אלפרדו בנסאודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלפרדו בנסאודה

פרופ' אלפרדו בנסאודהפורטוגזית: Alfredo Bensaúde;‏ 4 במרץ 1856 - 1 בינואר 1941) היה איל הון ומומחה למינרלוגיה יהודי-פורטוגזי. המייסד והמנהל הראשון של המכון הטכני הגבוה בליסבון (Instituto Superior Técnico) (אנ'), המוסד להשכלה גבוהה החשוב ביותר בפורטוגל בתחומי ההנדסה. יזם תוכנית להפוך את המושבה הפורטוגזית אנגולה למקלט עבור יהודי מזרח אירופה הנרדפים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרדו בנסאודה נולד בשנת 1856 בפונטה דלגדה שבאיים האזוריים, כבן למשפחת בנסאודה. משפחת בנסאודה הייתה משפחה ממוצא יהודי-מרוקאי שהייתה ממחדשות היישוב היהודי בפורטוגל במחצית הראשונה של המאה ה-19. המשפחה עברה תחילה ממרוקו לאיים האזוריים, ושם בני המשפחה, אליאס ושלמה, הקימו רשתות מסחר ועסקי ספנות ענפים שחיברו את האיים לנתיבי המסחר של האוקיינוס האטלנטי. הדור השני של בני המשפחה המשיכו בעסקי המסחר והספנות הבינלאומיים של המשפחה אך גם פנו לעיסוקים באקדמיה.

בין אחיו של אלפרדו נמנה פרופ' ז'ואקים בנסאודה, שנודע כהיסטוריון של המסעות הימיים של פורטוגל. אח אחר הוא ד"ר ראול בנסאודה (אנ') ששימש בתור הרופא של מלך פורטוגל וערך בצרפת מחקרים פורצי דרך בתחום הפרוקטולוגיה.

אלפרדו התחיל את חינוכו בפורטוגל, ובגיל 15 נשלח ללימודים בגרמניה. בשנת 1881 השלים דוקטורט באוניברסיטת גטינגן עם התמחות במינרלוגיה. הדיסרטציה שלו בחנה את הקריסטלוגרפיה של המינרל פרובסקיט (Perovskite). הדיסרטציה זכתה בפרס ממשלתי ופורסמה כספר.

בהמשך בנסאודה חזר לפורטוגל והתיישב בליסבון, שם קיבל משרת פרופסור לגאולוגיה ומינרולוגיה במכון לתעשייה ומסחר של ליסבון (Instituto Industrial e Comercial de Lisboa) (אנ'). באמצעות הידע שרכש בגרמניה הוא ערך מודרניזציה גדולה בלימודי הגאולוגיה והמינרלוגיה בפורטוגל, בשיטות המחקר ובמעבדות. הוא הכיר לאוניברסיטאות בפורטוגל שיטות מחקר מודרניות בתחום הפטרוגרפיה והקריסטלוגרפיה שלא היו מוכרות קודם לכן.

בשנת 1911 בנסאודה היה אחראי להקמת המכון הטכני הגבוה בליסבון (Instituto Superior Técnico) (אנ') אשר מהווה עד היום המוסד להשכלה גבוהה היוקרתי והגדול ביותר בפורטוגל בתחומי ההנדסה. בנסאודה שימש בתור המנהל של המוסד מהקמתו עד שנת 1922, אז פרש כדי לנהל את עסקי המסחר והספנות הבינלאומיים של משפחתו בעקבות מות אביו באותה שנה. הוא חזר לעיר מולדתו פונטה דלגדה שהייתה המרכז לעסקים של משפחתו, ובמקביל לפעילותו העסקית עסק בחקר המינרולוגיה של האיים האזוריים, בפרט של מינרל בשם açorite.

לאורך חייו הוא פרסם מספר ספרים ומאמרים חשובים בתחום המינרולוגיה וכן בתחום החינוך המדעי בפורטוגל. הוא היה חבר האקדמיה הפורטוגזית למדעים משנת 1893 וחבר מלא משנת 1911. בנוסף לעיסוקיו האקדמיים והעסקיים הוא נהג להקדיש רבות מזמנו לבנייה ושחזור של כינורות. הוא קיבל מספר אותות כבוד על מפעל חייו מממשלת פורטוגל.

פרופ' אלפרדו בנסאודה נפטר ב-1 בינואר 1941. הוא מונצח בפורטוגל בדרכים שונות, ורחוב קרוי על שמו בליסבון. בתו הייתה מתילדה בנסאודה (1890-1869) שהייתה לאישה הראשונה בפורטוגל להתמחות באגרונומיה לאחר שהשלימה תואר דוקטור באגרונומיה בסורבון.

תוכנית אנגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1902 התעניין פרופ' אלפרדו בנסאודה לראשונה ברעיון ליישב פליטים יהודים באזורים באפריקה שבשליטת פורטוגל. בתקופה זאת כבר היה בעל מוניטין בחוגים האקדמיים ובחייה הציבוריים של פורטוגל והוא השתמש במוניטין זה כדי לקדם את התוכנית. תחילה בירר מול חברת יק"א של הברון הירש, האם תתמוך בהצעה להפנות מהגרים יהודיים למושבות הפורטוגזיות באפריקה, אם יובטחו ערבויות מתאימות מראש ממשלת פורטוגל. לאחר שקיבל תשובה חיובית מיק"א, ערך פגישה בנושא עם ראש ממשלת פורטוגל ז'וז'ה לוסיאנו דה קסטרו. ראש הממשלה נתן לבנסאודה להבין ש"אין השעה כשרה" למהלך שכזה, עקב "נטיותיה הדתיות" של מלכת פורטוגל.[1]

בשנת 1911 הנושא עלה לדיון מחדש בעקבות פעילותו הנמרצת של יהודי ממוצא מזרח אירופאי בשם וולף טרלו שהגיע לפורטוגל ועסק למקצועו בייצוא יינות. התקווה הייתה שלאחר הפיכתה של פורטוגל לרפובליקה בשנת 1908 נוצרה הזדמנות חדשה עבור התוכנית ליישוב פליטים יהודיים במושבותיה באפריקה.

טרלו ובנסאודה חברו ביחד עם מספר אישים נוספים והקימו בליסבון בשנת 1911 אגודה ציונית. לתפקיד נשיא האגודה נבחר בנסאודה. טרלו ובנסאודה יצרו קשר עם אישי ציבור פורטוגזים בכירים, בהם ד"ר זוסה ד'אלמדה, בכיר במשרד המושבות של פורטוגל. ד"ר ד'אלמדה תמך בתוכנית, והשלושה הסכימו שהמקום המתאים ביותר ליישוב יהודים יהיה אנגולה, ובאופן ספציפי רמת בנגלה באנגולה, שטח בעל אדמה עשירה ואקלים ממוזג המשתרע על למעלה מ-70 אלף קמ"ר. לאחר מכן טרלו ובנסאודה הציגו את התוכנית בפני חברי ממשלת פורטוגל, חברי בית הנבחרים והסנאט, וניסו לגייס את תמיכת העיתונות הפורטוגזית. הם העלו את הטיעון שיישוב פליטים יהודים באנגולה יתרום לביסוס אחיזתה של פורטוגל באזור, ותעצור את ההתפשטות של האימפריה הבריטית וגרמניה לתחומי המושבה.

התוכנית הבשילה והוגשה כהצעת חוק פרטית בבית הנבחרים של פורטוגל ב-1 בפברואר 1912. הצעת החוק כללה שמונה סעיפים, בהם הצעה לחלק למהגרים יהודים זרים זכיונות לאדמה באנגולה בגודל 60-80 הקטר בחינם לכל משפחה יהודית בתמורה לעיבודה בתנאים שונים. ב-15 ביוני 1912 נערכה הצבעה על התוכנית בבית הנבחרים הפורטוגזי והיא התקבלה בפה-אחד, אך נדרשה עדיין את אישור הסנאט. קבלת התוכנית עוררה דיון רב בעיתונות היהודית באירופה. בעקבות זאת נוצרו קשרים בין טרלו ובנסאודה לבין ישראל זנגוויל ואנשי הזרם הטריטוריאליסטי בציונות, אם כי מטרתה של תוכנית אנגולה של טרלו ובנסאודה הייתה רק לספק מקלט ליהודי מזרח אירופה הנרדפים, ולא היה בה את המימד הפוליטי-ריבוני שבו דגלו הטריטוריאליסטים. משלחת של טריטוריאליסטים בראשות זנגוויל עצמו הגיעה לליסבון בשנת 1912 כדי לקדם את תוכנית אנגולה. המעורבות של הטריטוריאליסטים עירערה את הקונצנזוס שהיה בפורטוגל על התוכנית, שכן לממשלה הפורטוגזית לא הייתה כוונה להעניק ליהודים סוג כל שהוא של אנטומיה או ממשל עצמי בשטח משטחיה, ועמדותיהם של הטריטוריאליסטים עוררו לראשונה התנגדות של אישי ציבור פורטוגזים לתוכנית. עם זאת התוכנית עברה בהצלחה גם את הצבעת הסנאט ביוני 1913. למרות אישורה הכמעט מלא של התוכנית על ידי ממשלת פורטוגל, ארגונם של הטריטוריאליסטים (יט"א) בראשות זנגוויל לא הצליח להציע כל תוכנית מעשית ליישוב אנגולה, היחסים בין זנגוול לבנסאודה וטרלו התדרדרו ולבסוף נפסקו לגמרי, ובאופן הדרגתי התוכנית ירדה מהפרק.

מכל התוכניות הטריטוריאליסטיות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, תוכנית אנגולה הייתה המבטיחה ביותר, והיחידה שקיבלה אישור רשמי כמעט מושלם, בכך שהתקבלה בשני בתי הקונגרס הפורטוגלי.[2] אולם כמו תוכניות טריטוריאליסטיות אחרות, היא ירדה מהפרק עוד לפני שהגיעה לשלב הביצוע.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1881 — Über den Analcim. Inaugural-Dissertation zur Erlangung der Philosophischen Doktorwürde an der Georg-August-Universität zu Göttingen, Stuttgart.
  • 1881 — "Beiträge Zur Kenntniss der Optischen Eigenschaften des Analcim". Nachrichten von der Königlichen Gesellschaft der Wissenschaften und der Georg-August-Universität zu Göttingen.
  • 1882 — Über den Perowskit. Von der Philosophischen Fakultät der Universität Göttingen gekrönte Preisschrift. Göttingen (gedruckt mit Unterstützung des Königlichen Preussischen Kulturministeriums).
  • 1884 — Da Incongruência entre a Observação e a Teoria em alguns Cristais Cúbicos. Tese de concurso para lugar de professor de mineralogia e geologia do Instituto Industrial e Comercial de Lisboa.
  • 1884 — Note sur la nature minéralogique de quelques instruments de pierre trouvés en Portugal. Congrès International d'Anthropologie et d'Archéologie, Lisbonne, 1880. Lisboa, Academia Real das Ciências: 682-697.
  • 1888 — "Note sur l’azorite de S. Miguel (Iles Açores)". Bulletin de la Société Francaise de Minéralogie, Paris.
  • 1892 — "O Diamante". Revista de Sciencias Naturaes e Sociaes, 2, 8, Porto.
  • 1892 — Projecto de reforma do ensino technologico para o Instituto Industrial e Commercial de Lisboa: parecer separado. Lisboa: Typ. da Academia Real das Sciencias.
  • 1893 — "Anomalias Opticas de Crystaes Tesseraes". Jornal de Sciencias Mathematicas, Physicas e Naturaes, 35-37, Lisboa.
  • 1894 — Beiträge zu einer Theorie der optischen Anomalien der regulären Kristalle. Lisboa.
  • 1895 — "Alguns Topicos de uma Theoria das Anomalias Opticas dos Crystaes". Revista de Sciencias Naturaes e Sociaes, 4, 14, Porto.
  • 1895 — "Note sur la corrosion d'un alum biréfringent". Communications de la Commission des Travaux Géologiques du Portugal, 3, 1, Lisboa.
  • 1896 — Die wahrscheinlichen Ursachen der anomalen Doppelbrechung der Kristalle. Lisboa.
  • 1905 — Uma concepção evolucionista da música: As canções de F. Schubert. Lisboa, Liv. Clássica.
  • 1909 — "Le tremblement de Terre de la Vallée du Tage du 23 Avril 1909 (Note Prèliminaire)". Bulletin de la Société Portuguaise de Sciences Naturelles, 3: 90-129.
  • 1911 — Études sur le Seisme du Ribatejo du 23 Avril 1909. Lisboa (em colaboração com Paul Choffat).
  • 1920 — "Note sur la descloizite de la mine de Preguiça (Sobral de Adiça)". Bulletin de la Société Portugaise des Sciences Naturelles, VIII, 2: 154-156.
  • 1921 — "Quartz noir recouvert d’autumite de la mine d’urane de Viaris (Baião)". Bulletin de la Société Portugaise des Sciences Naturelles, IX, 1: 40-44 (em colaboração com G. Costanzo).
  • 1922 — "Le Quartz Noir de la Mine Radifère de Viaris (Portugal)". Le Journal de Physique et de Radium, (6 — 3), Paris (em colaboração com G. Costanzo).
  • 1922— Notas histórico-pedagógicas sobre o Instituto Superior Técnico. Lisboa: Imprensa Nacional.
  • 1936 — Vida de José Bensaude. Porto, Litografia Nacional.
  • 1938 — "Sobre a açorite, variedade do zircão". Açoreana, 2, 1: 15-19.
  • 1939 — "Rochas Silicatadas por Águas Minerais e Opala Comum na Ilha de S. Miguel". Açoreana, 2, 2: 67-78.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Moses B. Amzalak, Alfredo Bensaude. Lisboa, 1949.
  • Carvalho, Herculano de, "Dr.Alfredo Bensaude". Técnica. 116 (Jan.1941) 121-122 e 118 (Março de 1941) 223-225.
  • Adrião Sequeira,, "Alfredo Bensaude e a sua obra: o IST", Técnica. 177(Nov.1947)551-562.
  • Ernesto Ferreira, "Doutor Alfredo Bensaude, o professor e o mineralogista". Açoreana (1941), 2, 4: 175-182.
  • Ernesto Ferreira, Os Açores, Revista Ilustrada, "O Dr. Alfredo Bensaude construtor de violinos". Ponta Delgada, (2), 7: 18,19 e 33.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג׳ואו מדינה ויואל בר-רומי, 'ציון חדשה באנגולה הפורטוגאלית - מקסם שווא או הזדמנות שהוחמצה?', ציון, כרך נו, חוברת ד (תשנ"א), עמ' 382-383.
  2. ^ ג׳ואו מדינה ויואל בר-רומי, 'ציון חדשה באנגולה הפורטוגאלית...', עמ' 400.