אלכסנדר דמיאננקו
 | |
| לידה |
30 במאי 1937 יקטרינבורג, ברה"מ  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 1999 (בגיל 62) סנקט פטרבורג, רוסיה |
| מקום קבורה |
Serafimovskoe Cemetery |
| שם לידה |
Александр Сергеевич Демьяненко |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| תקופת הפעילות |
מ-1958 |
| מקום לימודים |
האקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון (1959) |
| בת זוג |
מרינה סקליארובה ליודמילה דמיאננקו |
| צאצאים |
אנז׳ליקה נייבולינה |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלכסנדר סרגייביץ' דמיאננקו (ברוסית: Алекса́ндр Серге́евич Демья́ненко; 30 במאי 1937, סברדלובסק, ברית המועצות – 22 באוגוסט 1999, סנקט פטרבורג, רוסיה) היה שחקן תיאטרון וקולנוע רוסי וסובייטי. הוא החל להופיע בסרטי קולנוע בשנת 1959 ושיתף פעולה עם הבמאי לאוניד גאידאי בכמה מהפקותיו המצליחות ביותר.
דמיאננקו ידוע יותר מכל הודות לדמותו של שוריק, אותה גילם לראשונה בסרט הקומי "מבצע חיריק והרפתקאות נוספות של שוריק" (1965) ולאחר מכן במספר סרטים נוספים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר דמיאננקו נולד בסברדלובסק, ברית המועצות בשנת 1937. הוריו היו גלינה ביילקובה, רואת חשבון, וסרגיי פטרוביץ', שחקן ובמאי בקונסרבטוריון של העיר.[1] בילדותו לקח דמיאננקו חלק קטן במספר הצגות בתיאטרון בו עבד אביו והשתתף בסדנאות משחק. הוא למד נגינה בפסנתר ובתקופת התיכון החל לשיר בקול בריטון במקהלה.[2][3]
בשנת 1954 התחיל דמיאננקו ללמוד משפטנות באוניברסיטה אך הגיע להחלטה שאינו מתאים למקצוע וסולק כבר בסוף הסמסטר הראשון בגין נוכחותו הדלילה בהרצאות.[4] באותה שנה נכשל במבחני הקבלה לתיאטרון האמנותי של מוסקבה, אולם שנה אחר כך התקבל לאקדמיית התיאטרון בוריס שיוקין ואף לאקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון במוסקבה, בה בחר בסופו של דבר ללמוד יחד עם חבריו.[5] גם במוסד זה החסיר דמיאננקו שיעורים רבים אך חיבתם של מוריו כלפיו ואמונתם בפוטנציאל שלו חיפתה על עובדה זו.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1959, בעודו בספסל הלימודים, דמיאננקו לוהק לסרט בשחור-לבן "הרוח" בביומם של ולדימיר נאומוב ואלכסנדר אלוב. תפקידו בסרט זה, בו גילם גיבור צעיר העומד למול כוחות הצבא הלבן בסערת מלחמת האזרחים ברוסיה, משך אליו את תשומת לב הצופים והמפיקים כאחד. בשנה זו סיים את לימודיו באקדמיה למשחק והחל להופיע בתיאטרון מאיאקובסקי המוסקבאי, אותו עזב 3 שנים אחר כך לטובת הקולנוע. במהלך השנים הבאות חי דמיאננקו בדירה מטעם אולפני לנפילם בלנינגרד ושיחק במספר סרטים, בין השאר: "ברוך הבא" (1961) שזכה בפרסים בפסטיבל הסרטים של ונציה, "מסע ללא משא" (1962) בו גילם עיתונאי החושף שחיתות, "איש צ'קה", "קין XVIII" ו"החשמלית הראשונה" (1963), וכחוקר פשעי מלחמה ב"פושע מדינה" (1964). כל אלו זיכו אותו בפופולריות גוברת בקרב קהל הצופים דובר הרוסית.
תפקידו הראשון בדמות המוכרת והאהובה של הסטודנט השקדן 'שוריק' היה בקומדיה "מבצע חיריק והרפתקאות נוספות של שוריק" משנת 1965, בבימוי לאוניד גאידאי. שנה אחר כך כיכב דמיאננקו ב"השבויה מקווקז" (1967), סרט באורך מלא בו מופיע שוריק בתפקיד הראשי. דמיאננקו שיחק לאחר מכן בשורה של סרטים נוספים: "מלחמה תחת הגגות" (1967), "העונה המתה" (1968), "מחר, 3 באפריל" ו"נהר אוגריום" (1969), "דאוריה" (1971), "שלום ולהתראות" ו"המורה המזמר" (1972).
בשנת 1973 עבד שוב יחד עם גאידאי וכיכב בדמות שוריק בסרט "איוואן וסילייביץ' מסב את מקצועו", לצד יורי יאקובלב ולאוניד קוראבליוב. הסרט זכה להצלחה גדולה ומכר מעל 60 מיליון כרטיסים בשנה זו בברית המועצות. בסרט זה, שוריק הוא מדען מפוזר שממציא מכונת זמן. הצלחתם של סרטים אלו בקרב הקהל הרוסי הביאה לזיהויו של דמיאננקו עם הדמות הפופולרית באופן שהגביל את הצלחתו בכל תפקיד אחר.[6][7] לעיתים קרובות העדיף לעסוק בדיבוב סרטים מונפשים וסרטים זרים. השחקן הסובייטי-ליטאי דונאטס בניוניס אמר בשבחו של דמיאננקו כי הדיבוב שסיפק לסרטיו מהווה שיפור על פני ביצועי המשחק של בניוניס עצמו בשפת המקור.[8] עוד נתן דמיאננקו את קולו לעומר שריף, רוברט דה נירו, ארנולד שוורצנגר ורבים אחרים.[9]
בשנת 1991 קיבל את תואר ההוקרה 'אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית'.[10]
אחרית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע שנות ה-90 שיחק דמיאננקו בקומדיית המצבים הרוסית הראשונה, "תות". תפקידו האחרון בתור שוריק היה באחרון מסרטי הטלוויזיה "שירים ישנים על העיקר" משנת 1997, מעין סרט המשך ל"איוואן וסילייביץ'", בו מופיעות הדמויות 24 שנים לאחר ההתרחשויות הקודמות.
אלכסנדר דמיאננקו אובחן עם אי-ספיקת לב ונפטר מהתקף לב באוגוסט 1999 בגיל 62, בטרם התבצע ניתוח המעקפים שתוכנן לו בסתיו.[11][7] יש פרשנים הסבורים שאירוע זה שיחק תפקיד בהצלחתה של המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית בבחירות בדצמבר של אותה שנה, כאשר נטען כי פטירתו בטרם עת אירעה בשל היעדר מערכת בריאות סוציאלית במדינה.
בעיר קורגן קרוי רחוב על שמו של דמיאננקו, ובקרסנודאר הוצבו אנדרטאות בדמותו של שוריק.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמיאננקו נישא לראשונה למרינה סקליארובה (1938–2017), איתה למד בחוגי המשחק.[7] הוא התגרש מסקליארובה כשהחל במערכת יחסים עם במאית הדיבוב מאולפני לנפילם ליודמילה דמיאננקו (1940–2005). הם נישאו ודמיאננקו נעשה לאביה החורג של בתה, אנז׳ליקה נייבולינה, אשר הפכה לשחקנית בהמשך חייה.[12]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר דמיאננקו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלכסנדר דמיאננקו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אלכסנדר דמיאננקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קומסומולסקאיה פראבדה, Как в личной жизни Александр Демьяненко повторил судьбу отца, 05/30/2022 (ארכיון)
- ^ Демьяненко Александр Сергеевич, megabook.ru
- ^ Александр Демьяненко, peoples.ru
- ^ Данил СВЕЧКОВ, Александр Демьяненко мог стать не «Шуриком», а юристом в родном Свердловске
- ^ Александр Демьяненко, vokrug.tv
- ^ Alexander Demyanenko: biography, personal life, family, wife, children, amikamoda.ru, 14 ביוני 2019
- ^ 1 2 3 Всенародный любимец Александр Демьяненко, km.ru, 15 במרץ 2022
- ^ Нина Гребешкова, «Демьяненко страдал, что на всю жизнь остался Шуриком», kp.ru
- ^ СВ-шоу. Александр Демьяненко, יוטיוב, החל מ-9:24
- ^ הודעה של המועצה העליונה של ה-RSFSR ב־11 בפברואר 1991, "על ההענקה של תואר הכבוד 'אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית' לדמיאננקו, א. ס."
- ^ קומסומולסקאיה פראבדה, Александр Демьяненко: до и после Шурика, 06/11/2003 (ארכיון)
- ^ Анжелика Неволина, vokrug.tv