אל-אוואלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נהר אל-אוואלי
Awali River Route.png
אורך 48 ק"מ
גובה מוצא הנהר 1,492 מטרים
ספיקה ממוצעת 10.1625 מ"ק לשנייה
אגן הניקוז 294 קמ"ר
מוצא מיזוג נהר אל-בארוכ היוצא מג'בל ברוך ונהר אל אראי היוצא ממזרח לג'זין
שפך הים התיכון מצפון לצידון
מדינות באגן הניקוז לבנון
(למפת לבנון רגילה)

נהר אל-אוואליערבית: نهر الاولي, תעתיק מדויק: "נהר אלאולי", בעברית נקרא גם: נהר האוואלי) הוא נהר בדרום לבנון. זורם מהר הלבנון מערבה ונשפך לים התיכון מצפון לצידון.

הנהר מנקז אליו את חלקם הדרומי והמזרחי של הרי השוף ואת חלקו המזרחי של הר הלבנון. לנהר שני מקורות עיקריים: היובל הארוך, נהר אל-בארוכ, יוצא מג'בל ברוך וזורם דרום מערבה, שם הוא מתחבר ליובל קצר יותר, נהר אל אראי (Nahr al Aaray), אשר יוצא ממזרח לג'זין וזורם צפונה. שני הנחלים יוצרים את האוואלי אשר זורם מערבה במסלול מפותל.

חלק נכבד ממימיו של האוואלי מגיע בעצם מנהר הליטני באמצעות פרויקט מנהרת מרכבה אשר חוצה את הר הלבנון ומנצלת את הפרשי הגובה בין הליטני הזורם בבקאע ובין המורדות המערביים של הר הלבנון. המנהרה מתחילה בקצהו הדרומי של אגם קרעון, עוברת מערבה שישה ק"מ מתחת לאדמה, שם היא מגיעה לתחנת כוח תת-קרקעית.[1] המים נופלים בצינור מגובה של 140 מטר ומפעילים שתי טורבינות המייצרות חשמל. משם המים ממשיכים מערבה במנהרה נוספת באורך של 17 ק"מ ונופלים מגובה של 420 מטר לתחנת כוח נוספת. בהמשך, קיימת תחנת כוח שלישית בה המים יורדים 150 מטר נוספים. סך הכול מופקים מהמפעל ההידרואלקטרי 190 מגוואט המשמשים את ביירות, צידון, צור וחלק גדול מהאזור שבין מקורות האוואלי ורצועת החוף. לאחר תחנת הכוח השלישית מוזרמים מי הליטני אל אפיק נחל האראי, אחד ממקורות האוואלי, הזורם מזרחית לג'זין, ומוסיפים אליו כ-500 מיליון מטר מעוקב מים בשנה. בכך מהווים מי הליטני את עיקר המים הזורמים בערוץ האוואלי. עיקר השימוש במי הליטני הוא בחורף בעת שהקיבולת של אגם קרעון יורדת. מי האוואלי משמשים גם את ביירות ואת ערי החוף, ועל ידי שליטה בהם ובתחנות הכוח של פרויקט מנהרת מרכבה היו לצה"ל כלי נשק אסטרטגיים רבי עוצמה כששלט באזור בשנים 1982-1985.

כיום, נמצא בתהליכי בנייה סכר על האוואלי באזור הכפר ביסרי שמצפון-מערב לג'זין.

סמוך לשפך הנהר נמצאים שרידי מקדש אשמון (אנ') מהתקופה הפיניקית, מקדש המוקדש לאל אשמון. במאה ה-17 השתמש השליט הטורקי, האמיר פחרדין, באבני המקדש כדי לבנות גשר על הנהר. כיום, לאחר שהגשר נהרס מספר פעמים, נותרו רק אבני הבסיס של הגשר כעדות לגשר הטורקי.

ב-1976, בעת כניסת הצבא הסורי ללבנון, בעקבות מלחמת האזרחים השנייה, הפך אפיק הנהר ל"קו האדום" שחצייתו על ידי הסורים אמורה הייתה לגרור תגובה צבאית ישראלית. לאורך 20 השנה בהן שהו הסורים בלבנון, הם לא חצו את קו האוואלי דרומה.

שפך הנהר, מצפון לעיר צידון, היה זירת קרב באחד ממהלכי הפתיחה של מלחמת שלום הגליל. בליל ה-6 ביוני 1982 התבצעה נחיתת סער אמפיבית של כוחות שייטת 13, חטיבת הצנחנים ויחידות שריון של צה"ל. לאחר קרב שנערך באתר הנחיתה מול כוחות של אש"ף, בו נטלו חלק גם מטוסי חיל האוויר ושייטת ספינות הטילים של צה"ל, השתלטו הכוחות הישראלים על אזור הנחיתה והחלו בתנועה לכיוון דאמור. פעולה זו גרמה לניתוק כוחות אש"ף בדרום לבנון ממפקדותיהם בביירות[2].

בתחילת ספטמבר 1983 נסוגו כוחות צה"ל מהרי השוף ומאזור ביירות דרומה, וייצבו את עצמם על קו האוואלי. נסיגה זו היוותה את יריית הפתיחה למאבק מזוין בין הדרוזים והמרונים בהרי השוף. במאבק זה, שכונה מלחמת ההרים, היו מעורבים כוחות של צבא לבנון ואפילו של צבא ארצות הברית. כוחות צה"ל שהו על קו האוואלי עד חודש מאי 1985 עת נסוגו אל רצועת הביטחון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תחנת הכוח עבד אל עאל שבין הכפרים יוחמור ועין א-טינה, שהופצצה על ידי חיל האוויר הישראלי באוגוסט 2006, במלחמת לבנון השנייה, Police:Israelis bomb major power station in Lebanon, באתר Energy Daily, 4 באוגוסט 2006
  2. ^ הנחיתה בחוף אוואלי, באתר חיל הים הישראלי