אלכס שטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכס שטיין
אלכס שטיין.jpg
לידה 27 באוקטובר 1957 (בן 60)
ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
תאריך עלייה 1973
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
השתייכות פרקליטות המדינה, הפרקליטות הצבאית, בית המשפט העליון
תחומי מחקר דוקטרינת הנזק הראייתי, ניתוח כלכלי של אכיפת הדין

אלכס שטיין (נולד ב-27 באוקטובר 1957) הוא שופט בבית המשפט העליון. כיהן כפרופסור למשפטים בבית הספר למשפט של ברוקלין (אנ'), באוניברסיטה העברית בירושלים ובישיבה יוניברסיטי. לימד כפרופסור אורח באוניברסיטאות ייל, קולומביה, טורונטו, אוקספורד והרווארד.

ראשית חייו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכס שטיין נולד באוקטובר 1957 בברית המועצות. בשנת 1973 עלה לישראל עם משפחתו. את לימודי התיכון סיים במרכז חינוך ליאו באק בחיפה.

ב-1976 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הקשר והאלקטרוניקה. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם קיבל תואר ראשון ב-1983 ותואר שני ב-1987. התמחה אצל שופט בית המשפט העליון מנחם אלון ואצל רחל סוכר במחלקה הפלילית של פרקליטות המדינה, ובשנת 1984 הוסמך כעורך דין ועבד במקצוע זה. בשירות המילואים עבר לפרקליטות הצבאית, ושימש קצין משפטים בממשל הצבאי ברצועת עזה.

שטיין היה שחמטאי פעיל והגיע לדרגת אמן[1]. הוא היה פעיל באיגוד הישראלי לשחמט כבורר[2]. היה אלוף ברית המועצות בשחמט לתלמידים עד גיל 14[3][4]. ב-1976, בעת שרותו הצבאי, זכה באליפות צה"ל בשחמט[5][6].

שטיין נשוי בשנית לשירלי בליאר-שטיין והוא אב לחמישה. אחד מילדיהם הוא ילד עם צרכים מיוחדים, ומאז לידתו כותבת שירלי רבות אודות הורות לילדים כאלה[7].

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 קיבל תואר דוקטור מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון על עבודה שכותרתה "The Law of Evidence and the Problem of Risk-Distribution", שנעשתה בהנחייתו של פרופ' ויליאם טווינינג (אנ'). בשנת 1991 הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1992 זכה במלגת אלון[2]. יחד עם פרופסור אריאל פורת ואחרים, ייסד וערך (1997–2002) את כתב העת "Theoretical Inquiries in Law", העוסק בתאוריה של המשפט[2]. במהלך עבודתו באוניברסיטה העברית שימש סגן דיקן הפקולטה למשפטים, מונה לפרופסור מן המניין ואייש קתדרה ע"ש סילוואן כהן.

בשנים 1993–2004 הרצה במכון להשתלמות שופטים ע"ש זוסמן. בשנים 1993–2003 היה חבר הוועדה לרפורמה בסדר דין פלילי, במינוי של כמה שרי משפטים.

בשנת 2002 נפצע באורח קל בפיגוע באוניברסיטה העברית.

בשנת 2004 עבר לארצות הברית והצטרף לסגל בית הספר למשפטים על שם קרדוזו של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק. בשנת 2016 עבר לבית הספר למשפט של ברוקלין (אנ')[8].

נכון לשנת 2014, שטיין נכלל בין אנשי האקדמיה המצוטטים ביותר בתחום דיני הראיות בארצות הברית[9]. תחומי התמחותו הנוספים הם דיני נזיקין וניתוח כלכלי של המשפט[2]. דעותיו בתחומים אלה צוטטו בכלי תקשורת, שכללו את New York Times,‏[10]Frankfurter Allgemeine Zeitung[11], ו-Nature[12].

תחומי מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי המחקר העיקריים של שטיין הם דיני ראיות, דיני נזיקין ורשלנות רפואית. יחד עם פרופ' אריאל פורת פיתח את דוקטרינת הנזק הראייתי[13]. ביסוד הדוקטרינה נמצא הרעיון, שאם אדם גורם לאי-ודאות המונעת מאדם אחר לממש את זכויותיו כלפי המזיק, יוצר האי-ודאות אחראי מבחינה משפטית, בהתקיים תנאים מסוימים, ל"נזק הראייתי" לו גרם. במקרים מסוימים אחריותו של יוצר הנזק הראייתי תהיה נזיקית, ובמקרים אחרים היא תביא להעברת נטל השכנוע לכתפיו. במקרה אחרון זה אם לא יצליח יוצר הנזק הראייתי להוכיח שלא הוא שגרם לנזק הישיר אשר לגבי גרימתו קיימת אי-ודאות, תוטל עליו אחריות בגינו. דוקטרינת הנזק הראייתי נקלטה בפסיקה בישראל ונעשה בה שימוש במאות רבות של פסקי דין, בין היתר במצבים שבהם עקב אי סדרים וחוסרים בתיקים רפואיים, אין החולה שניזוק במהלך הטיפול הרפואי יכול לדעת כיצד ניזוק. בתי המשפט העבירו במקרים אלו את נטל השכנוע לכתפי בית החולים בו ניתן הטיפול הרפואי, על מנת שיוכיח שהנזק לא נגרם עקב רשלנות רפואית, כך שאם לא יצליח לעמוד בנטל יישא בנזקי החולה.

שטיין פרסם למעלה משישים מאמרים, בהם שני מאמרים ב-Harvard Law Review, כולל מאמר עם דניאל זיידמן על הצדקה כלכלית לזכות השתיקה[14], שספג ביקורת רבה עליה השיב שטיין במאמר נפרד[15]. מאידך המאמר זכה לשבחיו של השופט ריצ'רד פוזנר, שתיארו בספרו Economic Analysis of Law כתאוריה שמאפילה על ההסבר של תומאס הובס[16] שלפיו למדינה אין יכולת - וממילא אין סמכות - לגרום לאדם לפעול נגד אינטרסים קיומיים של עצמו[17]. לפי התאוריה של שטיין וזיידמן, זכות השתיקה, המעוגנת בתיקון החמישי לחוקת ארצות הברית, מעמידה לחשודים ונאשמים שעברו על החוק ואינם מעוניינים להודות בכך חלופה למסירת גרסת חפות שקרית: כל נאשם כזה זכאי לשתוק מבלי שהדבר יהווה ראיה בדבר אשמתו. בהיעדר זכות שתיקה, רוב האשמים יעדיפו למסור הודעה או עדות שקרית שתציגם כחפים מפשע, וכתוצאה מכך כל אדם שטוען לחפותו - לרבות חף מפשע, שלא עבר כל עבירה - יהא בחזקת שקרן שאין להאמין לו. הפחתת אמון כללית זו תעלה את מספרם של חפים מפשע שיימצאו אשמים על אף שלא עברו עבירה. כדי למנוע נזק חברתי חמור זה, יש אפוא להכיר בזכות השתיקה ולמנוע הסקת מסקנות לחובתם של חשודים ונאשמים שבוחרים לשתוק ולא למסור שום עדות.

במאמר אחר, שאף הוא פורסם ב-Harvard Law Review, שטיין ושותפו למאמר, גדעון פרחומובסקי, הראו שכללי ההוכחה הקיימים יוצרים תמריצי התנהגות המעוותים מבחינה חברתית. כיוון שבתי המשפט נדרשים לבסס את החלטותיהם על ראיות, אדם רציונלי לעולם יבחר בהתנהגות שתייצר ראיות לטובתו גם כאשר התנהגות זו מטילה עלויות על אנשים אחרים ועל החברה בכללותה. למשל, רופאים ובתי חולים יעדיפו במקרים רבים לשלוח מטופל לבדיקות מיותרות שאינן מועילות לו רק כדי ליצור ראיה שתוכיח העדר רשלנות בטיפול. בעלי מקרקעין וקניין רוחני יאפשרו למפרי זכויותיהם להמשיך ולהפרן כדי ליצור הוכחות ברורות של נזק, אשר יבטיחו זכייה במשפט. חמור מכך: שוטרים המופקדים על אכיפת החוק יאפשרו לעיתים לעבריינים להמשיך בביצוע העבירה כדי להבטיח הרשעה[18].

בשנת 2010 פיתח שטיין, יחד עם פרופ' מרגרט למוס, מודל של אכיפת חוק אסטרטגית, שבמסגרתו מטילה ​המדינה עונש הולם רק על מפרי החוק החמורים ביותר. אסטרטגיה זו גורמת למפרי החוק להימנע מהפרות בדרגת חומרה הגבוהה ביותר, וכתוצאה מכך כולם מפחיתים את רמת הפעילות הלא חוקית עד שזו הופכת לזניחה ללא התערבות שלטונית.​[19]

בשנת 2013, פרסם שטיין בכתב העת Michigan Law Review מאמר שמבקר את תאוריית הכשלים בשיפוטים הסתברותיים שפותחה על ידי דניאל כהנמן ועמוס טברסקי[20]. במאמר זה טען שטיין כי כהנמן וטברסקי לא הוכיחו את טענתם שאנשים רגילים טועים באופן סיסטמטי בהערכת הסתברויות, ולפיכך לא ביססו הצדקה לכך שהמדינה תנהיג התערבות פטרנליסטית בהחלטות שאנשים מקבלים בתנאי אי וודאות בנוגע לעצמם[21].

בשנת 2014, ביחד עם פרופ' גדעון פרחומובסקי, פרסם שטיין ב-Columbia Law Review מאמר בשם Catalogs שזיהה וניתח דפוס ייחודי של הסדרה משפטית, השונה משני הדפוסים המקובלים, הידועים ככללים וסטנדרטים[22]. בשנת 2017 פרסם שטיין בכתב העת Columbia Law Review מאמר שקושר את כללי האחריות בנזיקין לתועלת החברתית שצומחת מהתנהגות יוצרת סיכון[23].

בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2018 הוצע כמועמדה של שרת המשפטים איילת שקד למשרת שופט בבית המשפט העליון. בעקבות פרסום המועמדות פנתה ד"ר אורית קמיר, שלה סכסוך ארוך שנים עם שטיין, לוועדה לבחירת שופטים במכתב שבו הביעה התנגדות למינוי, בנימוק שהתנכל לה בעת ששניהם נמנו עם סגל האוניברסיטה העברית. שטיין הכחיש את טענותיה. בעקבות פנייתה זו הגיש יהודה דרורי עתירה לבג"ץ נגד המינוי, אך עתירתו נדחתה על הסף[24].

חבר הוועדה לבחירת שופטים, השופט חנן מלצר, אמר שיתמוך במועמדותו של שטיין רק אם בנו בן ה-24, החי בארצות הברית, ישרת בצה"ל. שטיין התחייב שכך יהיה. חבר הכנסת אלעזר שטרן כתב לחברי הוועדה כי במינויו של שטיין יש "משום יריקה בפרצופם של ערכיה הבסיסיים של החברה בישראל"[25], אך לאחר מינויו של שטיין בירך אותו[26]. באקדמיה המשפטית האמריקנית זכה מינויו של שטיין להדים חיוביים[27].

בפברואר 2018 נבחר שטיין לכהן כשופט בבית המשפט העליון, ולאחר שחזר להתגורר בישראל הושבע לתפקיד ב-9 באוגוסט 2018, עם פרישתו של השופט אורי שהם.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גישתו המשפטית של שטיין תוארה כמשתייכת לאסכולה הפוזיטיביסטית, לפיה אין קשר הכרחי בין החוק למוסר, ועל כן אל לשופט להשתמש בשיקולים ערכיים כלליים לצורך פרשנות החוק[3].
  • שטיין מתנגד למהפכה החוקתית ולגישת 'הכל שפיט'. בפוסטים שהעלה לחשבון הפייסבוק שלו בשנת 2015 כתב כי אקטיביזם השיפוטי הישראלי שובר שיאים: אין דרישה אמיתית לזכות עמידה והכול שפיט, אין 'שאלה פוליטית (אנ')'. אומנם בית המשפט העליון פוסל לעיתים רחוקות חוקים של הכנסת, אבל הרטוריקה שלו שתלטנית. הוא דורש סמכויות במסווה של איזונים ובלמים." הוא ציטט את השופט אנטונין סקאליה, מראשי המחנה השמרני בבית המשפט העליון של ארצות הברית, שאמר "אני קורא פסקי דין של בית המשפט העליון של ישראל כשאני רוצה להיות המום, כשאני רוצה לראות שבית המשפט שלי לא באמת כזה גרוע אחרי הכול"[28].
  • בנאום בטקס השבעתו כשופט בבית המשפט העליון אמר שטיין: "בעל שררה צריך לפעול בדל"ת אמות מומחיותו ולכבד את מומחיותם של מקבלי ההחלטות בעניינים אחרים...הכנסת, הממשלה ובתי המשפט חייבים לפעול לטובת העם תוך התחשבות במגוון הדעות ותוך שמירה הדדית על גבולות הסמכות שהעם הריבון התווה עבורם"[29].
  • בפוסטים אחרים תמך במדיניות אגרסיבית יותר של ישראל ברצועת עזה במענה לירי רקטות משם, הגן על פעולותיה של ישראל במהלך מבצע צוק איתן והביע את עמדתו לפיה אין לישראל מחויבות משפטית לספק חשמל לרצועת עזה וכי הדבר תלוי אך ורק בשיקולים הומניטריים[28].
  • לדעתו של שטיין, חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה איננה מחייבת את הממשלה, והיא רשאית להסתמך על חוות דעת של משפטן מוסמך כנגד דעת היועץ, זאת בהתאם למסקנות ועדת שמגר ובניגוד לפסיקות בג"ץ שקבעו שהיועץ המשפטי הוא 'הפרשן המוסמך של החוק'. כמו כן הביע תמיכה בזכותה של הממשלה להיות מיוצגת בידי פרקליט פרטי אם אינה מרוצה מעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה[28].

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • An Analytical Approach to Evidence: Text, Problems, and Cases (Wolters Kluwer, 6th ed., 2016) (with Ronald J. Allen, et al.)
  • Foundations of Evidence Law (Oxford University Press, 2005)
  • Tort Liability under Uncertainty (Oxford University Press, 2001) (with Ariel Porat)
  • Evidence and Proof (New York University Press, 1992) (with William L. Twining)

מאמרים נבחרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הבטחה מינהלית", משפטים יד, תשמ"ה.
  • "דוקטרינת הנזק הראייתי: תגובה לביקורת", יחד עם אריאל פורת, משפטים ל, תש"ס.

מאמרים נבחרים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Law and the Epistemology of Disagreement, 96 Washington University Law Review 51 (2018),
  • The Domain of Torts, 117 Columbia Law Review 535 (2017)
  • Abortion, Informed Consent, and Regulatory Spillover, 92 Indiana Law Journal 1 (2016) (with Katherine Shaw)
  • The New Doctrinalism: Implications for Evidence Theory, 163 University of Pennsylvania Law Review 2085 (2015)
  • Catalogs, 115 Columbia Law Review 165 (2015) (with Gideon Parchomovsky)
  • Inefficient Evidence, 66 Alabama Law Review 423 (2015)
  • Are People Probabilistically Challenged?, 111 Michigan Law Review 855 (2013)
  • Toward a Theory of Medical Malpractice, 97 Iowa Law Review 1201 (2012)
  • The Distortionary Effect of Evidence on Primary Behavior, 124 Harvard Law Review 518 (2010) (with Gideon Parchomovsky)
  • Torts and Innovation, 107 Michigan Law Review 285 (2008) (with Gideon Parchomovsky) 
  • Constitutional Evidence Law, 61 Vanderbilt Law Review 65 (2008)
  • Overenforcement, 93 Georgetown Law Journal 1743 (2005) (with Richard A. Bierschbach)
  • The Right to Silence Helps the Innocent: A Game-Theoretic Analysis of the Fifth Amendment Privilege, 114 Harvard Law Review 430 (2000) (with Daniel J. Seidmann)
  • Strategic Enforcement, 95 Minnesota Law Review 9-58 (2010) (with Margaret H. Lemos)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלכסנדר שטיין, באתר האיגוד הישראלי לשחמט
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 קורות חייו של שטיין, ‏פברואר 2018 (באנגלית)
  3. ^ 3.0 3.1 שלמה פיוטרקובסקיהאס של שקד, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2018
  4. ^ על מינויו של שטיין לבית המשפט העליון באתר חדשות השחמט הרוסי chess-news.ru (ברוסית)
  5. ^ צבי בר-שירהטוראי בצה"ל נעשה אלוף - בשחמט, מעריב, 22 בספטמבר 1976
  6. ^ הטוראי קיבל "דרגת" אלוף, מעריב, 18 בדצמבר 1978
  7. ^ Autism Mom Book
  8. ^ שלמה פיוטרקובסקיהמועמד המפתיע של שקד, באתר ערוץ 7, 8 בינואר 2018
  9. ^ "Ten Most-Cited Evidence Faculty in the United States, 2010-2014 (inclusive)". Brian Leiter's Law School Reports (באנגלית). 23 במאי 2016. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2018. 
  10. ^ Joe Coscarelli and Sheila M. Eldred, Prince’s Family Sues Hospital That Treated His First Opioid Overdose, New York Times, ‏April 23, 2018
  11. ^ Misbehavioral Psychology, Frankfurter Allgemeine Zeitung, ‏December 12, 2012
  12. ^ Laura Castells & Declan Butler, Vaccine ruling from Europe's highest court isn't as crazy as scientists think, Nature, ‏28 June 2017
  13. ^ אריאל פורת, אלכס שטיין, דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי־ודאות בגרימת נזקים, עיוני משפט, כא(2), אפריל 1998
  14. ^ Seidmann, Daniel J.; Stein, Alex (דצמבר 2000). "The Right to Silence Helps the Innocent: A Game-Theoretic Analysis of the Fifth Amendment Privilege". Harvard Law Review (JSTOR) 114 (2): 430. ISSN 0017-811X. doi:10.2307/1342573. 
  15. ^ Stein, Alex (2008). "The Right to Silence Helps the Innocent: A Response to Critics". Cardozo Law Review 30: 1115–1140. 
  16. ^ Richard Posner, Economic Analysis of Law, section 30.3, Aspen Publishers, 2014
  17. ^ Hobbes, Thomas (23 באוגוסט 2003). C.B. MacPherson, ed. Leviathan. Penguin Books Ltd.. עמ' 99, 192, 269. ISBN 978-0-14-119123-2. 
  18. ^ Parchomovsky, Gideon; Stein, Alex (דצמבר 2010). "The Distortionary Effect of Evidence on Primary Behavior". Harvard Law Review 124 (2): 518–548. 
  19. ^ Lemos, Margaret H.; Stein, Alex (נובמבר 2010). "Strategic Enforcement". Minnesota Law Review 95 (1): 9–58. 
  20. ^ אלכס שטיין, Are People Probabilistically Challenged?, Michigan Law Review, 111(6), 2013, עמ' 855
  21. ^ את עיקרי הביקורת של שטיין ניתן לראות ולשמוע בווידאו שמתעד את הרצאתו בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת ראטגרסAlex Stein: Behaviorial Probability (Rutgers, Foundations of Probability Series), Youtube
  22. ^ Review, Columbia Law. "CATALOGS - Columbia Law Review". Columbia Law Review (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2018. 
  23. ^ Stein, Alex (2017). "The Domain of Torts". Columbia Law Review 117 (3): 535–611. 
  24. ^ בג"ץ 1460/18 יהודה דרורי נ' הוועדה לבחירת שופטים ואחרים, ניתן ב-21 בפברואר 2018
  25. ^ רויטל חובלאחרי שעות של דיונים, אלכס שטיין ועופר גרוסקופף נבחרו לשופטי העליון, באתר הארץ, 22 בפברואר 2018
  26. ^ אלעזר שטרן Elazar stern, ברשת החברתית פייסבוק
  27. ^ Armin Rosen, Brooklyn Law Professor Appointed to Israel’s Supreme Court, Tablet, ‏February 27, 2018
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 אבישי גרינצייג, הלוחם במהפכה, באתר ערוץ 7, מתוך מוסף אתנחתא של בשבע, י"ד באדר תשע"ח, 1 במרץ 2018
  29. ^ אבישי גרינצייג, ‏שופט העליון הטרי נגד אקטיביזם שיפוטי: "בעל שררה צריך לפעול בדל"ת אמות מומחיותו", באתר מעריב השבוע, 9 באוגוסט 2018