זרניאנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זְרֶנְיַאנִין
Зрењанин
Coat of Arms of Zrenjanin.png
סמל זרניאנין
Zrenjanin City Hall.jpg
מבנה העירייה
מדינה סרביהסרביה  סרביה
מחוז באנאט מרכזי
חבל ארץ וויבודינהוויבודינה  וויבודינה
ראש העיר מילטה מיכאילוב
תאריך ייסוד 1326
שטח 190.9 קמ"ר
גובה 76 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 76,511 (2011)
 ‑ במטרופולין 123,362 (2011)
 ‑ צפיפות 93.2 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 45°22′51.6″N 20°23′46″E / 45.381000°N 20.39611°E / 45.381000; 20.39611קואורדינטות: 45°22′51.6″N 20°23′46″E / 45.381000°N 20.39611°E / 45.381000; 20.39611
אזור זמן UTC +1
www.zrenjanin.rs

זְרֶנְיַאנִין (סרבית קירילית: Зрењанин; סרבית לטינית: Zrenjanin) היא עיר בצפון סרביה, במרחק 70 ק"מ צפונית לבירה בלגרד. בירת המחוז באנאט מרכזי בפרובינציה וויבודינה, ומרכז מסחרי, תעשייתי ותרבותי. זרניאנין היא העיר הגדולה ביותר בחלק הסרבי של מחוז באנאט.

שם העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נקראה בעבר בשם נאג'בצ'קרקהונגרית: Nagybecskerek). בין השנים 1935–1941 היה שם העיר פטרובגרד. שמה הנוכחי של העיר הוא משנת 1946, לכבוד זרקו זרניאנין (1902-1942), שהיה פרטיזן וגיבור לאומי יוגוסלבי.

זרניאנין היה מנהיג של הקומוניסטים בוויבודינה, שסבלו עינויים וחודשים של מאסר על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא נהרג על ידי הגסטאפו ב-4 בנובמבר 1942.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מוזכרת לראשונה ב-1326 ככפר הבנוי על שלושת האיים של נהר בגה. העיר הייתה אז בחסות משפחת האצולה ההונגרית "בצ'ה".

לפני הפלישה הטורקי הייתה העיר רכושו של הרודן הסרבי. מאוחר יותר הוקם מבצר, והמקום היה מיושב על ידי סרבים, גרמנים, רומנים, איטלקים, צרפתים, ואפילו קטלונים.

תחת שמה הישן, נאג'בצ'קרק, הפכה העיר למרכז סחר ב-1769.

בין השנים 1941–1944 הייתה העיר תחת כיבוש נאצי, חלק ממחוז בנאט האוטונומי בתוך סרביה הכבושה בידי הגרמנים.

החל מ-1945 הייתה זרניאנין חלק במחוז האוטונומי של וויבודינה בתוך יוגוסלביה הסוציאליסטית החדשה. בין השנים 1992–2003 הייתה חלק מהרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, אשר הפך לאחר מכן לתוך האיחוד מדינת סרביה ומונטנגרו.

מאז העצמאות של מונטנגרו ב-2006, נכללת זרניאנין בשטחי סרביה.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות סרביה

סוחרים יהודים התיישבו בעיר בסוף המאה ה-17 והקהילה נוסדה במהלך המאה ה-18. באמצע המאה ה-19 מנתה הקהילה כ-500 נפשות ולאחר הקרע ביהדות הונגריה הייתה הקהילה נאולוגית ברובה. ב-1847 הוקם בית הכנסת הראשון לקהילה וביום 17 באוגוסט שנת 1896 לכבוד יום הולדתו ה66 של הקיסר פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה נחנך בית הכנסת המרכזי "החדש".[1]

ב-1900 התגוררו בזרניאנין 1,335 יהודים. עוד הוקם במקום בית ספר יסודי יהודי וכן פעל בעיר סניף של אגודת כל ישראל חברים. בקרב הקהילה נרשמה גם פעילות ציונית ענפה. ב-1931 מנתה הקהילה 1,127 נפשות ובפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בזרניאנין 1,260 יהודים.

רבה האחרון של הקהילה היה הרב ד"ר צבי עזריה[2].

לאחר כיבוש ממלכת יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית חולקה הממלכה לאזורי שליטה וזרניאנין נותרה בלחץ המיעוט הגרמני בחזקת הגרמנים. יהודי זרניאנין גורשו על ידי שכניהם ממוצא גרמני לאחר שרוכזו במחנה מעבר ברחוב המלכה מריה בעיר. מפקד המחנה היה גרמני מקומי בשם האנס גוסמן. באוגוסט 1941 ארגנו התושבים הגרמנים מצעד של היהודים ברחובות העיר וגירושם למחנות הריכוז סיימישטה וטופובסקה שופה בפאתי בלגרד ושם מצאו רובם את מותם בחנק במשאיות גז. בסתיו 1941 הוחרב בית הכנסת המרכזי של העיר על ידי העירייה חומרי הבניין של בית הכנסת שימשו להקמת בניני מגורים בעיר. עוגב בית הכנסת הניאלוגי הועבר לכנסית הנצרות פרוטסטנטית בעיר[3] .

שרידי הקהילה שבו לזרניאנין לאחר המלחמה. ב-1947 מנתה הקהילה 92 נפשות וב-1961 התגוררו בזרניאנין 28 יהודים.[4]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיר יש מספר רב של מועדוני ספורט בכל הענפים. והבולטים שבהם: באנאט זרניאנין בכדורגל (בעבר, גם פרולטר זרניאנין), ופרולטר זרניאנין בכדורסל.

תמונות מהעיר

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זרניאנין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר, שם ] חסרים
    , , ”Einweihung des Tempels”, Gross-Becskereker Wochenblatt, 22.8.1896
  2. ^ להיות עד ומבשר, יד ושם
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרי חובה [ מו"ל ] חסרים
    D. Colic, Sinagoga u Zrenjaninu, Beograd: , 1979, עמ' 209
  4. ^ הקהילה היהודית בסרמסקה מיטרוביצה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 160-158.