אנטי-טריניטריזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנטי-טריניטריזםאנגלית: Antitrinitarianism או Nontrinitarianism, מהמילה Trinity "טריניטי" או השילוש הקדוש) היא מערכת אמונות מונותאיסטיות, נוצריות בעיקר, השוללות את דוקטרינת השילוש הקדוש, דהיינו התורה הנוצרית הגורסת שהאב, הבן ורוח הקודש אחד הם, ושלושה פנים לדמותו של אלוהים.

בעיני הכנסיות המקבלות את החלטות הוועידות האקומניות, השילוש הקדוש הפך לעיקר אמונה נוצרי כבר במאה ה-4 לספירה: בוועידת ניקיאה הראשונה (325 לספירה), ובוועידת קונסטנטינופול הראשונה (381 לספירה), אשר אשררה את החלטות ועידת ניקיאה והוסיפה עליהן.

תפיסות אנטי-טריניטריות רבות היו קיימות בנצרות הקדומה, בטרם זכתה תורת השילוש להגדרה רשמית. התנועה האריאנית, למשל, טענה שהבן נברא על ידי אלוהים האב, ועל כן מעמדם אינו זהה.

בראשית העת החדשה, במאבקים באירופה של אחרי הרפורמציה, נחשבה הכנסייה האנטי-טריניטרית למוסד רדיקלי, ובמאה ה-16 התבססה בעיקר באיחוד הפולני-ליטאי שהיה חריג בסובלנות שהפגין כלפיי זרמים דתיים, ובכך שלא החיל עונשי מוות בעוון אמונה דתית. גם תקופת סובלנות זו לא האריכה ימים, ובסוף המאה ה-16 התקשתה הכנסייה להתנהל באופן בטוח[1].

בראשית המאה ה-21 הזרמים האנטי-טריניטריים מהווים מיעוט שולי בקרב המזדהים כנוצרים; בתקופות קודמות נרדפו ונענשו (האוניטרים, לדוגמה, יכלו לעלות מן המחתרת בבריטניה רק ב-1774) וגם בעידן חופש הדת אינם מקובלים כנוצרים לגיטימיים על היתר. בין הקבוצות הדוגלות בתפיסות אנטי-טריניטריות נמנים בייחוד המורמונים ועדי יהוה, אך גם אחוות ישו, "המדע הנוצרי", איגלסיה ני קריסטו ואחרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואלה, ז׳ראר. 2005. הנצרות הקדומה: היסטוריה וספרות בתקופת כינונה (800-100) (אורכב 18.02.2020 בארכיון Wayback Machine). פרק 8: אלים, אלוהים וכריסטוס (681-381). האוניברסיטה הפתוחה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מירי אליאב-פלדון, קנאות ופשרה: נאמנות לאל או טובת המדינה, דקות 80:20-77:00