אנטיגונוס הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנטיגונוס הראשוןיוונית: Αντίγονος;[1]‏ נהרג בשנת 104 לפנה"ס) היה מצביא חשמונאי, בנו של יוחנן הורקנוס.

אנטיגונוס היה אחד מחמשת בניו של יוחנן הורקנוס.[2] לא ידוע אם היה לו גם שם יהודי בנוסף על שמו היווני, אולם ניתן לשער שאכן היה לו כזה, כפי שהיה גם לשני אחיו, יהודה אריסטובולוס וינאי אלכסנדר.[3]

בחיי אביהם שיתפו פעולה הוא ואחיו הבכור, יהודה אריסטובולוס הראשון, במלחמה בצוותא בכיבוש השומרון.[4] משעלה אריסטובולוס לשלטון, הרג את אימו על ידי הרעבתה בבית הסוהר וכלא את כל משפחתו פרט לאנטיגונוס, שהפך למצביא מהולל שלו ושרת אותו בנאמנות. אף על פי כן שמר אריסטובולוס, שבריאותו הייתה מעורערת, על חשדנותו. הוא חשש שמא אחיו איש הצבא הצעיר יתפוס את מקומו ולפיכך הורה שזה לא יבוא אליו מזוין בנשק. בנוסף אף ציווה שכל מי שיבוא למלך חמוש ייהרג לאלתר.

המלכה ששטמה את אנטיגונוס הורתה לספר לו שאחיו רוצה לראות אותו עם כל כלי נשקו, כיאות לגיבור מנצח. כך הוא אכן בא אל אחיו המלך, וכצפוי הרגו אותו השומרים.

האשמה שחש על מות אחיו הגבירה את חוליו של יהודה אריסטובולוס, ואף מסופר שכשהחל לפלוט דם מפיו, נתגלגלו העניינים כך שדם זה נשפך בדיוק היכן שנשפך דם אחיו, מה שהבעיתו מאוד. בסופו של דבר הוא מת מחוליו ומאשמתו.

הישגו הגדול של אנטיגונוס בעת שלחם למען אחיו היה בכיבושם וגיורם של היטורים, שבט ערבי צפוני.

עץ משפחה של השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגיית השם ביוונית: אנטיגונוס במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
  2. ^ פרופ' יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, כרך שלישי: תולדות בית חשמונאי, שיעור תשיעי: מלכות בית־חשמונאי בתקפה, 1. יהודה אריסטובלוס הראשון ואנטיגנוס הראשון (104-103); עמ' 142-141.
  3. ^ אוריאל רפפורט, "על התייוונותם של החשמונאים", בתוך: מדינת החשמונאים, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 80: "שמות זרים אצל יהודים אינם בהכרח בני זוג לשמות עבריים [...] עם זאת, ייתכן שרק אותם מבני השושלת שהגיעו לכס השלטון נשאו שם נוסף; אולם לא ניתן לברר זאת בוודאות [...] לכל שם כזה קיום עצמאי משלו, כלומר שמותיהם אינם מהווים צמדים קבועים".
  4. ^ פרופ' יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, כרך שלישי: תולדות בית חשמונאי, שיעור שביעי: הרחבת הגבולים: יוחנן הורקנוס הראשון (135-104), 2. מלחמה בפרתיים ומהומות בסוריה. כיבושיו הגדולים של יוחנן הורקנוס; עמ' 88.