אנטונובקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנטונובקה (יישוב)
Antonówka
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
מחוז רובנו
מחוז משנה קוסטופיל
חבל ארץ ווהלין
תאריך ייסוד 1833
סיבת נטישה השואה
תאריך נטישה 1942
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב 647 (1897)
קואורדינטות 50°48′N 26°30′E / 50.8°N 26.5°E / 50.8; 26.5 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנטונובקהפולנית: Antonówka; ביידיש: אַנטעניווקע; באוקראינית: Антонівка, אנטוניבקה) הייתה מושבה חקלאית יהודית באמצע הדרך בין קוסטופיל וטוצ'ין (אנ'), בשטח שנמצא כיום במחוז משנה קוסטופיל במחוז רובנו בחבל ווהלין באוקראינה. ערב מלחמת העולם השנייה המושבה הייתה חלק מהגמינה של טוצ'ין במחוז רובנו בפרובינציית ווהלין של הרפובליקה הפולנית השנייה. המושבה ננטשה בעקבות השואה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הוקם ב-1833 לאחר ש-27 משפחות יהודיות קנו את הקרקעות במקום, בדומה לעוד מספר מושבות יהודיות שהוקמו באותה תקופה באזור כמו טרוכנברוד. כדי שהיישוב יצליח להתקיים, השלטון של האימפריה הרוסית העניק ליישוב פטור של 25 שנים ממס ופטור של 50 שנים מגיוס תושביו לצבא האימפריה הרוסית.[1]

היישוב גדל עם השנים, ובמפקד אוכלוסין ב-1897 נמנו בו 620 יהודים מתוך 647 תושבים.[1] בשנים שלאחר מכן חלק מהיהודים עזבו את המקום, בין היתר בגלל מצוקה כלכלית בימי מלחמת העולם הראשונה,[2] וב-1921 נמנו בו 482 יהודים, שעדיין היו יותר מ-90% מהאוכלוסייה.[3]

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עברה אנטונובקה לשליטת ברית המועצות ב-1939.

השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרמנים כבשו את המקום ב-3 ביולי 1941, והיהודים חויבו לשאת טלאי צהוב ולסמן את בתיהם.[3] תוך זמן חודשים ספורים הגרמנים הקימו גטו פתוח והתירו ליהודים להמשיך לעבד את האדמה בפיקוח שוטרים אוקראינים, מצב שהמשיך עד קיץ 1942.

יש שתי גרסאות באשר למה שקרה ליהודי המקום לאחר מכן: לפי גרסה אחת, בקיץ 1942 הגיעו למקום סוכני אס דה וכוחות של משטרת הסדר ומשטרת העזר האוקראינית והובילו את יהודי המקום לאזור קוסטופול, שם היהודים נרצחו בשני בורות הריגה ביחד עם יהודים נוספים מקוסטופול והסביבה;[3][4] ולפי גרסה שנייה, לאחר שהיהודים אספו את יבוליהם הגרמנים העבירו אותם לגטו טוצ'ין, שרוב ככל יושביו לא שרדו.[5][6]

המיעוט הפולני שנותר באנטונובקה נמלט לרובנו ב-1943 בעקבות התקפה של צבא המרד האוקראיני (UPA (אנ')), ארגון פרטיזני אוקראיני לאומני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]