אל היידוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אל היידוע באדום כתחילית של השם "בחריין" (מילולית: "שני ימים", מלשון "ים")

אַלְ הַיִּדּוּעַערבית: أل التعريف; תעתיק מדויק: אל א-תעריף או لام التعريف; לאם א-תעריף), או אַלְ הַיְּדִיעָה, היא תחילית בשפה הערבית המשמשת ליידוע שם עצם. מקורה של תחילית זו הוא ככל הנראה בתחילית הפרוטו-שמית *hal, והיא מקבילה בעברית לה"א הידיעה.

כתיב והגייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדברים הכתובים להלן מתייחסים לערבית ספרותית בלבד, ולא בהכרח ללהגים המדוברים ברחבי העולם.

כאשר אל היידוע נמצאת בראש מילה בתחילת משפט, אזי ה-אליף נושאת המזה (המזת אל-קטע), והתחילית נהגית "אַלְ": ألأردن - אַלְ-אֻרְדֻן (ירדן)

באמצע משפט, המזת אל-קטע הופכת להמזת אל-וסל (וסלה), והאליף הופכת שותקת - ٱ: نهرُ ٱلأردن - נהרֻ (א)לְ-אֻרְדֻן (נהר הירדן)

במקרים שבהם המילה המיודעת פותחת באחת מאותיות השמש (אותיות הלשון והשיניים), הלאם מידמּה ואין הוגים אותה, ובמקום זאת נוספת הדגשה לאות השמש: بلاد الشّام - בִּלאד א-שַּאם (לבנט)

אל היידוע אינה משתנה בתוספת תחיליות לפניה, למעט אחרי מילית היחס لِ (לְ־), שאז האליף נשמטת בכתיבה: للبيع – לִלְבַּיְע ("למכירה")

הצורה الله היא צורה חריגה בשימוש באל היידוע, מאחר שהיא מורכבת מצירוף של אל היידוע אל השם إله (אל), תוך השמטת ה-إ מן המילה إله. כמו כן, בעת הוספת מילית היחס لِ נשמטות הן האליף והן הלאם של אל היידוע: الحمد لله - אַלְ-חַמְדֻ לִלַּה ("השבח לאללה")

אל-חַמְדֻ לִלַּה רַבּ אל-עאלמין (השבח לאל ריבון העולמות)

תעתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעתיק של אל היידוע בשפות שונות משתנה בהתאם למוסכמות התעתיק המדויק והחופשי של השפה. כללי האקדמיה ללשון העברית בעניין תעתיק אל היידוע קובעים כי בתעתיק חופשי תופרד אל היידוע מן השם במקף, ובמקרה של אות שמש תישמט הלמ"ד. לצרכים מדעיים אין שימוש במקף, אולם לפני אות שמש תיכתב הלמ"ד בסוגריים. כמו כן, בראש שם מתירים הכללים להשמיט את תווית היידוע, אולם באמצעו היא מחויבת.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "התעתיק מערבית לעברית", באתר האקדמיה ללשון עברית.
Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.