אלן קיי (סופרת)

אלן קיי
Ellen Karolina Sofia Key

אלן קיי, 1910
לידה	11 בדצמבר 1849 וסטרוויק , שוודיה
פטירה	25 באפריל 1926 (בגיל 76) אלווסטרה
מדינה	שוודיה
מקום קבורה	בית העלמין הישן, וסטרויק
חתימה

אֶלֶן קֵיי (בשוודית: Ellen Karolina Sofia Key‏; 11 בדצמבר 1849 – 25 באפריל 1926) הייתה סופרת פמיניסטית שוודית שכתבה על נושאים רבים בתחומי חיי המשפחה, האתיקה והחינוך, והייתה דמות חשובה בתנועת פריצת הדרך המודרנית . היא הייתה חסידה מוקדמת של גישה ממוקדת בילד לחינוך והורות, וגם הייתה סופרג'יסטית.

היא ידועה בעיקר בזכות ספרה על החינוך "המאה של הילד" (Barnets århundrade‏, 1900) שתורגם לאנגלית ב-1909.

ביוגרפיה

נעוריה והשכלתה

אלן קיי נולדה באחוזת סונדסהולם (Sundsholm) בסמולנד בשוודיה ב-11 בדצמבר 1849. אביה היה אימיל קיי , מייסד המפלגה האגררית השוודית. אמה הייתה סופי אוטיליאנה פוסה, שנולדה למשפחת אצולה מהחלק הדרומי ביותר של סמולנד. אימיל קנה את סונדסהולם בזמן חתונתו; עשרים שנה מאוחר יותר הוא מכר אותה מסיבות כלכליות.

קיי התחנכה בעיקר בבית, שם לימדה אותה אמה דקדוק וחשבון והאומנת הזרה שלה לימדה אותה שפות זרות. מאוחר יותר ציינה את הקריאה בספר בנות הפקיד מאת קמילה קולט ואת מחזותיו של הנריק איבסן קומדיה של אהבה , "ברנד" (1865) ופר גינט (1867) כהשפעות על ילדותה. כשהייתה בת עשרים, אביה נבחר לריקסדאג והם עברו לסטוקהולם, שם היא נצלה את הגישה לספריות. קיי גם למדה בסמינר לנשים רוסרדשקה קורסן הפרוגרסיבי.

שנים ה-70 של המאה ה-19

לאחר התכתבות עם אורבן פון פייליצן , שכתב את "Protestantismens Maria-kult" (הפולחן הפרוטסטנטי של מריה, 1874), היא כתבה ביקורת על הספר עבור כתב עת, תחת השם הבדוי רובינסון. ספרו העניק לה מבנה למחשבותיה, ועזר להגדיר את אמונותיה לגבי תפקידן של נשים כאימהות ומכלכלות. קיי קיוותה שפייליצן יעזוב את אשתו, מכיוון שהם לא חלקו תחומי עניין דומים, אך הוא סירב.

בקיץ 1874 נסעה קיי לדנמרק וחקרה את המכללות העממיות שלהם. מכללות עממיות היו מוסדות להשכלה גבוהה עבור צעירים מהכפר. אחת משאיפותיה המוקדמות הייתה להקים בית ספר תיכון עממי שוודי, אך במקום זאת היא החליטה, בשנת 1880, להיות מורה בבית הספר לבנות של אנה ויטלוק בסטוקהולם.

זמן קצר לאחר שעברה לסטוקהולם, היא התיידדה עם סופי אודלשפרה , שהייתה העורכת של כתב העת לבית , שנוסד ב-1859 על ידי אודלשפרה ורוסלי אוליבקרונה . בשנת 1874 פרסם כתב עת זה את מאמרה הראשון. המאמר היה על קמילה קולט, ועד מהרה הגיעו מאמרים נוספים. היא גם ערכה כמה מחקרים ביוגרפיים על ג'ורג' אליוט ואליזבת בארט בראונינג. "אגודת פרידריקה ברמר ", ארגון הנשים הליברלי, נוסדה בשנת 1884. רבות מהכותבות של כתב העת לבית היו חברות בה.

שנים ה-80 של המאה ה-19

ב-1883 החלה קיי ללמד בבית הספר החדש של אנטון ניסטרם (Anton Nyström), המכון העממי, שנוסד ב-1880. היא גם עזרה לארגן את "השתים-עשרה", קבוצה של שתים עשרה נשים מהמעמד הגבוה שנתנה חסות וארגנה פעילויות חברתיות כדי לעזור לשפר את הנימוסים של נשים ממעמד הפועלים.

בשנת 1885, היא הייתה אחת מחמש החברות המייסדות של אגודת הנשים ניה אידון , יחד עם קאלה קורמן , חנה וינייה , אלן פריס ואמלי ויקסטרם (Amelie Wikström). היא גם דיברה ב"קבלות הפנים של קורמן", סלונים ספרותיים שנערכו מספר פעמים בשנה, ובהם השתתפו מספר מאנשי הרוח של התקופה.

אף על פי שקיי חלקה הרבה אמונות דומות עם חברות "אגודת פרידריקה ברמר", שתי סוגיות עיקריות גרמו לה להתנגד לקבוצה באמצע שנות ה-80 של המאה ה-19: חשיבות המיניות והמשמעות החברתית של ההבדלים הביולוגיים בין נשים וגברים. בשנת 1886 פרסמה קיי את המאמר "Om reaktionen mot kvinnofrågan" (על הריאקציה נגד השאלה הנשית) שהיה ביקורתי ביותר וטען נגד הנטיות השוויוניות של תנועת הנשים השוודית. המאמר פורסמה בכתב העת של גוסטב אוב יישטם "Revy i litterära och sociala frågor" (סקירה של סוגיות ספרותיות וחברתיות).

כמו כן, ב-1886, היא כתבה ביקורת על סיפור קיץ מאת אן חרלוט לבלר בכתב העת שפעל למשך תקופה קצרה "Framåt" (הקידמה). היא מתחה ביקורת על היצירה בשל הניסיון של אישה אחת לשלב נישואין, אימהות וקריירה כאמנית. בשנת 1886, היא הפכה לאחת המייסדות של האגודה השוודית לרפורמת הלבוש .

קיי תרמה מאמרים לשלושה כתבי עת, כולם עם השקפות שונות על זכויות האישה: "Tidskrift för Hemmet" (כתב העת לבית)‏, "Dagny" ו-"Framåt" (הקידמה). האחרון נערך על ידי אלמה אוקרמרק (Alma Åkermark) מגטבורג וכלל מידע שהיה אז בחזקת טאבו, כולל פרסום טקסטים על עגבת, דיכוי מיני וסוציאליזם. הרומן "Pyrrhus-segrar" (ניצחונות פירוס) של מתילדה מאלין , שפורסם ב-1886 תחת השם הבדוי סטלה קליווה (Stella Kleve), היה שנוי מאוד במחלוקת בקרב אינטלקטואלים סקנדינביים. הסיפור עסק בצעירה גוססת, שמקוננת שאם הייתה עושה את הדברים שרצתה לעשות, ייתכן שהיא לא הייתה גוססת.

גם ב-"Naturenliga arbetsområden för kvinnan" (תחום העבודה הטבעי של האישה) וב-"Kvinnopsykologi och kvinnlig logic" (פסיכולוגיה ולוגיקה נשית, 1896) קיי כתבה ש"מערכת יחסים הטרוסקסואלית מונוגמית שמטרתה לידות היוותה את עיקר האושר וההגשמה של אישה".

בשנת 1889, היא פרסמה את "Några tankar om huru reaktioner uppstå, jämte ett genmäle till d:r Carl v. Bergen, samt om yttrande och tryckfrihet" (כמה מחשבות על האופן שבו מתחילות ריאקציות, כתשובה למאמרו של ד"ר קורל ו. באריין, וכן על חופש הביטוי והעיתונות), מה שסימן אותה כרדיקלית חברתית, שהיא מעולם לא הכחישה.

השתנות הדעות

אלן קיי והפסל קורל מילס ב-1915

קיי גדלה באווירה של ליברליזם, ולאורך שנות ה-70 של המאה ה-19 האמונות הפוליטיות שלה היו ליברליות באופן קיצוני. היא הייתה בעלת תודעה רפובליקנית, ולרעיון החופש היה חשיבות עצומה עבורה. ככל שהתקדמו שנות ה-80 של המאה ה-19, החשיבה שלה הפכה קיצונית עוד יותר, והשפיעה תחילה על אמונותיה הדתיות ולאחר מכן על השקפותיה על החיים בחברה בכלל. זו הייתה תוצאה של קריאה מקיפה. במהלך החלק האחרון של שנות השמונים ובמיוחד בשנות התשעים של המאה ה-19, היא החלה לקרוא ספרות סוציאליסטית ופנתה יותר ויותר לכיוון הסוציאליזם.

קיי גדלה במשק בית נוצרי נוקשה, אבל בזמן שגדלה היא החלה לפקפק בדעותיה. מ-1879 למדה את צ'ארלס דרווין, הרברט ספנסר ותומאס הנרי האקסלי. בסתיו של אותה שנה פגשה בלונדון גם את האקסלי וגם את ארנסט הקל, הביולוג והפילוסוף הגרמני. עקרון האבולוציה, שבו החלה קיי להאמין, היה אמור להשפיע גם על השקפותיה החינוכיות.

היא מצוטטת כמי שאמרה: ”לצד מלחמת המעמדות, חייבת להתנהל ללא הרף מלחמת תרבות על ידי הצעירים ובקרב הצעירים שעליהם מוטלת האחריות להפוך את החברה החדשה לטובה יותר עבור כולם ממה שהישנה הייתה יכולה להיות”.

שארית חייה

בסוף שנות השמונים – תחילת שנות התשעים של המאה ה-19, החליטה קיי לכתוב ביוגרפיות של נשים שהיו להן תפקידים בולטים בחיי האינטלקטואלים השוודים; הן היו: ויקטוריה בנדיקטסון , אן חרלוט לבלר וסוניה קובלבסקי. היא גם כתבה על יוהאן וולפגנג פון גתה וקורל יונאס לובה אלמקוויסט .

השבועון "קיימברידג' כרוניקל " שיוצא לאור בקיימברידג' ציין ב-19 באוקטובר 1912 כי בירחון האטלנטיק, ”אלן קיי, הסופרת השוודית, שהייתה לה השפעה כה עצומה על תנועת האישה ברחבי אירופה, הופיעה לראשונה בכתב עת אמריקאי עם מאמרה. על "אימהות"”. הספר "תנועת האישה" של קיי יצא לאור בשוודית בשנת 1909, ובתרגום לאנגלית בשנת 1912.

לאחר שפרשה מהוראה, היא פגשה ועזרה למשורר הצעיר ריינר מריה רילקה. היא צוירה מאוחר יותר על ידי חנה פאולי. "Die Antifeministen" (האנטיפמיניסטים, 1902) מאת הדוויג דום ציטטה גם את קיי וגם את לו אנדריאס-סלומה כאנטי-פמיניסטיות.

היא נפטרה ב-25 באפריל 1926 בגיל שבעים ושש.

כתבים נבחרים

קיי התחילה את דרכה כסופרת באמצע שנות ה-70 של המאה ה-19 עם מאמרים ספרותיים. היא נודעה לציבור גדול באמצעות החוברת "על חופש הביטוי וההוצאה לאור" (1889). שמה וספריה הפכו אז לנושא של דיונים ערים. הספרים שבאו אחר כך הבה התמקדו בדעותיה על חינוך, חופש אישי והתפתחות עצמאית של הפרט. עבודות אלו כוללות:

• אינדיבידואליזם וסוציאליזם (1896)
• תמונות של מחשבה (1898)
• בני אדם (1899)
• קווי חיים, כרכים I-III‏ (1903–06)
• נייטרליות הנשמות (1916).

בנושא חינוך, המאמר המוקדם ביותר שלה עשוי להיות "מורים לתינוקות בבית ובבית הספר" בכתב העת "כתב העת לבית" (1876). חיבורה הראשון הידוע יותר, "ספרים לעומת ספרי קורסים", פורסם בכתב העת "ורדנדי" (1884). מאוחר יותר, באותו כתב עת, היא פרסמה מאמרים אחרים "הצהרה על חינוך משותף" (1888) ו"רצח הנפש בבתי ספר" (1891). מאוחר יותר פרסמה את היצירות "חינוך" (1897) ו"יופי לכולם" (1899).

בשנת 1906 הגיע "חינוך עממי עם התחשבות מיוחדת בפיתוח החוש האסתטי". בספרים האחרונים קיי ראתה את האסתטיקה, כיופי ואמנות, מההיבט של התרוממות האנושות.

כמה מכתביה של קיי תורגמו לאנגלית על ידי מאמה בורת'וויק , בתקופת הרומן שלה עם פרנק לויד רייט. בין יצירותיה הידועות ביותר שפורסמו באנגלית:

• מוסר האישה (1911)
• אהבה ונישואין (1911, הדפסה חוזרת עם הערות ביקורתיות וביוגרפיות מאת הבלוק אליס, 1931)
• המאה של הילד (1909)
• תנועת האישה (1912)
• הדור הצעיר (1914)
• מלחמה, שלום והעתיד (1916).

מורשת

פסל אלן קיי בסטוקהולם, שנוצר על ידי סיגריד פרידמן

היא נתנה השראה לסופרים כמו סלמה לגרלף, מריקה חנסטט (Marika Stjernstedt), ואקה יאמאדה ואלין וגנר. מריה מונטסורי כתבה שהיא חזתה שהמאה ה-20 תהיה המאה של הילד.

האבלוק אליס כתב באופן חיובי על מחקריה על המיניות האנושית.

קיי טענה כי האימהוּת כה חיונית לחברה שהממשלה, ולא בעליהן, צריכה לתמוך באימהוֹת ובילדיהן. רעיונות אלה בנוגע לתמיכה של המדינה בילדים השפיעו על החקיקה הסוציאלית במספר מדינות.

אוסף משמעותי של הכתבים של קיי נמצא בספרייה המלכותית בסטוקהולם.

בשנות ה-90 של המאה ה-19, הזמינה קיי את בית סטרנד שתוכנן על ידי האדריכל ינווה רסמוסן . בשנות ה-90, זה היה "מרכז לאוונגרד האינטלקטואלי והאמנותי הרדיקלי מבחינה פוליטית של סטוקהולם". ביתה של קיי הפך למוקד ונקודת תיירות.

לקריאה נוספת

• Ellen Karolina Sofia Key at Svenskt kvinnobiografiskt lexikon
• Nyström-Hamilton, Louise (1913). Ellen Key, Her Life and Her Work. תורגם ע"י A. E. B. Fries. New York: G. P. Putnam's Sons.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלן קיי בוויקישיתוף

• כתבי אלן קיי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אלן קיי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)