אניטה פללי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אניטה פָלֵלי (נולדה ב-7 באוגוסט 1953 כאנה הללי) היא שחקנית ודוגמנית ישראלית. היא ידועה בין השאר בשל קולה הגבוה ובשל מראהּ הכולל תסרוקות צבעוניות, איפור וביגוד יוצאי דופן.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פללי התפרסמה לראשונה ב-1982 כאשר השתתפה בתצוגות אופנה של לבני נשים. לאורך שנות ה-80 נהגה להופיע בערבי זוגות בהנחיית מאיר רמז שהיו פופולריים באותה העת. בתחילת שנות ה-90 חזרה לתודעת הקהל כאשר התראיינה בתוכנית "חכם בלילה" בהנחיית רון לוינטל בערוץ 2 הניסיוני, ושרה את שירה של אילנית "כבר אחרי חצות". בשנת 1992 שיחקה בתפקיד משנה בסרטו השני של אבי ביטר "קורבן האהבה". היא הופיעה גם בסרטיו של הזמר משה כהן "מבט כואב 1" ו"מבט כואב 2". בשנת 1997 שיחקה בתפקיד משנה בסרט הקולנוע הישראלי "עפולה אקספרס".

לקראת סוף שנות ה-90 זכתה לפרסום רב, יחסית, לאחר מות כלבתה גלורי מפגיעת רכב בראשה, כאשר התארחה בפינה בתוכנית האירוח "חלומות בהקיציס" והציגה את גלורי המפוחלצת. בתוכנית נהגו איל קיציס (המנחה) וטל פרידמן לארח אורחים מוקצנים, בהם פללי. העיתון "לאשה" הכריז עליה כ"התחת של המדינה", פללי הייתה דוגמנית הצמרת הראשונה שהביאה את החוטיני לישראל. בתחילת שנת 1998 השתתפה פללי בתוכנית הרדיו "סינדרלה יוצאת מהארון" עם שדרן הרדיו נינו אורסיאנו ברדיו השרון (רדיו 99) בה ביצעה גם מספר שירים, בהם גרסה משלה לשיר "אי שם" של אילנית שעיבד עבורה נינו[1] ושיר מקורי בשם "אני לא בוניטה", שנודע לאחר מכן בשם "שיר שמח".

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 הופיעה פללי במספר תוכניות אירוח ובידור, בהן "אקזיט", "טיאר ברשת", "פספוסים" ובשעשועון "מסדר זיהוי" בערוץ 10[2]. בשנת 2004 הופיעה פללי בקמפיין לשירות טלפוני בידורי של המותג "Esc" (אסקייפ) בבעלותה של חברת פלאפון, בו אמרה את המשפט "אניטה, זאת אני, תעני!". כמו כן, החלה בעבודה על אלבום משותף עם עודד שחף (אחיו של המאפר ירין שחף). האלבום, שהיה אמור להיקרא בשם ההיתולי "מדיננה בג'ננה", נגנז לאחר הוצאת שני שירים מתוכו - שיר הנושא שהולחן על ידי איתן מסורי וזכור בעקבות הבית "איש איש איש, אל תהיה כריש, רוצה אותך פטיש, מינימום כריש" והשיר "כאב" שפללי כתבה והלחינה בעצמה ושאותו ביצעה קודם לכן באחת הפעמים בהן התארחה בתוכנית "חלומות בהקיציס". לאחר מכן הופיעה פללי במועדוני נוער ברחבי ישראל עם שירי הדיסק, שיריה המקוריים וכן גרסאות כיסוי לשירי אילנית. לאורך שנות ה-90 פללי הדריכה נימוסין והליכות בתחרויות יופי מקומיות ברחבי ישראל והכתירה את המנצחות.

פללי ידועה בין השאר בחיבתה לחיות ומתנדבת בארגון צער בעלי חיים. לאורך השנים היא נהגה להביא להופעותיה בשידור חי את גלורי, כלבתה המפוחלצת, ואת כלבה השני פופי[3].

לאורך השנים, סבלה מביקורות וכתבות שנויות במחלוקת בשל קולה הגבוה, מראה החיצוני, סיפור חיבתה לפוחלצי חיות והופעותיה עם גלורי כלבתה המפוחלצת הן בשידור חי והן בחייה האישיים, וכן בשימושים חוזרים במילה "כמובן", מילות סלנג ושיבושי מילים (כגון "להשפיך" במקום "לשפוך", "זקפות" במקום "זקוף" ו"מה שרצוני" במקום "מה שאני רוצה") בראיונות איתה. דבר זה התבטא בין השאר בדעות לפיהן אין לה באמת כישרון והיא בעצם מנצלת את אישיותה יוצאת הדופן על מנת לזכות בתשומת לב, ובגיחוכי הקהל בהופעותיה בשידור חי, זאת על אף שפללי עצמה ציינה והדגישה לא פעם שהופעותיה פרובוקטיביות ושהיא אינה נפגעת מהביקורות המופנות אליה. באחד מפרקי "חלומות בהקיציס" שבו התארחה, סיפר לה דידי הררי שנפוצה שמועה לפיהן הייתה גבר שעבר ניתוח לשינוי מין ופללי צחקה בקול גדול ואמרה ששמועות אלה אינן נכונות, ושהיא ילדה בת ב-1989, אם כי כאשר התארחה לצד אבי ביטר בתוכניתו של שי אביבי "מקרה לילה" סיפרה שהחלום שלה הוא למצוא בן זוג ולהביא איתו ילד לעולם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gilad Padva (2006). Unruly Womanliness, Gender Dysphoria and Anita Faleli's Iconography. Feminist Media Studies 6(1), 25-45.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]