ערך מומלץ

שייטת ספינות הטילים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שייטת 3
סמל שייטת ספינות הטילים
שייטת ספינות הטילים בעת קבלת פנים לצוללת אח"י תנין (2012) כשהגיעה לארץ ב-23 ספטמבר 2014.
שייטת ספינות הטילים מקבלת במשט כבוד את הצוללת אח"י תנין (2012) בעת הגעתה לארץ, 23 בספטמבר 2014.
אגרוף הכח הימי
פרטים
כינוי שייטת ספינות הטילים
מדינה ישראלישראל  ישראל
צה"לצה"ל  צה"ל
שיוך חיל הים הישראליחיל הים הישראלי  חיל הים הישראלי
סוג שייטת
בסיס האם IsnavHaifbs.jpg בסיס חיפה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 15 ביולי 1968
מקים היחידה האלופים יוחאי בן נון ושלמה אראל
מפקד ראשון בנימין תלם.
מלחמות

מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה

מבצע עופרת יצוקה
מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
נתוני היחידה
כוח אדם כ-700 לוחמים וקצינים.
ציוד עיקרי ספינות טילים מדגמי סער 4, סער 4.5 וקורבטות טילים מדגם סער 5.
פיקוד
דרגת המפקד קצין ים בדרגת אל"ם
מפקדים #מפקדי השייטת
אות הלוחם בשייטת ספינות הטילים.

שייטת ספינות הטילים, או בשמה הצבאי "שייטת 3", היא כוח לחימת השטח העיקרי של חיל הים הישראלי. השייטת הוקמה בשנת 1967 וכוללת, נכון לשנת 2015, 11 ספינות טילים מדגמי סער 4.5 וסער 5. בנוסף לספינות הטילים נמצאת תחת פיקודה ספינת העזר אח"י בת ים וכן גף מטוסי סיור ימי.

השייטת מוצבת בבסיס חיפה של חיל הים, בו עוגנות מרבית הספינות באופן קבוע. בשנים 2009 ו-2012, זכתה השייטת בפרס הרמטכ"ל ליחידה המבצעית המצטיינת בצה"ל. מפקד השייטת, החל מה-13 באוגוסט 2017, הוא אלוף משנה גיא גולדפרב.

משט כבוד של ספינות השייטת בעת החלפת הפיקוד על השייטת 1971.
משט כבוד - חלק משייטת ספינות הטילים בלווי כל חמש הצוללות בעת הגעת הצוללת אח"י רהב (צוללת מסדרת דולפין AIP),‏ 12 בינואר 2016.

תוכן עניינים

משימות השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימות שייטת ספינות הטילים נגזרות מיעוד חיל הים הישראלי: "לתת חוף בטוח ושיט פתוח לישראל". בעת מלחמה תפקידי השייטת הם לוחמה ימית כנגד ציי האויב, סיוע לכוחות היבשה, הפגזת מתקנים וצירי תנועה בחוף האויב, אבטחת נתיבי השיט לישראל והגנת חופי המדינה.[1]

שלא בזמן מלחמה מוטלות על השייטת משימות שונות: פעולות לאיסוף מודיעין, סיורי ביטחון שוטף נגד פעילות חבלנית עוינת ומניעת אספקת נשק לגורמי טרור ומתן גיבוי לכוחות קרקע בפעולות המבצעיות. בעשור ה-2 של המאה ה-21, עם הקמת מערכי הקידוחים והפקת הגז (קידוחי תמר, לוויתן ותנין בים התיכון) הורחבו משימות השייטת והן כוללות גם אבטחה של נכסי המדינה בים.

מפקדי השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרגת אל"ם - שם המפקד תקופת הפיקוד תרומה, פעילות ואירועים מיוחדים
בנימין תלם 1967 - 1968 המפקד הראשון בעת קליטת הספינות בשרבורג. לימים, מפקד חיל הים.
הדר קמחי 1968 - 1971 הסבה מכלי שיט ליחידות לחימה, מחבר "תורת הקרב לספינות סער", מפקד מילוט ספינות שרבורג, תחילת מבצעים נגד יעדי מחבלים - מבצע ברדס 20, הטמעת תורת הלחימה.
שבתאי לוי 1971 - 1973 מיסוד נוהלים ספינתיים לקרב הטילים, הובלת ואבטחת כוחות פשיטה נגד יעדי מחבלים - מבצע ברדס 54–55 ומבצע אביב נעורים. הכנת תוכניות לחימה לתקיפת החוף הסורי ולמארב בחוף סיני שבוצעו במלחמת יום הכיפורים.
מיכאל ברקאי יולי 1973 - יוני 1974 פיקוד במלחמת יום הכיפורים עליו צוין בעיטור המופת, שיפור נושא השליטה בכוחות. לימים, מפקד חיל הים.
אלי רהב יוני 1974 - מרץ 1976 מיסוד המדדים ובוחני הכשירות הספינתיים, יישום "קוד איתן" להוראות ודיווחים באלחוט דיבור, קביעת החופשה הספינתית המרוכזת.
מיכאל לצרוס 1976 - 1978 מבצע פעמון החירות, מבצע ליטני, הפלגה לפורטוגל.
חיים שקד 1978 - 1979
זאב יחזקאלי 1978 - 1979 במקביל לחיים שקד.[2]
אברהם בן-שושן 1979 - 1981 ביקור ראשון של ספינות חיל הים בנמל אלכסנדריה במצרים.
אריה רונה 1981 - 1983 שיפור רמת ביצוע "הקרב המשולב" והעלאת רמת התותחנות במהלך מלחמת לבנון הראשונה.
שמעון מאיר 1983 - 1985 שייטת הסטי"לים הגיעה לכמות מרבית 26 יחידות לחימה.
שאול חורב 1985 - 1987 אבלוציה של המסוק הימי, שיתוף פעולה עם הצי השישי, מבצעים משולבים עם שייטת 13 בלבנון, תחילת הצמצום בסד"כ.
יוסי לוי 1987 - 1989
רוני אכר 1989 - 1991 שילוב מסוקים ימיים "דולפין" בתפעול מבצעי מלא.
דוד בן בעש"ט 1991 - 1993 לימים מפקד חיל הים.
יעקב גואז 1993 - 1995
אלי מרום 1995 - 1997 לימים מפקד חיל הים
חזי משיטה 1997 - 1999 חידוש תורת הקרב.
נועם פייג 1999 - 2001
רן בן יהודה 2001 - 2003 מיחשוב הדיווחים.
אבי ארזוני 2003 - 2005 יוזם הספר "שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים".
דני מעוז 2005 - 2007 המפקד בזמן מלחמת לבנון השנייה.
אילן שריקי 2007 - 2009 המפקד בזמן מבצע עופרת יצוקה.
אלי שרביט 2009 - 2011 לכידת האנייה ויקטוריה. לימים מפקד חיל הים
דוד סער סלמה 2011 - 2013 מבצע עמוד ענן.
אייל הראל 2013 - 2015 לכידת אניית הנשק "קלוס סי" בים האדום, מבצע צוק איתן.
זיו רום 2015 - 2017
גיא גולדפרב[3] אוגוסט 2017 -

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השייטת מחולקת לארבע פלגות לחימה, כאשר בראש כל פלגה עומד קצין ים בדרגת סגן אלוף. מספר כלי השיט בפלגה משתנה מעת לעת, על פי קביעת מפקד השייטת. להלן חלוקה אופיינית:

אח"י תרשיש, אח"י חרב ואח"י סופה;
אח"י חץ, אח"י כידון ואח"י יפו;
  • פלגה 33 - פלגת הקורבטות מדגם סער 5:
אח"י להב, אח"י חנית ואח"י אילת; המסוקים המשמשים את השייטת מדגם AS-565 פנתר, המכונים "עטלף", מופעלים על ידי טייסת 193 ("מגיני המערב") של חיל האוויר הישראלי.

אח"י קשת (סער 4.5) ואח"י רומח (סער 4.5) - שנבנו בדגם סער 4.5 "נושב" שודרגו ל"נירית" ושוב הוסבו ללוחמה נגד צוללות. בנוסף, משרתת במסגרת הפלגה ספינת העזר אח"י בת ים, המשמשת את יחידת האיתור התת-מימית. ספינת עזר נוספת מאותו דגם, אח"י בת גלים, נמכרה לחברה הממשלתית חקר ימים ואגמים לישראל ב-2015, אך לחיל הים נשמרת הזכות לגייסה לשירות בעת מלחמה.[4]

  • גף סיורי ים כפוף לשייטת ומפעיל מטוסי "שחף" המוטסים על ידי חיל האוויר, במסגרת טייסת 120 אשר מוצבת בבסיס נבטים. משימות הגף לערוך סיורי ביטחון שוטף מעל הים ולסייע בזיהוי ספינות אויב בטווחים רחוקים. ההטסה נעשית על ידי צוות מחיל האוויר הכולל טייס, טייס משנה ונווט. את משימת הסריקה מבצעים שלושה בקרי/ות שליטה מחיל הים בפיקוד קצין-ים או קצין שליטה האחראים על תפעול מערכות הגילוי והתצפית במטוס.[5]

מבנה פלגות השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה נוצרו הפלגות לפי סדר בניית כלי השיט, והספינות קיבלו מספרי צי שכללו 31 כשם הפלגה ומספר סידורי. לאחר הגעת 12 ספינות שרבורג והשלמת חימושן, נעשתה חלוקה במגמה שבכל פלגה ימצאו כל סוגי החימוש. שתי ספינות סער 3 עם תותחי 76 מ"מ ושתי ספינות סער 2 עם חימוש נגד צוללות. מפקד פלגה חייב היה לדעת להפעיל את כל סוגי הספינות. השיבוץ המעורב, עם תורת הקרב הידועה והמתורגלת, אפשרה להטיל על מפקד פלגה משימה ולצוות לו הרכב כוחות מכל פלגות השייטת.

כלי השיט בשייטת ובכל חיל הים הישראלי נושאים את הקידומת "אח"י" שמשמעותו: "אוניית חיל הים". בחיל הים נהוג כמקובל בציי העולם לקרוא לספינות חדשות בשמות של ספינות קודמות שיצאו מהשירות. לכן יש ספינות בשייטת עם שמות חוזרים.[6] בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים הפסיק חיל הים להשתמש במספרי צי. בניגוד לכל ציי העולם שמספר הצי מגדיר את כלי השיט כמספר זהות שאינו משתנה, בשייטת ספינות הטילים ובחיל הים הישראלי בכלל אין מספרי צי. כדי להבדיל בין ספינות עם שם זהה מצמידים לשם את הדגם או את שנת ההשקה.

 
 
 
 
 
 
 
 
מפקד השייטת
Isnavsht3.png
 
 
 
 
 
ניהול
קצין ניהול, יועץ ארגוני
 
 
 
 
סגן
מפקד השייטת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מטה השייטת
אחזקה, אג"מ
קמ"ן
קצינים מקצועיים, כח אדם
 
 
 
 
מפקד פלגה
31
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפקד פלגה
32
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אח"י תרשיש
(סער 4.5)
Isnavtarsh.jpg
אח"י חרב
(סער 4.5)
Isnavhrv.jpg
אח"י סופה
(סער 4.5)
Isnavsuf.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפקד פלגה
33
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קצין אחזקה פלגתי
----
קציני סיור מוטסים
 
 
 
 
 
 
 
אח"י חץ
(סער 4.5)
Isnavhets.jpg
אח"י כידון
(סער 4.5)
Isnavkidn.jpg
אח"י יפו
(סער 4.5)
Isnavyafo.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפקד פלגה
34
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אח"י להב
סער 5
Isnavlhv.jpg
אח"י חנית
סער 5
Isnavhanit.jpg
אח"י אילת
סער 5
Isnavelat.jpg]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אח"י קשת
(סער 4.5)
Inskeshetemblm.jpg
 
 
אח"י רומח
(סער 4.5)
Isnavromch.jpg
 
אח"י בת ים
ספינת האיתור
Isnavbtym.jpg
 
אח"י בת גלים
ספינת עזר
Isnavbtglm.jpg
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גף סיורי ים
Isnavgaf.jpg


הארגון הפנימי בספינות הסער[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד ספינת טילים מדגם סער 4.5 הוא קצין ים בדרגת רב סרן שעבר תקופת הכשרה ומבחן הסמכה. על הספינות מדגם סער 5 מפקד קצין בדרגת סגן אלוף, שרכש ניסיון קודם בפיקוד על ספינות מדגם סער 4.5.

צוות הספינה כולל כ-50 אנשי צוות בדגם סער 4.5 וכ-60 אנשי צוות בדגם סער 5. לוח הארגון הספינתי מגדיר תפקיד לחימה לכל אדם - "עמדות קרב". תפקידים נוספים מוגדרים לביצוע משימות ימאות, פעולות בחירום, בקרת נזקים ועמדות נטישה. הקורבטות המצוידות במסוק נושאות צוות הטסה וטיפול מחיל האוויר הישראלי.

ארגון הספינה נעשה בארבע מחלקות. בראש כל מחלקה קצין ים בדרגת סרן הכפוף למפקד הספינה. המחלקות הן:[7]

  • מחלקת גנ"ק - מפעילה את מכשירי הגילוי והקשר ויוצרת תמונת מצב למפקד.
  • מחלקת נשק - מפעילה ומתחזקת את התותחים הטילים.
  • מחלקת אלקטרוניקה - מתחזקת את מכשירי הגילוי והקשר ומפעילה את אמצעי הלוחמה האלקטרונית.
  • מחלקת מכונה - מפעילה ומתחזקת את המנועים והמערכות החשמליות וההידראוליות.

לוחמה נגד צוללות - בספינות המיועדות ללוחמת הנגד צוללות אין מחלקה נפרדת. אמצעי הגילוי מופעלים במחלקת הגנ"ק ואמצעי החימוש מופעלים ומתוחזקים על ידי מחלקת הנשק.

סגן המפקד ורס"ר הספינה - בתפעול השוטף משמש אחד מקציני המחלקות כסגנו של מפקד הספינה והוא קובע את הסדרים והתורניות וכלל הניהול השוטף. בעת מלחמה מצטרף במינוי חירום קצין בעל ניסיון כסגן מפקד הספינה. רס"ר הספינה הוא נגד בשירות קבע בדרגת סמ"ר\רס"ל, שבדרך כלל אינו משויך לאחת המחלקות.

שירות בנות - החל מאוגוסט 2000 משרתות בשייטת קצינות בוגרות קורס חובלים המאיישות תפקידי קציני מחלקות.[8]

כוננות תרגולים והכשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתפישת קיום של כוח הלחימה העיקרי בזירה הימית וכלקח ממלחמת יום הכיפורים שפרצה בהפתעה, ספינות השייטת היוצאות לים במשימה כלשהי נמצאות בכשירות מלאה ומידית ללחימה: כל המערכות פועלות והחימוש מלא בהתאם לתקן. בעת העגינה בנמל מתקיימת תורנות כוננות ליציאה לים המאפשרת הצבר כוח בלוח זמנים קצר. צוותי הספינות מתרגלים את כשירותם ללחימה ברמת הספינה הבודדת. הפלגה מתרגלת הפעלת מספר ספינות בקרב משולב והשייטת מתרגלת הפעלת מרבית ספינות הטילים בשליטה על קרב מרובה יחידות לחימה. השייטת משתתפת בימי קרב חיליים בהם מתורגל שיתוף פעולה בין יחידתי ותרגול פיקוד חיל הים. השייטת מעמידה את ספינותיה לרשות צוערי קורס חובלים וחניכים אחרים של בסיס ההדרכה לצורך הכשרה ואימון במהלך הקורסים.

אפיון ספינות הטילים לפי משימות חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייטת ספינות הטילים הוקמה על מנת להוות את הכוח העיקרי לביצוע משימות חיל הים הישראלי שהוגדרו כהגנת חופי המדינה. לימים נוספה משימה של שמירת נתיבי השיט למדינה. התקציב שהוקצה לצורכי הזירה הימית לא אפשר לחיל הים הישראלי הליכה בדרך המסורתית של בניית כלי שיט גדולים. כתוצאה מכך ובעקבות האיומים החדשים בזירה הימית (קליטת סטי"לים סובייטים בציי מצרים וסוריה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20), התפישה שלפיה הוקמה השייטת הייתה חדשנית ומהפכנית: התבססות על כלי שיט קטנים, מהירים ורב-תכליתיים, בתקופה שהעדיפות בקרב השטח הייתה לאניות הגדולות יותר. בהתאם להגדרת מפקד חיל הים בעת פיתוח הסטי"לים, אלוף יוחאי בן נון: "חיל הים יוצא למרחב עם כמות גדולה של ספינות מהירות חמושות בנשק קטלני", התפישה שנקראה ספינות סער, התבססה על:[9]

  • בחירת קרב השטח כצורת הלחימה הבלעדית.
  • התקנת מערכות לחימה מפיתוח ישראלי שיתנו עדיפות על האויב שיפגשו בים.
  • הצבת מערכות הלחימה בפלטפורמה הקטנה ביותר האפשרית כדי לאפשר בניית יחידות לחימה רבות.
  • הקניית מהירות מרבית עדיפה על כל כלי שיט בציי האויבים, כדי להכתיב את קיום הקרב ומהלכו.
  • הקניית מהירות קבועה גבוהה שתאפשר ריכוז כוח והיערכות אופרטיבית בגזרת הלחימה.
  • מהירות מימוש התקנת חימוש בהתאם למשימות.
  • התבססות על פלטפורמה ממודל ידוע כמוצלח ובנייה בסדרות ייצור, כאשר הסדרה ראשונה נבנית אצל היצרן המקורי והמשך הבנייה בישראל.

חימוש עיקרי טיל ים-ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גבריאל (טיל)

הנשק העיקרי שבו צוידו הספינות היה הטיל גבריאל אשר פותח ויוצר בישראל. הטיל אופיין לטווח 20 ק"מ כדי לתת עדיפות על חימוש תותחי המשחתות מסדרת סקורי, עוד לפני הגעת סטי"לים לציי מצרים וסוריה. טווח טילי הסטיקס שנשאו בספינות הקומאר והאוסה היה 50 ק"מ. את הפער בטווח הטילים תכננו לסגור בשיתוף פעולה עם מטוסי חיל האוויר אשר יתקפו את ספינות האויב ויפריעו להן לשגר טילים ובאמצעות התקנת מערכות ההגנה האלקטרונית שפותחו גם הן בישראל.

תורת הלחימה ומימושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת הלחימה המקורית עוצבה בשייטת בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20. תורת לחימה זו התבססה על הפעלת יחידות לחימה רבות ביזמה התקפית על מנת להשיג עדיפות מקומית ולהתגבר על יתרון הטווח של טילי הסטיקס שבידי האויבים. נקבע שיחידת הלחימה הטקטית המינימלית תהיה זוג ספינות סער. במטרה להתגבר על יתרון טווח הטילים של האויב גובשה דרך להיערכות חשאית מבלי להתגלות לחיישני האויב. התורה גובשה על ידי מפקד השייטת דאז, אל"ם הדר קמחי, בהתאם לנתוני המודיעין הימי. התורה תורגלה כך שכל מפקד ידע מה נדרש ממנו בכל שלב של הקרב. אמצעי חיוני להטמעתה היה "התחקיר השייטתי" שנערך לאחר כל תרגיל והפלגה מיוחדת. התחקירים בוצעו בצורה חושפנית ובהדרגה נבנה ביטחון בכוח ואמון ביכולת הצוותים והמפקדים.

שייטת הסטי"לים מימשה את תורת הלחימה במלחמת יום הכיפורים ב-1973. ספינות הסער הופעלו ביוזמה התקפית והפגינו מיומנות בקרב. הקרבות נערכו בקרבת חופי האויב שהייתה לו עדיפות רבה במספר כלי השיט. תפישת ספינות הסער מומשה בכך שבכל קרב הייתה עדיפות טקטית ישראלית. הניצחונות בקרבות הטילים בקרבת החוף גרמו לכך שהמצור שהוכרז על ישראל בים התיכון לא מומש. משחתות הסקורי המצריות שעסקו בכך נסוגו מהגזרה ללא קרב ואספקת תחמושת ומטוסים לישראל התאפשרה בנתיבים הימיים גם תוך כדי הלחימה. הקרבות הימיים בקרבת חופי האויב והסרת המצור הימי חדרו לתודעת האויב והציגו את חיל הים הישראלי ככוח מרתיע ובעל כושר הכרעה.

מאז ממשיכה שייטת ספינות הטילים להוות את הכוח העיקרי לביצוע משימות חיל הים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספינות סער

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 כוח השטח של חיל הים בים התיכון כלל שלוש משחתות חמושות בתותחים וטורפדות ללא מערכת ירי בלילה ושש ספינות טורפדו. הכוונה בבניית כוח זה הייתה ליצור כוח מאוזן, אך היו שכינו זאת "חולשה מאוזנת", מאחר שלא היו מספיק כלים מכל סוג. המטה הכללי ראה בחיל הים כוח הגנתי בעיקרו, אולם אנשי חיל הים ידעו שיהיה צורך להילחם וכי בסדר הכוחות שהיה לא ניתן להגן על החוף במלחמה. מפקד החיל האלוף יוחאי בן נון קיים דיונים לקביעת אופיו של חיל הים הישראלי. נדונו הצעות שונות וסוכם על ריכוז מאמץ בלוחמת השטח על ידי בניית כמות רבה של יחידות לחימה קטנות ומהירות שיישאו נשק קטלני. למימוש התפישה של יחידות לחימה רבות נדרש חימוש קטלני שמשקלו הכולל יהיה נמוך.

הטכנולוגיה של הטורפדו נבדקה ונמצא כי לטורפדו יש מגבלות לשמש כנשק יעיל נגד ספינות מהירות בעלות שוקע נמוך.

במערב לא היו ספינות כאלה אך היו בשימושם של הציים בגוש הסובייטי שהחל באותה תקופה לספקן גם לציי מצרים וסוריה.

צוות בראשותו של ראש מחלקת ים אל"ם שלמה אראל (לימים אלוף ומפקד החיל), החל באיתור ספינה מתאימה. זו נמצאה בשנת 1963 במספנות "האחים לורסן" (Lürßen) מברמן שבגרמניה - ספינת טורפדו מסוג "יגואר" עשויה עץ המבוססת על ספינת טורפדו מתקופת מלחמת העולם השנייה. לגרמנים נמסר אפיון של ספינה שכלל את הדרישות הבאות:

  • גוף פלדה ארוך יותר מהיגואר המקורית.
  • מהירות מרבית - 40 קשר.
  • טווח - 1,000 מייל ימי.
  • חימוש - טילים, תותחים וטורפדו נגד צוללות.

התקציב לבניית הספינות היה אמור להינתן כמענק על ידי ממשלת גרמניה כחלק מהסכם השילומים. בסוף 1964 נחתם חוזה לבניית שש ספינות ללא מערכת טילים שתותקן בהמשך בישראל. בתחילת 1965 דלפו פרטים על העסקה, אשר נגדה את החוק הגרמני. בעקבות לחץ של מדינות ערב, גרמניה ביקשה להעביר את ייצור הספינות למדינה אחרת, במימונה. גרמניה הציעה בתחילה לממן את בניית הספינות אצל יצרן איטלקי, אולם חיל הים סירב לאחר שבחן את ההצעה. במאי 1965 הועבר הידע והייצור למספנות CMN (קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי), בשרבורג שבצרפת, שהיו בקשר קודם עם מספנות לורסן הגרמניות.[10]

הקמת השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צו הקמה ליחידת שייטת ספינות הטילים, 15 בנובמבר 1967.

ב-1 באוקטובר 1966 הוקמה המסגרת הפיקודית הראשונה של השייטת: פלגה 311. בפקודת ההקמה הוגדר ייעודה:[11]

הפקודה הגדירה הקמת מפקדה, ארבעה סטי"לים ועתודה פלוגתית. בפברואר 1967 הוסב שמה לפלגה 31 ונכללו בה שלושה סטי"לים.

הספינה הראשונה, אח"י מבטח, הושקה ב-11 באפריל 1967 והגיעה לארץ בדצמבר אותה שנה. כחודש לפני כן, ב-15 בנובמבר, הוצא צו הקמת מפקדת שייטת 3 אשר בשלב זה יעודה היה להוות מסגרת לספינות הטילים בחו"ל. למפקד השייטת מונה אל"ם בנימין (ביני) תלם, מפקד משלחת חיל הים בשרבורג, לימים אלוף ומפקד חיל הים. עד סוף 1968 הושקו והגיעו לישראל עוד ארבע ספינות. בתחילת 1969 מנתה השייטת שבע ספינות ומפקדה באותה עת, הדר קמחי, שב לישראל לארגן את היחידה.

הספינות הראשונות נקראו על שם הפריגטות ששירתו בשייטת הגדולה: אח"י מבטח, אח"י מזנק ואח"י משגב. עקב הקיצוץ שנעשה בתקציב חיל הים[12] נדחה החימוש במערכות טילים שעדיין לא היו מוכנות. ספינות אלה החלו את דרכן כספינות תותחים ונקראו דגם סער 1. הספינות חומשו בשלושה תותחי 40 מ"מ L70 תוצרת ברדה (בהמשך, אוטו מלרה) בשליטה מרכזית מהמכוון אך ללא מכ"ם בקרת אש.

שלוש הספינות הבאות נקראו: אח"י אילת, אח"י חיפה, ואח"י עכו, צוידו במערכת נשק אשר כללה את טילי גבריאל כמרכיב עיקרי, ובתותח ה-40 מ"מ ונקראו דגם סער 2. הספינות מדגם סער 2 חומשו במערכת נשק משוכללת ומכ"ם בקרת אש, תותח חרטום 40 מ"מ, ושמונה טילי גבריאל. (שניים על גבי משגרים קבועים מלפני הגשר, וששת הנותרים על גבי שני משגרים מצטודדים מאחורי הגשר עם שלושה טילים כל אחד).

מבין הספינות ללא טילים מדגם סער 1, אח"י מזנק שודרגה ראשונה והורכבה עליה מערכת טילי גבריאל. בתצורה זאת נכנסה למלחמת יום הכיפורים. אח"י מבטח ואח"י משגב שודרגו לאחר מלחמת יום הכיפורים לתצורת סער 2 ובכך הפכו כל ספינות השייטת ליחידות לחימה נושאות טילים.

ספינות שרבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספינות שרבורג
האחרונה מספינות שרבורג מתקרבת לרציף מספנות ישראל 31 דצמבר 1969.

ב-28 בדצמבר 1968 הורחב האמברגו הצרפתי וכלל גם את ספינות הטילים. שתי ספינות הצליחו לצאת לפני יישומו וחמש ספינות שהיו בשלבי בנייה אחרונים נשארו במספנה. ב-22 בדצמבר 1969 נסתיימה בנייתה של הספינה האחרונה. ספינות אלה כונו "ספינות שרבורג".

חילוץ הספינות משרבורג הוסווה כוויתור ישראלי על הספינות ומכירתן לחברה נורווגית לחיפושי נפט שנרשמה בפנמה. הליך פורמלי זה מנע את האפשרות שהפלגת הספינות תתפס בעיני ממשלת צרפת ומדינות אחרות כמעשה פלילי של מדינת ישראל. במקביל להליך זה בוצעו הכנות למסע ארוך של הספינות לחופי ישראל. בחשאי הוסיפו לספינות מכלי דלק מגומי, צוותים של אנשי חיל הים הגיעו במסווה אזרחי לצרפת ושתי אניות של חברת הספנות הלאומית "צים" גויסו לצורך תדלוק בלב ים.

המבצע שכונה בשם "נועה" החל בליל חג המולד, 25-24 בדצמבר 1969. הספינות, שלא היו חמושות, הפליגו לדרכן בפיקודו של הדר קמחי בשעת לילה מאוחרת. את המסע בן 3,154 מיל ימי עברו בים סוער במיוחד, בעיקר באוקיינוס האטלנטי מפרץ ביסקאיה, ספרד, ופורטוגל עד למצר גיברלטר. בדרכן הן תודלקו פעמיים: בחוף הספרדי מערבית לגיברלטר מאניית הסוחר לאה בפיקודו של רב חובל אמנון תדמור, ומאניית הגלנוע דן בפיקודו של רב חובל יוסף דרור דרומית למלטה.

עד התדלוק השני ב-29 בדצמבר, הפליגו חמש הספינות יחד. המודיעין הימי העביר מידע שהצי המצרי שלח משחתת מדגם "סקורי" כנגדם. לאחר שהמשחתת יצאה, אירעה בה תקלה בדוודים והיא שבה למצרים. בעת התדלוק השני, שהחל בשעות הבוקר והסתיים בלילה, הגיעה לאזור ספינת ביון סובייטית שעקבה מקרוב אחר הנעשה. הדר קמחי שלח שתי ספינות, את אח"י געש ואח"י חץ (מדגם סער 3), בפיקוד סא"ל עזרא קדם לדרכן. יתר שלוש הספינות יצאו בגמר התדלוק באותו נתיב שעבר מצפון לאי כרתים. מזרחית לרודוס חברו חמש הספינות ואז גם הגיעו מטוסי פנטום של חיל האוויר לליווי ואבטחה.

בשעות הערב 31 בדצמבר הגיעו הספינות לנמל הקישון ברציף מספנות ישראל.

גלריה מוצבים ומדורים בספינות הטילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנות למלחמה 1973-1969[עריכת קוד מקור | עריכה]

כושר לחימה בטילים - הגעת "ספינות שרבורג" סימלה את תחילתה של תקופת ארגון השייטת כיחידה לוחמת. טיל "גבריאל" ראשון בעל ראש קרבי נורה ב-7 באפריל 1969 מאח"י חיפה (סער 2) בפיקודו של אלי רהב לעבר המשחתת אח"י חיפה שהוצאה משירות. שיגור מוצלח זה היה עדיין במסגרת ניסויי הטיל והיה צורך לסיים את התקנת מערכות הטילים, נשק ואמצעים אלקטרוניים על הספינות.

בתחילת 1970 מנתה השייטת 12 ספינות משלושה דגמים: סער 1 ו-2 - שש ספינות שתוכננו והוזמנו מהגרמנים אך ייצורן נעשה בשרבורג. ספינות אלה היו חמושות בתותחי 40 מ"מ כאשר המונח "סער 1" ציין את המצב בהן היו ספינות תותחים ונצ"ל בלבד, עד שהותקנו בהן מערכות הטילים. שש ספינות נוספות היו מדגם סער 3 שתוכנן לשאת תותח 76 מ"מ והוזמנו בשרבורג. עד 1973 הותקנו טילים גם בספינה מזנק וכך הפכה לדגם "סער 2". בשנים אלה פותחה תורת הקרב לספינות הסער והשייטת ביצעה תרגילים שבהם נבחנו טקטיקות לחימה הכוללות הפעלה מתואמת של מרבית כלי השיט להשגת עדיפות טקטית. מתקן אימונים טקטי שנבנה בבסיס ההדרכה איפשר ניהול תרגילים ואימון הקצינים בתרחישי קרב שונים ודימוי מצבים שלא היה ניתן לייצר בתנאים אמיתיים.

בניית ספינות לים האדום - ספינות הסער שנבנו בשרבורג תוכננו לזירת הים התיכון והוצבו שם. לאחר כיבוש סיני במלחמת ששת הימים ראה שר הביטחון משה דיין צורך להפעיל כוחות ימיים בזירה זאת שיהיו מסוגלים למנוע הסגר ימי. הריחוק של זירת העימות באב אל מאנדב מנמל הבית - בסיס מפרץ שלמה בשארם א-שייח' - תנאי הים ומזג האוויר הקשה של הים האדום דרש ספינות גדולות יותר. על פי הנחיית שר הביטחון הוזמנו שש ספינות במספנות ישראל שיתאימו לזירת ים סוף. ספינות אלה תוכננו על ידי אותם המתכננים של הספינות שנבנו בשרבורג ושולבו בהן הלקחים שנלמדו מהפעלתן. הספינה הראשונה מהדגם החדש סער 4 אח"י רשף הצטרפה בתחילת שנת 1973[13] והשנייה אח"י קשת הושקה בסוף אוגוסט באותה שנה. ספינות אלה תוכננו לצאת למסע סביב אפריקה ב-15 באוקטובר 1973, אך פריצת מלחמת יום הכיפורים דחתה את ההפלגה.

סיורי ביטחון שוטף - ספינות השייטת סייעו במשימות ביטחון שוטף. במרוצת שנים אלה לכדו ספינות השייטת ארבע ספינות מחבלים שהיו בדרכן לפיגועים בישראל. הלכידה הראשונה של סירת מחבלים על ידי סטי"ל אירעה ב-27 ביולי 1970. אח"י חץ מדגם סער 3 לכדה סירה ובה שלושה מחבלים בדרכם לרצועת עזה, ממערב לראש הכרמל.[14]

הסיורים נערכו גם ביוזמה התקפית מול בסיסי היציאה של המחבלים בלבנון. ב-7 בספטמבר 1972, הסטי"ל אח"י חנית מדגם סער 3 בפיקודו של אלי רהב השמיד סירת מחבלים לא הרחק מצור. הייתה זו הפעם הראשונה בה הופעל תותח ה-76 מ"מ בקרב ימי תוך שימוש בבקרת מכ"ם בלבד. בדיעבד הייתה זו התגובה הראשונה לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן שהתרחש יומיים קודם לכן. האירוע המחיש את הצורך להצטייד באמצעי זיהוי מעבר לטווח הנשק הקל של המחבלים. בשל הגברת פעילות הסטי"לים בתחום הפעילות נגד סירות מחבלים, נעשו גם שיפורים בכוח האש הקל והותקנו מקלעים בצדי סיפוני הספינות. בסטי"לים מדגם "סער 3" אף הוחלף מוצב טילים מצטודד בתותח 20 מ"מ, דבר שפגם במוכנות ללחימת הטילים.

הובלת כוחות פשיטה - לאחר שהמחבלים הקימו בלבנון מחנות אימונים בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 ואף הגיעו בסירות לחופי ישראל החל צה"ל לפעול נגדם. בליל 14/15 בינואר 1971 הופעלו לראשונה בדרך הים כוחות צנחנים ושייטת 13 במבצע מבצע ברדס 20, בפיקודם של חיים נדל - מפקד הכוח הפושט, והדר קמחי - מפקד הכוח הימי. היעדים נמצאו בסרפנד ובראס א-שייח, דרומית לצידון בחוף לבנון. שש ספינות השייטת, אח"י חנית בפיקוד אפרים אשד שימשה ספינת חפ"ק, ארבע ספינות בפיקוד שבתאי לוי - אח"י חץ בפיקוד אברהם בן שושן, אח"י משגב בפיקוד גדי בן זאב, אח"י מזנק בפיקוד אברהם אשור ואח"י חיפה (סער 2) בפיקוד אלי רהב נשאה את כוח הצנחנים. אח"י מבטח בפיקוד רפי אפל נשאה את כוח שייטת 13 שהיה פיקודו של חנינא עמישב. כוחות הפשיטה הובלו מהסטי"לים לחוף בסירות גומי. הותקפו והושמדו שני בסיסים של החבלה הימית ובסיס אימונים יבשתיים.[15]

השימוש בסטי"לים להובלת כוחות פשיטה הורחב באורח ניכר בראשית 1973, הן בהיקף הכוחות הפושטים והן במספר הספינות שנטלו חלק במבצעים. באותה שנה נטלה השייטת חלק בפשיטות עומק בלבנון נגד יעדי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) במבצע ברדס 54–55 ובמבצע אביב נעורים. על הסטי"לים, שחלקם שימש להובלת כוחות הפשיטה וחלקם לאבטחה, פיקד מפקד השייטת - שבתאי לוי (קצין).

מבצע ברדס 54-55 - בלילה שבין 22 ל-23 בפברואר 1973, פשטו כוחות צנחנים ולוחמי שייטת 13 על יעדי מחבלים צפונית לטריפולי בלבנון ופגעו בהם. הלוחמים פונו במסוקים וחלקם בסטי"לים.[16]

מבצע אביב נעורים - בליל 9–10 באפריל 1973, הובילו ספינות השייטת כוחות מצנחנים, שייטת 13 וסיירת מטכ"ל לפשיטות במקביל על בסיסי מחבלים בביירות ובצידון. ההצלחה העיקרית של המבצע הייתה חיסולם של מספר בכירים בפת"ח. במבצע השתתפו 10 סטי"לים ושני דבורים. הכוחות הובלו ליעדם ובחזרה בסטי"לים.[17]

לוח אירועים בשנים הראשונות 1967–1973[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך גזרה המבצעים ותיאור המבצע תוצאה
11 באפריל 1967 נמל שרבורג השקת הספינה הראשונה אח"י מבטח המשך עבודות גמר וניסויי ים
22 באוקטובר 1967 הים התיכון הספינה הראשונה אח"י מבטח מגיעה לישראל
15 בנובמבר 1967 מפקדת חיל הים צו הקמה למפקדת שייטת 3 ספינות הטילים בחו"ל מפקדה בנימין תלם
31 בדצמבר 1968 שרבורג הרחבת האמברגו הצרפתי על הספינות בבניה בריחת אח"י סער לפני גמר בנייתה
31-25 בדצמבר 1969 האוקיינוס האטלנטי והים התיכון 5 ספינות שרבורג ושתי אניות סוחר הפלגה משרבורג לישראל
13 במאי 1970 מול חוף סיני בים התיכון הטבעת סירת דיג אורית בטילי סטיקס המצרים התכוונו לפגוע באח"י סער ששייטה באזור מוקדם יותר.
27 ביולי 1970 מערבית לחיפה אח"י משגב בפיקוד יצחק דוידי לכידת סירה בדרכה מלבנון לעזה, נתפסו 3 מבריחים.
14 בינואר 1971 חוף דרום לבנון מבצע ברדס 20 6 ספינות השייטת בפיקוד הדר קמחי מובילות כוחות צנחנים ושייטת 13 לפשיטה על יעדי מחבלים שלוש יעדי מחבלים הותקפו.
25 במאי 1971 מול אשדוד אח"י מבטח בפיקוד חיים שקד תפיסת סירה עם 7 מחבלים, אמצעי לחימה, מכשירי קשר וכרוזים.
8 ביוני 1971 36 מיל מול חיפה אח"י חץ (סער 3) בפיקוד רס"ן אברהם בן שושן ואח"י חרב (סער 3) תפיסת סירה עם 5 מחבלים על ציודם.
7 בספטמבר 1972 חוף לבנון בקרבת צור אח"י חנית (סער 3) בפיקוד אלי רהב משמידה סירת מחבלים, בתותח אוטו מלרה 76 מ"מ מכוון מכ"ם, המחבלים הרוגים.
דצמבר 1972 הקריה, תל אביב מפקדת חיל הים מעבר מחיפה למחנה הקריה בתל אביב
19 בפברואר 1973 נמל הקישון מספנות ישראל השקת אח"י רשף, ספינת טילים ראשונה מתוצרת ישראל על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר.
20/21 בפברואר 1973 חוף צפון לבנון שייטת 13, סיירת צנחנים, ספינות סער ומסוקים מבצע ברדס 54–55 תקיפת בסיסי מחבלים נגרמו עשרות נפגעים. לכוחותנו 8 פצועים.
9/10 באפריל 1973 חוף לבנון סיירת מטכ"ל, שייטת 13 יחידה 707, סירות גומי וספינות סער מבצע אביב נעורים חיסול ראשי מחבלים בביירות ופגיעה בבתי מלאכה של פתח בביירות ובצידון. לכוחותנו שני הרוגים.
21 באוגוסט 1973 בניין הכוח במספנות ישראל השקת אח"י קשת ספינה שנייה מדגם סער 4 המשיקה סוניה פרס.

גלריה שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים
מטאטא על תורן ספינת סער. תליית מטאטא על התורן היא סימן מקובל להטבעת ספינת אויב.

שייטת ספינות הטילים נטלה חלק פעיל בלחימה של צה"ל במלחמת יום הכיפורים. לפי מדיניות הביטחון של צה"ל על חיל הים היה לפעול בדרך הגנתית ולהישאר בקרבת חופי ישראל, אולם מפקד חיל הים בנימין תלם נקט ביזמה התקפית ויידע את הרמטכ"ל כשספינות הטילים פגשו באויב בקרבת נמליו. הניצחון המוחלט בקרב הראשון יצרה התייחסות שונה במטה הכללי בהמשך המלחמה. החזית הימית נפתחה וההצלחות הברורות בה היו נקודות אור יחידות בימים הראשונים למלחמת יום הכיפורים. ההכרעה בקרבות הטילים במהלך המלחמה יצרה מעמד מבוסס לישראל בזירה הימית. אף על פי שחלפו שנים רבות, ההרתעה מיכולת חיל הים הישראלי מחזיקה מאז מעמד.

סדר הכוחות במלחמה בים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב המלחמה כלל שייטת ספינות הטילים 13 יחידות לחימה, כולן בזירת הים התיכון:

מפקד השייטת היה אל"ם מיכאל (יומי) ברקאי, לימים אלוף ומפקד חיל הים. על חלקו בלחימה הוענק לו עיטור המופת.[19]

בנוסף לספינות הטילים היו במערך חיל הים בים התיכון, 14 ספינות בט"ש (דבורים וברטראמים), 3 נחתות וכוח קומנדו ימי שייטת 13.

סדר כוחות ציי האויב בים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציי מצרים וסוריה היו האויבים הימיים בזירת הים התיכון. להלן כלי השיט שהיו להם:

  • מצרים: 14 סטי"לים, 5 משחתות, 12 צוללות, 58 ספינות משמר, טרפדות וספינות עם מטולי רקטות, 13 מקשות ו-11 נחתות.
  • סוריה: 9 סטי"לים, 15 ספינות משמר וטרפדות, ו-4 מקשות.

התארגנות ויציאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף כי המודיעין הימי התריע על מלחמה קרבה, השייטת קיבלה את הידיעה על כך רק בבוקר יום ו', 5 באוקטובר 1973. פעילות ההתארגנות נעשתה בלחץ רב. הבעיה העיקרית שעמדה הייתה התחמשות בטילי גבריאל, מאחר שכל ספינות השייטת נשאו רק מחצית מהחימוש המלא. בספינות מדגם סער 3 הייתה בעיה חריפה יותר: משגר מצטודד לשלושה טילים מבין שני המשגרים שהיו, הוחלף בתקופה שלפני המלחמה בתותח 20 מ"מ, על מנת שספינות אלה תוכלנה לסייע בלחימה בסירות מחבלים במסגרת סיורי הבט"ש. אספקת הטילים הייתה לפי קצב הכשרתם בבית המלאכה לטילים והתקנתם בספינה חייבה עבודה עם מנוף. הגישה לספינות הייתה דרך כביש צר על שובר הגלים והיו רק שני רציפים שאפשרו את ההעמסה. ההתארגנות הטכנית נמשכה עד צהרי יום הכיפורים, שבת 6.10.1973, ונעשתה על חשבון תדרוכים ותכנונים אחרונים.

אף על פי שהשאיפה הייתה לריכוז כוח בגזרה אחת לעדיפות אופרטיבית, חיל הים נאלץ בלילה הראשון לפצל את כוח השייטת בין הגזרה הסורית והגזרה המצרית. יציאת הכוחות נעשתה ללא נוהל קרב מסודר והספינות שיצאו בזוגות הצטברו ככוח בים. תורת הקרב שימשה כשפה משותפת ואפשרה ציוות ספינות והבנה מלאה בין המפקדים.

תורת הקרב לספינות סער העניקה עדיפות ללחימה בלילה. הקרבות נוהלו ביוזמה התקפית בקרבת חופי אויב. כוחות אוויר של האויב לא הופעלו מעל הים. הספינות יצאו בגיחות ליליות וחזרו מדי יום לבסיס להתחמשות ותדלוק.

קרב לטקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב לטקיה
קרב לטקיה הוא הקרב הימי הראשון אי פעם שנערך בין ספינות הנושאות טילי ים-ים משני הצדדים, ושנעשה בו שימוש בלוחמה אלקטרונית

קרב טילי ים-ים הראשון בעולם נערך בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר מול חופי סוריה. כוח שמנה חמישה סטי"לים בפיקודו של המש"ט - מיכאל (יומי) ברקאי, יצא לפגוע במטרות באזור נמל לטקיה. הספינות בכוח היו: אח"י מזנק (סער 2), בפיקוד בן ישי הייתה ספינת הדגל כשעליה המש"ט ברקאי. אח"י חנית (סער 3), בפיקוד זאב יחזקאלי. אח"י געש (סער 3), בפיקוד אריה שפר, אח"י מבטח הייתה עדיין חמושה בתותחים בלבד (סער 1), בפיקוד דני מלמד ועליה מפל"ג 31 מיכה לצרוס. אח"י רשף (סער 4), בפיקוד מיכה רם.

תוך כדי תנועתו לעבר החוף הסורי, זיהה הכוח טרפדת סורית, והספינות מזנק ורשף פתחו עליה באש תותחים ועצרו אותה. החנית נשארה להטביעה ושאר הכוח המשיך בדרכו. בשלב זה זוהתה מקשת סורית בטווח העולה על טווח ה"גבריאל". הספינות מזנק וגעש החלו לדלוק אחריה ובטווח המרבי של כ-20 ק"מ ירתה אח"י מזנק טיל שנפל לפני המטרה. בינתיים הספינות רשף ומבטח התקרבו למקשת, רשף שיגרה לעברה שני טילים שפגעו בה והבעירוה.

בהתקרב הכוח למקשת כדי להטביעה, הוא הופתע משלושה טילי "סטיקס", שנורו לעברו מדרום מזרח. מערכות לוחמה אלקטרונית שיבשו את פעולות הטילים ואלה החטיאו. אחד הטילים נפגע באש מקלעי אחד הסטי"לים. הסטי"לים הסורים שירו את הטילים היו שתי ספינות מדגם "קומאר" וספינה מדגם "אוסה" (לספינות אלה היה יתרון שכן טווח הסטיקס עלה על טווח הגבריאל). ספינות הקומאר ירו וברחו, וספינת האוסה פנתה וירתה שני טילים נוספים. תוך כדי התגוננות מהטילים הצליחה הגעש לירות על האוסה שני טילים ברצף, הראשון פגע ולשני כבר לא הייתה מטרה. המזנק פגעה בספינת קומאר נמלטת. הקומאר השנייה נמלטה לעבר החוף, עלתה על שרטון והושמדה באש תותחים על ידי המזנק. טיל גבריאל האחרון בקרב נורה על ידי החנית שהטביע סופית את המקשת.

תוצאות הקרב: חמש ספינות סוריות הושמדו, הכוח הישראלי שב בשלום לבסיסו. הסורים ירו שמונה טילי סטיקס והכוח הישראלי ירה עשרה טילי גבריאל.

קרב פורט סעיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב פורט סעיד
ספינת טילים אוסה מצרית מהסוג שטובע בקרב פורט סעיד, ליל 6–7 באוקטובר 1973.

הקרב התקיים בלילה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, בין 6 ל-7 באוקטובר 1973, מול חופי צפון מערב סיני. משימת כוח הסטי"לים הישראלי הייתה למנוע פעילות של כוחות ימיים מצריים באזור.

היה זה היום הראשון ללחימה ולכן התכנסות הכוח בים נעשתה בשלבים והתוכנית גובשה תוך כדי כינוס. הכוח כלל שש ספינות: אח"י משגב (סער 1), בפיקוד פנחס מילוא. אח"י אילת (סער 2), בפיקוד אילן שדה. אח"י סופה (סער 3), בפיקוד גדעון רז, שהעביר את הפיקוד עליה ליצחק שמיר. אח"י חרב (סער 3), בפיקוד שמואל פרס. אח"י סער (סער 3), בפיקוד דוד אזר. אח"י קשת (סער 4), בפיקוד דוד הרפזי.

ראשונות הפליגו שתי ספינות בפיקוד מפל"ג סער 4, אלי רהב, אח"י קשת (סער 4) ואח"י אילת (סער 2). שעתיים מאוחר יותר הצטרף זוג ספינות סער 3 בפיקוד מפל"ג 33, גדעון רז, אח"י סופה ואח"י חרב. שתי הספינות נערכו באופן חשאי, ללא הפעלת מכ"ם וקשר, למארב בצמוד לחוף מערבית לבסיס דפנה. זוג ספינות שלישי בפיקוד מפל"ג 32, יעקב ניצן, אח"י סער (סער 3) ואח"י משגב (סער 1), יצא לדרך מאוחר יותר והצטרף בהמשך מכיוון מזרח. בסיס דפנה שהיה בימת ברדוויל שבצפון סיני מילא את יעודו כעמדת תצפית קדמית וקישור לכוחות הימיים בגזרה.

בספינות הכוח ובבסיס דפנה, שבחוף ימת ברדוויל הבחינו בספינות טילים מצריות נעות מזרחה. המפקד הטקטי במקום, המפל"ג אלי רהב, הזמין סיוע אווירי במגמה להסתער מבלי להמתין לזוג השלישי. בשלב זה מפקד חיל הים בנימין תלם התערב. תלם דרש לעכב את ההסתערות עד להגעת הסיוע האווירי והורה להתרחק מזרחה כדי לפגוש את הזוג הנוסף ולהיערך בעדיפות גדולה יותר. חיל האוויר היה טרוד מאוד בקרבות הבלימה והגעת המטוסים התעכבה. בינתיים נפתח הטווח בין הזוגות ומפקד חיל הים נעשה המפקד הטקטי של האירוע.

נראה היה שהמצרים נכנסים למלכודת בין שני זוגות הסטי"לים. בעוד שתשומת הלב של הישראלים מופנית לאוסות הנכנסות למארב, חדרה טרפדת מדגם P-183 מצרית נושאת משגרי קטיושות מבלי להתגלות והפגיזה ברקטות את בסיס דפנה. הרקטות נחתו בגבעה מאחורי המוצב ולא גרמו נזק. אח"י סופה ואח"י חרב יצאו מהמארב והפתיעו את ספינת הרקטות שנמלטה לכיוון פורט סעיד. האוסות המצריות פנו דרומה על רקע החוף ולא יצרו תמונת מצב ברורה ומטרות לירי לסטי"לים. באח"י חרב אירעה תקלה במכ"ם בקרת האש שלא הצליח לנעול על המטרה. גם באח"י סופה אירעה תקלה במערכת ניהוג הטיל והטילים לא הגיעו למצב ביות.

ארבעה סטי"לים ישראלים פנו מערבה והגבירו מהירות, אולם האוסות שפנו מערבה לא היו בטווח הטקטי. באותן דקות הגיע הסיוע האווירי, שנדרש שעתיים קודם לכן, על ידי זוג מטוסי קורנס, אולם אחד מהם חזר בגלל תקלה. מפקד אח"י חרב (סער 3) סרן שמואל פרס כיוון את המטוס שנותר להניר את ספינות הטילים המצריות. הנרת המטוס גרמה לאוסות לזנוח את כוונתן לירי טילים ולפנות מערבה. ספינות הסער 3 סגרו אליהן טווח ונכנסו בירי מתותח אוטו מלרה 76 מ"מ, אך בתותחים קרו מעצורים ותקלות. טייס הקורנס הצליח לפגוע באוסה אחת בפצצה האחרונה שלו ולהשמיד אותה.

הספינות במזרח הסתערו לעבר הכוח המצרי שפנה מערבה, אבל המרחק היה גדול והן לא הצליחו להגיע לטווח ירי. במרדף אחר האוסות הנמלטות, עברו שני סטי"לים את קו פורט סעיד מערבה. כאשר הדבר נודע במטה הכללי, חיל הים נדרש להפסיק את המרדף.

תוצאות הקרב: בקרב השתתפו שש ספינות ישראליות - מהן חמש נושאות טילים וספינת תותחים אחת. מולן עמדו שלוש ספינות מצריות - שני סטי"לים מדגם "אוסה" וספינת רקטות. 11 הטילים שנורו על ידי הכוח הישראלי לא פגעו. הרקטות שנפלו ליד בסיס דפנה לא גרמו כל נזק. הסטי"לים המצריים לא הצליחו לירות טילים והונסו. ספינת טילים אחת מדגם אוסה הושמדה על ידי הקורנס. יומיים מאוחר יותר נשבו מספר ניצולים שהגיעו בשחיה לחוף רומני.

הייתה זו הפעם היחידה שחיל הים קיבל סיוע אווירי קרוב במלחמת יום הכיפורים. היעילות של ספינותנו לא הייתה מרשימה, אך הופעתם חייבה את המצרים להתגונן, מנעה מהם לירות טילים והייתה משמעותית להצלחת הקרב. אף כי תורת הקרב חייבה הזמנת סיוע אוויר התקפי, הפנימו הכוחות הימיים את מצב הלוחמה באוויר ולא הוזמנו יותר מטוסי תקיפה לקרבות הימיים.

החפה וחילוץ אח"י חנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה השני של המלחמה, ליל 7–8 באוקטובר 1973, נעשה שוב ריכוז כוח לגזרת פורט סעיד. אח"י "חנית" (סער 3) נשלחה כבת זוג לאח"י "סופה" (סער 3) ויחד הפליגו לקיים מארב בחוף מערב סיני. עקב חוסר מקצועיות לא בוצע ניווט והספינה עלתה על החוף מערבית לבסיס דפנה. נוצרה בעיה בטווח קרוב יחסית לנמל פורט סעיד. ספינות אחרות ניסו לסייע בחילוץ. המצרים תקפו את אח"י מזנק (סער 2) בטילים, אבל הספינה קיבלה התראה מספר דקות קודם לכן, התרחקה ולא נפגעה. אח"י חנית (סער 3), חולצה רק יומיים אחר כך בעזרת גוררת מגויסת שהגיעה מנמל אשדוד.

קרב דמיאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב דמיאט
מהלך קרב דמיאט ליל 6/7 אוקטובר 1973.

הקרב התקיים בלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר 1973 מול חופי מצרים. משימת כוח הסטי"לים הישראלי הייתה לחסום בריחת ספינות מצריות מנמל פורט סעיד לנמל אלכסנדריה עקב מתקפת יבשה גדולה של צה"ל שבוצעה בחזית תעלת סואץ (מתקפת 8 באוקטובר). שמונה ספינות של השייטת הפליגו מנמל חיפה והצטרפו לשתיים אחרות שכבר שהו באזור. כישלון המתקפה הביא לשינוי המשימה והכוח נערך להפגזות באזור דמייט שבדלתא של הנילוס. מטרות חשודות במכ"ם גרמו לכוח לצאת להתקפה חזיתית של כל עשר הספינות בפיקודו של המש"ט מיכאל (יומי) ברקאי לפי כל כללי תורת הקרב נגד מה שהתברר לאחר כחצי שעה כהפרעות מכ"ם.

לאחר הפסקת ההתקפה הוחלט להחזיר חלק מהספינות בהתאם למלאי הדלק שהיה בהן וארבע הוחזרו לחיפה בפיקודו של מפל"ג 32 - יעקב ניצן. שש הספינות שנותרו בזירה היו: אח"י משגב (סער 1 - ספינת תותחים ללא לטילים), בפיקוד פנחס מילוא. אח"י אילת (סער 2), בפיקוד אילן שדה. אח"י סופה (סער 3), בפיקוד יצחק שמיר. אח"י חרב (סער 3), בפיקוד שמואל פרס. אח"י רשף (סער 4), בפיקוד מיכה רם. אח"י קשת (סער 4), בפיקוד דוד הרפזי. הספינות נערכו בשלושה זוגות: רשף וקשת בפיקודו של מפל"ג סער 4 - אלי רהב. משגב ואילת בפיקודו של מפל"ג 31 - מיכה לצרוס. סופה וחרב בפיקודו מפל"ג 33 - גדעון רז. מפקד השייטת עבר לאח"י חרב שנעשתה ספינת הפיקוד של הכוח.

על מנת לאלץ את המצרים לצאת לפעולה השאיר ברקאי ארבע ספינות והפליג דרומה עם אח"י סופה ואח"י חרב להפגיז את מוצבי החוף המצריים בדמיאט. עוד לפני שהחלו בהפגזה התגלו מטרות בכיוון צפון מערב, בקצה טווח המכ"ם. ברקאי לא היה בטוח שאלה מטרות אמיתיות והורה לאח"י קשת לפזר מטרות דמה לבדיקה ולהטעיה. בשעה 00:15 נפתחה אש טילים על המטרות שפיזרה הקשת. הטילים נורו מארבע ספינות אוסה, שהיו מחוץ לטווח היעיל של טילי ה"גבריאל" ועל כן הסטי"לים הישראלים הסתערו בכל המהירות כדי לסגור לטווח ירי. הספינות קשת, רשף, אילת וחרב ירו טילים ("משגב" מדגם סער 1 הייתה ספינת תותחים). הקשת פגעה באוסה הראשונה והספינה הוטבעה באש תותחי אח"י משגב. רשף ואילת השמידו ספינת אויב שנייה בטילים ובתותחים. הספינה השלישית נפגעה קשה בטיל ובתותחים ועלתה על החוף כשבר כלי. האוסה הרביעית הצליחה להימלט ללא פגע כאשר אח"י רשף, שנגמרו לה הטילים, מנסה לפגוע בה בתותחים.

תוצאות הקרב: בקרב השתתפו שישה סטי"לים ישראלים וארבעה סטי"לים מצריים. נורו 12 טילים על ידי הכוח הישראלי וכ-15 טילים על ידי האויב. שלוש ספינות טילים מצריות מדגם אוסה טובעו ואחת נמלטה. הכוח הישראלי שב בשלום לבסיסו.

הפגזות חופי האויב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפגזת החוף הסורי ב-11 באוקטובר 1973

משימות הפגזת חופים היו פגיעה ביעדים אסטרטגיים של האויב וריתוק כוחות הגנה שלו, סיוע לכוחות היבשה והאוויר על ידי פגיעה במטרות צבאיות המסכנות אותם והטרדת צי האויב ופגיעה בו.

  • חופי סוריה: בלילות 10–11, 12-11, 20-19 ו–24-23 באוקטובר הופגזו מתקנים ונמלים במינט אל ביידה, לטקיה, בניאס, טרטוס ואל-אברש. נפגעו מכלי דלק בבניאס ובטרטוס, שתיים-ארבע ספינות טילים סוריות ושלוש אוניות סוחר, גשר על נחל אל-אברש בכביש החוף ומתקני נמל וחוף שונים. למרות ירי טילים ותותחים לעבר הספינות הישראליות הן יצאו ללא פגע.
  • חופי מצרים: בלילות 13–14, 16-15, 18-17, 20-19 ו–22-21 באוקטובר הופגזו מתקנים צבאיים לאורך כל החוף המצרי בים התיכון מפורט פואד שבמערב סיני ועד קרבת הגבול הלובי. סמוך לנמל אלכסנדריה טובעו שתי ספינות תצפית מצריות וחלק ממלחיהן נמשו מהים ונלקחו בשבי. בתקיפות נפגעו תחנות מכ"ם, מוצבים ונמנעה יציאת ספינות אויב לתקיפת כוחות צה"ל, פגיעה בשיט לישראל או בחופי המדינה.

הגנת החוף הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לפעילויות התקיפה, שמרו ספינות השייטת את חופי המדינה והשיט אליה. בשני אירועים, ב-10 וב-19 באוקטובר 1973, הגיעו דיווחים על גילוי צוללות מצריות בקרבת חופי ישראל. (מול גבעת אולגה ומול חיפה). סטי"לים נצ"ל הוזנקו למקום ובמקרה הראשון, באזור גבעת אולגה, נורו טורפדות נגד צוללות, אך בתום המלחמה הוברר כי לא פגעו בצוללת. המצרים הסיגו את הצוללות שלהם מחופי ישראל להגנת הנמלים שלהם.

אבטחת השיט לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים והסורים נמנעו מקרב ימי מכריע, אולם רצף ההישגים של ספינות הסער הרתיע את האויב מפעילות התקפית. ההישג הגדול של ספינות הטילים היה הסרת המצור הימי שהכריזה מצרים בים התיכון. לבקשת ישראל נאותה ממשלת ארצות הברית לחדש את המלאים שהידלדלו. האישור להעברת האספקה הצבאית הרבה בים ניתן רק לאחר שהיה ברור כי לא תדרש אבטחה של הצי האמריקני. הצי הסובייטי הכפיל את עצמתו בים התיכון. מנגד, הצי הששי היה פרוס במתח רב והפנטגון לא היה מוכן להטיל עליו משימה נוספת. השייטת איבטחה את נתיבי השיט משלהי המלחמה ועד סוף שנת 1973. המצרים הציבו בים התיכון צוללת ומשחתת שהועברה לנמל בנגאזי שבלוב.

בים סוף לא נמצאו ספינות סער במלחמת יום הכיפורים. בפרוץ הקרבות הודיעו המצרים על הטלת מצור ימי על השיט הישראלי במצרי באב אל-מנדב שבדרום ים סוף. כמו כן פסקה בתקופת המלחמה העברת נפט במכליות בין שדה הנפט במפרץ סואץ לנמל אילת מסיבות בטיחות. המצור המצרי אילץ את מכליות הנפט שנרכש מאירן להפליג סביב אפריקה והדרך התארכה בכחודש ימים. תנועת המכליות במפרץ סואץ חודשה בתום הקרבות. המצור הימי הוסר במסגרת משא ומתן עם מצרים שבו ישראל הסירה את המצור על הארמייה השלישית המצרית שכותרה בסיני.

בים התיכון השייטת נערכה בשלושה זוגות ספינות טילים שנפרשו לאורך הנתיב של כ–1,000 מיל ימי ממצר מסינה שבאיטליה עד לחוף ישראל. הספינות מדגם סער 4 - אח"י רשף ואח"י קשת - בעלות כושר טווח הפלגה עדיף, היו הרחוקות ביותר. מסיבות פוליטיות לא נכנסו הספינות לנמלים זרים לתדלוק. במקום זאת נפגשו עם אניות אם לצורך אספקה ותדלוק.

ב-22 באוקטובר, בסמיכות ליום הזיכרון לאח"י אילת היו אח"י רשף ואח"י קשת קרובות למשחתת סקורי מצרית ונערכו כדי לתקוף אותה. ברם, השיחות על הפסקת האש היו כבר בשלב מתקדם ומפקדת חיל הים העדיפה להימנע מקרב והורתה לכוח להתרחק. נראה שהמשחתת המצרית הבינה את הרמז והסתלקה מהאזור. המבצעים שכונו מבצעי "לינול" נחלו הצלחה – אף אנייה המובילה אספקה לישראל או ממנה לא נפגעה או נעצרה בדרכה לישראל במהלך המלחמה ולאחריה.

לוח אירועים במלחמת יום הכיפורים בזירת הים התיכון, אוקטובר 1973[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך גזרה הקרב/המבצע תיאור ותוצאות
5 באוקטובר נמל חיפה. הודעה מוקדמת על המלחמה העומדת לפרוץ. התארגנות קדחתנית והתחמשות בטילי גבריאל.
הלילה 6 ל-7 באוקטובר הים התיכון, סוריה. קרב לטקיה. קרב טילי ים-ים ותותחים בין חמישה סטי"לים ישראלים לסטי"לים סוריים וכלי שיט נוספים מול נמל לטקיה. לסורים טובעו שלושה סטי"לים, טרפדת ומקשת.
הלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר הים התיכון, סוריה. קרב פורט סעיד. קרב טילי ים-ים בין ששה סטי"לים ישראלים לשני סטי"לים מצריים וכלי שיט נוספים במימי צפון מערב סיני. מטוס פנטום של חיל האוויר הישראלי הוזנק לסייע והטביע סטי"ל מצרי. נמנעה הפגזת כוחות צה"ל בצפון סיני.
הלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר הים התיכון, מצרים. קרב דמיאט. קרב טילי ים-ים ותותחים בין שישה סטי"לים ישראלים לארבעה סטי"לים מצריים מול חוף דמיאט. למצרים טובעו שלושה סטי"לים.
הלילה שבין 10 ל-11 באוקטובר הים התיכון, סוריה. קרב לטקיה השני. הפגזה אינטנסיבית של שבעה סטי"לים ישראלים שנמשכה כשעה לעבר נמלי הים הסוריים ולעבר מסוף דלק. במהלך ההפגזה יצאו מנמליהם סטי"לים סוריים ונערך עמם קרב טילי ים-ים. סטי"ל סורי אחד או יותר נפגעו ככל הנראה באש תותחים.
הלילה שבין 11 ל-12 באוקטובר הים התיכון, סוריה. קרב טרטוס. תקיפה של ארבעה סטי"לים שנמשכה שעה לעבר הנמל ומכלי הדלק בטרטוס, שני סטי"לים סוריים יצאו מהנמל וירו טילים, בבריחתם עולה סטי"ל על השובר גלים ונשבר. מהירי הישראלי נפגעה גם אנית סוחר סובייטית "איליה מצ'ניקוב" משני טילי גבריאל ללא אבדות לצוותה.
הלילה שבין 13 ל-14 באוקטובר הים התיכון, מצרים. הפגזת חוף דמיאט. הפגזת מטרות בחוף דמיאט על ידי סטי"לים ישראליים.
הלילה שבין 15 ל-16 באוקטובר הים התיכון, מצרים. הפגזת יעדים במערב החוף המצרי. הפגזה של מטרות בחוף מזרחית לרוזטה, ובחופי ראס קנאיס וראס אל דבעה ממערב לאלכסנדריה על ידי שני סטי"לים מדגם סער 4.
הלילה שבין 16 ל-17 באוקטובר הים התיכון, מצרים. מבצע ליידי. פשיטה של שייטת 13 לתוך נמל פורט סעיד והצמדת מוקשים לכלי שיט. למצרים טובעו סטי"ל מדגם אוסה, ספינה עם משגרי רקטות, טרפדת ונחתת. שניים מלוחמי הקומנדו הימי נהרגו.
הלילה שבין 17 ל-18 באוקטובר הים התיכון, לבנון. חבלה בכבל התקשורת בין סוריה לאירופה ומצרים. צוללים מיחידה 707 (צולל הגנתי), בהובלת ובאבטחת שני דבורים, פוצצו את כבל התקשורת התת-מימי שחיבר את סוריה עם אירופה באזור מימי ביירות. תקשורת החוץ בין סוריה ולבנון לבין אירופה ומצרים נותקה. בהמשך תוקן כבל התקשורת.
הלילה שבין 17 ל-18 באוקטובר הים התיכון, מצרים. הפגזת מוצבים ותותחי חוף מזרחית לפורט סעיד. הופגזו תותחים באזור פורט פואד שאיימו על מעוז בודפשט על ידי שישה סטי"לים ישראליים.

[14]

הלילה שבין 19 ל-20 באוקטובר הים התיכון, מצרים. הפגזת יעדים בדלתה של הנילוס. הפגזת מטרות בחוף רוזטה ודמיאט על ידי ארבעה סטי"לים.
הלילה שבין 19 ל-20 באוקטובר הים התיכון, סוריה. הפגזת גשר בכביש החוף. המשך הלחץ בחוף הסורי על ידי הפגזת גשר על נחל אל-אברש משני סטי"לים מדגם סער 3.
הלילה שבין 20 ל-21 באוקטובר הים התיכון, מצרים. הפגזת יעדים בדלתה של הנילוס. הפגזה להטרדת כוחות מצריים באזור דמיאט על ידי שני סטי"לים.
הלילה שבין 21 ל-22 באוקטובר הים התיכון, מצרים. הפגזת יעדים האזור אלכסנדריה. סיור במבואות אלכסנדריה, טיבוע שתי ספינות תצפית מצריות מהן נאספו ניצולים והפגזת הבסיס הימי באבו קיר על ידי ארבעה סטי"לים.[20]
הלילה שבין 23 ל-24 באוקטובר הים התיכון, סוריה. הפגזת נמל בניאס. הפגזה חוזרת של מסוף הדלק בבניאס על ידי ארבעה סטי"לים ישראלים (לאחר ההפגזה מ-11 בחודש), ובמצופים שמשמשים לפריקת דלק ממכליות. במהלך ההפגזה, הכוח מקלע למצב מסוכן כאשר היה בקרבת החוף: בו-זמנית נורו על הכוח שני טילי סטיקס, מכוון לטקיה וארבעה טילי סטיקס מכוון טרטוס. גם מהחוף נפתחה אש כבדה לכוון ספינות הסער, בין היתר של טנקים. לאחר שהסטי"לים הישראלים השלימו את מנת האש שהוקצבה הם שבו לבסיסם.

גלריה מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מלחמת יום הכיפורים למלחמת לבנון הראשונה, 1982-1974[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתיב הפלגת בציר ענבים שביצעו שתי ספינות סער 4 אח"י רומח ואח"י כידון בספטמבר אוקטובר 1974.

בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, בשנים 1974–1982, עסקה השייטת בהתעצמות מאסיבית וקיימה פעילות לחימה שוטפת בעצימות נמוכה כנגד הפעילות החבלנית של ארגוני הטרור הפלסטינים.

היערכות בים האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת יום הכיפורים מימש חיל הים את תוכניותיו להקמת כח משמעותי בזירת הים האדום.

מבצע פעמון החירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול הפלגת הספינות מישראל לאמריקה וחזרה, 18 יוני עד 16 אוגוסט 1976

בשנת 1976 ערכו זוג ספינות סער 4 בפיקוד אל"ם אלי רהב, אח"י תרשיש (סער 4) בפיקוד רס"ן שאול חורב ואח"י יפו (סער 4), בפיקוד רס"ן בני אריאלי, הפלגה לחוף המזרחי של ארצות הברית לכבוד שנת ה-200 לעצמאותה. הספינות יצאו בהתרעה קצרה ביותר וחצו את הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי. בדרכן נכנסו לתדלוק בנמלי גיברלטר וברמודה. הן הגיעו לנמל נורפוק בחוף המזרחי (ארצות הברית) והשתתפו במפגן הצדעה לארצות הברית שנערך בנמל ניו יורק.

צוותי הספינות ניצלו כל הזדמנות כדי לעשות רושם טוב. הן הניפו דגל ישראל ענקי בראש התורן ואירחו רבבות מבקרים על הסיפונים. מחלקה מאנשי הצוות צעדה במצעד הכבוד בניו יורק, בנוכחות ראש העיר ניו יורק וראש עיריית ירושלים טדי קולק. ספינות הסער זכו להערכה בהיותן הספינות הקטנות ביותר שהגיעו מעבר לאוקיינוס האטלנטי. הספינות ביקרו בנורפוק, ניו יורק, פילדלפיה, בולטימור ומיאמי.

במיאמי הסתיים הביקור בארצות הברית. משם חצו את הים הקריבי לקרטחנה, לצורך הצגה שיווקית של מערכות לחימה לצי הקולומביאני. בעת השהייה בקרטחנה הגיעו גם קצינים מהצי של צ'ילה לבדוק את הספינות. הדו"ח שהגישו בעקבות הסיקור היה צעד ראשון לרכישת ספינות סער 4 על ידי מדינה זו. בדרכן חזרה עגנו הספינות בנמלי ברמודה, פונטה דלגדה באיים האזוריים וגיברלטר. המסע הכולל עד חזרה לחיפה ארך קרוב לחודשיים.

ביקורים במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהסכמי השלום עם מצרים נפתחה תעלת סואץ שוב לשיט לאחר שהייתה סגורה ממלחמת ששת הימים. נתיב זה הפסיק להיות נתיב עוין. כלי שיט ישראליים וספינות החיל יכלו לשוט בו למפרץ אילת וחזרה. אח"י תרשיש (סער 4) הייתה ספינת הטילים הראשונה שעברה בתעלת סואץ. המעבר היה בדצמבר 1979, אורח הכבוד היה מפקד חיל הים, ולהפלגה הצטרפו מפקד בסיס חיפה ומפקד שייטת ספינות הטילים. הספינה התקבלה בנמל פורט סעיד בארוח של מפקד בסיס חיל הים המצרי. באותו לילה הודלק בספינה נר חמישי של חנוכה שצוין בחנוכיה מוארת על תורן הספינה.
ספינות טילים מצריות ביקרו בנמל חיפה ב-1979. והספינות מולדת וקוממיות מדגם סער 4 גמלו בביקור בנמל אלכסנדריה ב-4 במאי 1980.

מבצע ליטני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות המבצעית בשנים אלה כוונה נגד פעילות חבלנית עוינת. השייטת השתתפה בפעולות לחימה בלכידת מחבלים בדרכם לפיגוע, ספינות אם וספינות נשק.

בעקבות "פיגוע אוטובוס הדמים" בכביש החוף, ב-11 במרץ 1978 ואירועים דומים נוספים, יצא צה"ל ל"מבצע ליטני" שנערך בין 14 ל-21 במרץ 1978. 10 ספינות הטילים נטלו חלק בסיוע וחיפוי לכוחות שפעלו בחוף. הוטל סגר ימי על נמל צור והופגזו דרכים לשיבוש תנועת אויב.

אח"י יפו (סער 4), בפיקוד סא"ל חנינא עמישב, נטלה חלק פעיל בהפגזות מהים. הספינה ירתה בסיכום כללי כ-1000 פגזי 76 מ"מ. במאמץ לאתר ולפגוע בתותח נייד של המחבלים התקרבה הספינה באור יום לטווח קצר מאוד מהחוף. המחבלים שהגיחו, ירו והסתתרו חליפות, הצליחו לפגוע בבסיס תותח אוטו מלרה 76 מ"מ בירכתיי הספינה. פגז חדר לתוכה ונתקע בקרוסלת הפגזים אך לא התפוצץ. טען התותח שנמצא במקום אף לא נפצע. הספינה נאלצה להפסיק את הירי וחזרה לנמל לתיקון התותח.

פעילות נגד כלי שיט של המחבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1973 עד 1982 השמידו או עצרו הסטי"לים שלוש ספינות אם של מחבלים, ביניהן הספינה שהובילה את המחבלים שהשתלטו על "מלון סבוי" בתל אביב ב-5 במרץ 1975. הספינה נלכדה ב-7 במרץ 1975 על ידי אח"י געש ואח"י מזנק, בפיקוד המש"ט אלי רהב, 70 מיל מערבית מתל אביב. באותה תקופה נלכדו או הושמדו ארבע סירות עם מחבלים בדרכם לפיגוע, אניית תופת במפרץ אילת וגם שחיין בודד על מזרן ים. נוסף על כך נתפסו עוד שתי ספינות, שנשאו אמצעי לחימה ומשאיות עבור הפת"ח, בדרכן ללבנון.

חסימת אגיוס דמטריוס - אח"י רשף בפיקוד רס"ן הרצל שחף, השתתפה בלכידת ספינת התופת "אגיוס דמטריוס" בדרום מפרץ אילת ב-30 בספטמבר 1978). האנייה שחומשה ברקטות ונשאה מטען חמרי נפץ יועדה להתפוצץ בחוף אילת בין המוני נופשים לקראת ראש השנה. לאחר תפישתה ושביית המחבלים, טובעה האנייה בתותחי ה-76 מ"מ של הרשף.

התארגנות בין הזירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 חולקה שייטת ספינות הטילים בחיפה לשתי שייטות. שייטת 3 בפיקוד אל"ם חיים שקד ושייטת 5 בפיקוד זאב יחזקאלי. ההפרדה בין ספינות הטילים באותו בסיס הייתה מלאכותית ויצרה בלבול. בשנת 1979 אוחדו הספינות לשייטת אחת והמונח שייטת 5 בוטל. ארבע הספינות מדגם סער 2 עברו מחיפה לבסיס אשדוד ונקראו פלגה 31 בפיקוד סא"ל אלכס טל.

בשנת 1979 הוחלט לקרוא לספינות הטילים בזירת ים סוף בשם שייטת 4. חולקה לשתי פלגות:

בשנת 1980 חל שינוי נוסף בהתארגנות הפלגות:

לוח אירועים בין מלחמת יום הכיפורים למלחמת לבנון הראשונה, 1982-1974[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך זירה המבצע/האירוע תיאור ותוצאות
25 בפברואר-1 באפריל 1974 הים התיכון, האוקיינוס האטלנטי, ההודי והים האדום. מבצע מוניטין. זוג ספינות סער 4 בפיקודו של גדעון רז, אח"י רשף בפיקוד מיכה רם ואח"י קשת בפיקוד דוד הרפזי ומחליפו יעקב אפיק, הפליגו מחיפה והקיפו את אפריקה בדרכן לבסיס מרחב שלמה של חיל הים שהיה בשארם א-שייח.
1974 הים התיכון, האוקיינוס האטלנטי, ההודי והים האדום מבצע בציר ענבים זוג ספינות סער 4 בפיקודו של אברהם אשור, אח"י רומח (סער 4) בפיקוד יצחק אלמוג ואח"י כידון (סער 4), הפליגו מחיפה והקיפו את אפריקה בדרכן לבסיס מרחב שלמה בשארם א-שייח.
1975 הים התיכון האוקיינוס האטלנטי, ההודי והים האדום. מבצע יופי. זוג ספינות סער 2 בפיקודו של אברהם בן שושן, אח"י חיפה בפיקוד דני מלמד ואח"י עכו בפיקוד אלכס טל, הפליגו מחיפה והקיפו את אפריקה לים האדום בדרכן לבסיס מרחב שלמה של חיל הים שהיה בשארם א-שייח.
6 במרץ 1975 הים התיכון,40 מיל מחוף ישראל לכידת אניית אם של מחבלים. כח בפיקוד מפקד השייטת אלי רהב שכלל את אח"י געש (סער 3) בפיקוד רס"ן בני אריאלי, אח"י מזנק ובסיוע מטוס סיור ימי שחף, לכדו את האנייה שהורידה מחבלים לפיגוע במלון סבוי. האניה נגררה לחיפה.
20 ביוני-1 באוגוסט 1976 החוף המזרחי של ארצות הברית. מבצע פעמון החירות. זוג סטי"לים (סער 4) בפיקוד אלי רהב, אח"י תרשיש (סער 4) ואח"י יפו (סער 4), הפליגו להשתתף בחגיגות 200 שנה לארצות הברית. ההפלגה עברה בהצלחה.
1 ביולי 1976 מזרח הים התיכון. לכידת אניית נשק. אח"י חנית (סער 3), לכדה את האנייה פרנדשיפ 1, שנשאה נשק בדרכה למחבלים בצור, 100 מיל ממערב לעתלית.
1 באוקטובר 1976 הים התיכון, לבנון. לכידת שתי סירות מחבלים. אח"י משגב (סער 2), לכדה שתי סירות מחבלים, 10 מיל ממערב לביירות. אחת טובעה עם יושביה והשנייה נגררה לחיפה.
30 באוקטובר 1976 הים התיכון, לבנון. לכידת שתי סירות מחבלים. אח"י חרב (סער 3) בפיקוד דוד עצמון, לכדה שתי סירות מחבלים, ממערב לנבי יונס. אחת טובעה עם יושביה והשנייה נגררה לחיפה.
21-14 במרץ 1978 הים התיכון, לבנון. מבצע ליטני במסגרת המבצע, ספינות השייטת נטלו חלק בסגר הימי על צור והפגיזו יעדים ונתיבי מחבלים.
8 ביוני 1978 דהר אל בורג מדרום לצידון מבצע שלכת ספינות הטילים הובילו כוח שייטת 13 בפיקוד אלי מרק וכח צנחנים בפיקוד אמנון ליפקין שחק
30 בספטמבר 1978 ים סוף, מפרץ אילת. חסימת אגיוס דמטריוס. הנחתת אח"י אשדוד (פ-61) ואח"י רשף עצרו את אניית המחבלים אגיוס דמטריוס ליד דהב, בדרכה לפיגוע תופת באילת והטביעו אותה. נמנע פיגוע המוני בחוף אילת.
3/4 במרץ 1979 הים התיכון, לבנון. לכידת אניית מחבלים. אח"י געש (סער 3), לכדה את אניית המחבלים ג'ינאן בדרכה לפיגוע כשעל סיפונה 10 מחבלים, 35 מיל ממערב לדאמור. נמנע פיגוע המוני.
28 במרץ 1979 מזרח הים התיכון. לכידת אניית מחבלים. אח"י אילת (סער 2), בפיקוד רס"ן אודי דביר לכדה את האנייה סטפני עם חמישה מחבלים ואמצעי לחימה, 50 מיל ממערב לראש הנקרה. נמנע פיגוע המוני באזור תל אביב.
22 באפריל 1979 חוף לבנון תקיפת מטרות מחבלים בחוף בטילי גבריאל (טיל) אח"י געש (סער 3) ואח"י תרשיש (סער 4)
23 באפריל 1979 חוף לבנון תקיפת מטרות מחבלים בחוף בטילי גבריאל (טיל) אח"י אילת (סער 2) ואח"י מבטח
24 באפריל 1979 חוף לבנון תקיפת מטרות מחבלים בחוף בטילי גבריאל (טיל) אח"י געש (סער 3) ואח"י תרשיש (סער 4)
15 במאי 1979 הים התיכון, לבנון. לכידת אנייה מובילה כלי רכב אח"י מזנק (סער 2), לכדה את האנייה נקסוס, שהובילה 27 משאיות מרצדס למחבלים, מדרום מערב לטריפולי.
4 ביוני 1979 הים התיכון, לבנון. חיסול מחבל. אח"י געש (סער 3), השמידה מחבל שהתקדם בשחייה לעבר ראש הנקרה. הגילוי וההכוונה בוצעו מתחנת המכ"ם של חיל הים שהייתה בראס ביאדה שבחוף דרום לבנון.
17 ביולי 1979 חוף לבנון תקיפת מטרות מחבלים בחוף בטילי גבריאל (טיל) אח"י עצמאות ואח"י משגב (סער 2)
4 במאי 1980 הים התיכון, מצרים. ביקור באלכסנדריה מפקד השייטת אברהם בן שושן, עם הסטי"לים (סער 4), אח"י מולדת בפיקוד אלי רגב ואח"י קוממיות בפיקוד יעקב גואז, ביקרו את חיל הים המצרי בנמל אלכסנדריה.
22 ביולי 1981 הים התיכון, לבנון, אזור צור-ראש הנקרה. איתור ופגיעה בתותח שירה על נהריה. סט"יל בהכוונת הצוללת אח"י רהב (מדגם גל), השמיד את התותח שירה על נהריה במשך מספר ימים, מדרום לרשידיה.
25-22 בספטמבר 1981 ים סוף, מפרץ אילת. מבצע הולנדי מעופף. אח"י געש (סער 3), עלתה על החוף הסעודי עקב תקלה. אח"י חנית (סער 3), הרחיקה את הספינות המשמר הסעודיות, במאמץ חילי משותף, חולצה הספינה כעבור שלושה ימים.

גלריה 1974–1982[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת לבנון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת לבנון הראשונה

מבצע של"ג החל בהפצצות חיל האוויר בלבנון ב-4 ביוני 1982 ובמתקפה משולבת של כל זרועות צה"ל החל ב-6 ביוני.[23] חיל הים היה בשיא מספר הספינות ולא עמד מולו כוח ימי ממשי. סד"כ השייטת במהלך הקרבות הגיע ל-21 ספינות. השייטת השתתפה בפעולות של חיל הים בסיוע לכוחות היבשה, הפגזות חוף, סגר ימי על לבנון ובידוד הזירה מהתערבות סורית. בסה"כ בוצעו בתקופה זו 35 גיחות מבצעיות, אך הספינות שהו זמן ממושך בים.

בלילה הראשון ללחימה הונחתו כוחות שריון וחי"ר בשפך נהר אל-אוואלי (צפונית לצידון) מנחתות טנקים (נט"ק). הנחיתה הייתה משימה מורכבת שהחלה בתפיסת ראש חוף על ידי לוחמי שייטת 13 וצנחנים שהובלו על ידי סטי"לים. באבטחת הנט"קים בשיוטם אל היעד וחיפוי על הנחיתה עצמה נטלו חלק 10 סטי"לים, דבורים וצוללות. הנחיתה בוצעה בחצות ליל 6–7 ביוני, תחת אש תותחי המחבלים.

בצהרי היום שלמחרת בוצעה נחיתה נוספת, שגם היא טווחה על ידי המחבלים. הסט"ילים תקפו בסיוע חיל האוויר מקורות אש שכוונו אל הנוחתים, אך אלה לא מנעו את המשך הירי לעבר הנחתות, עד צאתן מטווח הירי. כוחות הצנחנים שנחתו נעו לכיוון ביירות וכוח הנחתות המשיך לבצע סבבי הנחתת כוחות רבים.

ספינות הטילים סייעו בתצפית ובירי לעבר יעדים בחוף בעת תנועת כוחות היבשה צפונה לעבר ביירות. עיקר ההפגזות היו באזור שבין צידון לביירות וכללו מסלולי נחיתה, דרכים, ריכוזי אויב, אמצעים ומחסני תחמושת. החל מ-9 ביוני הוטל סגר ימי על מרחב ביירות ונמנעה כניסה ויציאה של ספינות. סגר זה בוצע על ידי סטי"לים ודבורים. לכל אורך המבצע הוצבו סטי"לים ככוח התערבות מיידי למניעת תקיפה סורית מהים.

האש שכוונה לעבר הספינות מכיוון החוף הייתה דלילה ביותר והופסקה לאחר שתותח חוף 130 מ"מ הושמד על ידי חיל האוויר.

לוח אירועי הזירה הימית במלחמת לבנון הראשונה, יוני-ספטמבר 1982[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך זירה המבצע/האירוע תיאור ותוצאות
4 ביוני 1982 אחר הצהריים הים התיכון, דרום לבנון. איתור מקורות ירי. ירי והפגזת מקורות ירי מהם נורו קטיושות, על ידי זוג סטי"לים ודבורים.
6 ביוני 1982 אחר הצהריים הים התיכון, לבנון. תצפית וירי לעבר יעדי מחבלים. ארבעה סטי"לים בהכוונת הצוללת אח"י רהב (מדגם גל), ירו בתותחי 76 מ"מ על מטרות מצפון לצור, במעגן צידון ובאזור דאמור.
6 ביוני 1982 לקראת חצות הים התיכון, לבנון, אזור צידון. הנחתת כוחות בחוף האוולי מצפון לצידון. נחתות הטנקים בת שבע, אכזיב ואשדוד הנחיתו רכב קרבי משוריין ולוחמים באבטחת סטי"לים, דבורים וצוללת. ספינת הפיקוד הייתה אח"י גאולה מדגם חוחית.
6 עד 14 ביוני 1982 צפון מערב הים התיכון. מניעת התערבות סורית. כוח שכלל ארבע ספינות טילים, לוחמי שייטת 13 וצוללת, נמצא בכוננות בים לתקיפה באזור טרטוס.
9 ביוני עד 15 בספטמבר 1982 הים התיכון, לבנון. המצור על ביירות. סגר ימי על נמל ביירות באמצעות ספינות טילים ודבורים.
10 ביוני 1982 הים התיכון, מרכז לבנון. מעצר אנייה במפרץ ביירות. האנייה הרוסית רפינו ועליה משפחות משגרירות ברית המועצות הפליגה ללטקיה ולא נענתה לדרישה לעצור לחיפוש על ידי ספינות חיל הים הישראלי.
12 ביוני 1982 הים התיכון, מרכז לבנון. מעצר אנייה ביציאה מביירות. האנייה אדי ועליה 150 נוסעים, בהם מחבלים, נעצרה על ידי שלושה סטי"לים, אח"י רשף, אח"י חנית (סער 3) ואח"י יפו (סער 4), והובאה לנמל חיפה.
21 עד 24 ביוני 1982 ים סוף, הים התיכון. הפלגת סטי"ל מאילת לחיפה. אח"י חרב (סער 3) סיימה שיפוץ באילת, הפליגה בתקופת המלחמה לים התיכון דרך תעלת סואץ ללא בעיות כלשהן והגיעה לחיפה.

גלריה הזירה הימית במלחמת לבנון הראשונה, יוני-ספטמבר 1982[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מלחמות לבנון, 2006-1983[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי יירוט כלי שיט שעסקו בהעברת טרוריסטים ואמצעי לחימה.[24]

מבצע של"ג התרחב למלחמה כוללת ולשהיה ממושכת של צה"ל בלבנון. בכל התקופה ועד לנסיגה הסופית של צה"ל מלבנון בשנת 2000 וגם אחריה, השייטת עסקה בלכידת ספינות שנשאו אמצעי חבלה ונשק לארגוני המחבלים ובסיוע למבצעים יזומים של כוחות מיוחדים וחיל האוויר נגד יעדים בלבנון. משנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הורחבה הפעילות גם מול חוף רצועת עזה.
התהליכים שחלו בשייטת בשני העשורים שלאחר מלחמת לבנון הראשונה: הצטמצמות ניכרת בכמות יחידות הלחימה יחד עם חידוש הצי ושיפור החימוש ואמצעי לחימה אלקטרונית, המשך פעילות נגד מחבלים בים וביבשה ויצירת שיתוף פעולה עם ציים זרים. כפועל יוצא מירידת כמות כלי השיט הועברה פלגת הסטי"לים שהייתה מבוססת בבסיס אשדוד לבסיס חיפה.

נפילת מסוק ימי - בשנת 1996 נפל מסוק "דולפין" לים בתאונה במהלך אימון במבואות מפרץ חיפה. שני הטייסים וקצין חיל הים נהרגו. ללא קשר לתאונה זו, הוחלף המסוק שהיה בשירות כעשר שנים במסוק חדש "עטלף".

שיתוף פעולה בינלאומי - מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 החל שיתוף פעולה עם ציים זרים. מדי שנה מתקימים תרגילים נרחבים, הכוללים כוחות נוספים, עם צי ארצות הברית.[25] החל מ-1998 הורחבה המסגרת ונכללו בה הצי הטורקי ובהמשך גם ציים נוספים. תרגילים אלה כללו בדרך כלל אימונים בחילוץ והצלה וכן פעילות נגד טרור ימי. האחרון שבהם היה תרגיל גדול של נאט"ו שכונה Cooperative Mako ביוני 2006. התרגיל התקיים בים השחור ברומניה ונטלו בו חלק ציי צרפת, בריטניה, ספרד, בולגריה, רומניה, יוון, טורקיה וישראל.

ביקור ביוון וטקס זיכרון - באוגוסט 2003 ביקרו הסטי"לים אח"י אילת (סער 5), ואח"י חרב (סער 4.5 נירית), באי היווני קפלוניה. הביקור נערך לפי הזמנת היוונים, לציון 50 שנה לאירועי רעש האדמה בשנת 1953 שבו נפגע האי קשה והשייטת הגדולה של חיל הים סייעה רבות בפעולות ההצלה. שלטונות האי הביעו תודה לציים שהשתתפו בפעולות ההצלה וביניהם לסיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון.

לחימה במחבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1983 ל-2004 לכדה השייטת 28 ספינות ויאכטות ברחבי הים התיכון. בפעולות אלה השתתפו סטי"לים, דבורים, מטוסי שחף וצוותי השתלטות. פעולות בולטות במיוחד היו:

  • קרב אי הארנבות - השמדת בסיס מחבלים באי מצפון לטריפולי (לבנון). ב-27–28 ביוני 1984 תקף כח שכלל את אח"י רשף (בפיקוד רס"ן עמי שגב), הצוללת אח"י רהב, (בפיקוד חיים כפיר), וזוג סנוניות (בפיקוד מפקד שייטת 13 ידידיה יערי) את בסיס קומנדו ימי של מחבלים באי ג'זירת א-נחל והשמידו מחבלים וכלי שיט.[26]
  • תפיסת היאכטה 'קאסלרדי' ב–25 באוגוסט 1985. ספינה קטנה בדגל אוסטרלי ורב חובל אמריקאי שניסתה להעביר כיתת מחבלים מאומנים מקפריסין ללבנון. משימת המחבלים הייתה פיגוע הרג בקרית שמונה. כוח ימי בפיקוד סא"ל אלכס אייל, שכלל את אח"י גאולה ודבור 881, חוליה משייטת 13 ומטוס הסיור הימי מדגם "שחף", ארבו בדרכה. הספינה נעצרה המחבלים הועברו לחקירה. לאחר תהליך חילוט רשמי שימשה ככלי שיט לאיתור מוקשים ימיים בשם אח"י תמנון.[27]
  • מניעת פיגוע סירות מהירות - מבצע אבק דרכים - בתחילת שנת 1990 עסקו ספינות השייטת בסיורים למניעת חדירה של סירות חמושות מהירות. בסיורי האבטחה הושקיעה השייטת למעלה מ-3000 שעות ים. פעילות הספינות ומטוסי הסיור מעל הים נודעו למחבלים והרתיעו אותם מלהתקרב. ניסיון התקיפה התבצע ב27–30 במאי 1990: שש סירות חמושות הורדו במרחק רב מאוד גמרו את הדלק לפני שהגיעו לחוף והתקיפה נמנעה.
  • טיבוע האנייה 'אטבירוס' בקרבת פורט סעיד שהובילה כוח גדול וסירות מהירות מאלג'יריה, לפיגוע מיקוח בקריה בתל אביב.[28] על ידי אח"י מולדת (בפיקוד דני הלוי) ואח"י מבטח (בפיקוד סרן ירון צחר).
  • לכידת ספינת הנשק 'סנטוריני' ב–6 במאי 2001.[29]
  • חטיפת ספינת המחבלים אנג'ל הלכידה הרחוקה ביותר מחופי הארץ הייתה בליל 4 באוגוסט 1988 בים האדריאטי. כאשר נודע כי היאכטה אנג'ל שנשאה עליה קבוצת קציני פת"ח מפליגה מיוגוסלביה ללוב, היא יורטה כ-25 מיל מדרום למפרץ טרנטו באיטליה על ידי ארבע ספינות סער – אח"י יפו (סער 4), אח"י קשת (סער 4.5 נושב), אח"י מולדת (סער 4), ואח"י גאולה (סער 4.5 חוחית), בפיקוד המש"ט אל"ם יוסי לוי. ארבעה קצינים מהכוח הימי של הפתח נעצרו. היאכטה נגררה לחיפה.

מבצעים משולבים

  • באוגוסט 1984 נערך מבצע משולב עם חיל האוויר של תקיפת בסיס ימי של מחבלים בנהר אל–בארד צפונית לטריפולי. התקיפה בוצעה על ידי מסוקי קרב "דיפנדר" שהמריאו מספינות סער 4.5 (דגם חוחית). כל ספינה נשאה שני מסוקים, האחד על משטח הנחיתה והשני בהאנגר.
  • ב-10 ביולי 1985 חזרו על המבצע באותו אזור ובאותה שיטה. ספינות החוחית ששימשו לנשיאת המסוקים סיפקו לחיל האוויר זרוע ארוכה שהייתה חסרה לו.[30]
  • בשנת 1995 חזרו על מבצע משולב עם חיל האוויר של תקיפת בסיס ימי של מחבלים בנהר אל–בארד צפונית לטריפולי. התקיפה בוצעה עם מסוקי "אפאצ'י". הפעם שימשו ספינות סער 5 לנשיאת המסוקים.

פעילות כנגד החזבאללה - בשנות ה-90 של המאה ה-20 האיום הפעיל מצפון היה ארגון חזבאללה. צה"ל ביצע מספר מבצעים רחבי היקף כנגד ארגון זה. בתקופה בין 25 ביולי 1993 ועד 31 ביולי 1993 נערך "מבצע דין וחשבון" שמטרתו הייתה תקיפת אזור דרום לבנון ויצירת לחץ על ממשלת לבנון. בלילה הראשון של המבצע הפגיזו ספינות השייטת בסיסים בצפון לבנון ובימים שלאחר מכן הטילו סגר ימי על אזור צור וצידון.

ב-1996 יצא צה"ל למבצע נוסף בלבנון, "מבצע ענבי זעם". המבצע נערך בדרום לבנון בין 11 באפריל ו-27 באפריל בעקבות ירי רקטות קטיושה של ארגון החזבאללה לעבר יישובים בגבול הצפון. הסטי"לים שוב הפגיזו יעדים בחוף, הטילו סגר ימי על חוף לבנון מביירות דרומה וכן הובילו כוחות של הקומנדו הימי למשימותיהם.

בניין הכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1983 הושקה במספנות ישראל ספינת הידרופויל (סנפירית), שתוכננה על ידי חברת גרומן והצטרפה לספינה מאותו דגם שהושק בארצות הברית. התוכנית הקודמת שהייתה להמשך בנייה של עוד 16 ספינות נגנזה. הסיבות לכך היו הגדלת עלויות הבנייה לעומת התחזית ושינוי יסודי בעקרונות בניין הכוח במפקדת חיל הים.
ב-1989 החלו להיקלט בשייטת ספינות מדגם "סער 4.5 נירית". ספינות אלה נבנו במספנות ישראל. החידוש העיקרי בהן היה תורן מחופה וצירוף טילים נגד טילים מסוג "ברק".
במקביל להוצאת הספינות מדגם "סער 2" מהשירות, הוחל ב-1993 להקנות לארבע ספינות מדגם "סער 4" כושר לחימה נגד צוללות. תותח 76 מ"מ בירכתיים הוסר ובמקומו הותקן סונר נגרר. כמו כן נוספו לחימוש הספינה שישה טורפדות נגד צוללות. לסטי"לים אלה טווח פעולה וכמות אמצעי לחימה גדולים יותר מאשר בספינות הנצ"ל הישנות.[31]

בשנים 1994–1995 הגיעו ארצה שלושה סטי"לים מדגם "סער 5" שנבנו בארצות הברית. ספינות אלה גדולות פי 2.8 מהסטי"לים מדגם "סער 4.5 נירית" והיוו קפיצת מדרגה בהתפתחות וביכולת הסטי"לים בחיל הים.[32]

לוח אירועים בין מלחמות לבנון, 2006-1983[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך זירה המבצע/האירוע תיאור ותוצאה
1 באוגוסט 1983 מספנות ישראל. השקת אח"י שלומית. הושקה ספינת אבטיפוס שנייה לסנפירית מדגם זיוונית.
ליל 23 באוגוסט 1983 45 מייל מדרום לכף גרקו בקפריסין. לכידת אניית מחבלים. ארבע ספינות סער בפיקוד מפל"ג 31 דוד בן בעש"ט והמש"ט שמעון מאיר שכלל: אח"י רשף, אח"י יפו (סער 4), אח"י מזנק (סער 2), אח"י געש (סער 3) וצוות השתלטות לכדו את האנייה חנאן בדרכה לטריפולי בלבנון עם 12 מחבלים ו-400 ארגזי נשק ותחמושת.
29 בספטמבר 1983 45 מיל ממערב לטריפולי. לכידת אנייה עם מחבלים. שלוש ספינות סער – אח"י קשת (סער 4.5), אח"י מזנק (סער 2), אח"י מולדת (סער 4), וצוות השתלטות לכדו את האנייה קורדליה, 17 חשודים הובאו לחיפה לחקירה.
10-12 בדצמבר 1983 30 מיל מערבית לטריפולי. לכידת אנייה עם מחבלים. אח"י עליה (חוחית), אח"י עכו (סער 2), וצוות השתלטות לכדו את האנייה ארקאן, נעצרו 3 חשודים כאנשי פתח.
31 בדצמבר 1983 120 מיל ממערב לחיפה לכידת אניית מחבלים עם אמל"ח. אח"י חרב (סער 3), ואח"י רומח (סער (4.5), בשיתוף מטוס סיור מסוג "שחף" וצוות השתלטות, עצרו את האנייה אנודה. נתפסו מחבלים בכירים מהזרוע הימית בפתח, שני טנקים, שבע משאיות, רקטות ושלוש מכולות עם אמצעי לחימה.
27-28 ביוני 1984 מצפון לנמל טריפולי (לבנון) קרב אי הארנבות אח"י רשף (בפיקוד רס"ן עמי שגב), צוללת אח"י רהב (בפיקוד חיים כפיר), וזוג סנוניות (בפיקוד מפקד שייטת 13 ידידיה יערי) תקפו בסיס קומנדו ימי של מחבלים באי ג'זירת א-נחל והשמידוהו.
12 ביולי 1984 הים התיכון, 30 מיל מקפריסין. מעצר אניית מחבלים. אח"י אילת (סער 2), בפיקוד רס"ן הראל גוב ואח"י ניצחון (סער 4), בפיקוד חזי משיטה, עצרו את האנייה אולה, שהובילה בעבר מחבלים לפיגוע.
29 ביולי 1984 הים התיכון, 40 מיל ממערב לביירות. מעצר אנייה עם מחבלים. אח"י סופה (סער 3), ואח"י גאולה (חוחית), עצרו לבדיקה את אניית הנוסעים אליצור בלנקו. תשעה חשודים הובאו לחקירה בחיפה.
אוגוסט 1984 מצפון לטריפולי (לבנון). תקיפת בסיס מחבלים. שני מסוקי קרב של חיל האוויר שהמריאו מאח"י גאולה (חוחית), תקפו את בסיס המחבלים בנהר אל-ברד והסבו אבדות כבדות.
30 במרץ 1985 35 מיל מדרום מזרח לכף גרקו בקפריסין. לכידת אניית מחבלים. אח"י סופה (סער 3), ואח"י מולדת (סער 4), לכדו את האנייה חליל 1, על האנייה נתפסו ארבעה מחבלים מהכוח הימי של הפתח.
4 באפריל 1985 נמל אנאבה בטוניס מבצע דרך נץ כח משייטת 13 בפיקוד ידידיה יערי מובל על ידי 4 ספינות טילים בפיקוד מפקד השייטת שמעון מאיר. הטביע את האניה מונלייט, אשר הוכנה להובלת מחבלים לפיגוע בחוף ישראל.
21 באפריל 1985 , 37 מיל מצפון לפורט סעיד טיבוע אניית מחבלים. אח"י מולדת (בפיקוד דני הלוי) הטביעה אונית מחבלים אטבירוס בדרכה פיגוע בחופי ישראל. 20 מחבלים טבעו, שמונה הובאו לחקירה.
10 ביולי 1985 מצפון לטריפולי לבנון. תקיפת בסיס מחבלים. שני מסוקי קרב של חיל האוויר שהמריאו מאח"י גאולה ואח"י עליה (חוחית), תקפו את בסיס המחבלים בנהר אל-ברד והסבו אבדות כבדות.
30 ביולי 1985 30 מיל דרומה מכף גרקו בקפריסין. לכידת אניית מחבלים. אח"י רומח (סער 4.5) ואח"י עכו (סער 2), עצרו את האניה אנטון, נתפשו שישה מחבלים.
25 באוגוסט 1985 14 מיל ממערב לצידון. לכידת ספינת מחבלים. כוח בפיקוד סא"ל אלכס אייל שכלל את אח"י גאולה (בפיקוד רס"ן ישראל אברהם ) ודבור 881 (בפיקוד סגן גדי דייסי ומפקד סיירת 'נשר' סגן אייל יונס) לכדו את היאכטה קאסלארדי, כשעליה שמונה מחבלים בדרכם לפיגוע בישראל. הספינה צורפה לחיל הים בשם אח"י תמנון ושימשה לאיתור וגילוי תת-מימי.
31 באוגוסט 1985 80 מיל ממערב לצידון. לכידת ספינת מחבלים. אח"י רומח (סער 4.5), (בפיקוד רס"ן זאב ינובסקי), לכדה את היאכטה גנדה. נעצרו חמישה מחבלים מכוח 17.
11 בספטמבר 1985 14 מיל ממערב לביירות. "תיל קשירה 1" כח בפיקוד סא"ל דרור אלוני שכלל את אח"י עצמאות (בפיקוד רס"ן עופר דובנוב) ואח"י מולדת (בפיקוד רס"ן נועם פייג) ודבור 881 (בפיקוד גדי דייסי) תפס את האוניה אופורטיוניטי. באונייה נעצר סגן מפקד כוח 17 של הפתח.[33]
16 ביולי 1986 30 מיל ממערב לביירות. לכידת ספינות מחבלים. אח"י עצמאות, ושלושה דבורים תפשו את האונייה אנטון ולידה סירת דיג, נעצרו שבעה מחבלים.
30 באוגוסט 1986 30 מיל ממערב לביירות. לכידת אניית מחבלים עם אמל"ח. אח"י מולדת (בפיקוד נועם פייג), אח"י אילת (סער 2), וצוות השתלטות בסיוע מטוס סיור ימי "שחף", עצרו את האנייה אמל בדרכה לחלדה בלבנון. נתפסו סירה מהירה, ושלוש מכולות עם אמצעי לחימה.
10 בספטמבר 1986 5 ק"מ מצפון לצור בלבנון. פגיעה במחבלים. אח"י מולדת (בפיקוד נועם פייג),, עם דבור 881 (בפיקוד מיכה שיטקין) בסיוע מסוקי קרב, גילו סירת גומי 600 מטר מחוף מינט אבו זייד וירו לעברה. חלק מהמחבלים נפגעו והיתר הצליחו לברוח עם הסירה לחוף.
10 בדצמבר 1986 שישה מילין ממערב לצור, לבנון. מעצר אנייה חשודה אח"י מזנק (סער 2), ושני דבורים עצרו את האנייה מונטרורו. שני אנשי צוות הושארו להמשך חקירה.
6 בפברואר 1987 48 מיל ממזרח ללרנקה, קפריסין. לכידת אניית מחבלים. אח"י רומח (סער 4.5) בפיקוד רס"ן יצחק וינרב ואח"י קשת (סער 4.5) בפיקוד רס"ן יוחאי בן יוסף, עצרו את האנייה MARIA R בדרכה ללבנון, נתפשו 50 מחבלים. במטען התגלו סירות גומי וחומרי חבלה.[34]
15 בנובמבר 1987 35 מיל מכף גרקו, קפריסין. לכידת ספינת מחבלים. אח"י יפו (סער 4), ואח"י עליה (חוחית), בסיוע מטוס מסוג "שחף", לכדו את הגוררת נדיג'ה, נעצרו חמישה אנשי פתח, ביניהם ארבעה קצינים.
16 באפריל 1988 הים התיכון, תוניסיה. מבצע הצגת תכלית כוח ימי בפיקוד מפקד בסיס חיפה אלכס טל, שכלל ארבע ספינות סער וכלי שיט נוספים, הוביל את לוחמי סיירת מטכ"ל לחיסול אבו ג'יהאד בחוף תוניס. אבו ג'יהאד חוסל והכוחות שבו בשלום.[35]
ליל 4 באוגוסט 1988 25 מיל מדרום למפרץ טרנטו איטליה. לכידת ספינת מחבלים. ארבע ספינות סעראח"י יפו (סער 4) ואח"י מולדת (סער 4), אח"י קשת (סער 4.5)אח"י גאולה (חוחית), בפיקוד המש"ט אל"ם יוסי לוי, יירטו את היאכטה אנג'ל בדרכה מיוגוסלביה ללוב. נעצרו ארבעה קצינים מהכוח הימי של הפתח. היאכטה נגררה לחיפה.
4 באפריל 1989 , 21 מיל ממערב לכף גרקו קפריסין. לכידת אניית מחבלים. אח"י גאולה (חוחית), אח"י רומח (סער 4.5), וצוות השתלטות בסיוע מטוס "שחף" ומסוק "דולפין", עצרו את האנייה פארח. 14 חשודים כמחבלים הועברו לחקירה בחיפה.
אוגוסט 1989 מספנות ישראל השקת סטי"ל מדגם "נירית". [הושקה אח"י חץ (סער 4.5), הספינה הראשונה מדגם (סער 4.5 נירית), שנבנתה במספנות ישראל.
28 בנובמבר 1989 צפון מזרח הים התיכון. לכידת ספינת מחבלים. אח"י עליה (חוחית), אח"י מזנק (סער 2), וצוות השתלטות בסיוע מטוס "שחף", איתרו את היאכטה זאוס קסניוס, בדרכה מלימסול ללבנון. 21 חשודים כמחבלים הובאו ארצה.
23 בפברואר 1990 17 מיל מכף גרקו, קפריסין. תפיסת מחבלים אח"י עליה (חוחית), ואח"י משגב (סער 2), עצרו את האנייה פארח שהובילה פעילי פתח והביאו אותה לחיפה.
27- 30 במאי 1990 דרום החוף הישראלי מבצע אבק דרכים, מניעת חדירת סירות חמושות כח ספינות סער אח"י קשת, אח"י יפו (סער 4), אח"י קוממיות, אח"י מזנק ואח"י שמרית בפיקוד סא"ל זאב ינובסקי ו -8 דבורים מנעו חדירת מחבלים בסירות מהירות.
5 בספטמבר 1990 הים התיכון, לבנון. מעצר אנייה עם מחבלים. אח"י רשף (סער 4), ודבורה 816 עצרו את המעבורת "ביליס" בקרבת צידון. אחד הנוסעים החשוד כמחבל הובא לחקירה בישראל.
23 באפריל 1991 הים התיכון, לבנון. מעצר אנייה עם מחבלים. אח"י ניצחון עצרה את המעבורת "ביליס", 15 מיל ממערב לצידון. ארבעה חשודים כמחבלים הובאו לחקירה בישראל.
19 במרץ 1993 מספנות אינגלס בארצות הברית. השקת סער 5 הראשונה. הושקה אח"י אילת (סער 5), קורבטת טילים ראשונה מדגם סער 5.
31-25 ביולי 1993 חוף דרום לבנון. מבצע דין וחשבון. במסגרת המבצע, ספינות השייטת ביצעו הפגזות על יעדים בחוף דרום לבנון והטילו סגר ימי על לבנון.
7 בפברואר 1994 מספנות ישראל. השקת סטי"ל מדגם נירית. הושקה אח"י כידון מדגם סער 4.5 נירית. הגברת המשיקה - לאה רבין, רעיית ראש הממשלה.
יולי 1994 בסיס חיפה. הגעת אח"י להב. קורבטת טילים שנייה מדגם סער 5, הגיעה לבסיס חיפה והצטרפה לשייטת הסטי"לים.
פברואר 1995 הים התיכון, לבנון. מניעת פעולות איבה בדרום לבנון. פעילות רצופה של ספינות השייטת וספינות הבט"ש בגזרת צור לחסימה ועיכוב תנועה ימית, ודרישה מממשלת לבנון למנוע פעולות איבה בדרום לבנון.
1995 בסיס חיפה הגעת אח"י חנית (סער 5).) קורבטת טילים שלישית מדגם (סער 5), הגיעה לבסיס חיפה והצטרפה לשייטת הסטי"לים.
8 בינואר 1996 מערבית לחיפה. הוצאת המזנק משירות. אח"י מזנק (סער 2), סיימה את שירותה לאחר 28 שנים והוטבעה כדי לשמש אתר צלילה.
11 בינואר 1996 חיפה. הוצאת המבטח משירות. אח"י מבטח (סער 2), ספינת הסער הראשונה בחיל הים הסיימה את שירותה לאחר 28 שנים והועברה למוזיאון ההעפלה וחיל הים.
27-11 באפריל 1996 הים התיכון, לבנון. מבצע ענבי זעם. ספינות השייטת נטלו חלק במבצע, הפגיזו יעדים בחוף וקיימו סגר ימי על דרום לבנון.
16 בספטמבר 1996 20 מיל מערבית לנהריה. התרסקות מסוק דולפין. מסוק ימי מסוג "דולפין" התרסק במהלך טיסת אימונים לילית. שני הטייסים וקצין התצפית נהרגו.
31 בדצמבר 1997 בסיס חיפה. הוצאת המשגב משירות. אח"י משגב (סער 2), האחרונה מהספינות שנבנו בשרבורג, סיימה את שירותה. לכבוד האירוע הזמין מפקד חיל הים אלכס טל את המפקדים הקודמים ללוותה לדרכה.
25 בפברואר 1999 מול שבי ציון הוצאת הכידון משירות. אח"י כידון (סער 4), שסיימה את שירותה, טובעה על מנת לשמש כאתר הנצחה ל-12 חללי שירת הצפצפה.
8 במרץ 2000 באזור חוף דרום לבנון. הפגזת יעדי מחבלים. זוג ספינות מדגם סער 4.5 ביצעו הפגזת חוף ופגעו ביעדי מחבלים.
שנת 2000 הים התיכון, הים האדום, האוקיינוס ההודי. מכירת סטי"לים לסרי לנקה. אח"י קוממיות ואח"י מולדת מדגם סער 4, נמכרו לצי סרי לנקה. שמותיהן החדשים: SLNS Nandimithra P701 ,SLNS Suranima P702
5 במאי 2001 מזרח הים התיכון. לכידת ספינת אמל"ח. תפיסת ספינת דיג בדרכה מלבנון לעזה כמות גדולה של רקטות מסוגים שונים.
6 במאי 2001 הים התיכון, לבנון. לכידת ספינת אמל"ח. אח"י אילת (סער 5), שתי ספינות דבורה וכוח משייטת 13 השתלטו על הספינה סנטוריני ממערב לצור. נלכדו ארבעה מחבלים ואמצעי לחימה רבים שיועדו לרשות הפלסטינית.
אוגוסט 2003 מערב יוון. טקס זיכרון בקפאלוניה. אח"י אילת (סער 5), ואח"י חרב (סער 4.5), ביקרו באי קפאלוניה לציון 50 שנה לאירועי הרעש באיי יוון.
20-19 בינואר 2004 מזרח הים התיכון. לכידת ספינת אמל"ח. חמש ספינות סער - אח"י אילת (סער 5), אח"י חנית (סער 5), אח"י יפו (סער 4.5), אח"י חרב (סער 4.5) ואח"י חץ (סער 4.5), עם שתי ספינות דבורה וכוח משייטת 13 השתלטו על הספינה אבו חסן. נלכד פעיל חזבאללה עם מטען מרעומים לרקטות ואמצעי לחימה שיועדו לרצועת עזה.
23 באוגוסט 2004 בסיס חיפה מסירת ספינות מדגם חוחית למקסיקו. אח"י עליה ואח"י גאולה הוצאו מהשירות ונמכרו לצי המקסיקני המפעיל אותם כספינות לחימת שטח בדגם הורקן A301 Huracán A302 Tormenta
יוני 2006 הים השחור. השתתפות בתרגיל ימי בינלאומי. ספינות סער מהשייטת נטלו חלק בתרגיל של ברית נאט"ו במסגרת שיתוף פעולה עם ציי מדינות אירופה.

גלריה 2006-1983[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע גשמי קיץ ומלחמת לבנון השנייה, 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע 2006 התרחשו אירועים ביטחוניים רצופים שהביאו את מדינת ישראל למלחמה בשתי חזיתות: ברצועת עזה כנגד החמאס וארגונים אחרים מבצע גשמי קיץ ולחימה בלבנון כנגד החזבאללה שהתפתחה למלחמת לבנון השנייה.

מבצע גשמי קיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההתנתקות מרצועת עזה חלה בשנת 2006 הסלמה. החמאס וארגוני מחבלים חידשו והגבירו את ירי רקטות הקסאם על ישובי צפון מערב הנגב. ב-25 ביוני תקפו מחבלים מהחמאס וקבוצות נוספות מוצב צה"ל, נגמ"ש וטנק. בהתקפה נהרגו שני חיילי צה"ל וחייל שלישי נחטף. בתגובה על כך ועל הירי הנמשך של הקסאמים פתח צה"ל בסדרת מבצעים שהראשון בהם נקרא "גשמי קיץ". במסגרת המבצע ירו סטי"לים אש תותחים אל עבר מרחבי שיגור הקסאמים. המבצעים נמשך עד סוף נובמבר 2006.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד מבצע גשמי קיץ מול רצועת עזה נמשך, פתחו כוחות של חזבאללה ב-12 ביולי 2006 באש קטיושות על כל אזור צפון הארץ. תחת פעולת הסחה זו הותקף סיור של צה"ל, שלושה חיילים נהרגו ושני אחרים נחטפו. בתגובה פתח צה"ל ביום שלמחרת במתקפה מהאוויר, הים והיבשה במבצע "שינוי כיוון" אשר התפתח למלחמת לבנון השנייה, שנמשכה עד ל-14 באוגוסט 2006. שייטת הסטי"לים פעלה במלחמה בעיקר בשתי משימות: ירי לעבר יעדים בחוף וסגר ימי.

פגיעה באח"י חנית - יומיים לאחר פרוץ הקרבות, ב-14 ביולי 2006, בשעה 20:30, נפגעה אח"י חנית (סער 5), מטיל חוף ים מול חופי ביירות. חזבאללה הצליח להפתיע כשהכין סוללת טילים מדגם C-802 הסיני שסופקו לו מתוצרת איראנית. מידע מודיעיני על קיום האיום בגזרה לא היה ברור ולא הופץ לספינות. מערכות יירוט הטילים האוטומטיות של הספינה לא הופעלו עקב פעילות אינטנסיבית של כלי טיס של חיל האוויר הישראלי באזור.

הטיל פגע במנוף בירכתי הספינה כמטר אחד מעל הסיפון. המנוף ספג את עצמת ההתפוצצות מחוץ למבנה גוף הטיל חדר לסיפון ויצא מהדופן. הנזקים לגוף הספינה קלים אך במקום נוצרה שריפה. ארבעה חיילים, שנמצאו בתא המגורים נשרפו: שני אנשי טייסת 193 מחיל אוויר, איש המודיעין הימי ואיש צוות. יתר אנשי הצוות היו במשמרת, או שנמצאו בחדר מגורי חרטום, שם נערך באותה עת קידוש ליל השבת ולא נפגעו. מפקד הספינה סא"ל יורם ישראלי ואנשי הצוות הצליחו להתגבר על האש, לבצע בקרת נזקים ולמנוע טביעת הספינה. לספינה נגרם נזק כבד, אולם לאחר תיקון במערכת ההיגוי הפליגה בכוחות עצמה לבסיס אשדוד.

סיוע באש מהים - לאחר הפגיעה באח"י חנית זירת הלחימה הימית הוגדרה כאזור מוכה טילים (אמ"ט). לאחר שהתברר שיתוף הפעולה והעברת המידע במטרה מהצבא הלבנוני לחזבאללה ובמטרה להשיג חופש פעלה ימי, תקפו הסטי"לים בירי תחנות מכ"ם בחוף לבנון ושני שדות תעופה של חיל האוויר הלבנוני, בקלעת ובראיק.[36] בנוסף הופגזו מהים מרחבי שיגור רקטות, משגרים מוכנים לפעולה, מחסני אמצעי לחימה, מפקדות חזבאללה, צירי החוף, תחנות וחוות דלק ומכוניות בתנועה על כביש החוף הלבנוני. מידע שהגיע מהמודיעין הימי תורגם לשטחי הפגזה ובתגובה מהירה ביותר בוצעה היערכות והפגזות. עמדות החזבאללה הניידות לאורך כל קו החוף הושמדו. בכך נמנע שיגורן של מאות קטיושות נגד יישובי הצפון ונגד כוחות צה”ל בגזרת לבנון. הספינות ירו כ-3,000 פגזי תותח אוטו מלרה 76 מ"מ לעבר מטרות בחופי לבנון.[37] ההפגזות התאפיינו בדרך כלל בפגיעות טובות.

סגר ימי על לבנון - בסגר הימי על חופי לבנון נטלו חלק סטי"לים, גף סיורי אוויר, דבורות וצוללות. ספינות השייטת קיימו סגר צמוד על חופי לבנון. נמנע מכלי שיט שלא קיבלו אישור מוקדם להיכנס ללבנון או לצאת ממנה. במהלך הסגר תושאלו כ-2,000 כלי שיט. לשבע אניות סוחר אושר להיכנס לנמלים בלבנון כאשר התברר שהביאו ציוד לכוחות או”ם ותרופות. סה”כ עוכבו 42 כלי שיט.[38] נפתח חלון ארעי למספר ימים כדי לאפשר פינוי נתיני מדינות זרות מלבנון. במהלך הסגר בוצעה שהייה ממושכת בים של מרבית ספינות השייטת. תחלופת הספינות נעשתה לשם תספוק מהיר וחזרה לגזרת הפעולה.

כתוצאה מהסגר הימי מחירי הביטוח הימי האמירו באורח ניכר, הדיג פסק ולבנון נקלעה למשבר אנרגיה ששיבש את אספקת החשמל והמסחר. הסגר הימי שהטיל חיל הים נמשך עד 8 בספטמבר 2006 והשפיע על ממשלת לבנון ועל החזבאללה לקבל תנאי הפסקת האש.

תוצאות המלחמה - הסגר הימי פגע קשות בכלכלה הלבנונית. ההפגזות מהים מנעו פגיעות חמורות יותר ברקטות. כל הפעילות העניפה לא קיבלה הכרה בציבור עקב הפגיעה באח"י חנית. ועדת חקירה שמונתה על ידי מפקד חיל הים בראשות תא"ל (מיל') ניר מאור מצאה כשלים רבים בהכנת הכוח הימי ובהפעלתו. לדברי מפקד חיל הים, דוד בן בעש"ט "התקיים כשל תודעתי".[39]

לוח אירועים מבצע גשמי קיץ ומלחמת לבנון השנייה, 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך זירה המבצע/האירוע תיאור ותוצאה
יולי–נובמבר 2006 הים התיכון, רצועת עזה. מבצע גשמי קיץ. ספינות השייטת ביצעו הפגזת יעדי מחבלים ומרחבי שיגור של רקטות קאסאם במבצע גשמי קיץ ואחריו.
12 ביולי-14 באוגוסט 2006 הים התיכון, לבנון. מלחמת לבנון השנייה. ספינות השייטת ביצעו הפגזת יעדים בחוף, לרבות מרחבי שיגור רקטות.
14 ביולי 2006 הים התיכון, לבנון. פגיעה בסטי"ל חנית. חזבאללה שיגרו טילי חוף ים ופגעו באח"י חנית (סער 5). ארבעה נהרגו. בוצעה פעילות בקרת נזקים וכיבוי אש על ידי הצוות והספינה ניצלה.
12 ביולי-8 בספטמבר 2006 הים התיכון, לבנון. הטלת סגר ימי. הסטי"לים נטלו חלק בהטלת סגר ימי על תנועת כלי שיט במימי לבנון.

פעילות אחרי מלחמת לבנון השנייה, 2007–2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע עופרת יצוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 27 בדצמבר 2008 ל-18 בינואר 2009, צה"ל יצא למבצע צבאי נרחב ברצועת עזה. מטרת המבצע הייתה לפגוע בארגון החמאס ולהביא לצמצום בירי הרקטות מהרצועה על ישובי הנגב. חיל הים קיים סגר על הרצועה באמצעות ספינות השייטת וספינות הבט"ש. הספינות קיימו נוכחות רצופה למניעת הברחות נשק לעזה דרך הים ולמניעת יציאה לפיגועים בישראל בדרך הים. בוצעו הפגזות חוף למטרות נקודתיות עם תותח אוטו מלרה 76 מ"מ.

מערכות הנשק המדויקות השיגו פגיעות טובות. הותקפו משגרי רקטות, בונקרים ובתים שבהם התבצרו מחבלים. הפעילות נעשתה בתיאום ישיר עם כוחות הקרקע שפעלו בגזרה. הספינות פגעו גם בסירות המשטרה הפלסטינית של החמאס.

מבצע ארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בנובמבר 2009 הוזנקו ספינות השייטת, ליירוט אוניית מכולות FRANCOP שנשאה דגל אנטיגואה וברבודה, כ-100 מייל מחופי ישראל. אח"י אילת (סער 5), ביצעה נוהל תשאול ודרשה חיפוש. רב החובל, אזרח פולין, אישר לבצע סריקה באניה. צוות בדיקה של שייטת 13 עיין במסמכי המטען שבהם נרשם כי המכולות ממוענות מאיראן לסוריה. נתגלו נשק ותחמושת בכמויות גדולות, שהוסתרו מאחורי שקים של פוליאתילן המיועד לתעשייה אזרחית.

האנייה נעצרה והועברה לנמל אשדוד בלווי אח"י אילת (סער 5) ואח"י תרשיש (סער 4.5). בעת סריקת 300 המכולות שנתפסו, התגלו כמויות גדולות של אמצעי לחימה: כ-2,700 רקטות של 107 ו-122 מ"מ, כ-8,800 פצצות מרגמה בקוטר 81 ו-120 מ”מ, 100 רימונים, כ-556,000 כדורים לרובה קלצ'ניקוב.[40] הושם דגש על כך שכל הפעילות בוצעה בהקפדה על החוק הימי ובהפעלת כוח מינימלית.

חסימת המשט לעזה (2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל הטילה סגר על רצועת עזה על מנת למנוע התחמשות החמאס. במאי 2010 יצא מאיסטנבול משט שכלל שש אניות עם פעילים פרו פלסטיניים, במטרה לפרוץ את הסגר. ישראל עמדה בסירובה לאפשר לאוניות לפרוק בנמל עזה ודרשה את העברתו דרך נמל אשדוד לבדיקה מוקדמת. מארגני המשט סירבו לכך והמשיכו לדרכם. הטלת הסגר הימי על רצועת עזה נעשתה בהתאם לדין הבינלאומי ולהנחיות אמנת סן רמו הנוגעות להטלת מצור ימי.

ב-30 במאי 2010, בפעולה שנקראה "רוחות שמיים 7", ביצעו ספינות השייטת את עצירת המשט במים בינלאומיים במרחק מחוף עזה. חמש אוניות נענו לדרישה והועברו לנמל אשדוד. לוחמי שייטת 13, שהגיעו בסירות מהירות ובמסוקים, ביצעו את עצירת מאווי מרמרה האנייה היחידה שלא נענתה להוראות הסגר.[41] מנוסעי האנייה תשעה נהרגו ו-20 נפצעו, מרביתם מארגון IHH ומארגונים אסלמיים טורקיים. עשרה מלוחמי שייטת 13 נפצעו.

מבצע חוק ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 במרץ 2011 הגיעו אל המודיעין הימי ידיעות על העברת חימוש מאירן המיועד לרצועת עזה באניית הסוחר VICTORIA שנשאה דגל ליבריה. שלושה סטי"לים - אח"י סופה, אח"י כידון (סער 4.5) ואח"י להב (סער 5), כשעליה מפקד השייטת אלי שרביט - ועמם כוח השתלטות משייטת 13 הוזנקו לירוט. המפגש עם האנייה נעשה במרחק 200 מיל מחוף ישראל. ההשתלטות נעשתה ללא הפעלת כח והאנייה הובלה לנמל אשדוד.

בחיפוש יסודי במטען התגלו כ-50 טון אמצעי לחימה מסוגים שונים. ממצא מיוחד היו שישה טילי חוף ים מדגם C-704 עם ביות מכ"ם לטווח 35 ק"מ וכמויות גדולות של פצצות מרגמה. הטיל (סיני במקור), מותקן באירן על סירות מהירות המיועדות להפעלה בכמות רבה כנגד כלי שיט חמושים.[42]

הצטיידות החמאס ברצועת עזה בנשק מתביית נגד ספינות הייתה מקשה על הפעילות הישראלית ולכידת המטען מנעה זאת. באוגוסט 2011 פרסם החמאס כי ירה טיל מהדגם הזה כנגד ספינה ישראלית. לא הייתה פגיעה ולא היה לכך אישור נוסף.[43]

מבצע עמוד ענן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 עד 21 בנובמבר 2012 השתתפו ספינות הטילים יחד עם ספינות הביטחון השוטף במבצע בחסימת רצועת עזה מהים. ספינות השייטת הפגיזו עשרות מטרות בחוף ומפקדות ומבנים של החמאס. המבצע ארך שמונה ימים. הספינות דיווחו על פגיעות טובות.

מבצע חשיפה מלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר-מרץ 2014 נערך מבצע לירוט אניית נשק בדרום הים האדום. מפקד המבצע בים היה מפקד חיל הים אלוף רם רוטברג. הפעולה נעשתה על ידי אח"י חץ (סער 4.5) ואח"י חנית (סער 5) ששימשה כספינת הפיקוד. לוחמי שייטת 13 שהצטרפו לספינות היוו את צוות ההשתלטות.

אוניית הסוחר KLOS C הפליגה מאיראן כאשר בבטנה נשק מתקדם אשר ייעודו היה פגיעה במדינת ישראל. יעד ההפלגה של הספינה היה פורט סודאן, אך היעד הסופי של המטען היה החמאס ברצועת עזה. הכוונה הייתה ליירטה לפני שתפרוק את המטען בפורט סודאן. על תנועת האנייה לא היה מידע מדויק. כלי השייט נדרשו לשהות זמן רב בים. ב-5 במרץ 2014 נעצרה האנייה כ-1,500 ק"מ דרומית לאילת סמוך לגבול דרום סודאן עם אריתראה והובאה לאילת.[44]

בתוך המכולות נמצאו עשרות טילי קרקע קרקע M302 מתוצרת סוריה ומגוון פצצות מרגמה מסוגים שונים. הנשק שנשאה ב-150 מכולות נפרש על הרציף לתצוגה בפני ראש הממשלה, שר הביטחון ואמצעי תקשורת.[45]

פעילות במבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 יולי 2014 יצא צה"ל למבצע צבאי ברצועת עזה שנמשך עד 26 באוגוסט 2014. ספינות הטילים פעלו בגזרה בתיאום עם פיקוד הדרום בתקיפת מטרות טרור ברצועה.[46]

לוח אירועים 2015-2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

27 בדצמבר 18–2008 בינואר 2009 הים התיכון, רצועת עזה. מבצע עופרת יצוקה. ספינות השייטת פגעו במטרות בחוף באש מהים ונטלו חלק בסגר הימי.
3 בנובמבר 2009 מזרח הים התיכון. מבצע ארבעת המינים. אח"י אילת (סער 5) ואח"י תרשיש (סער 4.5) עצרו אניית מכולות FRANCOP, כ-100 מייל מחופי ישראל. האנייה הועברה לנמל אשדוד. בסריקת 300 המכולות שנתפסו, התגלו כמויות גדולות של אמצעי לחימה.
30 במאי 2010 מזרח הים התיכון. עצירת משט לעזה. ספינות השייטת יירטו שש אניות המשט לעזה(2010), שהכוונו לנמל אשדוד, 40 מיל מחוף עזה. האניה מאווי מרמרה סירבה לעצור. בוצעה השתלטות על ידי לוחמי שייטת 13 שנתקלו בהתנגדות אלימה. מנוסעי הספינה נהרגו תשעה ו-20 נפצעו. לכוחותינו 10 פצועים.
15 במרץ 2011 מזרח ים התיכון מבצע חוק ברזל. השתלטות על אניית הסוחר VICTORIA, במרחק 200 מיל ממערב לחופי ישראל. נתפשו טילי חוף-ים C-704 ופצצות מרגמה 60 ו-120 מ"מ שיועדו לארגון החמאס בעזה.
14-21 בנובמבר 2012 מול רצועת עזה מבצע עמוד ענן. ספינות השייטת הפגיזו מטרות חמאס בחוף ונטלו חלק בסגר הימי.
5 במרץ 2014 דרום הים האדום. מבצע חשיפה מלאה. אח"י חנית, אח"י חץ (סער 4.5), וכוח שייטת 13 עצרו את האנייה KLOS C שהבריחה אמצעי לחימה ורקטות מאירן לרצועת עזה. האנייה הובאה לאילת והחימוש שכלל טילי קרקע קרקע ארוכי טווח נפרק. על המבצע פיקד מפקד חיל הים, אלוף רם רוטברג.
8 ביולי-26 באוגוסט 2014 הים התיכון, רצועת עזה. מבצע צוק איתן. ספינות השייטת הפגיזו מטרות מחבלים בחוף ונטלו חלק בסגר הימי.
23 בספטמבר 2014 הים התיכון, ישראל. הגעת הצוללת אח"י תנין (2012). ספינות השייטת נטלו חלק במשט חגיגי שקידם את פני הצוללת תנין שהגיעה מגרמניה.

גלריה 2007–2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציונים לשבח ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים - מפקד שייטת ספינות הטילים אל"מ מיכאל ברקאי, באתר הגבורה קיבל בחודש מאי 1975, את עיטור המופת מהרמטכ"ל מרדכי גור, על פעילותו בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים. עם קבלת העיטור הכריז ברקאי כי הוא "מקבל את עיטור המופת עבור כל השייטת." לוחמי השייטת באותה תקופה חשבו שהעיטור מגיע למפקדם.

במלחמת לבנון הראשונה - ב-14 ביוני 1982 הוציא שר הביטחון אריאל שרון ציון לשבח לחיל הים. מנוסח המכתב עולה כי לשייטת ספינות הטילים היה בכך חלק משמעותי. השר הסביר במכתבו כי "חיל הים הפליא לעשות בשליטה מלאה על נתיבי הים, בהנחתת כוחותינו ...". הנחתת כוחותינו נעשתה על ידי פלגת הנחתות השליטה על נתיבי הים, בידוד הגזרה והפגזות מהים אל יעדים בחוף נעשו על ידי ספינות הטילים.[47]

על תפיסת היכטה המהירה 'גנדה' - שארעה ב-25 באוגוסט 1985, קיבל רס"ן זאב ינובסקי מפקד אח"י רומח (סער 4) מכתב הוקרה ממפקד חיל הים אברהם בן שושן.

במלחמת לבנון השנייה - בעת כיבוי השריפה שפרצה מפגיעת הטיל באח"י חנית ב-14 יולי 2006, פעלו מרבית אנשי צוות הספינה בצורה ראויה לציון וארבעה צוינו לשבח.

מפקד חיל הים דוד בן בעש"ט ציין שלושה לשבח: סרן אדם להב, באתר הגבורה, קצין הסיור במסוק על כך שגילה כושר מנהיגות, יוזמה ואומץ לב תוך סיכון חייו, חרף פציעתו. סגן אמיר יבניאלי, באתר הגבורה קצין המנחת באח"י חנית. סמ”ר רמי זיתוני, באתר הגבורה, נגד הגשר של אח"י חנית. שלושתם נמצאו "ראויים לציון לשבח, על כך שהתנדבו ונכנסו שוב ושוב למדורים בוערים בספינה על מנת לאתר ניצולים ולחלצם."

שמואל קופרמן, באתר הגבורה, קצין מכונה של אח"י להב, צוין לשבח על ידי מפקד בסיס חיפה תא"ל יוחאי בן יוסף, על כך ש"התנדב והחליף את קצין המכונה באח"י חנית לאחר שזה נפצע, ולקח חלק מרכזי במניעת התפשטות האש תוך כדי סיכון חייו."

פרס הרמטכ"ל - שייטת ספינות הטילים זכתה בפרס הרמטכ"ל ליחידה המבצעית המצטיינת בצה"ל על פעילותה בשנת 2009. ב-2012 זכתה השייטת פעם שנייה בפרס.

תרבות והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינות סער ופעילות שייטת ספינות הטילים מקבלות ביטוי במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.
דן אלמגור חיבר שיר בשם אנשי הסטי"ל, אשר הולחן והושר בערב "חיפה מצדיעה לחיל הים", לרגל 60 שנות אימוץ שנערך ב-1 במאי 2014 אך לא זכה לפרסום.
יוסי גמזו מילים ואפי נצר לחן, כתבו את המנון הסטי"לים

הנצחת חללי השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהקמת השייטת עד שנת 2016 כולל אבדו לשייטת 27 חללים. מתוכם 4 נהרגו מפעולת האויב. אחד נהרג מתקלה באימונים. שלושה מנפילת מסוק לים במהלך טיסת אימונים לילית. ארבעה נהרגו בתאונות דרכים. שישה נפטרו ממחלה. אחד נרצח מחוץ ליחידה ושישה נפטרו בנסיבות טרגיות.[48] כל האנשים שהלכו לעולמם מוגדרים כחללי צה"ל.

פיקוד חיל הים בכלל ופיקוד השייטת בפרט מקדישים תשומת לב רבה לקשר עם המשפחות השכולות ולהנצחת זכר החללים. מפגש שנתי נקבע לחודש אוקטובר בכל שנה שבו מגיעות המשפחות לבסיס השייטת ונפגשות עם צוותי הספינות ומפקדיהן.

נפילת מסוק לים - ב-16 ספטמבר 1996, במהלך טיסת אימונים לילית, התרסק מסוק דולפין, מטייסת 193 שמספרו 905, לים וכל הנמצאים בו נהרגו. הדבר אירע כ-20 מיל ימי מערבית לנהריה. ההרוגים הם מפקד טייסת המסוקים הימיים סגן אלוף בנצי בכר, טייס המשנה סרן שחק סלע וקצין הסיור המוטס סרן ערן גרביה. גופתו של סרן ערן גרביה לא נמצאה והוא נחשב חלל שמקום קבורתו לא נודע. סיבת ההתרסקות נחקרה על ידי חיל האוויר אך הממצאים לא פורסמו.[49]

במלחמת לבנון השנייה – בעת מלחמת ההתשה ומלחמת לבנון הראשונה לא היו פגיעות שגרמו לאבדות בנפש בשייטת. במהלך מלחמת לבנון השנייה ארעה ב-14 ביולי 2006, פגיעת טיל אויב באח"י חנית. מהפגיעה נהרגו 4 אנשים: רס"ר דב שטרנשוס וסמל ראשון טל אמגר מחיל האוויר. סמל יניב הרשקוביץ וסמל שי אטיאס מחיל הים.[50]

חללי שייטת המשחתות - בשנת 2012 החליט מפקד השייטת דוד סער סלמה על אימוץ משפחות חללי שייטת המשחתות מרביתם חללי טיבוע המשחתת אילת. מאז נערכים האזכרות ומפגשי המשפחות השכולות במשותף.

כיווני התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבטה של הצי הגרמני Braunschweig F260 הדגם עליו מבוססות ארבע ספינות סער 6

שאיפה לעליונות טכנולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאיפה לעדיפות טכנולוגית על האויב נותרה בעינה. המגמה שמערכי החימוש וההתגוננות של יחידת הלחימה הבודדת יאפשרו לפגוע בכלי השיט של האויב ולהימנע מפגיעה מקבלת חשיבות רבה. בניגוד לאיום היחיד כמעט של טילי הסטיקס שהיה בעבר, ליחידות הלחימה של האויב בעימותים אפשריים בעתיד חימוש מגוון. כלי שיט ומטוסים בעימות עתידי נושאים חימוש מתקדם מתוצרת רוסיה, סין, צרפת או ארצות הברית. ההתבססות על חימוש מתוצרת ישראל נותנת תקווה שהעליונות הטכנולוגית תישמר.

קיצוץ במספר יחידות הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות כלי השיט בשייטת היה במשך השנים תוצאה של מגמות סותרות במערכת הביטחון. במלחמת יום הכיפורים כללה השייטת 14 יחידות לחימה. היה זה רק קצת מעל המסה הקריטית שאפשרה היערכות אופרטיבית בשתי גזרות בים התיכון. באותה עת היו עוד ארבע ספינות סער 4 בבנייה עבור זירת הים האדום. לאחר המלחמה היה ברור כי יש צורך ב-18 יחידות לחימה על מנת להתמודד עם המשימות בים התיכון.
הצהרת הכוונות של מפקד חיל הים יוחאי בן-נון בתחילת שנות הששים של המאה העשרים כי "חיל הים יוצא למרחב עם כמה עשרות, ספינות מהירות נושאות נשק קטלני" התקיימה רק עשרים שנה מאוחר יותר, במחצית הראשונה של שנות השמונים: בתקופה זו הגיעה השייטת לשיא כוחה עם 26 יחידות לחימה. 24 מהן מדגמי ספינות הסער 2 3 ו-4 ועוד שתי סנפיריות נושאות טילים מדגם זיוונית.

ב-1985 החל תהליך הדרגתי של הוצאת ספינות מהשירות ורק במקום חלק מהם נבנו ספינות חדשות. הדעה שרווחה במטה הכללי הייתה שיש להקטין את חיל הים. עקב אילוצים תקציביים הוציא חיל הים בשנת 2015 את שתי ספינות הטילים האחרונות מדגם סער 4, אח"י עצמאות ואח"י ניצחון מהשירות.[51][52] לאחר השבתת הספינות מבוסס כושר לוחמת השטח של חיל הים על 11 יחידות לחימה.

הקטנת מהירות הספינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגש על מהירות עליונה גבוהה כדי להכתיב את הקרב עבר מהסדר העקרונות של חיל הים. מהירות זו ירדה מ40 קשר בסער 2 ל-35 קשר בסער 4 30 קשר בקורבטות סער 5 ל-24 קשר בקורבטות מדגם סער 6. ההנמקה לויתור על העדיפות במהירות העליונה שנמסרת היא שעם הארכת טווח החימוש אין צורך לסגור טווח כדי להכריע את הקרב הטקטי.
גם הדגש על מהירות קבועה גבוהה שהיה בבסיס התפיסה של ספינות סער ואיפשר ליצור היערכות מהירה בין הגזרות השונות ירד מעיקרי החשיבה. מהירות להיערכות של 30 קשר בדגמי סער 2 סער 4 וסער 4.5 ירדה ל-20 קשר בסער 5 ובסער 6.[53]

בנייה מקומית לעומת בנייה חיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבססות על בניית כלי שיט בחו"ל עלולה לאפשר אמברגו, כפי שקרה עם ספינות סער שנבנו בצרפת, לאחר מלחמת ששת הימים. למדיניות של בניית כל השיט בישראל אין המשכיות. בשנת 2002 מסרו מספנות ישראל את אח"י חרב (סער 4.5) לחיל הים. מאז לא הוזמנו ספינות טילים במספנות ישראל. הצעת המספנות לספינה מדגם סער 72, בגודל סער 5 משופרת, לא נענתה.[54]

בשנת 2015 פורסם על רכישת ארבע קורבטות סער 6, מדובר באוניות דגם Korvette 130 תוצרת גרמניה, שיצטרפו לסדר הכוחות בתחילת העשור השלישי במאה ה-21.

מקורות וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

.

  • פסח מלובני, מצפון תפתח הרעה, צבא סוריה - עלילותיו ומלחמותיו - מבט מדמשק, עמ' 465–473, 847-846, המכון לחקר מלחמות ישראל, 2014.
  • אלוף חיים נדל, המעז מנצח, מבצעים מיוחדים ומשולבים של צה"ל בהטסה והשטה בין שתי המלחמות (1967–1973), מודן הוצאה לאור - צה"ל הוצאת מערכות, 2015.
  • ד"ר אביעד רובין וד"ר אהוד ערן, עם ד"ר תמיר מגל לחוף ימים תשכון, הערכה אסטרטגית ימית לישראל 2015, מרכז חיפה למחקרי אסטרטגיה ימית, אוניברסיטת חיפה, 2015.
  • ליאת קציר העתיד כבר פה, הערכת מצב מבצעית זרוע הים, ראיון עם ראש מספן הים תא"ל דרור פרידמן, "בין גלים" מגזין עמותת חיל הים, ספטמבר 2015.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גדעון רז, הפעלת אש מהים לצורך השתתפות בקרב היבשה, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוקטובר 2010.
  2. ^ למשך שנה אחת פוצלו ספינות הטילים לשתי מסגרות שנקראו: שייטת 3 ושייטת 5, ואחר כך שוב רוכזו בשייטת 3.
  3. ^ אוראל אלחדד, אל״ם זיו רום מסיים את תפקידו כמפקד שייטת ספינות הטילים באתר זרוע הים.
  4. ^ Sharon Udasin, "Energy Ministry to Buy $20M. Vessel for Sea Research". The Jerusalem Post. 1 June, 2014
  5. ^ סיירת ימית: תפקיד חדש ללוחמות, 13 באוגוסט 2007, אתר דובר צה"ל
  6. ^ משה אימבר וגד אריאל, שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 117–133, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2005.
  7. ^ משה אימבר וגד אריאל, שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים עמ' 85–106, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2005.
  8. ^ "אני שטה לי מיום ליום" / סרן אורה פלד סיפורה של החובלת הראשונה באתר יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים
  9. ^ הדר קמחי, המעבר לסטי"לים, "מערכות", עמ' 26–28, 33, אוקטובר 1993.
  10. ^ רמי לונץ, ‏הסטי"ל - מרעיון להכרעה בים, מערכות 362, עמ' 18, ינואר 1999.
  11. ^ משה אימבר וגד אריאל, שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 16, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2005.
  12. ^ שלמה אראל, לפניך הים, עמ' 254–255 .
  13. ^ דוד מושיוב, ספינת טילים משופרת מתוצרת „מספנות-ישראל“ נתוספה לחיל-הים, דבר, 5 בפברואר 1973
  14. ^ 14.0 14.1 משה אימבר וגד אריאל, שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 71, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2005.
  15. ^ אלוף חיים נדל, המעז מנצח, עמ' 213-202.
  16. ^ אלוף חיים נדל, המעז מנצח, עמ' 225-214.
  17. ^ אלוף חיים נדל, המעז מנצח. עמ' 235-226.
  18. ^ מפעיל המערכת חניך קורס חובלים, מרדכי דקל, שהגיע לדרגת סא"ל בחיל הים.
  19. ^ תעודת עיטור המופת באתר "בעוז רוחם" של אגף כח אדם של צה"ל
  20. ^ משה אימבר וגד אריאל, שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 36, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2005.
  21. ^ התמונה להמחשה צולמה במועד מאוחר יותר.
  22. ^ נשיאת מנוף הכנפיים במקום מוצב הטילים האחורי הפחיתה את החימוש שנשאה לארבעה טילים, תוך שהוא מגדיל את החזר המכ"ם ועושה אותה מטרה קלה יותר. המנוף שהותקן ביום השני למלחמה הורד רק ביום החמישי.
  23. ^ התאריך הרישמי של סיום מבצע של"ג הוא יוני 1985, המועד בו נסוגו כוחות צה"ל עד לאזור דרום לבנון (רצועת הביטחון שפונתה סופית בשנת 2000). בפרק זה נתייחס רק לשבועיים הראשונים של המלחמה - עד 17 ביוני 1982.
  24. ^ התרשים מתוך עבודתם של משה אימבר וגד אריאל, "תצוגת מורשת שייטת 3", 2014.
  25. ^ שמעון רפפורט, „עיר אמריקנית צפה“ הגיעה לביקור ידידותי בחיפה, מעריב, 18 באוקטובר 1978
  26. ^ מייק אלדר, שייטת 13, ע'632 -635.
  27. ^ שלמה מן, ...פיגוע ראווה נמנע בזכות חיל הים, מאמר ב"בין גלים" אוקטובר 1998.
  28. ^ מיכל יעקב יצחקי, ‏כך סיכל חיל הים פיגוע גדול בלב הקריה, באתר ישראל היום, 12 באפריל 2013.
  29. ^ התפיסה המפורסמת של אונית הנשק "קארין A" הייתה בים סוף ללא השתתפות ספינות השייטת שלא היו מוצבות שם.
  30. ^ הרחבה על המבצע במאמרו של אודי עציון, תקיפה מלב הים, באתר חיל האוויר הישראלי, בביטאון חיל האוויר גיליון מספר 130, דצמבר 1999
  31. ^ משה אימבר וגד אריאל, שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 80, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2005.
  32. ^ משה אימבר וגד אריאל, שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 81, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2005.
  33. ^ תפיסת מחבל בכיר סיפור של דרור אלוני ועפר דובנוב באתר משמר המורשת הימית.
  34. ^ בחקירתם על ידי המודיעין הימי הוברר כי היו בתובלה מנהלתית ללבנון. שם התכוונו להתבסס כדי לצאת לפיגועים בדרך הים לישראל.
  35. ^ אילנה דיין, מבצע חיסולו של אבו ג'יהאד עובדה 27 מאי 2013.
  36. ^ תוספת דיגיטלית לספר שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 137, שייטת 3, 2014.
  37. ^ משה אימבר וגד אריאל, תצוגת מורשת שייטת 3, 2014.
  38. ^ תוספת דיגיטלית לספר שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 138, שייטת 3, 2014.
  39. ^ חנן גרינברג, לו היינו יודעים על איום היינו פועלים אחרת, באתר ynet, 15 ביולי 2006
  40. ^ תוספת דיגיטלית לספר שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 140, שייטת 3, 2014.
  41. ^ רוחות שמים 7 באתר חיל הים.
  42. ^ יוסוף מוחמד, לאירן אלפי סירות מהירות חמושות בטילי C802 C704 פרסום אירני באתר יוטיוב, 18 במאי 2012.
  43. ^ "הטיל ששוגר לאוניית חיל הים: C-704 מערכת ישראל דיפנס 21/8/2011.
  44. ^ סטלה קורן ליבר, ‏"בנות שותפות למבצע תפיסת האוניה האיראנית ולהצלחתו", באתר גלובס, 6 במרץ 2014
  45. ^ תוספת דיגיטלית לספר שייטת 3 - ספינות הטילים בחיל הים, עמ' 142–143, שייטת 3, 2014.
  46. ^ מבצע צוק איתן פעילות חיל הים בעזה באתר יוטיוב.
  47. ^ משה אימבר וסא"ל אברהם זוהר, דפי הסבר למפקד - חיל הים במערכת "שלום הגליל", מדור חינוך, מספן כוח אדם, יוני 1982.
  48. ^ מקור – מדור נפגעים חיל הים בפרסום פנימי.
  49. ^ אמיר ריכוז תאונות מטוסי חיל האוויר מאתר www.sky-high.co.il
  50. ^ חנן גרינברג, תוצאות הפגיעה באח"י חנית באתר ynet אוקטובר 2007.
  51. ^ אנני אלרועי, אח"י ניצחון ואח"י עצמאות רות סוף, ספינות הטילים האחרונות מדגם "סער 4" עוזבות את החיל, "בין גלים" מגזין עמותת חיל הים, עמ' 34–42, ינואר 2014.
  52. ^ שי לוי בפעם האחרונה: סיור על הספינה הנטושה של חיל הים באתר מאקו, 15 במרץ 2016.
  53. ^ זאת הערכה כי המהירות הקבועה העליונה של הקורבטות מדגם סער 6 עוד לא פורסמה.
  54. ^ ‏ Israel Shipyards Introduces the SAAR 72 Mini-Corvette Design באתר defense-update, ‏16 במאי 2013.
  55. ^ הכותב אל"ם עידו שבח שימש כמפקד אח"י להב מאוגוסט 1993 עד נובמבר 1995, החל בתהליך הבניה בארצות הברית וכמעט עד הכרזתה כספינה מבצעית בחיל הים.
  56. ^ מרבית הכיתובים מתחת לתמונות שגויים.
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg