גזה השני, מלך הונגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
גזה השני, מלך הונגריה
Második Géza
גזה השני, ציור מן ה"כרוניקה המצוירת" של הונגריה
גזה השני, ציור מן ה"כרוניקה המצוירת" של הונגריה
לידה 1130
טולנה
פטירה 31 במאי 1162 (בגיל 32 בערך)
סקשפהרוואר
מדינה הונגריה
מקום קבורה
בת זוג אפרוסינה מקייב (אפרוסינה מסטיסבלנה)
שושלת בית ארפאד
תואר בחסד האל, מלך הונגריה, דלמטיה, קרואטיה וראמה
אב בלה השני העיוור
אם ילנה מראשקה ווקאנוביץ'
צאצאים בלה השלישי, מלך הונגריה
אליזבת מהונגריה
אישטוואן השלישי, מלך הונגריה
אליזבת, דוכסית בוהמיה
גזה (נסיך) ארפאד
אודולה
הלנה, דוכסית אוסטריה
מרגיט
מלך הונגריה
13 בפברואר 114131 במאי 1162
(21 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גזה השניהונגרית: Géza II או Második Géza, בקרואטית: Gejza Drugi ‏ 1130 - 31 במאי 1162) היה מלך הונגריה ומלך קרואטיה בשנים 1162-1141. גזה השני היה בנם הבכור של בלה העיוור ואשתו, ילנה מראשקה. במות אביו, היה גזה עדיין ילד וכמלך קטין הושם תחת אפוטרופסותם של אמו ושל אחיה, בלוש. בתחילת שנת 1146 נכבשה ברטיסלבה (אז פוז'ון) על ידי טוען לכתר ותיק (עוד מזמנו של בלה העיוור), בשם בוריס קאלאמאנוס, שנעזר בשכירי חרב גרמנים. כתגמול, פלש גזה באותה שנה לאוסטריה והביס את המרקגרף של אוסטריה, היינריך יאזומירגוט בקרב פישה.

על אף המתחים המתמשכים בין הונגריה לגרמנים, ביוני 1147 כשצלבנים גרמנים חצו את הונגריה, לא פרצו עימותים חשובים. כעבור חודשיים, הגיעו להונגריה גם המלך לואי השביעי מצרפת בראש צבא נוסף של צלבנים. יחד איתם הגיע גם בוריס קאלאמאנוס, שניצל את ההזדמנות הזאת כדי לשוב להונגריה. לואי דחה את בקשתו של גזה להסגיר לו את בוריס, אולם מנע מהטוען לכתר ליצור מגע עם תומכיו המקומיים ולקח אותו איתו לקונסטנטינופול. גזה הצטרף לקואליציה שהקימו לואי השביעי ורוג'רו השני, מלך סיציליה נגד קונרד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ונגד הקיסר הביזנטי מנואל הראשון קומננוס.

בימי גזה השני הגיעו לממלכת הונגריה המתיישבים הגרמנים הראשונים שהיו אבות הסקסונים הטרנסילבנים. באותה תקופה התיישבו בהונגריה גם אבירים ממערב אירופה ולוחמים מוסלמים שבאו מהערבות הפונטיות. גזה השני הרשה לחייליו המוסלמים לקחת פילגשים.

בשנים 1155-1148 התערב גזה השני שש פעמים בשטחי רוס של קייב במאבקים על קייב, כשהוא תמך בנסיך איזיאסלב השני. הוא עשה זאת באמצעות שיגור כוחות או הגיע לשם בעצמו בראש צבאו. יחד עם בני בריתו, כולל הסרבים מראשקה, הוא נאבק בביזנטים, אך לא הצליח למנוע מהם לכפות שוב על הסרבים את חסותם.

בסופו של דבר פרצו סכסוכים בין גזה לשני אחיו, אישטוואן הרביעי ולאסלו השני שנמלטו מהונגריה אל חצר הקיסר בקונסטנטינופול. בשנים 1160-1158 תמך גזה השני צבאית בפרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במלחמתו נגד הליגה הלומברדית אחרי שהקרדינלים המקורבים לקיסר פרידריך בחרו באנטי-אפיפיור ויקטור הרביעי. גזה השני הכיר בלגיטימיות של האנטי-אפיפיור. אולם, כעבור שנה הוא שינה כיוון וחתם על הסכם עם האפיפיור מרומא, אלכסנדר השלישי לפני מותו העניק גזה השני דוכסות מיוחדת לבלה, בנו הצעיר, לימים המלך בלה השלישי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך קטין 1146-1141[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזה נולד בשנת 1130 בנם הבכור של המלך בלה השני "העיוור", (שהיה בן דוד של המלך אישטוואן השני), ושל הנסיכה ממוצא סרבי-יווני ילנה מראשקה ווקאנוביץ'.[1]. בשנות ה-1110 המלך קלמן ניקר את העיניים לאביו של גזה, בלה השני, ולסבו, הדוכס אלמוש, על מנת להבטיח את כס המלכות לבן שלו, אישטוואן השני.אחיהם של גזה היו לאסלו (השני) ואישטוואן (הרביעי).אמם, ילנה או בפי ההונגרים, אילונה, הייתה בתו של הז'ופאן הגדול של ראשקה (סרביה), אורוש הראשון. כשנולד גזה, חיו הוריו באחוזה שהוענקה להם על ידי המלך אישטוואן השני בטולנה. באביב 1131 ירש בלה השני, אביו של גזה, את כס המלכות בעקבות מותו של אישטוואן השני. באותה שנה לקח המלכה הרעיה ילנה את בניה גזה ולאסלו לאספה שכינסה בעיר אראד והורתה לטבוח שם 68 אצילים "שבעצתם ניקרו את עיני המלך", כפי שמדווחת הקרוניקה המצוירת. אין ודאות שכל אותם האצילים היו באמת אשמים לאותו מעשה שבוצע בזמנו בפקודת המלך קלמן המנוח.

כשנפטר המלך בלה השני ב-13 בפברואר 1141 בנו גזה השני ירש את כתר המלכות ללא כל התנגדות ממישהו. גזה שהיה בן 11, הוכתר כמלך הונגריה ב-16 בפברואר. הוקמה אז עוצרות שדרכה נוהלה הממלכה על ידי מלכת האם ועל ידי אחיה, בלוש ווקנוביץ'.[1] אחד הצווים הראשונים בשם המלך הוצא בשנת 1141 ואישר את הזכויות המיוחדות של העיר ספליט בדלמטיה. בצו זה כונה גזה "בחסד האל, מלך הונגריה, דלמטיה, קרואטיה וראמה". לפי ההיסטוריון פול סטיבנסון, קיבלו ערי דלמטיה המרכזית - כולל שיבניק וטרוגיר את החסות ההונגרית אחרי הפלישה ההונגרית בסביבות שנת 1142.

בתחילת שלטון העוצרים ילנה ובלוש, בשנת 1144, כוחות הונגריים תמכו בנסיך הליץ' ולודימירקו וולדרוביץ' נגד פלישת הקניאז מקייב וסבולוד השני. אף על פי שכוחות העזר ההונגריים לא נחשבו מועילים, כעדותה של כרוניקת איפטייב, לא הצליח הקניאז הגדול מקייב להשתלט על נסיכותו של ולודימירקו.

היריבויות בתוך בית המלוכה ההונגרי שימשו באותה תקופה לעילה למתחים בין הונגריה לקיסר הגרמני. במחצית הראשונה של השנות ה-1140 חלה הידרדרות ביחסים בין הגרמנים להונגרים מחד ובין הצ'כים להונגרים מאידך.[1]

בוריס הקרוי קלמנוס היה בנה של אופמיה מקייב, אשתו השנייה של המלך קלמן, אותה גירש בעלה בטענת גילוי עריות עוד לפני שנולד בוריס. לפי הכרוניקן הבישוף אוטו מפרייזינג, בשנת 1145 פנה בוריס לקיסר הקונרד השלישי כדי לבקש את עזרתו נגד גזה השני ואמו. בהמלצת המלך הבוהמי ולדיסלב השני, אישר הקיסר הגרמני לבוריס לגייס צבא שכירי חרב מבוואריה ואוסטריה. בוריס הסתער על הונגריה וכבש את המבצר פוז'ון (פרסבורג) (ברטיסלבה של ימינו). צבא המלך הטיל מצור על פוז'ון ובסופו של דבר שכנעו את שכירי החרב של בוריס להיכנע ללא התנגדות, תמורת פיצוי. ההונגרים זעמו על קונרד השלישי בגלל מתקפתו של בוריס והחליטו לתקוף את האימפריה הרומית הקדושה. לפני שחצו את נהר הלייטה שסימן את הגבול המערבי של הממלכה, המלך גזה בן ה-16 צויד בחרב כציון להתבגרותו. בהתחלה האוונג רד ההונגרי מורכב מלוחמים פצ'נגים והסקלרים חמושים בנשק קל נמלטו מפני הפרשים המשוריינים של האויב. אולם בסופו של דבר ב-11 בספטמבר התעמת הצבא ההונגרי ובראשו גזה ודודו בלוש בהצלחה עם צבא גרמני בפיקודו של מרגרף אוסטריה היינריך "יאזומיגוט". ודחף אותו עד לנהר פישה.[2]

הצלבנים חוצים את הונגריה 1147-1146[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של שנת 1146 נשא גזה השני לאישה את אופרוסינה מקייב, אחות הדוכס הגדול איזיאסלב השני מקייב. היחסים ההונגריים-גרמניים נותרו מתוחים כשניסה בוריס לנצל את החלטת הקיסר קונרד השלישי לארגן מסע צלב לארץ ישראל ולחצות לשם מטרה זו את הונגריה. עם זאת, כפי שסיפר הכרוניקן אודו מדיי, גזה, שידע כי "יותר קל לכבוש בזהב מאשר בכוח" הרעיף על הגרמנים קיתונות של כסף וכך מנע את מתקפתם. ביוני 1147 חצו הגרמנים את הונגריה בלי לגרום לתקרית משמעותית אחת. הכרוניקה ההונגרית המאויירת מספרת שכמה מאצילי הונגריה הבטיחו לבוריס כי אם יחליט להיכנס להונגריה, רבים יעברו לצידו וינטשו את המלך. באוגוסט, בעקבות הצלבנים הגרמנים הגיע להונגריה גם המלך הצרפתי לואי השביעי ולוחמים שלו. בוריס שכנע שניים מתוכם לאפשר לו להצטרף לשורותיהם ולהיכנס איתם להונגריה. כשגזה השני נכח לדעת על המצאות יריבו במחנה הצרפתי הוא דרש את הסגרתו. המלך לואי השני דחה את בקשתו אך החזיק את בוריס במעצר זמני והוציאו מהונגריה. בהמשך הוא ליווה את הצרפתים עד לקונסטנטינופול התיישב באימפריה הביזנטית.[2]

מדיניות חוץ פעלתנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות בין המעצמות האירופיות הביאה בשלהי שנות ה-1140 להיווצרות שתי קואליציות. ברית אחת כללה את הקיסר הביזנטי מנואל הראשון קומננוס ואת הקיסר הגרמני קונרד השלישי שהתנגדו לרוג'רו השני, מלך סיציליה שפלש לשטחים ביזנטיים. גזה השני צידד ברוג'רו השני יחד עם עוד שני שליטים נוספים:הנסיך הגרמני המורד וולף השישי,מרקיז טוסקנה והנסיך הגדול הסרבי אורוש השני מראשקה. באביב 1148 גזה השני שיגר תגבורות גם לגיסו, הנסיך הגדול איזיאסלב השני, נגד הנסיך ולדימיר דודוביץ' מצ'רניגוב. ב-1149 מרדו הסרבים מראשקה ואילצו את הקיסר מנואל הראשון להפסיק את הכנותיו לפלישה לדרום איטליה ולראשקה. לפי משורר החצר הביזנטית החנפני תאודורוס פרודרומוס (Theodore Prodromos), הונגריה תמכה בסרבים בעת המסע של הקיסר נגדם. כרוניקת איפטייב מוסרת שמאבק זה בקיסר מנואל שימש למלך גזה כעילה לסירובו לשלוח סיוע לאיזיאסלב השני אחרי שיורי דולגורוקי, הנסיך מסיוזדל, גירש אותו מקייב באוגוסט 1149. אולם בסופו של דבר, בתחילת האביב 1149 סיעו לוחמים הונגרים לאיזיאסלב השני לכבוש את קייב בחזרה. אך ידו של דולגורוקי הייתה על העליונה והוא הדיח שוב את איזיאסלב מכס המלכות. בסתיו הוביל גזה את צבאו נגד וולודומירקו מהליץ' שהיה בן בריתו הקרוב של יורי דולגורוקי. הוא כבש את סנוק אבל וולימידורק הצליח לשחד את המפקדים ההונגרים שהאיצו במלך לעזוב את הליץ' לפני החודש נובמבר. כפי שכתוב בכרוניקה של יואניס קינאמוס "כוח של אין ספור פרשים הונגרים וכן חאליסים כופרים תמכו באותה שנה בסרבים, אולם בספטמבר הצבא הביזנטי הכה את כוחותיהם המאוחדים על הנהר טראה. הניצחון הביזנטי אילץ את אורוש השני להכיר בחסות הקיסר הביזנטי. מנואל יצא למסע נקם נגד הונגריה וזרע הרס בשטחים שבין הנהרות סאווה ודנובה. בעזרת הביזנטים חזר להונגריה גם הנסיך בוריס שהחריב את אזור עמק הטימיש. גזה שזה עתה שב מהליץ' רצה הפעם לחוס על הכוח ההונגרי שנשאר ברשותו וביקש שלום. הסכם השלום נחתם בשלהי שנת 1150 או בתחילת שנת 1151. הוא פגש באותה שנה את היינריך יאזומירגוט והשניים נירמלו את יחסיהם. אחר כך שלח שוב עזרה צבאית לאיזיאסלב השני שכבש את קייב פעם נוספת לפני אפריל 1151. כעבור 3 חדשים וולדימירקו הביס כוח הונגרי שצעד אל עבר קייב. בדייטה הקיסרית ביוני 1152 ביקש המלך הגרמני החדש, הקיסר פרידריך ברברוסה מהנסיכים הגרמנים לאשר לו לצאת למלחמה בהונגריה, אך, כדברי אוטו מפרייזינג, הם סירבו "מסיבות עלומות". בקיץ 1152 פלש גזה להליץ'. צבאות מאוחדים שלו ושל איזיאסלב ניצחו על הנהר סאן את חיילי וולדומירקו והכריחו את זה לחתום על הסכם שלום עם איזיאסלב. האפיפיור אוגניוטס השלישי שיגר שליחים להונגריה על מנת לחזק את "האמונה והמשמעת" של הכנסייה ההונגרית. אך גזה אסר על שליחי האפיפיור להיכנס להונגריה, סימן להידרדרות ביחסים עם הכס הקדוש.

באביב 1153 תכנן גזה לפלוש לאזור פריסטריון באימפריה הביזנטית. לפי יואנס קינאמוס, הוא ביקש לנקום במנואל הראשון על הפלישה בשנת 1150. מצד שני מיכאל מסלוניק כתב שגזה מנע מהקיסר לפלוש לדרום איטליה. מנואל שנכח לדעת על תוכניתו של גזה, הוביל את כוחותיו אל הדנובה. אז גזה שלח אליו שליחים ובסרדיקה (סופיה של ימינו) נחתם הסכם שלום חדש בין השניים. כפי שציין הכרוניקון האנדלוסי אבו חמיד אל-גרנאטי, שחי בהונגריה בשנים 1153-1150, בהתאם להסכם שחררו הביזנטים את השבויים ההונגרים אבו חמיד טען שכל הארצות חששו מנחת זרועו של גזה מכיוון שהיו לרשותו צבאות רבים והצטיין בתעוזתו. הנוסע המוסלמי ציין שגזה העסיק לוחמים מוסלמים (Böszörmény) שגויסו בקרב עמים בערבות איראסיה. אבו חמיד האיץ בחיילים אלה לעשות כל מאמץ כדי להתגייס לג'יהאד בפיקודו של גזה כדי לזכות בגמול מאללה. גזה הרשה לנתיניו המוסלמים לקחת פלגשים, מה שעורר זעם בקרב הכמרים ההונגרים.

באוקטובר 1154 הכריז האפיפיור החדש אנסטסיוס הרביעי כי שליטתו של גזה בדלמטיה היא בלתי חוקית. הבן דוד של הקיסר מנואל, אנדרוניקוס קומננוס, ששלט בבלגרד, בברניצ'בו ובניש שלח באותה שנה מכתב לגזה והציע לו את הערים האלה תמורת התמיכה ההונגרית במלחמתו בקיסר. גזה שלח שליחים גם לסיציליה כדי לכרות ברית חדשה עם גווילילמו הראשון אולם בסיציליה פרצו באותה תקופה מאבקים בין המלך למורדים. על אף שבסופו של דבר הקשר של אנדרוניקוס נחשף והלה נפל בשבי, פלש גזה לאימפריה הביזנטית והטיל מצור על ברניצ'בו בסוף שנת 1154. מששמע גזה על מעצרו של אנרודניקוס, עזב גזה את המצור ושב להונגריה. גנרל ביזנטי בשם ווסיליוס צינצילוקס תקף את הצבא ההונגרי אבל לפני שיצא להונגריה, ריסק גזה את הכוחות הביזנטיים שהוא נתקל בהם. בתחילת 1155 דיפלומטים ביזנטים והונגרים חתמו על הסכם שלום חדש. באותה שנה לבא ביזנטי הדיח את בן בריתו של גזה, דסה, מנסיכות ראשקה והחזיר לשלטון את אורוש השני, שהבטיח שלא ייכנס לברית חדשה עם ההונגרים.

ההתיישבות של הסקסונים הטרנסילבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזה השני הזמנין אבירים ממערב אירופה, בעיקר גרמנים, להתיישב בהונגריה. למשל, הוא העניק אדמות לשני אבירים, גוטפריד ואלברט, ש"נטשו את מולדתם" לפי הזמנתו בשנות ה-1150. כמה שנים מאוחר יותר, אדם בשם הצלו ממרקשטיין מכר את נכסיו באזור אאכן כדי להתיישב בהונגריה, ממנה לא חזר. לפי הדיפלומה של המלך אנדראש השני בשנת 1224 שפירטה את זכויות היתר שהוענקו לסקסונים הטרנסילבנים, אבותיהם הוזמנו על ידי גזה השני כדי ליישבם בדרום טרנסילבניה.

שנותיו האחרונות 1162-1155[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שהוכתר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה, קיבל פרדיריך ברברוסה בנירנברג את שליחיו של מנואל הראשון. הביזנטים הציעו לו פלישה משותפת להונגריה, אבל ברברוסה דחה את ההצעה. ב-16 בספטמבר בצ'רטר "פריבילגיום מינוס" שבו העניק לאוסטריה מעמד של דוכסות, ציין הקיסר כי על הדוכסים האוסטריים לסייע לאימפריה הרומית הקדושה במלחמה בהונגריה. הוא ציין שהיחסים בין האימפריה ולהונגריה נשארו עדיין מתוחים. יועצו של ברברוסה, הבישוף דניאל מפראג, ביקר בהונגריה בקיץ 1157. בהזדמנות זאת הבטיח גזה השני שיתמוך בברברוסה עם כוחות סיוע במקרה שהקיסר הגרמני יפלוש לאיטליה.

לפי דיווח של הכרוניקן הגרמני ראהווין, אחיו הצעיר של גזה השני, אישטוואן הרביעי, התחיל לקשור קנוניה נגד גזה, ביחד עם דודם בלוש, ועם עוד אצילים. כדי למנוע מלחמת אזרחים, הורה גזה קודם כל לרדוף בחסידיו של אישטוואן, אחר כך גירש אותו מהממלכה ואף דן אותו למוות. ניקטס כוניאטס, כתב בכרוניקה שלו, ה"שנתונים", כי אישטוואן נאלץ להימלט מפני ידו הרצחנית של גזה . הדוד של גזה, בלוש, לא הוזכר יותר בצ'רטרים המלכותיים אחרי מרץ 1157, מה שיכול לרמוז כי עזב את הונגריה אחרי אותו תאריך. בקיץ 1157 נמלט אישטוואן אל האימפריה הרומית הקדושה, בה ביקש את חסותו של פרידריך ברברוסה. לפי בקשת הקיסר, גזה קיבל את תיווכו של ברברוסה בסכסוך עם אישטוואן וביחנואר 1158 שלח שליחים לרגנסבורג. לבסוף ביקש ברברוסה לדחות את הבוררות לזמן מתאים יותר ויצא למסע נגד הליגה הלומברדית. בהתאם להבטחתו הקודמת, שלח גזה יחידה של 500-600 קשתים כדי ללוות את הקיסר הגרמני לאיטליה. אישטוואן שם פעמיו לאימפריה הביזנטית והתיישב בקונטסנטינופול. הוא התחתן שם עם אחייניתו של הקיסר מנואל, מריה קומננה. כעבור שנתיים הצטרף אליו אחיו לאסלו, שברח מהונגריה בסביבות 1160.

בספטמבר 1158 השיג פרידריך ברברוסה את כניעתן של הערים האיטלקיות. יחד עם זאת, אחרי שהדייטה ברונקאליה החליטה להחזיר את "זכויות הקיסר", לרבות זכותו לגבות מיסים מהערים בצפון איטליה, הערים מילנו וקרמה בלובמרדיה קמו שוב נגדו במרד גלוי. גזה שלח שליחים למחנה של ברברוסה עם ההבטחה לסיוע נוסף נגד המורדים.

מותו של האפיפיור אדריאן הרביעי ב-1 בספטמבר 1159 גרם לפילוג, מכיוון שהקולגיום של הקרדינלים היה מפולג: רוב הקרדינלים התנגדו למדיניותו של ברברוסה, בעוד שמיעוט מתוכם צידדו בו. הקבוצה הראשונה בחרה באפיפיור אלכסנדר השלישי, אולם תומכי ברברוסה בחרו באנטי-אפיפיור ויקטור הרביעי (1164-1159). הקיסר כינס ב-1160 סינוד בעיר פאביה על מנת לשים קץ לפילוג. גזה שלח נציגים לסינוד, שבו בפברואר 1160 הוכרז ויקטור הרביעי כאפיפיור החוקי. יחד עם זאת לוקאש, הארכיבישוף של אסטרגום, נשאר נאמן לאלכסנדר השלישי ושכנע את גזה להתחיל במו"ם עם נציגים של אלכסנדר השלישי. גזה החליט להחליף צד רק אחרי שמרבית המונרכים באירופה, כולל מלכי סיציליה, אנגליה וצרפת, הצטרפו לאלכסנדר השלישי. השגרירים של גזה הודיעו זאת לאלכסנדר השלישי בתחילת 1161 וגזה עצמו הודיע אחר כך לקיסר הגרמני על הכרתו באלכסנדר השלישי סתיו של אותה השנה.

בקיץ 1161 חתמו גזה והאפיפיור אלכסנדר השלישי חתמו על קונקורדט. בהתאם לחוזה החדש, הבטיח גזה שלא ידיח ולא יעביר כמרים בכירים מתפקידיהם ללא אישור הכס הקדוש. מצד שני הסכים האפיפיור שלא לשלוח לגאטים להונגריה ללא היתר המלך. כמו כן הכמרים הבכירים ההונגרים הורשו לערער בפני האפיפיור רק באישור המלך. גזה חתם על שביתת נשק לחמש שנים עם האימפריה הביזנטית. זמן קצר לפני מותו, הוא הבטיח את דלמטיה, קרואטיה ושטחים אחרים לבנו הצעיר בלה בתור דוכסית פרטית. גזה הלך לעולמו ב-31 במאי 1162 והובא לקבורה בסקשפהרוואר.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נשים: אופרוסינה מקייב או אופרוסינה מסטיסלבנה או "פרוז'ינה", הייתה בתו של הנסיך הגדול מקייב, מסטיסלב הראשון הגדול. היא חיה עוד אחרי מות בעלה ומתה בירושלים בשנת 1193.
  • ילדים:
אישטוואן השלישי, מלך הונגריה (נולד בקיץ 1147). הוא ירש את הכתר ב-1162
בלה השלישי, מלך הונגריה (נולד בסביבות 1148), הוא ירש את המלכות אחרי מות אישטוואן השלישי ב-1162
ארפאד - הבן הקטן ביותר - לא שרד את הילדות
הבת הגדולה, אליזבת מבוהמיה - הייתה נשואה החל משנת 1157 לפרדריק, דוכס בוהמיה, שהיה בנו של ולדיסלב השני
אודולה, הבת השנייה - הייתה החל מ-1141 נשואה לבן הצעיר של ולדיסלב השני מבוהמיה, סביאטופלוק.
הלנה מהונגריה, דוכסית אוסטריה - הבת השלישית - הייתה ב-1174 לאשתו של דוכס אוסטריה, לאופולד החמישי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gyula Kristó - Histoire de la Hongrie Medievale, Tome 1 Le temps des Arpads Presses Unviersitaires Rennes 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 G.Kristó 2000 עמ' 75
  2. ^ 2.0 2.1 G.Kristó 2000 עמ' 77