סורת אל-פאתחה
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הפסקה על פירוש הסורה זקוקה לעריכה אנציקלופדית.
| ||
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הפסקה על פירוש הסורה זקוקה לעריכה אנציקלופדית. | |
סורת אל-פַאתִחַה בכתב יד של הקוראן. | |
מספר הסורה | 1 |
---|---|
מספר פסוקים | 7 |
מיקום | מכה |
ויקיטקסט | הקוראן סורת אל פאתחה (תרגום רקנדורף) |
סוּרַת אל-פַאתִחַה (בערבית: سورة الفاتحة), סורת הפתיחה או הסורה הפותחת, היא הסורה הראשונה בקוראן. סורה קצרה זו מונה שבעה פסוקים (אַיַא֫ת), ולפי האמונה האסלאמית הסורה נמסרה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְִּריל (جبريل) במכה אחרי סורת אל-מודת'יר[1]. לפי ספרו של אבּן א-צֻ'רַיְס, פַצָ'אאִ'ל אלקֻראאן (فضائل القرآن) מהמאה ה-10, המיוחס לפרשן הקוראן עַטָאא' אל-חֻ'ראסאני (בן המאה ה-8), קיימות 113 סורות, שכן סורת הפתיחה איננה נכללת במניין הסורות. אורי רובין משער כי עובדה זו יש בה כדי להעיד על כך שסורה זו לא נחשבה בתחילה לחלק מהקוראן[2].
ייחודה של סורת אל-פאתחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סורה זו פותחת את הקוראן. הסורה נאמרת שבע-עשרה פעמים ביום על ידי מאמינים מוסלמים בכל אחת מהתפילות. זאת כחלק ממצוות הצלאה, ובטקסים משמעותיים. בקוראן, רוב הסורות מסודרות בסדר יורד לפי אורכן, ולכן סורת אל-פאתחה הכוללת רק שבעה פסוקים, הייתה אמורה להימצא בסוף הקוראן. למרות זאת, סורה זו היא הראשונה בקוראן. לסורה זו חשיבות רבה שכן היא מכילה את הרעיונות המרכזיים של האמונה המונותאיסטית באסלאם.
הפסוק הראשון בסורה, "בשם אלוהים הרחמן והרחום" (בסמאללה אלרחמאן אלרחים; מכונה בקיצור בסמלה), מופיע בראש כל הסורות בקוראן, להוציא את סורת א-תַוּבַּה (סורה מספר 9). בסורת אל-פאתחה מהווה המשפט פסוק אינטגרלי מהסורה עצמה.
יש הנוהגים לקרוא לפני הסורה את הקריאה أَعُوذُ بِٱللّٰهِ مِنَ ٱلشَّيْطَانِ ٱلرَّجِيمِ אַעוּדֻ' בִּ(אל)לָּהִ מןַ (אל)שַּׁיְטָאןִ (אל)רַּגִ'ים (שאללה ישמרני מהשטן הארור).
הטקסט של הסורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטקסט עם תעתיק ותרגום לעברית הוא כדלקמן:
1:1 بِسْمِ ٱللَّهِ ٱلرَّحْمَـٰنِ ٱلرَّحِيم
- בִּסְםִ (אל)לַּהִ (אל)רַּחְמַאןִ (אל)רַּחִים
- בשם האל הרחמן והרחום
1:2 ٱلْحَمْدُ لِلَّهِ رَبِّ ٱلْعَـٰلَمِين
- אַלְחַמְדֻ לִלַּהִ רַבִּ (א)לְעַאלַמִין
- ההלל לאל ריבון העולמים
1:3 ٱلرَّحْمَـٰنِ ٱلرَّحِيم
- אַ(ל)רַּחְמַאןִ (אל)רַּחִים
- הרחמן והרחום
1:4 مَـٰلِكِ يَوْمِ ٱلدِّين
- מַאלִכִּ יַוְםִ (אל)דִּין
- אדון יום הדין
1:5 إِيَّاكَ نَعْبُدُ وَإِيَّاكَ نَسْتَعِين
- אִיַּאכַּ נַעְבֻּדֻ וַאִיַּּאכַּ נַסְתַעִין
- אותך אנו עובדים ובך אנו נעזרים
1:6 ٱهْدِنَا ٱلصِّرَاطَ ٱلْمُسْتَقِيم
- אִהְדִנַא (אל)צִּרַאטַ (א)לְמֻסְתַקִים
- הנחנו בדרך הישר
1:7 صِرَاطَ ٱلَّذِينَ أَنْعَمْتَ عَلَيْهِمْ غَيْرِ ٱلْمَغْضُوبِ عَلَيْهِمْ وَلاَ ٱلضَّالِّين
- צִרַאטַ (א)לַּדִ'יןַ אַנְעַמְתַ עַלַיְהִם עַ'יְרִ (א)לְמַעְ'צ'וּבִּ עַלַיְהִם וַלַא (אל)צַּ'אלִּין
- דרכם של אלה שהיטבת עמם, לא אלה שכועסים עליהם ולא הטועים
פירוש הסורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלפאתחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו הפרק הראשון בקוראן, וגם החשוב ביותר. המוסלמים קוראים אותו בכל תפילה, חובה או רשות. על פי המסורת האסלאמית, הנביא מוחמד אמר לאחד מחבריו, אבו סעיד אלח'דרי: "אני עומד ללמד אותך את הפרק החשוב ביותר בקוראן", ואז אמר: "الحمد لله رب العالمين (השבח לאללה ריבון העולמים), שהוא הפרק הכולל את שבעת הפסוקים, והוא תמצית הקוראן העצום אשר ניתן לי"[3].
האימאם מוּסלִם תיעד בספרו, ממה שמסר אבן אל-עבאס: "בזמן שהמלאך גבריאל ישב עם הנביא, שמע קול מעליו, ואז הביט למעלה ואמר: זהו קול של שער משערי השמיים אשר נפתח. השער לא נפתח מעולם לפני כן, וירד ממנו מלאך אל הארץ, אשר לא ירד מעולם עד היום, ואמר: אני שמח לבשר לך על שני אורות שלא קיבל אף נביא לפניך: פתיח הספר (אל-פאתחה), ושני הפסוקים האחרונים מסורת אל-בקרה. אל תקרא מהן אלא כשתקבל את גמולך".
פסוק 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]משמעותו של הפסוק היא קבלת הברכה בשמות האל לפני הפתיח, כלומר: בשם אללה אני מתחיל.
אללה:
זהו היסוד לכל שמותיו של האל, ושאר השמות נסמכים ונלווים אליו. הוא המכיל את כל משמעויות שמותיו ותאריו. השם אלוה, נגזר מהמילה אל או אלוהיות (الالهية), שהוא גם תוארו: האל היחיד, הנערץ המפואר. השפעת השם אללה על עבדיו היא שהעבד מחויב להיכנע ולהתמסר, ולהטות כל סוג של עבודה לאללה, שאין ריבון מלבדו.
המוסלמים מאמינים שאללה הוא:
- אחד, שאין לו שותף, ואין דבר שדומה לו, ואין דבר שמתיש את כוחו (מחלישו).
- עתיק (קדום) בלי התחלה, נצחי בלי סוף, ולא יתקיים אלא מה שירצה.
- לא משיגו דמיון ולא תשיגו הבנה ואין הוא דומה לאנשים. הוא חי שלא מסתיים, קיים שאינו ישן.
- בלי צורך (לבריותיו), מפרנס בלי קושי, ממית בלי פחד, מחיה את המתים בלי קושי.
- הוא עם המאמינים בכל אשר הם, שומע ורואה הכל.
- סולח על המעשים הרעים, ויודע את כל אשר יעשו.
פסוק 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ٱلْحَمْدُ لِلَّهِ – השבח לאללה: זוהי אמירת דברי שבח והודיה לאללה בתיאורי השלמות שמתאימים לו, ובמעשיו שנסבים על החסד והצדק, לכן לו השבח המושלם בכל מובן.
- رَبِّ ٱلْعَـٰلَمِين – ריבון העולמים: א-רב, הריבון, האדון, הוא בעל השליטה המוחלטת בבריאה, במלוכה ובתכנון וניהול כל צורכי הבריות.
- אבן אל-אתיר פירש שמשמעות השם בשפה באופן כללי היא: המולך, האדון, המתכנן שמנהל ודואג, המחנך, המפקד, המשגיח והנדיב שמעניק.
- אבן קיים אל-ג'וזיה פירש שמשמעות הפסוק "ריבון העולמים" היא שניהולו את העולם כולל את כל מה שנחוץ להכוונתו בשליטה מוחלטת, וביצוע גזירותיו בכל חלק בעולם הזה ובכל עת, כך שהוא בורא, מפרנס, מחייה וממית, מרים את מי שרוצה ומוריד ומנמיך אחרים, נותן למי שרוצה ושולל ומונע ממי שרוצה, מפאר את מי שרוצה ומשפיל את מי שרוצה, והכל מתנהל על פי רצונו ובחירתו. מי ששולל את זה, או חלק מזה, אזי הוא שולל את ריבונותו ואלוהיותו.
פסוק 3
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ٱلرَّحْمَـٰنِ ٱلرَّحِيم – הרחמן, הרחום:
- משמעות השם היא: בעל הרחמים הרחבים והכוללים שמגיעים לכל בריותיו.
- מי שמבין את שמות האל, 'הרחמן והרחום', מתעצמת אהבתו לריבונו, והוא מייחס לאל את הכוונות הטובות ביותר.
- בקוראן ישנם מאה וארבעה עשר פרקים בעלי שמות שונים. אללה בחר בפרק אחד שייקרא על שמו, ובחר בשם אחד משמותיו לפרק הזה, והוא: הרחמן, פרק 55.
פסוק 4
[עריכת קוד מקור | עריכה]- مَـٰلِكِ يَوْمِ ٱلدِّين – המולך ביום הדין:
- המלך הוא בעל השליטה הכוללת והמוחלטת, והוא שימלוך ביום הדין, יום התקומה מחדש, יום שחוזרים בו כל הבריות לריבונם, והוא מתחשבן איתם על כל מעשיהם בהגינות, בחמלה וברחמים.
פסוק 5
[עריכת קוד מקור | עריכה]- إِيَّاكَ نَعْبُدُ وَإِيَّاكَ نَسْتَعِين – (רק) אותך אנחנו עובדים, ו(רק) עליך אנחנו נשענים.
- פירוש א-טברי: שרק לך אנו נכנעים, מתמסרים וכפופים, כהכרה בריבונותך בלי שותפים.
- איבן קיים אל-ג'וזיה פירש את "(רק) אותך אנחנו עובדים": מה שעובדים בו את הריבון לא יהיה אלא ממה שהוא אוהב ורוצה, ועבודתו היא הודיה ואהבה וחשש, שחלק ממנה הוא טבעי (אינסטינקטיבי), וחלק הוא שכלי לבעלי השכל הישר, אבל הדרך לעבודתו היא רק לפי הוראות שליחיו וההבהרות שלהם. זאת ההוכחה, ששליחת השליחים והנביאים מתיישבת עם השכל הישר. כך שאי אפשר לבטלם מהעולם, כמו שאי אפשר לבטל את השולח (אללה). ומי שמתכחש לשליח (הוא מוחמד) – מתכחש לשולח (אללה) ולא מאמין בו.
- השוקאני פירש: רק אליך אנו מכוונים כל עבודה, ורק עליך אנו נשענים, והעבודה היא ההיכנעות וההתמסרות המרבית. העבודה הקדימה את ההישענות, כי הראשונה היא אמצעי כדי להגיע אל השנייה, והקדמת האמצעים היא תנאי להשגת המבוקשים.
פסוק 6
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ٱهْدِنَا ٱلصِّرَاطَ ٱلْمُسْتَقِيم – הדרך אותנו לדרך הישר:
- זוהי קריאה ובקשה מהעבד לריבונו, כך שהעבד חייב בכניעות מרבית, והתמדה בבקשה ובקריאה העצומה הזאת, שהיא תכלית מבוקשו מאלוהיו. לשם כך האדם צריך להתמיד בחיפושו אחרי ההדרכה בלימוד ובעשייה, ובהליכה בדרך הישרה.
- ٱلصِّرَاط – הדרך: הברורה והישרה שאין בה סטייה.
פסוק 7
[עריכת קוד מקור | עריכה]- صِرَاطَ ٱلَّذِينَ أَنْعَمْتَ عَلَيْهِمْ – דרכם של אלה שהנחת עליהם את חסדך:
- זוהי דרך של התמסרות וכניעה מרצון לאל והליכה על פי הדרכתו ומבוקשו, והתרחקות מאיסוריו ומזעמו, וזאת דרכם של אלה שאללה היטיב עמם – נביאים, צדיקים וישרים.
- غَيْرِ ٱلْمَغْضُوبِ عَلَيْهِمْ وَلاَ ٱلضَّالِّين – לא (דרכם) של אלה שנפל הזעם עליהם, ולא (דרך) התועים.
- אלה שנפל זעמו עליהם: הם הידענים, שיודעים את האמת ולא הולכים בעקבותיה או שלא מצייתים לה בכל פרטיה.
- התועים: הם אלה שפועלים בלי ידע, ובכך הם מחמיצים את המטרה ואת התכלית.
- מקובל לפרש[4] שהכוונה ב"אלו שאללה זועם עליהם" היא ליהודים, והכוונה ב"תועים" היא לנוצרים.
בסוף קריאת הפרק נהוג לומר: "אמן!", שמשמעותו שאללה ייענה לבקשותיו של המתפלל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סורת אל-פאתחה בתרגום לשפות רבות
- תפסיר אל-מזאן השיעי לסורה
- סורת אל-פאתחה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]