אפליה קניינית

אפליה קניינית מוגדרת כדחייה או סירוב, על ידי אדם או תאגיד, לבצע עסקה קניינית כלשהי עם אדם אחר, ממניעים פסולים, כגון: מגדרו, דתו, מוצאו, נטייתו המינית, גילו ואף העדפות האכילה שלו.

בדומה לאפליה בשוק העבודה, גם אפליה קניינית היא סוג של אפליה כלכלית. האפליה הקניינית יכולה להתבצע בכל סוגי עסקאות הקניין, כגון: שכירות, מכר, ביטוח, הלוואות ומשכנתאות.

אפליה קניינית תחת בחינה משפטית

בית המשפט העליון קיבל תביעות בגין אפליה קניינית כנגד מדינת ישראל ואף כנגד רשות מקרקעי ישראל וזאת על בסיס ערך השוויון, שאינו מעוגן בצורה רשמית בחוקי היסוד של מדינת ישראל. בתי המשפט בארץ קיבלו גם תביעות של פרטים בגין אפליה קניינית כנגד תאגידים, במגזר הפרטי, וזאת תוך שימוש בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. מלבד סעיפי השסתום: תום לב ותקנת הציבור, המופיעים בחוק החוזים ומתייחסים אך למישור החוזי. עד לפסק הדין רע"א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ נ' חאלד סלמאן בשנת 2019 לא הייתה בפסיקה הישראלית התייחסות למקרה בו חוק איסור הפליה חסר (לערך מורחב - לקונה), אולם פסק הדין בעניין מי-טל הנדסה, היווה נקודת מפנה בנושא. בפסק הדין נדון מקרה בו קבלן סירב למכור לזוג ממוצא ערבי דירה בפרויקט חדש שנבנה על קרקע שהוקצתה על ידי רשות מקרקעי ישראל, זאת בטענה שאינו מוכר דירות לערבים, ובכך למעשה הפלה את בני הזוג מחמת לאום. הקבלן טען שאינו מחויב לשוויוניות במכירת דירות משום שדירה אינה מוצר, שכן היא הוחרגה במפורש בהצעת החוק (בחוק עצמו אין לכך התייחסות). בני הזוג תבעו את הקבלן על אפליה קניינית וזכו בבית המשפט השלום, ערעור הקבלן להית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם ערעורו ברשות בבית המשפט העליון. בבית המשפט העליון, קבעו שלושת השופטים שישבו במוֹתָב (מזוז, שטיין והנדל) שההפליה במקרה פסק הדין הייתה אסורה, בעוד השופט מזוז נתלה בחוק איסור הפליה שלדעתו חל גם על דירות מגורים, השופט שטיין סבר שאיסור ההפליה אינו נובע מחוק איסור הפליה אלא שואב את תוקפו מדיני המשפט המנהלי שחלים על קרקעות של רשות מקרקעי ישראל (הקרקעות במקרה פסק הדין) וכן מתוקף דיני החוזים שאוסרים על ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, ואילו השופט הנדל בחר שלא להכריע ורק טען שקיימת התנהגות עוולתית שמזכה בפיצויים. פסק דין זה מהווה הלכה מחייבת שאוסרת על אפליה במכר דירות בין פרטים ליזמים, ובכך הרחיב את איסור ההפליה ממערכת יחסים של מדינה-פרטים למערכת יחסים של יזמים-פרטים, אולם עדיין אין הלכה למקרה בו ההפליה תהיה בקרקע פרטית (להבדיל מעניין מי-טל בה הקרקע הייתה של המדינה). פסק הדין ניתן טרם כניסתו לתוקף של חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, ולפיכך ההלכה עוד עשויה להתהפך בעתיד בשל סעיף 7 לחוק היסוד שמגדיר התיישבות יהודית כערך לאומי.

חקיקה בארצות הברית

בארצות הברית קיים חוק המאפשר טענת תביעה לאדם אשר הופלה על ידי אדם אחר, ממניעים פסולים, הנקרא: חוק הדיור ההוגן. המשרד לדיור הוגן והזדמנויות שוות, הוא הממונה על אכיפת החוק.

ראו גם

• אפליה
• בג"ץ קעדאן
• חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

קישורים חיצוניים

• אפליית ערבים ברכישת דירות בפרויקט נדל"ן בעכו, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל.
• חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, באתר כל זכות
• בג"ץ קעדאן, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.