנד ו- נורווגיה			טיאגו אלקנטרה	אלברו מוראטה (4 שערים)
2015			שוודיה	0-0 (3-4פ')	פורטוגל	דנמרק ו- גרמניה			ויליאם קרבאליו	יאן קילמנט (3 שערים)
2017			גרמניה	0-1	ספרד	אנגליה ו- איטליה			דני סבאיוס	סאול ניגס (5 שערים)
2019	/		ספרד	1-2	גרמניה	צרפת ו- רומניה			פביאן רואיז	לוקה ואלדשמידט (7 שערים)
2021	/		גרמניה	0-1	פורטוגל	הולנד ו- ספרד			פאביו ויירה	לוקאס אנמחה (4 שערים)
2023	/

אלופות אירופה עד גיל 21 לפי מדינה

מקום	מדינה	זכיות	סגנויות	שנות זכייה	שנות סגנות
1	ספרד	5	3	1986, 1998, 2011, 2013, 2019	1984, 1996, 2017
2	איטליה	5	2	1992, 1994, 1996, 2000, 2004	1986, 2013
3	גרמניה	3	2	2009, 2017, 2021	1982, 2019
4	אנגליה	2	1	1982, 1984	2009
5	ברית המועצות	2	-	1980, 1990	־
6	הולנד	2	-	2006, 2007	־
7	סרביה	1	3	1978	1990, 2004, 2007
8	צרפת	1	1	1988	2002
9	צ'כיה	1	1	2002	2000
10	שוודיה	1	1	2015	1992
11	פורטוגל	־	3	־	1994, 2015, 2021
12	מזרח גרמניה	־	2	־	1978, 1980
13	יוון	־	2	־	1988, 1998
14	אוקראינה	־	1	־	2006
15	שוויץ	־	1	־	2011

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 (בגרמנית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 (בצרפתית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 (באיטלקית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 (בספרדית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 (בפורטוגזית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 (ברוסית)

מדיה וקבצים בנושא אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 בוויקישיתוף

• אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 באתר אופ"א