נינו אורסיאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נינו אורסיאנו
NINO17.JPG
מידע כללי
תאריך לידה 17 באוגוסט 1973 (בן 43)
מקום לידה חיפה, ישראל
עיסוק פזמונאי, מלחין, זמר

נינו אורסיאנו (נולד בשם דורון אור סיני ב-17 באוגוסט 1973) הוא זמר, קלידן, שדרן רדיו, מלחין ופזמונאי ישראלי. אורסיאנו הוא נכדו של הסופר אפרים טובנהויז ונינו של מאיר טובנהויז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורסיאנו יליד חיפה. את דרכו המוזיקלית החל בגיל 11 כסולן בחבורת הזמר של בית רוטשילד בניצוחו של אפי נצר. בגיל 15 שר בלהקת הנוער הלאומי חיפה ושנה לאחר מכן הכיר את הפזמונאי ארז ברזוליק. הוא שירת 9 חודשים בצה"ל, ולאחר מכן התקבל לבית ספר רימון. שם למד יחד עם מיקה קרני, אריאל הורביץ ואביב גפן. במקביל ללימודיו הקים את "להקת עסקי התועבה" ואיתם הופיע במועדון רוקסן בתל אביב ובמועדוני רוק אחרים. שיאי הלהקה היו בהופעות טלוויזיוניות בערוץ 3 בכבלים וב"רוקדים עצמאות" לצדם של אביב גפן ואייס אוף בייס.

באותו זמן חתם נינו על חוזה ניהול אישי עם הבמאי צדי צרפתי והם החלו לעבוד יחד על אלבום הבכורה של נינו.[1] הייתה זו הפעם הראשונה שבה עמד אמן ישראלי מאחורי שיר שבו נאמר: "אני הומו בן 22". שירי התקליט היוו את הבסיס למופע הקברט שהעלה נינו בבית ליסין בשנת 1995. המופע הציג לקהל את אישיותו הקברטית של נינו אך היחסים עלו על שרטון ונפרדו דרכיהם.

בשנת 1993 הלחין אורסיאנו את השיר "שבים מקווים" לאלבומו של יזהר כהן "לגעת במים לגעת ברוח" (שיר שהפך ללהיט דווקא בערוץ 7) וכתב מוזיקה להצגה "פרשת בבינסקי" בתיאטרון הסמטה. למירי אלוני הלחין את השיר "נדמה לי".

כשמלאו לו 21 התחיל אורסיאנו לשדר ברדיו חיפה (אז רדיו 2) תוכנית לילית שבמהלכה יצא מהארון בשידור חי - דבר שהוביל אותו להחלטה ליצור את תוכנית הרדיו הגאה הראשונה.[2] צעד זה לווה בקשיים ובהתנגדות רבה, עד כי החליט לעזוב את התחנה ולחפש מקום אחר לשדר בו את תוכניתו.[3] בעקבות הצלחת התוכנית הוזמן אורסיאנו להשתתף כאורח בתוכניות טלוויזיה רבות בהן "גבי גזית", "חמש עם רפי רשף" ו"המעגל של דן שילון", שם שר עם תזמורת הטיילת של תל אביב את "אתך בחתונה", שיר המתאר הצעת נישואים בין שני גברים. חודש לאחר שידור התוכנית התחתן נינו עם בן זוגו דאז בחתונה מתוקשרת.[4]

כשמלאו לו 22 כתב והלחין את שיר הגאווה הראשון בישראל "הומו בן עשרים ושתיים"[5] ולמרות המילים הבוטות הפך השיר למוכר והושמע על ידי רון לוינטל בגלי צה"ל. לוינטל אף החתים את נינו על חוזה עבודה ברדיו השרון (רדיו 99) ושם הוא המשיך לשדר את התוכנית עוד כשלוש שנים וחצי. בשנת 1996 אורסיאנו כתב והלחין לזמרת דנה אינטרנשיונל את השיר "דון קיחוטה" מתוך אלבומה "מג'נונה", שיר שצעד במשך שלושה שבועות בראש מצעד הפזמונים של רשת ג. (בשנת 2003 ביצעה אותו שירי מימון בגמר הראשון של "כוכב נולד" בניצנים).

באותה שנה העלה אורסיאנו בבית ליסין את "מופע הקברט של נינו" שהפיק עם זיו כהן. המופע העלה גלריית טיפוסים מחיי הלילה של תל אביב והציג דמויות אותנטיות כמו אבינוף פרומר (נופית תדהר), קים קונקשיין, אניטה פללי וגילה גולדשטיין לצד רקדנים ואמני דראג. את המוזיקה למופע הוא כתב והלחין וגם השתתף ושר בו. המופע הועלה גם בחיפה ותועד בסרט בתוכניתו של מיכה לימור "חשיפה". זו הייתה הפעם הראשונה שמופע בעל אופי כזה קיבל במה בתיאטרון ממוסד. המופע לאורך הדרך זכה להתנגדות מצד חוגים דתיים.[6]

אורסיאנו הלחין את פסקול הסרט "תמונה קבוצתית עם אישה", בבימויו של יצחק רובין, וכתב מוזיקה לסרטים נוספים עבור הטלוויזיה החינוכית. בשנת 1997 בעקבות אירוע אישי פרש נינו מעסקי הבידור וחזר לעיר הולדתו חיפה. בשנת 1998 הוציא לאור את ספרו הראשון: יואל, מסר לאנשי האור, שכתב יחד עם אמו תמר שעוסק כולו בתקשור. בעקבות הוצאת הספר החל אורסיאנו להעביר סדנאות וקורסים בחיפה, בתל אביב ובירושלים. במקביל למד תרפיה במוזיקה ופסיכותרפיה גוף-נפש ועבד באיל"ן, בניצן ובאגודה למלחמה בסרטן כתרפיסט במוזיקה.

בסוף שנת 2012 קרן אקו"ם לרווחת היוצר וקידומו החליטה לתת מענק תמיכה לאלבום הבכורה של אורסיאנו. האלבום "להתנגן" יצא בחודש פברואר 2013 ומספר את סיפורו האישי.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יואל, מסר לאנשי האור, תקשור רב גלקטי, תל אביב: הוצאת גל, 1999

אלבומים שבהם השתתף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך עיתון "הד הקריות"28.4.95 - "אני בתהליך מתמשך עם הבמאי צדוק צרפתי. חתמנו חוזה"
  2. ^ עיתון כותרת-חיפה גיליון 29 - "לראשונה בישראל עולה לשידור ברדיו 2 תוכנית שמאפשרת להומואים, לסביות, וטרנסג'נדרים בצעד חסר תקדים וכמעט ללא צנזורה להביע את שעל לבם.
  3. ^ חנה טל - "הד הקריות" 28.4.95 "אני נלחם בהומופוביה של מנהלי התחנה ושל גורמי דת שונים"
  4. ^ מעריב היום-21.6.95 דויד ליאור חקק-"הערב: חתונת גברים נינו אורסיאנו נושא את בחיר ליבו"
  5. ^ חכם ביום-רון לוינטל "פנאי פלוס" 6.7.96, "שירי אהבה בין גברים לגברים לא נשמעים בארצנו, עד שהגיע לידי שיר אהבה העונה לשם -הומו בן 22"
  6. ^ עיתון כלבו חיפה 7.6.96 - "יו"ר סיעת ש"ס בעיר: אנחנו מכינים לו הפתעה, נינו בתגובה - לא אכנע לדתיים. המופע שלנו יתקיים הערב כמתוכנן".