לדלג לתוכן

אנדראה פירלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדראה פירלו
Andrea Pirlo
פירלו במדי יובנטוס
פירלו במדי יובנטוס
מידע אישי
לידה 19 במאי 1979 (בן 45)
פלרו, איטליה
גובה 1.77 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
19941995 ברשה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1995–1998
1998–2001
1999–2000
2001
2001–2011
2011–2015
2015–2017
ברשה
אינטר מילאנו
רג'ינה קלצ'ו
ברשה
מילאן
יובנטוס
ניו יורק סיטי
57 (6)
24 (0)
28 (6)
10 (0)
284 (32)
119 (16)
61 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
2002–2015 נבחרת איטליה בכדורגל איטליה 116 (13)
קבוצות כמאמן
2020
2020–2021
2022–2023
2023–2024
יובנטוס עד גיל 23
יובנטוס
פתיח קארגומרוק
סמפדוריה
מאזן מדליות
מתחרה עבור נבחרת איטליה בכדורגל איטליה
גביע העולם
זהבגרמניה 2006כדורגל גברים
אליפות אירופה
כסףפולין-אוקראינה 2012כדורגל גברים
גביע הקונפדרציות
ארדברזיל 2013 כדורגל גברים
המשחקים האולימפיים
ארדאתונה 2004כדורגל גברים
אליפות אירופה עד גיל 21
זהבסלובקיה 2000 כדורגל גברים
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אנדראה פירלואיטלקית: Andrea Pirlo; נולד ב-19 במאי 1979) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל איטלקי.

ככדורגלן פירלו שיחק בעמדת הקשר המרכזי. פירלו שיחק רוב הקריירה שלו במילאן, עמה זכה בשתי אליפויות איטליה ופעמיים בליגת האלופות. הוא עבר ממילאן ליובנטוס, עמה זכה בארבע אליפויות רצופות. את נבחרת איטליה ייצג מעל ל-100 פעמים, וזכה עמה במונדיאל 2006.

קריירת קבוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתו של הרענייני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירלו נולד בפלרו שבמחוז לומברדיה באיטליה, ליד ברשה, למשפחת עסקים עשירה מתעשיות הפלדה. הייתה לו האפשרות להשתלב בעסקי המשפחה, אך הוא פנה לכדורגל מקצועי, והחל את הקריירה שלו בברשה כקשר התקפי. לאחר שלוש שנים במדי הקבוצה הבוגרת, הוא עבר לשחק באינטר מילאנו. בעונתו הראשונה מיעט פירלו לשחק, וקבוצתו סיימה את הליגה במקום השמיני. בעונה שלאחר מכן הושאל לרג'ינה למשך עונה, בה שיחק בקביעות יחסית. בעונה הבאה, עונת 2000/01 חזר לאינטר, אך לאחר שערך 4 הופעות בחצי שנה, הושאל לברשה בחזרה עד לסוף העונה. בתקופה זו הוסט מהקישור הקדמי לעמדה אחורית יותר, בין אם כקשר אמצע או כקשר אחורי. פירלו עזר לברשה להגיע למקום השביעי בסרייה א' ולגמר גביע האינטרטוטו.

פירלו בחימום מילאן ב-2007

בקיץ 2001 עבר פירלו מאינטר ליריבה העירונית מילאן, תמורת 33 מיליון לירות איטלקיות (סכום המוערך בכ-17 מיליון אירו). במילאן קפצה הקריירה של פירלו קדימה. תקופתו בה הייתה מוצלחת מאוד הן מבחינה אישית, כשהפך לאחד הקשרים המוערכים בעולם, והן קבוצתית, כשמילאן זכתה בשתי אליפויות הליגה האיטלקית ושתי זכיות בליגת האלופות.[1]

מאמן מילאן בזמנו, קרלו אנצ'לוטי, המשיך לתת לפירלו לשחק כקשר אחורי, בעיקר כדי למלא את החלל שדמטריו אלברטיני השאיר במרכז הקישור. הוא שיתף פעולה עם קלרנס סיידורף וג'נארו גאטוסו. בעונת 2002/03 זכתה מילאן עם שחקנים אלו ואנצ'לוטי בליגת האלופות, אחרי ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין על יובנטוס, ובגביע האיטלקי.

בעונה שלאחר מכן, עונת 2003/04, זכתה מילאן באליפות איטליה, כשפירלו שותף קבוע למשחקי הקבוצה ומבקיע 6 שערי ליגה.

בעונת 2004/05 הגיעה מילאן למקום השני בליגה האיטלקית. בליגת האלופות, היא הגיעה עד לגמר נגד ליברפול. מילאן הובילה 0–3 במחצית, כשאת אחד מהשערים בישל פירלו לפאולו מאלדיני. במחצית השנייה ליברפול השוותה, המשחק הגיע להארכה ולדו-קרב בעיטות עונשין, בו בעיטתו של פירלו נהדפה על ידי השוער יז'י דודק, וליברפול לבסוף זכתה בגביע.

גם בעונה הבאה סיימה מילאן במקום השני בליגה, לפני שהורדו לה 30 נקודות בשל חלקה בפרשת הטיית המשחקים. בעונת 2006/07 היה פירלו השחקן המוביל בקבוצה בדקות משחק והוא עזר לקבוצתו לזכות בפעם השנייה תוך ארבע שנים בליגת האלופות, אחרי ניצחון 1–2 על ליברפול במשחק הגמר. בזכות היכולת באותה שנה הגיע למקום השביעי בכדורגלן השנה בעולם לפי פיפ"א ולמקום החמישי בכדור הזהב, הישגיו הגבוהים ביותר בשני תארים אלו בקריירה שלו.

בעונת 2010/11 הצטמצם חלקו של פירלו במשחקי הקבוצה, והוא שותף רק ב-17 משחקי ליגה, בהם הבקיע שער אחד, שער ניצחון על פארמה במשחק חוץ, ובישל שלושה. פירלו היה חלק מהזכייה של מילאן באליפות הליגה האיטלקית, לצד שחקנים כמו זלאטן איברהימוביץ', טיאגו סילבה ורוביניו. בסוף עונה זו תם חוזהו של פירלו במילאן והוא חתם על חוזה ביובנטוס עד 2014.

כבר במשחק הליגה הראשון שלו במדי יובנטוס, בישל פירלו שני שערים, בניצחונה 1–4 על פארמה. פירלו הבקיע את שערו הראשון במדי הקבוצה בבעיטה חופשית נגד קטאניה, ב-18 בפברואר 2012. בעונה זו פירלו היה מלך הבישולים של הליגה, עם 13, והוא עזר ליובנטוס לזכות באליפות. יובנטוס, יחד עם פירלו, גם הגיעו לגמר הגביע האיטלקי, בו הפסידו לנאפולי. בזכות הצלחתו באותה עונה, נבחר לשחקן השנה בסרייה א' והיה בקבוצת השנה של אופ"א.

עונת 2012/13 נפתחה עם זכייה של יובנטוס בסופר קאפ האיטלקי, עם ניצחון 2–4 על נאפולי בהארכה. במחזור הראשון של הליגה האיטלקית הבקיע פירלו שער שנוי במחלוקת לשערה של פארמה, שכן נטען שהכדור לא עבר את הקו במלוא היקפו. פירלו כבש בעונה זו 5 שערים, אחד מהם בניצחון 1–4 על רומא. בחורף 2012 היה פירלו אחר המועמדים לתואר כדור הזהב של פיפ"א ונבחר במקום השביעי. בליגת האלופות עזר פירלו ליובנטוס להעפיל לשמינית הגמר בפעם הראשונה מזה ארבע שנים, עם שלושה בישולים בשלב זה. הקבוצה הגיעה עד לרבע הגמר, בו הודחה על ידי באיירן מינכן. בסוף עונה זו זכתה יובנטוס באליפות בפעם השנייה ברציפות, כשגם פירלו נבחר לשחקן השנה בליגה עונה שנייה ברציפות.

בפתיחת עונת 2013/14 זכתה יובנטוס פעם נוספת בסופר קאפ האיטלקי, בזכות ניצחון 0–4 על לאציו. לקראת החורף היה פירלו מועמד לכדור הזהב של פיפ"א, אך הפעם סיים במקום העשירי. ב-12 בינואר 2014 האריך פירלו את חוזהו ביובנטוס עד לשנת 2016. בעונה זו עזר פירלו ליובנטוס לזכות באליפות שלישית ברציפות, עם כמות שיא של 102 נקודות ו-33 ניצחונות, כשפירלו מבקיע 4 שערים במהלך העונה. בליגת האלופות, הודחה יובנטוס כבר בשלב הבתים, ממנו עברה לליגה האירופית. בליגה האירופית עזר פירלו ליובנטוס לעבור את פיורנטינה בשמינית הגמר, אך הקבוצה הודחה על ידי בנפיקה ליסבון בחצי הגמר.

בעונת 2014/2015 ערך פירלו את הופעתו הבכורה ב-15 בדצמבר בניצחון 2–3 על אולימפיאקוס בה כבש שער בבעיטה חופשית האופיינית לו, ב-24 בפברואר נבחרת לשחקן המצטיין של הליגה האיטלקית בפעם השלישית ברציפות. בסיום העונה זכה עם יובנטוס באליפות רביעית ברציפות ובגביע האיטלקי. בנוסף העפיל עם הקבוצה לגמר ליגת האלופות אך יובנטוס הפסידה 1–3 לברצלונה.

ניו יורק סיטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 ביולי 2015 פירלו עזב את איטליה לראשונה בקריירה וחתם בניו יורק סיטי מליגת ה־MLS. השער הראשון שלו בקבוצה היה בניצחון 2–3 על פילדלפיה בעונת 2016.

ב-8 באוקטובר 2017 פירלו הודיע שהוא יפרוש מכדורגל כשעונת ה-MLS תסתיים.

ב-6 בנובמבר 2017 הודיע פירלו רשמית על פרישתו מכדורגל מקצועני.

נבחרת לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אירופה עד גיל 21 בשנת 2000 שימש פירלו כקפטן הנבחרת הצעירה של איטליה, שזכתה בתואר. פירלו היה מלך השערים ונבחר לשחקן המצטיין של הטורניר. פירלו המשיך לשמש כקפטן גם באליפות אירופה 2002, בה הגיעה איטליה לחצי הגמר. פירלו ייצג את איטליה באולימפיאדת אתונה (2004), ויחד עם חבריו לנבחרת זכה במדליית ארד.

פירלו לקח חלק לראשונה בטורניר עם נבחרת איטליה הבוגרת ביורו 2004, בו הודחה כבר בשלב הבתים.

כעבור שנתיים היה פירלו אחד השחקנים המשמעותיים בזכייתה של איטליה במונדיאל 2006, שנערך בגרמניה. בשלב המוקדמות, עזר פירלו לנבחרת להעפיל לטורניר כשהבקיע שתי בעיטות חופשיות נגד סקוטלנד. בשלב הבתים של המונדיאל הבקיע ובישל פירלו לוינצ'נצו יאקווינטה בניצחון 0–2 על גאנה, מה שהביא לו את תואר איש המשחק. במשחק נגד ארצות הברית בישל לאלברטו ג'ילארדינו את שערה היחידי של איטליה, בתיקו 1-1. בחצי הגמר נגד גרמניה, בישל את השער הראשון שהבקיעה איטליה בהארכה, כשלבסוף הנבחרת ניצחה 0–2 ופירלו הוכתר כאיש המשחק. בגמר נגד צרפת, בישל פירלו למרקו מטראצי בקרן את שער השוויון. המשחק נגמר בתוצאה 1-1 והגיע לדו-קרב בעיטות עונשין שהוכרעו לטובת איטליה בתוצאה 3–5 ופירלו היה אחד ממבקיעי הפנדלים לזכות ארצו. פירלו נבחר גם לאיש המשחק בגמר. על תרומתו בטורניר קיבל פירלו את פרס "כדור הארד", הפרס השלישי בחשיבותו המוענק לשחקן יחיד.

פירלו במשחק איטליה נגד אנגליה ביורו 2012

ביורו 2008 הבקיע פירלו בעיטת עונשין בניצחון נבחרת איטליה על צרפת, בזכותו העפילה איטליה לרבע הגמר. ברבע הגמר הודחה איטליה על ידי ספרד בדו-קרב בעיטות עונשין. בגביע הקונפדרציות 2009 בישל פירלו שער לג'וזפה רוסי במשחק הפתיחה נגד ארצות הברית, אך איטליה הודחה כבר בשלב הבתים בעקבות שני הפסדים נוספים.

את שני משחקיה הראשונים של איטליה במונדיאל 2010, שנערך בדרום אפריקה, החמיץ פירלו בשל פציעה, ולמשחק השלישי, נגד סלובקיה, הוא נכנס כמחליף. נבחרת איטליה הודחה כבר בשלב הבתים של טורניר זה.

לאחר שהסתיים מונדיאל 2010 החל לאמן את נבחרת איטליה צ'זרה פראנדלי שמינה את פירלו להיות סגן הקפטן של הנבחרת, אחרי ג'אנלואיג'י בופון. פירלו עזר לנבחרת להעפיל ליורו 2012 שנערך בפולין ואוקראינה, כשהשתתף בתשעה ממשחקי המוקדמות והבקיע שער אחד. בטורניר עצמו, בישל פירלו לאנטוניו די נטאלה במשחק הפתיחה של שלב הבתים נגד ספרד, שנגמר בתוצאה 1-1. במשחק הבא הבקיע בבעיטה חופשית לרשתה של קרואטיה ובזה שאחריו בישל פירלו את השער הראשון בניצחון נבחרתו 0–2 על אירלנד. ברבע הגמר ניצחה איטליה את אנגליה אחרי ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין. פירלו הבקיע בדו-קרב בבעיטה חלשה ומוקפצת למרכז השער, בעיטה הידועה בשם "פננקה".[2] בחצי הגמר עזר לנבחרת לגבור על גרמניה ולהעפיל לגמר, בו הובסה על ידי ספרד 0–4.

פירלו היה שותף בגביע הקונפדרציות 2013, בו הגיע ל-100 הופעות במדי נבחרת איטליה. הוא עזר לנבחרת איטליה לנצח את מקסיקו 2-1 עם שער בבעיטה חופשית. במשחק השני בישל שער בניצחון 3–4 על יפן. חצי הגמר נגד ספרד הסתיים בתיקו 0 בתום 120 דקות. בדו-קרב בעיטות עונשין הבקיע פירלו את בעיטתו, אך איטליה הפסידה 6–7.

הוא שיחק עם נבחרתו במונדיאל 2014. המחזור השלישי והאחרון של שלב הבתים, שיחקה נבחרת איטליה נגד נבחרת אורוגוואי והפסידה 0–1. לאחר הדחתה של איטליה מהטורניר פרש פירלו מהנבחרת לאחר 12 שנים רצופות ששיחק בה, אך לאחר מכן חזר בעצמו, והמשיך לשחק בנבחרת.

קריירת אימון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו ממשחק פעיל פירלו החל בלימודי קורס מאמני כדורגל וקבלת תעודת פרו. ב-30 ביולי 2020 הוא מונה למאמן קבוצת המילואים של יובנטוס עד גיל 23, המשחקת בליגה השלישית באיטליה. תשעה ימים לאחר מכן, ב--8 באוגוסט 2020, פירלו מונה למאמן הקבוצה הבוגרת של יובנטוס מהסרייה א', לאחר פיטוריו של המאמן מאוריציו סארי.[3] בסיום עונת 2020/2021 הבטיחה יובנטוס השתתפות בליגת האלופות רק במחזור האחרון וסיימה במקום הרביעי בסרייה א', בנוסף להדחתה בשלב שמינית גמר ליגת האלופות על ידי פורטו, פוטר פירלו מתפקידו ב-28 במאי 2021.[4]

ב-12 ביוני 2022 מונה למאמן פתיח קארגומרוק מליגת העל הטורקית.

ב-27 ביוני 2023 מונה למאמן סמפדוריה. בעונתו הראשונה סיים עם הקבוצה במקום השביעי בסרייה ב', ב-29 באוגוסט 2024 פוטר מתפקידו.

סטטיסטיקות קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון ליוני 2015
קבוצה עונה ליגה גביע אירופה אחר סה"כ
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
ברשה 1994/1995 1 0 - - - - - - 1 0
1995/1996 - - - - - - - - 0 0
1996/1997 17 2 1 0 - - - - 18 2
1997/1998 29 4 1 0 - - - - 30 4
סה"כ 47 6 2 0 49 6
אינטר מילאנו 1998/1999 18 0 7 0 7 0 - - 32 0
2000/2001 4 0 1 0 3 0 - - 8 0
סה"כ 22 0 8 0 10 0 40 0
רג'ינה קלצ'ו (השאלה) 1999/2000 28 6 2 0 - - - - 30 6
סה"כ 28 6 2 0 30 6
ברשה (השאלה) 2001 10 0 - - - - - - 10 0
סה"כ 10 0 10 0
מילאן 2001/2002 18 2 2 0 9 0 - - 29 2
2002/2003 27 9 2 0 13 0 - - 42 9
2003/2004 32 6 - - 9 1 3 1 44 8
2004/2005 30 4 1 0 12 1 - - 43 5
2005/2006 33 4 4 0 12 1 - - 49 5
2006/2007 34 2 4 0 14 1 - - 52 3
2007/2008 33 3 1 0 8 2 3 0 45 5
2008/2009 26 1 - - 3 1 - - 29 2
2009/2010 34 0 1 0 8 1 - - 43 1
2010/2011 17 1 3 0 5 0 - - 25 1
סה"כ 284 32 18 0 93 8 6 1 401 41
יובנטוס 2011/2012 37 3 4 0 - - - - 41 3
2012/2013 32 5 2 0 10 0 1 0 45 5
2013/2014 30 4 1 0 10 2 1 0 42 6
2014/2015 20 4 2 0 10 1 1 0 31 5
סך הכול 119 16 9 0 33 3 3 0 164 19
סך הכול בקריירה 487 55 36 0 121 10 8 1 652 66

כשחקן

ברשה
מילאן


יובנטוס


נבחרת איטליה


אישיים

יובנטוס

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדראה פירלו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדראה פירלו - תבניות ניווט
נבחרת איטליהאולימפיאדת סידני 2000

1 דה סאנטיס • 2 גרנדוני • 3 מצאנו • 4 זאנקי • 5 פרארי • 6 גאטוזו • 7 קומנדיני • 8 בארוניו • 9 ונטולה • 10 פירלו • 11 זמברוטה • 12 מרגיוטה • 13 אמברוזיני • 14 ריבאלטה • 15 סירילו • 16 ואנוצ'י • 17 זאנטי • 18 אביאטי • 21 פירמאני • מאמן: טארדלי

איטליהאיטליה
נבחרת איטליהיורו 2004

1 בופון • 2 פאנוצ'י • 3 אודו • 4 זאנטי • 5 קנבארו • 6 פרארי • 7 דל פיירו • 8 גאטוזו • 9 ויירי • 10 טוטי • 11 קוראדי • 12 טולדו • 13 נסטה • 14 פיורה • 15 פאבאלי • 16 קאמורנזי • 17 די ואיו • 18 קסאנו • 19 זמברוטה • 20 פרוטה • 21 פירלו • 22 פרוצי • 23 מטראצי • מאמן: טרפטוני

איטליהאיטליה
נבחרת איטליהאולימפיאדת אתונה 2004 (מדליית ארד)

1 אמליה • 2 קייליני • 3 מורטי • 4 פרארי • 5 בונרה • 6 דה רוסי • 7 פינצי • 8 פאלומבו • 9 ג'ילארדינו • 10 פירלו • 11 סקולי • 12 גסבארוני • 13 ברצאלי • 14 בובו • 15 דונאדל • 16 דל נרו • 17 מסטו • 18 פליצולי • מאמן: ג'נטילה

איטליהאיטליה
נבחרת איטליהמונדיאל 2006 - אלופת העולם

1 בופון • 2 זקארדו • 3 גרוסו • 4 דה רוסי • 5 קנבארו • 6 ברצאלי • 7 דל פיירו • 8 גאטוזו • 9 טוני • 10 טוטי • 11 ג'ילארדינו • 12 פרוצי • 13 נסטה • 14 אמליה • 15 יאקווינטה • 16 קאמורנזי • 17 בארונה • 18 אינזאגי • 19 זמברוטה • 20 פרוטה • 21 פירלו • 22 אודו • 23 מטראצי • מאמן: ליפי

איטליהאיטליה
נבחרת איטליהיורו 2008

1 בופון • 2 פאנוצ'י • 3 גרוסו • 4 קייליני • 5 גאמבריני • 6 ברצאלי • 7 דל פיירו • 8 גאטוזו • 9 טוני • 10 דה רוסי • 11 די נטאלה • 12 בוריילו • 13 אמברוזיני • 14 אמליה • 15 קוואליארלה • 16 קאמורנזי • 17 דה סאנטיס • 18 קסאנו • 19 זמברוטה • 20 פרוטה • 21 פירלו • 22 אקווילני • 23 מטראצי • מאמן: דונאדוני

איטליהאיטליה
נבחרת איטליהמונדיאל 2010

1 בופון • 2 מאג'ו • 3 קרישיטו • 4 קייליני • 5 קנבארו • 6 דה רוסי • 7 פפה • 8 גאטוזו • 9 יאקווינטה • 10 די נטאלה • 11 ג'ילארדינו • 12 מרקטי • 13 בוקטי • 14 דה סאנטיס • 15 מרקיזיו • 16 קאמורנזי • 17 פאלומבו • 18 קוואליארלה • 19 זמברוטה • 20 פאציני • 21 פירלו • 22 מונטוליבו • 23 בונוצ'י • מאמן: ליפי

איטליהאיטליה
נבחרת איטליהיורו 2012 (מקום שני)

1 בופון • 2 מאג'ו • 3 קייליני • 4 אוגבונה • 5 מוטה • 6 בלזארטי • 7 אבאטה • 8 מרקיזיו • 9 באלוטלי • 10 קסאנו • 11 די נטאלה • 12 סיריגו • 13 ג'אקריני • 14 דה סאנטיס • 15 ברצאלי • 16 דה רוסי • 17 בוריני • 18 מונטוליבו • 19 בונוצ'י • 20 ג'ובינקו • 21 פירלו • 22 דיאמנטי • 23 נוצ'רינו • מאמן: פראנדלי

איטליהאיטליה
נבחרת איטליהמונדיאל 2014

1 בופון • 2 דה שיליו • 3 קייליני • 4 דרמיאן • 5 מוטה • 6 קאנדרבה • 7 אבאטה • 8 מרקיזיו • 9 באלוטלי • 10 קסאנו • 11 צ'רצ'י • 12 סיריגו • 13 פרין • 14 אקווילני • 15 ברצאלי • 16 דה רוסי • 17 אימובילה • 18 פרולו • 19 בונוצ'י • 20 פאלטה • 21 פירלו • 22 אינסינייה • 23 וראטי • מאמן: פראנדלי

איטליהאיטליה