אקטיון
 | |
| תרבות |
מיתולוגיה יוונית  |
|---|---|
| אב |
אריסטיוס |
| אם |
אוטונואה |
  | |
אקטיון (ביוונית: ακταιον) הוא צייד ידוע מהמיתולוגיה היוונית. הוא נולד בתבאי לאל אריסטיוס ולאוטונואה, בתו של קדמוס מייסד העיר האגדי.
אקטיון מוכר מהמיתוס המתאר את נסיבות מותו; לאחר שהרגיז את האלה ארטמיס, עונשו היה שהוא ניצוד על ידי כלבי הציד שלו עצמו. בעקבות הופעת המיתוס ביצירה מטמורפוזות של אובידיוס הוא מזוהה בעיקר בגרסתו הרומית עם האלה דיאנה.
המיתוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
אקטיון נולד לאריסטיוס ואוטונואה בבויאוטיה. הוא גדל והתחנך אצל הקנטאור כיירון, בדומה לאביו, ולמד אצלו את מלאכת הציד.
המיתוס בגרסת אובידיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
אקטיון יצא לצוד עם רעיו בבויאוטיה. באותו אזור נהגה האלה דיאנה להתרחץ במעיין כאשר הייתה שבה ממסעות ציד. יום אחד, תעה אקטיון בדרכו והגורל הביאו אל המעיין; בנות לווייתה של האלה ניסו להסתיר, אך אקטיון ראה בטעות את גופה העירום. דיאנה המובכת הייתה רחוקה מידי מאשפת החצים שלה; היא התיזה עליו מים ובכך הפכה אותו לאייל. הוא ברח ובהגיעו לפלג מים הביט בבבואתו ורצה לקונן על שאירע לו, אך קול לא יצא יותר מפיו. אקטיון גילה שהפך כולו לאייל ורק בינת בן-אנוש נותרה לו. בשלב זה, כלבי הציד של אקטיון מרגישים בנוכחותו של האייל ומתחיל מרדף. הוא מנסה לומר להם שהוא אקטיון אדונם, אך שום קול לא יוצא. הכלבים משיגים אותו ובעידוד רעיו הציידים קורעים את גופו לגזרים.
נאמר שרק לאחר שמת אקטיון מפצעיו שכך זעמה של דיאנה.
גרסאות ואזכורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכל הגרסאות השונות של המיתוס קיים המוטיב של כלבי הציד שצדים את הציד. אולם הסיבה לעונשו של אקטיון משתנה בין המקורות השונים. למשל, במחזה "הבאקכות" מאת אוריפידס נאמר שאקטיון התרברב בכישרונו כציד טוב יותר מארטמיס. דוגמה נוספת היא אצל אפולודורוס, שמזכיר מסורת נוספת לפיה אקטיון חשק בדודתו סמלה, וזאוס העניש אותו מכיוון שחיזר אחריה בעצמו (ובהמשך אף הביא עמה את בנם האל דיוניסוס).[1]
אפולודורוס אף מוסיף שלאחר מותו של אקטיון, כלביו שבו למערה של כיירון וחיפשו את אדונם. כדי לתת לכלבים מנוח יוצר כיירון פסל בדמותו של אקטיון וגורם לכלבים לחשוב כי זהו אדונם.
מסופר שלאחר מותו של אקטיון חיפשו הוריו את גופתו מכיוון שלא ידעו מה עלה בגורל בנם שנעלם. רוחו של אקטיון אז הופיע לפני אריסטיוס אביו וסיפרה לו שעליו לחפש גופה של אייל. אריסטיוס מצא את גופת בנו בדמות האייל וקבר אותה כראוי.[2]
המיתוס מוזכר במזמור החמישי של קאלימאכוס: "רחיצתה של פאלאס".[3] המזמור מספר את המיתוס על הנביא טירסיאס, שאיבד את מאור עיניו לאחר שראה בטעות את האלה אתנה מתרחצת. אמו של טירסיאס, הנימפה כריקלו, מתלוננת על גורלו את בנה. אתנה משיבה לנימפה דברי תוכחה ואומרת לה שעליה להודות שקיבלה בחזרה את בנה עיוור, כאשר אוטונואה אמו של אקטיון נאלצה להתפלל למצוא את עצמותיו לאחר שזה ראה בטעות אלה במערומיה.
ייצוגים באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הצייר טיציאן מהמאה ה-16 צייר שתי יצירות על המיתוס: "מותו של אקטיון" ו"אקטיון ודיאנה".
- ישנה אופרה פסטורלית בשם "אקטיון" מאת המלחין מארק-אנטואן שרפנטייה.
- בפואמה "אדוניס" מאת המשורר האיטלקי ג'מבטיסטה מרינו הדמות הראשית צופה בהצגה המתארת את המיתוס של אקטיון. פרט זה מטרים את מותה של הדמות בעת מסע ציד.
- המיתוס מופיע באופרה "אורפאוס בשאול" מאת ז'אק אופנבך. בגרסה זו אקטיון ודיאנה מתאהבים, ויופיטר הופך את אקטיון לאייל בשביל לשמור על בתוליה של האלה.
- הסיפור הוא אחד מ-24 הסיפורים להם כתב טד יוז גרסה בתרגומו לסיפורי אובידיוס.
- בספר "המלכה מרגו" מאת אלכסנדר דיומא האב ישנו מלך חובב ציד שלכלבו קרא דיומא "אקטיון".
- במחזה "הלילה השנים עשר" מאת שייקספיר, אורסינו מתאר את אהבתו לאוליביה על ידי אזכור של המיתוס של אקטיון:
הוֹי, בּוֹ בַיּוֹם רָאִיתִי אֶת אוֹלִיבְיָה,
אָמַרְתִּי: הָאֲוִיר נִטְהַר בְּהֶבְלָהּ.
וּבְרֶגַע זֶה אֲנִי לִצְבִי הָפַכְתִּי,
תַּאֲווֹתַי כָּאַכְזָרִים כַּכְּלָבִים
מֵאָז דּוֹלְקוֹת אוֹתִי.
— הלילה השנים עשר או:כרצונכם. מערכה I תמונה I תרגום: שאול טשרניחובסקי
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אקטיון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)