אלכס שטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכס שטיין
Alex Stein.png
לידה 1957 (בן 61 בערך)
ענף מדעי משפטים
ארצות מגורים ברית המועצות, ישראל, ארצות הברית

אלכס שטיין (Alex Stein; נולד ב-1957) הוא פרופסור למשפטים בבית הספר למשפט של ברוקלין, לשעבר פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ובישיבה יוניברסיטי. שטיין היה פרופסור אורח ולימד באוניברסיטאות ייל, קולומביה, טורונטו, אוקספורד והרווארד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכס שטיין נולד באוקטובר 1957 בברית המועצות. היה אלוף ברית המועצות לשחמט לילדים עד גיל 14. בשנת 1973 עלה לישראל עם משפחתו. זכה באליפות ישראל לנוער בשחמט ובאליפות צה"ל. שירת בצה"ל בחיל הקשר והאלקטרוניקה ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבל תואר ראשון ב-1983 ותואר שני ב-1987. התמחה אצל שופט בית המשפט העליון מנחם אלון ואצל רחל סוכר במחלקה הפלילית של פרקליטות המדינה, ובשנת 1984 הוסמך כעורך דין ועבד במקצוע זה. בשירות המילואים עבר לפרקליטות הצבאית, ושימש קצין משפטים בממשל הצבאי ברצועת עזה. הוא הרצה למעלה מעשר שנים במכון להשתלמות שופטים ע״ש זוסמן והיה חבר הוועדה לרפורמה בסדר דין פלילי במינוי של כמה שרי משפטים.

קיבל תואר דוקטור מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון, על עבודה שכותרתה "The Law of Evidence and the Problem of Risk-Distribution", שנעשתה בהנחייתו של פרופ' ויליאם טווינינג (אנ'). בשנת 1991 הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המחקר העיקריים שלו הם דיני ראיות, דיני נזיקין ורשלנות רפואית. יחד עם פרופ' אריאל פורת פיתח את דוקטרינת הנזק הראייתי.[1] ביסוד הדוקטרינה נמצא הרעיון, שאם אדם גורם לאי-ודאות המונעת מאדם אחר לממש את זכויותיו כלפי המזיק, יוצר האי-וודאות אחראי מבחינה משפטית, בהתקיים תנאים מסוימים, ל"נזק הראייתי" לו גרם. במקרים מסוימים אחריותו של יוצר הנזק הראייתי תהיה נזיקית, ובמקרים אחרים היא תביא להעברת נטל השכנוע לכתפיו. במקרה אחרון זה אם לא יצליח יוצר הנזק הראייתי להוכיח שלא הוא שגרם לנזק הישיר אשר לגבי גרימתו קיימת אי-ודאות, תוטל עליו אחריות בגינו. דוקטרינת הנזק הראייתי נקלטה בפסיקה בישראל ונעשה בה שימוש במאות רבות של פסקי דין, בין היתר במצבים שבהם עקב אי סדרים וחסרים בתיקים רפואיים, אין החולה שניזוק במהלך הטיפול הרפואי יכול לדעת כיצד ניזוק. בתי המשפט העבירו במקרים אלו את נטל השכנוע לכתפי בית החולים בו ניתן הטיפול הרפואי, על מנת שיוכיח שהנזק לא נגרם עקב רשלנות רפואית, שאם לא יצליח לעמוד בנטל יישא בנזקי החולה.

שטיין פירסם למעלה משישים מאמרים, בהם שני מאמרים ב-Harvard Law Review, כולל המאמר על הצדקה כלכלית לזכות השתיקה, שזכה לשבחיו של השופט ריצ'רד פוזנר, שתיארו בספרו Economic Analysis of Law כתאוריה שמאפילה על תומאס הובס. בשנת 2014, ביחד עם פרופ׳ גדעון פרחומובסקי, שטיין פירסם מאמר בשם Catalogs שזיהה וניתח דפוס ייחודי של הסדרה משפטית, השונה משני הדפוסים המקובלים, הידועים ככללים וסטנדרטים. מאמר זה נכלל בין עשרת המאמרים הטובים ביותר שפורסמו באותה שנה בתחום של תורת המשפט.[2] בשנת 2016 פירסם שטיין בכתב העת Columbia Law Review מאמר שקושר את כללי האחריות בנזיקין לתועלת החברתית שצומחת מהתנהגות יוצרת סיכון.

בשנת 2002 נפצע קל בפיגוע באוניברסיטה העברית.

בשנת 2004 עבר לארצות הברית והצטרף לסגל בית הספר למשפטים של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק. בשנת 2016 עבר לבית הספר למשפט של ברוקלין (אנ').

בשנת 2018 הציעה שרת המשפטים, איילת שקד, את שטיין כמועמד למשרת שופט בבית המשפט העליון.

שטיין נשוי בשנית לשירלי בליאר-שטיין והוא אב לחמישה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • An Analytical Approach to Evidence: Text, Problems, and Cases (Wolters Kluwer, 6th ed., 2016) (with Ronald J. Allen, et al.)
  • Foundations of Evidence Law (Oxford University Press, 2005)
  • Tort Liability under Uncertainty (Oxford University Press, 2001) (with Ariel Porat)
  • Evidence and Proof (New York University Press, 1992) (with William L. Twining)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של אלכס שטיין

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]