משה בן-שבת אמזאלג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה בן-שבת אמזאלג
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

פרופ' משה בן-שבת אמזאלגפורטוגזית: Moisés Bensabat Amzalak; ‏4 באוקטובר 1892 - 6 ביוני 1978) היה כלכלן יהודי-פורטוגזי מפורסם אשר עמד בראש האקדמיה למדעים של פורטוגל וכיהן למשך 52 שנה כנשיא הקהילה היהודית במדינה. נחשב לאחד מגדולי הכלכלנים הפרוטוגזים בעת החדשה ולאחד מהבולטים שבבני הקהילה היהודית המתחדשת של פורטוגל. מלבד מחקריו בכלכלה, עסק גם בחקר שפות שמיות, יהדות ספרד בימי הביניים ותרבות עברית. היה העורך הראשי של כתבי עת אקדמאים בנושאי כלכלה ומזרחנות וכן של העיתון היומי הפורטוגזי הפופולרי "או סקולו".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה בן-שבת אמזאלג נולד ב-4 באוקטובר 1892 בליסבון שבפורטוגל, בן למשפחה יהודית שהיגרה לשם כמה עשורים לפני כן ממרוקו והייתה ממחדשי היישוב היהודי במדינה. בילדותו למד בבתי הספר העירוניים בעיר, והצטיין בלימודיו בגימנסיה בליסבון. לאחר מכן למד באוניברסיטת ליסבון ובשנת 1921 השלים תואר ד"ר לכלכלה. הוא התקבל כפרופסור בפקולטה לכלכלה ופיננסים של האוניברסיטה הטכנית של ליסבון, בהמשך עמד בראש הפקולטה ובשנת 1956 מונה לרקטור האוניברסיטה. כמו כן הוא עמד מאחורי הקמת המכון למדעים גבוהים בליסבון ועמד בראשו.

אמזאלג נחשב לאחד מגדולי הכלכלנים הפורטוגזים בעת החדשה ועזר לנסח רבים מהחוקים הפיננסים של המדינה. קורפוס כתביו מונה עשרות ספרים ולמעלה מ-300 פריטים ביבליוגרפים בנוסף למאות מאמרים עיתונאיים. הוא זכה להכרה אקדמאית גם מחוץ לתחומי פורטוגל, וקיבל במהלך חייו תואר דוקטור לשם כבוד מ-12 אוניברסיטאות, כולל אוניברסיטת פריז, שטרסבורג, בורדו, פואטייה, אלג'יר ועוד. מלבד זאת היה מרצה-אורח באוניברסיטאות רבות, לרבות אוניברסיטת אוקספורד והאוניברסיטה העברית.

אמזאלג היה דמות ציבורית בולטת בפורטוגל. כיהן כחבר באקדמיה למדעים של פורטוגל ובהמשך גם עמד בראשה. שימש כנשיא לשכת המסחר של פורטוגל, חבר במועצה להשכלה גבוהה, ראש הוועדה לקבלת דיפלומטים לשירות החוץ, נואם מוכר מעל במות שונות ויועץ כלכלי לממשלת פורטוגל. אמזאלג כיהן גם כעורך הראשי של העיתון הפורטוגזי היומי "או סקולו" (O Século), אחד העיתונים הנפוצים בפורטוגל באותה תקופה.

אמזאלג נודע כתומך גדול של ליברליזם כלכלי. עקב עמדתו זו, הוא ראה תחילה בעליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנות ה-30 כמשקל-נגד חיובי להתפשטות הקומוניזם באירופה, וזאת הייתה גם עמדת עיתונו "או סקולו". הוא אף קיבל בשנת 1935 מדליה משגריר גרמניה בליסבון על הצגת עמדות אלו.[1] אולם בהמשך הבין את כוונות הנאצים, ובזמן מלחמת העולם השנייה עצמה אף השפיע על שליט פורטוגל אנטוניו סלזר להעניק מקלט לקבוצות של פליטים יהודים משאר אירופה כדי להצילם מהשואה, ואכן, עשרות אלפי יהודים ניצלו בצורה זאת והגיעו לפורטוגל במהלך מלחמת העולם השנייה.[2]

אמזאלג כיהן כנשיא הקהילה היהודית בפורטוגל במשך 52 שנה, משנת 1926 עד פטירתו בשנת 1978, והיה מהדמויות היהודיות הבולטות בפורטוגל בעת החדשה. הוא היה ציוני נלהב עוד מצעירותו ותומך גדול של ישראל לאחר הקמת המדינה. בשנת 1912 אף הוציא לאור את התרגום הראשון לפורטוגזית של ספרו "מדינת היהודים" של הרצל.[3] כמו כן הוא עסק בחקר היהדות ושימש כעורך הראשי של כתב העת הפורטוגזי הראשי ללימודים יהודיים (da Revista de Estudos Hebraicos). מעל דפיו פרסם עשרות מאמרים בנושאי היסטוריה, תרבות והגות יהודית, במיוחד על יהדות חצי האי האיברי בימי הביניים. פרסם גם מספר רב של ספרים בנושאים אלו וכן העלה מהאוב כתבי יד יהודים ועבריים מימי הביניים והוציא אותם לאור.

תחומי כתיבתו כללו גם התעניינות רחבה יותר בספרות, כולל הספרות הצרפתית, אנגלית, ספרדית, עברית וערבית. בכל שפות אלו אמזאלג שלט היטב, ומעל דפי עיתונו א-סקולו הוא פרסם טור קבוע של ביקורת ספרות משפות שונות. התעניין גם במוזיקה ופרסם מספר ספרים קצרים על הנושא כגון ספרו "המוזיקה של שופן: ציונים אמנותיים" (1913).

במהלך חייו הוא זכה להוקרה ממספר ממשלות אירופאיות כולל אות הכבוד "הקרדון הגדול" של פורטוגל, צלב לגיון הכבוד של ממשלת צרפת, "קצין גבוה של אולב הקדוש" מממשלת נורווגיה, "קצין גבוה פולוניס ריסטיטוט" מממשלת פולין ועוד.

אמזאלג נפטר ב-6 ביוני 1972, בגיל 86. הוא מונצח בפורטוגל בדרכים שונות, כולל רחוב על שמו בעיר ליסבון. אמזאלג בחר להקבר בחלק מוזנח בשולי בית העלמין היהודי של ליסבון, לאות הזדהות עם אישה, בת לצאצאי אנוסים, שמספר שנים קודם לכן סורבה על ידי ראש חברת קדישא המקומית להקבר בבית העלמין היהודי, אלא נטמנה בקצהו, עם המתאבדים וחסרי הזהות. כפי שכותב הרב אליהו בירנבוים[4]:

וכך, משה אמזאלג, האיש החזק של הקהילה במשך שנים, אדם נערץ על ידי יהודים ולא יהודים, מצא את מנוחתו שם למטה, סמוך לאותה בחורה אלמונית שעל כבודה לא מחל.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • O acto de navegação - Lisboa, Typ. La Becarre, 1911
  • Pedro de Santarém Santerna: jurisconsulto português do século XVI - Lisboa 1914
  • A fibra de lã - Lisboa, Typ. do Anuario Comercial, 1916
  • A economia política em Portugal: o diplomata Duarte Ribeiro de Macedo e os seus discursos sobre economia política - Lisboa, Oficina Gráfica Museu Comercial, 1922
  • O mutualismo e o cooperativismo na indústria da pesca do bacalhau - Lisboa, Tipografia da Empresa Diário de Notícias, 1923
  • Armamentos marítimos - Lisboa, 1924
  • A ética dos pais, de Pirké Ábót (tradução do hebraico) - Lisboa, Imprensa Nacional, 1927
  • Abraham Pharar: judeu do destêrro de Portugal - Lisboa, Gráfica Museu Comercial 1927
  • Uma interpretação da Assinatura de Cristovam Colombo, Lisboa, s. n., 1927
  • Portuguese Hebrew Grammars anda Grammarians, 1928
  • A embaixada enviada pelo Rei D. João IV à Dinamarca e à Suécia: notas e documentos - Lisboa, Oficina Gráfica do Instituto Superior do Comércio de Lisboa, 1930
  • As previsões económicas - Lisboa, Biblioteca de Altos Estudos 1938
  • Economistas brasileiros: José da Silva Lisboa, Visconde de Caim, 1756-1835, Coimbra, Coimbra Editora, 1942
  • A contabilidade e a história económica - Porto, Tipografia Costa Carregal 1943
  • O "Tratado de Seguros" de Pedro de Santarém - Lisboa, 1958

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם אלמליח, הפרופסור משה בן-שבת אמזלאג : חייו ופעלו הספרותי, הכלכלי, ההיסטורי והמדעי, ירושלים :דפוס אחוה, תשכ"ב.

  • Biobibliografia do prof. Dr. M. B. Amzalak, Editorial Império, 1958.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תום שגבכך החמצנו את האופציה השווייצית, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2011.
  2. ^ Portugal: World War II & the Holocaust The virtual Jewish World.
  3. ^ Theodor Herzl. Um Estado Judaico. Tentativa para uma Nova Solução da Questão Judaica. La Bécarre, Lisbon: 1912.
  4. ^ אליהו בירנבוים, פורטוגל, המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון".