מידה כנגד מידה (מחזה)
 | |
| כתיבה |
ויליאם שייקספיר  |
|---|---|
| סוגה |
המחזות ה"בעייתיים" של שייקספיר |
| שפה |
אנגלית |
  | |
מידה כנגד מידה (באנגלית: Measure for Measure) הוא מחזה פרי עטו של ויליאם שייקספיר. יש המעריכים שנכתב בשנת 1603 או 1604. המחזה מסווג כקומדיה, אולם אינו כזה באופיו. כתוצאה מכך ובשל מגוון סיבות, יש מבקרים שמקטלגים אותו כאחד מ"המחזות הבעייתיים" של שייקספיר.[1] "מידה כנגד מידה" ראה אור לראשונה במהדורת הפוליו הראשונה, 1623 (בה תויג לראשונה כקומדיה), ההצגה הראשונה של המחזה שתועדה הייתה ב-1604. המחזה עוסק בסוגיות של רחמים, צדק ואמת ויחסי הגומלין בינם לבין גאווה וענווה.
הדמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וינצ'נציו – הדוכס, שגם מופיע מחופש כנזיר לודוויק
- אנג'לו – המשנה, ששולט בהיעדרו של הדוכס
- אסכלוס – שר קשיש
- קלאודיו – אדון צעיר
- לוצ'יו – רברבן
- שני אדונים – בני חבורתו של לוצ'יו
- מפקד בית הסוהר
- הנזיר תומאס
- הנזיר פטר
- מרפק – שוטר הדיוט
- קצף – אדון סכל
- פומפיוס – מוקיון, משרתה של מאדאם גמרא
- פגוליון – התליין
- ברנרדין – אסיר מושחת
- השופט
- ואריוס – ידידו של הדוכס
נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איזבלה – אחותו של קלאודיו
- מריאנה – ארוסתו של אנג'לו
- ז'ולייט – אהובתו של קלאודיו
- פרנסיסקה – נזירה
- מאדאם גמרא – בעלת בית בושת
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וינצ'נציו, דוכס וינה, מודיע שהוא מתכוון לעזוב את העיר בשליחות דיפלומטית. הוא מוסר את השלטון במדינה לידיו של אנג'לו המחמיר.
קלאודיו הוא בחור צעיר שמאורס לז'ולייט. באותה עת, היה נהוג להכריז על הנישואים המתוכננים בהודעה פומבית בכנסיית הרובע. בהיותם מצויים בחיסרון כיס, קלאודיו וז'ולייט אינם מודיעים על כוונתם להינשא. ברם, הדבר אינו מייחד אותם: באותם ימים רוב האנשים (בכללם רוב הדמויות במחזה) היו מחשיבים אותם לנשואים. אולם, באופן טכני, הם לא נקטו בכל הסידורים הרשמיים לנישואים אזרחיים ולכן שופט קפדן יכול לפסוק שהם נשואים שלא כדין (בנוסף לכך, הם לא קיימו טקס דתי, ולכן בעיני הכנסייה הם חוטאים). אנג'לו, המקפיד על קיומו של החוק באופן קיצוני, גומר אומר לאכוף את החוקים הקובעים ששניים שאינם נשואים זה לזה ומקיימים יחסי מין, דינם מוות. ומאחר שהוא אינו מאשר את תוקף הנישואים, קלאודיו נידון להוצאה להורג. לוצ'יו, חברו של קלאודיו, מבקר את איזבלה, אחותו של קלאודיו ונזירה מתחילה, ומבקש ממנה בשמו של קלאודיו להיפגש עם אנג'לו ולבקש ממנו שיחון אותו.
איזבלה מצליחה לקבוע פגישה עם אנג'לו, ומתחננת שיחוס על קלאודיו. במהלך שתי סצינות בין אנג'לו לאיזבלה, מתברר שהוא חושק בה, ולבסוף הוא מציע לה עסקה: אנג'לו יחוס על חייו של קלאודיו, אם איזבלה תוותר על בתוליה למענו. איזבלה מסרבת, אך היא גם נוכחת לדעת (בגלל השם שיצא לאנג'לו כמחמיר) שלא יאמינו לה אם היא תאשים אותו בפומבי. במקום זאת, היא מבקרת את אחיה בכלא ומייעצת לו להתכונן למותו. קלאודיו מתחנן נואשות בפני איזבלה שתציל את חייו, אולם איזבלה מסרבת. כנזירה טירונית, היא חשה שאין היא יכולה להקריב את נשמתה הנצחית (וזו של קלאודיו, אם הוא יגרום לה לאבד את תומתה), על מנת להציל את חייו הארציים והזמניים של קלאודיו.
הדוכס לא באמת עזב את העיר, אלא נותר בה מחופש לנזיר (לודוויק) על מנת לרגל אחר הנעשה בעיר, ובייחוד אחר מעשיו של אנג'לו. מחופש לנזיר, הוא מתיידד עם איזבלה ומכין שתי תחבולות על מנת לסכל את כוונתו הזדונית של אנג'לו:
1. ראשית, טריק המיטה. שש שנים קודם לכן אנג'לו היה מאורס לאישה בשם מריאנה, אבל לא מימש את נישואיו, מכיוון שנדונייתה טבעה בים. איזבל שולחת מסר לאנג'לו שהיא החליטה להיעתר לו. היא מתנה זאת בכך שפגישתם תיערך בחושך ובדממה מוחלטים. מריאנה מסכימה לתפוש את מקומה של איזבלה ולשכב עם אנג'לו, שממשיך להאמין שהוא שוכב עם איזבלה. (בחלק מפרשנויות החוק, יחסי מין אלה מממשים את אירוסיהם, ומכאן גם את נישואיהם. זוהי אותה פרשנות שמניחה שקלאודיו וז'ולייט נשואים באופן חוקי).
2. לאחר שהוא שוכב עם מריאנה (אותה הוא מחשיב לאיזבלה), אנג'לו חוזר בו ממילתו, שולח מסר לכלא שהוא מעוניין לראות את ראשו הערוף של קלאודיו. הדוכס מנסה בתחילה לארגן הוצאה להורג של אסיר אחר שניתן יהיה לשלוח את ראשו במקום קלאודיו. אולם, האסיר, ברנרדין הרשע, מסרב להיות מוצא להורג ומצוי במצב שיכרות. התמזל מזלם ושודד ים בשם רגוזין, שדומה במראהו לקלאודיו, מת זה מכבר מקדחת, לכן ראשו נשלח לאנג'לו.
הדוכס שב כביכול לווינה. איזבלה ומריאנה עותרות בפניו, והוא שומע את טענותיהן נגד אנג'לו, אותן אנג'לו מכחיש. כשהסצנה מתפתחת, מתברר שהנזיר לודוויק עומד להיות מואשם בשל האשמות שווא נגד אנג'לו. הדוכס עוזב ומשאיר את אנג'לו לשפוט את לודוויק, אולם שב כעבור מספר רגעים מחופש ללודוויק. לבסוף הנזיר מתגלה כדוכס, וחושף את אנג'לו כשקרן ואת איזבלה ומריאנה כדוברות אמת. הוא קובע שאנג'לו יוצא להורג, אבל בתחילה עליו לשאת לאישה את מריאנה – כשאחוזתו הולכת למריאנה כנדוניתה החדשה "על מנת שתרכשי לך בעל טוב יותר".[2]
מריאנה מתחננת על חייו של אנג'לו, ואפילו מגייסת אותו לעזרתה של איזבלה (שעדיין אינה מודעת לכך שאחיה קלאודיו מצוי בין החיים). הדוכס מעמיד פנים שאינו שם לב לבקשתן. רק לאחר שהוא מגלה שקלאודיו לא הוצא להורג, הוא חס על חייו. הדוכס מציע נישואים לאיזבלה. איזבלה אינה משיבה, ותגובתה זוכה לפרשנות שונה בהפקות שונות: הודאתה שבשתיקה להצעת הנישואים היא השכיחה ביותר בהפקות. זוהי אחת מ"השתיקות הפתוחות" במחזה.
עלילת המשנה עוסקת בלוצ'יו, חברו של קלאודיו, שמוציא רעה את דיבתו של הדוכס בפני הנזיר, ובמערכה האחרונה משמיץ לוצ'יו את הנזיר בפני הדוכס, ומספק הזדמנויות לבלבול קומי בחלקו של וינצ'נזו ולהיכנסו של לוצ'יו לצרות כשנחשף שהדוכס והנזיר הם אותו אדם. העונש שלו, כמו זה של אנג'לו, הוא בכך שמאלצים אותו להינשא בנישואים שאינו רוצה בהם, במקרה זה עם פרוצה אותה הכניס להיריון.
מקורות המחזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה שואב משני מקורות. המקור הראשון הוא "סיפורה של אפיטיה" מתוך קובץ הסיפורים "הקאטומיתי" מאת גירלדי צ'ינתיו (אנ'), שראה אור לראשונה בשנת 1565, הכולל גם את המקור לעלילת אותלו ולפיכך ברור כי שייקספיר הכיר מקור זה. צ'ינתיו פרסם את אותו הסיפור גם בגרסת מחזה, בהבדל קטן, אך לא ברור אם שייקספיר הכיר את המחזה.
המקור העיקרי השני הוא מחזהו הארוך בן שני החלקים של ג'ורג' וטסטון "פרומוס וקאסאנדרה" משנת 1578, שמבוסס אף הוא על צ'ינתיו. וטסטון עיבד את סיפורו של צ'ינתיו בכך שהוסיף מרכיבים קומיים בתחבולות המיטה והראש.[3][4]
הכותרת, שמופיעה כשורת דיאלוג בתוך המחזה, מיוחסת בדרך כלל לציטטה מתוך הדרשה על ההר בהבשורה על-פי מתי ז ב: "...ובמידה אשר אתם מודדים בה יימד לכם".[5]
תאריך, טקסט ומחבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסברה הרווחת היא ש"מידה כנגד מידה" נכתב ב-1603 או 1604. המחזה ראה אור לראשונה ב-1623 במהדורת הפוליו הראשונה.
בספרם Shakespeare Reshaped, 1606–1623, גרי טיילור וג'ון ג'ווט (Jowett) טוענים שחלק מהטקסט של "מידה כנגד מידה" ששרד היום אינו נמצא בצורתו המקורית, אלא הוא תוצר של תיקון שתומאס מידלטון ביצע לאחר מותו של שייקספיר. הם מציגים הוכחה סגנונית שחלק מהכתיבה נעשתה בידי מידלטון, וטוענים שמידלטון שינה את מקום העלילה מאיטליה כפי שהייתה במקור, לווינה.[6]
הפקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההפקה המתועדת המוקדמת ביותר של "מידה כנגד מידה" התרחשה בליל סטפן הקדוש, 26 בדצמבר 1604. במהלך הרסטורציה, המחזה היה אחד מני רבים שעובד כדי להיות לטעמם של צופים רבים. סר ויליאם דאווננט הכניס את בנדיק ובאטריצ'ה ממהומה רבה על לא דבר לעיבוד שלו בשם "החוק נגד האוהבים" (The Law Against Lovers). סמיואל פיפס צפה במחזה המעובד ב-18 בפברואר 1662; הוא מתאר אותו ביומנו כ"מחזה טוב, ומבוצע היטב" – הוא התרשם במיוחד משירתה וריקודה של הרקדנית הצעירה ששיחקה את ויולה, אחותה של באטריצ'ה (פרי מוחו של דאווננט). דאווננט טיהר את אנג'לו, שכעת הוא רק בחן את צניעותה של איזבלה; המחזה מסתיים בנישואים משולשים. היה זה אחד מעיבודי הרסטורציה המוקדמים ביותר, וככל הנראה לא המשיך להיות מוצג.
צ'ארלס גילדון שב לטקסט של שייקספיר בהפקת 1699 בכיכר לינקולן אין פילדס. עיבודו הקרוי "יופי הוא הסנגור הטוב ביותר" (Beauty the Best Advocate), מסיר את ההומור מהדמויות. יתרה מכך, בכך שהפך את נישואיהם של אנג'לו, מריאנה, קלאודיו וז'ולייט לחשאיים. הוא הוציא כמעט את כל המיניות הבלתי חוקית שהיא כה מרכזית במחזהו של שייקספיר. פרט לכך, הוא שילב לתוך המחזה סצינות מהאופרה דידו ואניאס של הנרי פרסל בה אנג'לו צופה לסירוגין במהלך המחזה. גילדון גם הביא אפילוג היתולי, שמסופר בפי רוחו של שייקספיר, שמתלונן על שכתובים תדירים של עבודתו. גרסתו של גילדון, בדומה לזו של דאווננט לא הוחייתה. ג'ון ריץ' הציג גרסה הקרובה למקור השייקספירי ב-1720.[7]
בשלהי התקופה הוויקטוריאנית נושא המחזה היה שנוי במחלוקת והופעתה של אדלאיד נלסון בתפקיד איזבלה עוררה התנגדות בשנות השבעים של המאה ה-19. האגודה הדרמטית של אוניברסיטת אוקספורד חשבה שראוי לערוך את המחזה כשהציגה אותו בפברואר 1906, עם ג'רוויס רנטול (Gervais Rentoul) בתפקיד אנג'לו ומוד הופמן בתפקיד איזבלה. כעבור חודש, כשאוסקר אש ולילי ברייטו הציגו את המחזה בתיאטרון אדלפי, הם השתמשו באותו הטקסט. [8]
ויליאם פואל (William Poel) הפיק את המחזה ב-1893 בתיאטרון רויאלטי ואחר-כך ב-1908 בתיאטרון גאייטי במנצ'סטר, כשהוא גילם את דמותו של אנג'לו. ביחד עם מחזות אליזבטיינים אחרים, הוא השתמש במחזה השייקספירי המקורי, עם שינויים מינימליים. השימוש בעיצוב במה חסר מיקום, ואז במעבר המהיר המוזיקלי לנאום דרמטי הציב את הרף למהירות וההמשכיות של ההפקות המודרניות. עבודתו של פואל גם ציינה את הניסיון הרציני הראשון של מפיק להכניס פסיכולוגיה מודרנית או קריאה תאולוגית הן של הדמויות והן של מסר המחזה בכללותו. [9]
הפקות משמעותיות שנערכו בתקופתנו של "מידה כנגד מידה" הן של צ'ארלס לוטון בתפקיד אנג'לו באולד ויק ב-1933; הפקתו של פיטר ברוק משנת 1950 בתיאטרון הזיכרון לשייקספיר עם ג'ון גילגוד כאנג'לו; והפקת 1976 בפסטיבל שייקספיר של ניו יורק עם מריל סטריפ בתפקיד איזבלה וג'ון קאזאלה בתפקיד אנג'לו. המחזה הופק פעם אחת בלבד בברודוויי, ב-1973, בהפקה בה כיכבו דייוויד אוגדן סטיירז בתפקיד וינצ'נציו וקווין קליין בתפקיד קטן כנזיר פיטר. הוא הוצג לאחרונה בפסטיבל שייקספיר של ניו יורק ב-1993, בבימויו של מייקל רודמן ובכיכובם של קווין קליין בתפקיד הדוכס, אנדרה ברויר (Braugher) בתפקיד אנג'לו וליסה גיי המילטון בתפקיד איזבלה.
עיבודים והתייחסויות בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיבודים לקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גרסת ה-BBC משנת 1979 שצולמה במצלמת וידאו, בבימויו של דזמונד דייוויס, נחשבת בדרך כלל כנאמנה למחזה. קייט נליגן גילמה את דמותה של איזבלה, טים פיגוט-סמית גילם את דמותו של אנג'לו וקנט קולי (Colley) גילם את דמותו של הדוכס. היא שודרה ברשת PBS בארצות הברית כחלק מסדרת שייקספיר של ה-BBC.
- עיבוד טלוויזיה משנת 1994 שמתרחש בימינו אנו, בכיכובם של טום וילקינסון, קורין רדגרייב וז'ולייט אובריי.
- גרסת 2006 בבימויו של בוב קומאר, מתרחשת בצבא הבריטי.
עיבודים מוזיקליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האופרה איסור האהבה (1836) מאת ריכרד וגנר עם הלברית שנכתב בידי המלחין על בסיס "מידה כנגד מידה".
- המחזמר Desperate Measures (2004), עם טקסט מאת פטר קלוג ומוזיקה מאת דייוויד פרידמן.
התייחסויות בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דמותה של מריאנה עוררה השראה בטניסון לשירו "מריאנה" (1830).
- אלכסנדר פושקין השתמש בעלילת המחזה בשיר המעשייה שלו "אנג'לו" (1833). פושקין החל לתרגם את מחזהו של שייקספיר, אולם לבסוף הגיע למעשיה שבאופן כללי אינה מומחזת עם כמה סצינות של דיאלוג.
- הסיפור הקצר In the Region of Ice מאת ג'ויס קרול אוטס מכיל דיאלוג בין קלאודיו ואחותו, וגם מקביל במרכיב התחינה שלו שהוא זהה, בו מבקש התלמיד אלן ויינשטיין ממורתו, האחות אירנה.
- הרומן של תומאס הרדי The Woodlanders, מצטט את הדוכס.
- מחזהו של ברטולט ברכט "עגולי הראש ומחודדי הראש" נכתב במקור כעיבוד של "מידה כנגד מידה".
- הסיפור הקצר המוקדם של תומאס פינצ'ון "מוסר וחסד בווינה" (Mortality and Mercy in Vienna), לקח את הכותרת שלו משורה במחזה, וגם הושפע ממנו.
- עלילת Head, הפרק השני של קומדיית המצבים הבריטית Blackadder II, שואבת מרכיבי עלילה מהמחזה, כשהדמות עליה קרוי הפרק, התליין, מחליפה ראשים במטרה להעמיד פנים שפושע הוא חי ולא מת.
- הפרק How to recognize different parts of the body מתוך סדרת הקרקס המעופף של מונטי פייתון מכיל רסיטל תת-מימי של "מידה כנגד מידה".
- מר בוויס (Beavis) בספרו של אלדוס האקסלי "עיוור בעזה", משווה את החום המעקצץ שהוא חש כשהוא מאזין למר פוקס לקריאת הסצנה האחרונה ב"מידה כנגד מידה".
- הרומן Two L של לורן ויליג משנת 2011 מבוסס על "מידה כנגד מידה".
- בספר "מעט תקווה" (Some Hope), הכרך השלישי בסדרה "פטריק מלרוז" מאת אדוארד סנט אובין, הגיבור ראה הפקה של "מידה כנגד מידה" בערב שלפני תחילת העלילה ולאורך כל הספר הוא נזכר במחזה מדי פעם.
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ויליאם שקספיר, מדה כנגד מדה; נוסח עברי – ט' כרמי; עם מבוא מאת צבי יגנדורף והערות מאת המתרגם. – תל אביב: ספרית פועלים – המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות – המפעל לתרגום ספרי מופת, 1979. 168 עמ'.
- ויליאם שקספיר, מִדָּה כְּנגד מִדָּה; תרגום – דורי פרנס; כחלק מן פרויקט שייקספיר ושות'.[10]
המחזה בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. תיאטרון באר שבע – הצגת בכורה: 30 במרץ 1981, מספר הצגות: 20
- יוצרים: תרגום – ט. כרמי, בימוי – עמית גזית, עיצוב תלבושות – לידיה פינקוס-גני, מלחין – רפי קדישזון.
- שחקנים: אנג'לו – דורון תבורי, הדוכס – גדעון שמר, איזבלה – טטיאנה קנליס אולייר, קלאודיו – יוסף אבו ורדה, פומפי – נתן דטנר, מיסטרס אוברדן – מרגלית סטנדר, לוציו – יוסי יבלונקה, אסקלוס – מרק חסמן, מריאנה – לאה אורשר.
2. תיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 25 באוקטובר 1984
- יוצרים: תרגום – ט. כרמי, בימוי – פיטר דיוז, עיצוב תפאורה ותלבושות – רות דר, עיצוב תאורה – בריאן הריס.
- שחקנים: אסכלוס – יהודה פוקס, לוצ'יו – אלברט כהן, הנזיר תומאס – נתן כוגן
3. תיאטרון החאן – הצגת בכורה: 1998, מספר הצגות: 24
- יוצרים: בימוי – גדי רול, עיצוב תפאורה – רוני תורן, עיצוב תלבושות – עינת ניר, עיצוב תאורה – פליס רוס.
- שחקנים: אנג'לו – יגאל שדה, מריאנה – ליליאן ברטו, אסכלוס – יהויכין פרידלנדר, ז'ולייט – נעמי פרומוביץ'-פנקס, קלאודיו – אמיתי יעיש בן אוזיליו, מאדאם גמרא – קטיה זימבריס, קצף ופיגוליון – ניר רון אדון א' ומרפק – יואב היימן, אדון ב' ומשרת – אבינעם מור-חיים, לוצ'יו – מוטי כץ, שי פרדו, בסאם זועמוט, יורם חטב, יורם יוספסברג
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם עוז, היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006, פרק י – טרוילוס וקרסידה, סוף טוב הכל טוב, מידה כנגד מידה: חידות לא פתורות, עמ' 133–146
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים באנגלית
- הטקסט השלם של המחזה (באנגלית)
- מידה כנגד מידה, באתר פרויקט גוטנברג
- מידה כנגד מידה, בוויקיטקסט
- מידה כנגד מידה, בוויקיציטוט
"מידה כנגד מידה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- קליפים ותמונות, מתוך סרט ה־BBC משנת 1994
- קליפים ותמונות, מתוך סרט ה־BBC משנת 1979
- מידה כנגד מידה (2006), באתר http://internetshakespeare.uvic.ca
- פרשנות של נושאי מפתח, הסצינות והדמויות, באתר sparknotes.com
- תקציר, נושאים, ורקע ספרותי, תרבותי ושל הדמויות
- עיבוד פארודי של המחזה (אורכב 10.08.2014 בארכיון Wayback Machine)
קישורים בעברית
- מידה כנגד מידה, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
- גיטה אבינור, "קנה מידה של נסיכים", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 192–195
- מידה כנגד מידה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "המחזות הבעייתיים" של שייקספיר – מונח שמתייחס למחזותיו של שייקספיר שנכתבו משלהי שנות התשעים של המאה ה-16 ועד לשנים הראשונות של המאה ה-17: סוף טוב הכול טוב, מידה כנגד מידה וטרוילוס וקרסידה. חלק מהחוקרים מרחיבים את המונח גם למחזות אחרים, במיוחד לאגדת חורף, טימון איש אתונה והסוחר מוונציה. את המונח טבע חוקר שייקספיר פרדריק בואס בספרו "שייקספיר וממשיכיו" (1896). שמכליל את שלושת המחזות הראשונים ומוסיף ש"המלט, עם הסיום הטרגי שלו, הוא החוט המקשר בין המחזות הבעייתיים לטרגדיות במובן הנוקשה שלהן" (F. S. Boas, Shakespeare and his Predecessors, John Murray, Third Impression, 1910, p.344–408.). המונח יכול להתייחס לנושא המחזה, או לסיווגם "הבעייתי" של המחזות עצמם.
- ^ מידה כנגד מידה, תרגום ט. כרמי, עמ' 151
- ^ N. W. Bawcutt (ed.), Measure for Measure (Oxford, 1991), p. 17
- ^ מידה כנגד מידה, תרגום ט. כרמי, עמ' 12–13
- ^ מידה כנגד מידה, תרגום ט. כרמי, עמ' 158
- ^ Gary Taylor and John Jowett, Shakespeare Reshaped, 1606–1623 (Oxford University Press, 1993). See also "Shakespeare's Mediterranean Measure for Measure", in Shakespeare and the Mediterranean: The Selected Proceedings of the International Shakespeare Association World Congress, Valencia, 2001, ed. Tom Clayton, Susan Brock, and Vicente Forés (Newark: University of Delaware Press, 2004), 243–69
- ^ F. E. Halliday, A Shakespeare Companion 1564–1964, Baltimore, Penguin, 1964; pp. 273 and 309–310.
- ^ Times review 23 February 1906
- ^ S. Nagarajan, Measure for Measure, New York, Penguin, 1998; pp. 181–183.
- ^ מִדָּה כְּנגד מִדָּה בתרגום דורי פרנס
| מחזותיו של ויליאם שייקספיר | ||
|---|---|---|
| טרגדיות | טיטוס אנדרוניקוס • רומיאו ויוליה • יוליוס קיסר • המלט • מקבת' • אותלו • המלך ליר • אנטוניוס וקלאופטרה • קוריולנוס • טימון איש אתונה | |
| קומדיות | קומדיה של טעויות • אילוף הסוררת • עמל אהבה לשווא • חלום ליל קיץ • הסוחר מוונציה • מהומה רבה על לא דבר • כטוב בעיניכם • הלילה השנים עשר • נשות וינדזור העליזות • טרוילוס וקרסידה • סוף טוב הכול טוב • מידה כנגד מידה | |
| רומנסות | פריקלס • סימבלין • אגדת חורף • הסערה | |
| מחזות היסטוריים | • המלך ג'ון • ריצ'רד השני • הנרי הרביעי, חלק ראשון • הנרי הרביעי, חלק שני • הנרי החמישי • הנרי השישי, חלק ראשון • הנרי השישי, חלק שני • הנרי השישי, חלק שלישי • ריצ'רד השלישי • הנרי השמיני | |
| בכל קבוצה מסודרים המחזות לפי סדר כתיבתם המקובל (פרט למחזות ההיסטוריים המסודרים לפי סדר התרחשות כרונולוגי) | ||