הנרי השישי, חלק שני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנרי השישי, חלק שני
The Second Part of King Henry the Sixth
FirstFolioHenryVI2.jpg
מידע כללי
מאת ויליאם שייקספיר עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
שנת הוצאה 1623 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הדף הראשון של המחזה, מהדורת הפוליו הראשונה, 1623

הנרי השישי, חלק שניאנגלית: Henry VI, Part 2; מסומן בקיצור 2H6) הוא מחזה מאת ויליאם שייקספיר. המחזה השני ברביעיית המחזות העוסקים במלחמות השושנים הכוללת בנוסף את המחזות הנרי השישי, חלק ראשון, הנרי השישי, חלק שלישי וריצ'רד השלישי. המחזה הוצג לראשונה ב-1592 וראה אור לראשונה במהדורת קוורטו ב-1594, כך שזהו לא רק המחזה הראשון ברביעייה שחובר והוצג אלא גם המחזה ההיסטורי הראשון שכתב שייקספיר. המקורות ההיסטוריים למחזה הם הכרוניקות של רפאל הולינסהד (המהדורה משנת 1587) ו-The Union of the Two Noble and Illustrate Families of Lancastre and Yorke מאת אדוארד הול. על אף שמו, ועל אף העובדה שהשתלשלות האירועים בהם הוא עוסק מתחילה לפני התחלתו ומסתיימת לאחר סופו - המחזה הוא יצירה שלמה ועצמאית, גם אם לעיתים נדירות ביותר הוא מוצג בפני עצמו.[1]

דמויות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ק קייד

חצר המלך הנרי

חבורת הדוכס מיורק

אחרים

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מתחיל לאחר אירועי החלק הראשון. המלחמה בצרפת תמה. הנרי השישי נשוי למרגרט מאנז'ו, המגלה יותר ויותר עצמאות וכוח בניהול הממלכה, על חשבון בעלה החלש. סאפוק השאפתני קודם מרוזן לדוכס בזכות סידור הנישואין ומגלה להיטות לכבוש לעצמו את הכתר ואת המלכה והופך למאהבה. ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק תובע אף הוא את כס המלכות.

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלוסטר, המשנה למלך והמנטור שלו, זועם על ההסכם שהשיג סאפוק, במסגרתו העביר את דוכסות אנז'ו לידי רנה, אביה של מרגרט. אולם המלך, המאוהב ברעייתו היפה אינו שומע לעצות ואף אינו חש בשאפתנותו של סאפוק החותר תחת שלטונו ונישואיו.

ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק מתכנן להפיל את הנרי, אך לשם כך עליו לסלק ראשית את גלוסטר הנאמן (שהוא גם השני בסדר הירושה, במקרה שהנרי ימות). מרגרט המלכה, שבזה לחולשתו של המלך מצטרפת לקשר נגד גלוסטר. הקושרים רואים ברעייתו, אלינור, את החוליה החלשה, כיוון שאף היא שונאת את הנרי ומייחלת למותו שיסלול את דרכו של בעלה אל הכתר. המזימה להפלת אלינור מערבת הזמנת מכשפה ובעל-אוב לגינת ביתה בליל רעמים וברקים, המנבאים לה כביכול עתיד מזהיר כמלכה. בעוד אלינור מוקסמת מהמחזה, פורצים אנשי יורק לחצר ועוצרים אותה באשמת כישוף. היא נשפטת ונגזרים עליה שלושה ימי קלון פומבי, בו היא חייבת להלך ברחובות יחפה ולעורה רק כותונת, חשופה ללעג ההמון, לפני גירוש לאי מאן. גלוסטר אינו יכול לשאת את השפלתה של אשתו ומתפטר, דבר המפנה את הדרך לסאפוק להיות היועץ הקרוב ביותר לאזנו של המלך, לשמחתה של מרגרט.

המלחמה בין שני הבתים גולשת גם אל פשוטי העם. שוליות נפחים נחלקים למחנות ועורכים דו-קרב לוהט על צדקתו של הצד בו הם תומכים.

אשת גלוסטר הנתונה ללעג אומרת לו כי לא תמו סבלותיו ושגם הוא עצמו יפול קרבן לשאפתנותם של סאפוק, וינצ'סטר ובית יורק. היא צודקת. הללו, יחד עם המלכה, מתכננים מזימה נוספת לרציחתו של גלוסטר (כל עוד הוא חי הוא עדיין השני בסדר הירושה). ראשית, הם מאשימים אותו בבגידה בפרלמנט וכולאים אותו.

בינתיים ממתעורר מרד באירלנד. סאפוק וונצ'סטר מעודדים את דוכס יורק לצאת ולדכא את המרד. לפני שהוא יוצא בראש צבא לאירלנד, דואג יורק שאחד, ג'ק קייד, יעורר מהומות בהיעדרו, על מנת שהוא, יורק, יוכל "לדכא את המרד" עם שובו ולתפוס את השלטון.

סאפוק שוכר שני רוצחים, שחונקים את גלוסטר בתא כלאו. סאפוק מודיע להנרי שגלוסטר מת והנרי מאבד את הכרתו. כשהוא נעור, מבין הנרי שסאפוק הוליך אותו שולל ומקלל אותו. ווריק מודיע למלך שבפרלמנט מאמינים שגלוסטר נרצח ודורשים נקם. הוא ניגש לבחון את גופת גלוסטר ומאשים את וינצ'סטר וסאפוק ברצח (בעוד מרגרט מנסה לטעון שהעובדה שגלוסטר וסאפוק היו יריבים אין בה די על מנת להחשיד את סאפוק ולהרשיעו). סאפוק מוגלה ווינצ'סטר מת ממחלה. במהלך הפלגתו של סאפוק לצרפת נלכדת ספינתו על ידי שודדי ים אנגלים. הוא מזדהה בפניהם בתקווה שיחוסו עליו, אך הם מאשימים אותו בצרותיה של אנגליה ושולחים למרגרט את ראשו הערוף.

ג'ק קייד מחולל מרד של פשוטי-עם במטרה להדיח את האצולה ואת עורכי הדין. הוא קורא לעצמו "לורד מורטימר" ומבקש לעצמו את הכתר. קייד בראשות אספסוף מתקדם לשערי לונדון, כאשר דוכס בקינגהאם יוצא אליהם ומבטיח חנינה למי שישוב בשקט לביתו. לורד קליפורד, שיוצא אף הוא אל המורדים, מציע שכל מי שמבקש את חנינת המלך יניף את כובעו ויקרא "אל מלך נצור". קליפורד מתווכח מול ג'ק קייד, שההמון פונה ממנו והלאה עד שקייד נמלט ולבסוף נהרג בזמן גניבה.

יורק שב מאירלנד בראש צבא, שוקל לתבוע את הכתר מיד, אך חוזר בו ומבקש שיריבו סומרסט יושלך לכלא. הנרי מסכים אך לא מבצע ויורק מתפרץ ותובע את הכתר לעצמו כמלכה האמיתי של אנגליה, כשאשר בניו, ריצ'רד ואדוארד לצידו עם רוזני ווריק וסולסברי. נגדם ניצבים קליפורד וסומרסט. בקרב סנט אלבן הורג ריצ'רד, דוכס יורק את קליפורד ובנו ריצ'רד הורג את סומרסט ובכך מושג יתרון לבית יורק. המחזה מסתיים כאשר הנרי מכנס את הפרלמנט ויורק מתקדם לעבר לונדון.

תמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולשת המלך. הנרי השישי מתואר כמלך חלוש וחסר כל יכולת שלטון, הנע ונד בין יועציו ומלכתו, המנתבים אותו לפי רצונותיהם ושאיפותיהם. לדעת מבקרים, בשל חולשתו הקיצונית של הנרי, הטרגיות של הדמות לא מצליחה לדבר אל הקהל, שלא יכול להזדהות עמו. חולשת המלך מתחדדת במיוחד למול דמותה של מלכתו מרגרט.

רדיפת צדק. רבות מן הדמויות עסוקות ברדיפת צדק ובהצדקת פעולותיהם.

כישוף, שטניות והעל-טבעי נוכחים בכמה תמונות במחזה, בעיקר בתמונת ההעלאה באוב הדרמטית.

אלימות. תמונות רבות במחזה מצטיינות באלימות גרפית קשה.

הפקות ועיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהמחזה הועלה לראשונה על במה ב-1592 הייתה הפקתו אירוע נדיר. ההפקה המוקדמת ביותר של המחזה כהצגה בפני עצמה הייתה בתיאטרון סארי ב-23 באפריל 1864. בתקופה המודרנית הועלה המחזה לראשונה ב-1951 בברמינגהאם.[1] מאז מועלה המחזה לעיתים רחוקות, לרוב בהקשר של הפקות מיוחדות של השלישייה וערוך יחד עם מחזות אחרים, לעיתים נדירות באופן בלתי-ערוך לגמרי (הפקה אחת כזו לדוגמה היא הפקת הרויאל שייקספיר קומפני של מייקל בויד בסטרטפורד אפון אייבון מ-1977). בשנת 2000 הופק המחזה על ידי הרויאל שייקספיר קומפני בתיאטרון הגלוב עם דייוויד אוילאו כהנרי השישי. ב-2012 הוצג המחזה בתיאטרון הגלוב במסגרת הפסטיבל Globe to Globe, בו הוצגו כל מחזות שייקספיר, כאשר כל מחזה הועלה על ידי תיאטרון ממדינה זרה אחרת (הפסטיבל היה חלק מאירועי אולימפיאדת לונדון). את המחזה העלתה קבוצת התיאטרון הלאומי של אלבניה, שהסבה את האירועים המתוארים בו על מלחמות יוגוסלביה.

המחזה שולב במספר הפקות של ה-BBC, בהן המיני-סדרה An Age of Kings מ-1960 בה הוצג המחזה במסגרת שני פרקים באורך כולל של שעתיים; ב-1965 עובדו מחזות הנרי השישי וריצ'רד השלישי להפקה בימתית מצולמת של הרויאל שייקספיר קומפני בשם "מלחמת השושנים", אשר שודרה ב-BBC כמיני-סדרה בת שלושה פרקים; המחזה שודר במלואו בעונה השלישית של הפקת מחזות שייקספיר לטלוויזיה (BBC Television Shakespeare) מ-1983, בניגוד להפקות האחרות בסדרה ששאפו לריאליזם, הצטיינו הפקות שלושת חלקי "הנרי השישי" וריצ'רד השלישי (עם אותו צוות שחקנים) בביצוע אמנותי שתרגם את זירת ההתרחשות למגרש משחקים ילדותי ורבים מהשחקנים גילמו תפקידים כפולים של דמויות המהוות תמונת מראה זו של זו.[2]

שלושת חלקי הנרי השישי נכללו במסגרת המחזור השני של הסדרה הכתר החלול מ-2016. החלקים הראשון והשני אוחדו לסרט אחד, בעוד החלק השלישי הופיע כסרט נפרד. עם סמואל וסט כוינצ'סטר, יו בונוויל כגלוסטר, אדריאן דאנבר כריצ'רד דוכס יורק, סם טרוטון כקאלרנס וסופי אוקונדו כמלכה מרגרט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי השישי, חלק שני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]