בארי וינצ'ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בארי וינצ'ל
Barry Winchell
לידה 31 באוגוסט 1977
קנזס סיטי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 1999 (בגיל 21)
פורט קמפבל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Mount Moriah Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות 19971999 (כשנתיים)
דרגה טוראי מדרגה ראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בארי וינצ'לאנגלית: Barry Winchell;‏ 31 באוגוסט 19776 ביולי 1999) היה חייל בחיל הרגלים של צבא ארצות הברית שהיה קורבן לפשע שנאה. חבריו ליחידה שחשבו כי וינצ'ל הוא הומוסקסואל, התעללו בו לאורך זמן רב ורצחו אותו באכזריות, והמעשה הפך לאבן דרך משמעותית בדיון המתמשך אודות מדיניות "אל תשאל, אל תספר" של הצבא האמריקאי.

חייו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינצ'ל נולד במיזורי שבארצות הברית. בשנת 1997 התגייס לצבא האמריקני, ובשנת 1998 שובץ בדיוויזיה המוטסת ה-101, בבסיס "פורט קמפבל" שבקנטקי. בעת שירותו ביחידה קיבל מכתב פרידה מחברו לשעבר, שלמד איתו באותו תיכון. שותפו למגורים, ג'סטין פישר, הבחין במכתב, וסיפר על כך לחבריו ליחידה. מאוחר יותר התלווה וינצ'ל לשותפו לחדר ג'סטין פישר וחיילים נוספים לסיבוב בברים בנאשוויל. שנה לאחר מכן לקחו פישר והחיילים את וינצ'ל למועדון אשר הציג הופעות מופע דראג. במועדון הכיר וינצ'ל טרנסקסואלית בשם קלפרניה אדמס אשר נהגה להופיע במקום והשניים החלו לצאת[1].

ג'סטין פישר החל להפיץ שמועות בבסיס "פורט קמפבל" על נטיותיו המיניות של וינצ'ל, וזה החל לסבול מהטרדות יומיומיות שהתפתחו למעשי אלימות, ולא פסקו. מפקדיו של וינצ'ל כמעט ולא עשו דבר על מנת להפסיק את ההטרדות[2]. וינצ'ל עצמו לא דיווח לאיש על ההתעללות בו, מאחר שמשמעות תלונה כזו הייתה שחרורו באופן מיידי מצבא ארצות הברית, לפי עקרונות מדיניות "אל תשאל, אל תספר"[3].

בהדרגה גברה ההתעללות של החיילים בווינצ'ל, עד ל-4 ביולי 1999, אז התפתחה תגרה בין וינצ'ל לבין חייל אחר, קלווין גלובר, בעוד ג'סטין פישר מעודד את גלובר להכות בוינצ'ל ולועג לו, שהוא "מוכה כמו מתרומם מזוין, כמו וינצ'ל". גם גלובר וגם פישר היו מוכרים למערכת הצבאית כבעלי התנהגות אלימה בעקבות מקרים קודמים, אחרים, של אלימות כלפי חיילים. מאוחר יותר בהמשך היום לקח גלובר מחבט בייסבול מארונו של פישר, המתין עד שווינצ'ל ירדם ואז בעודו ישן חבטו בראשו עד לאובדן הכרה[3]. וינצ'ל נפגע קשות בראשו ונפטר למחרת היום, ה-5 ביולי בבית חולים בטנסי.

בעקבות מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלווין גלובר הורשע ברצח וינצ'ל ונידון למאסר עולם בעוד ג'סטין פישר הורשע בסעיפים קלים יותר על כך שלא מנע את הרצח, ושניהם נכלאו בבית הסוהר הצבאי USDB שבקנזס[4][5]. חלק מההאשמות כנגד פישר בוטלו במסגרת הסדר טיעון ועונשו הופחת ל-12 וחצי שנים. בשנת 2003 הוא קיבל חנינה ובשנת 2006 נשלח למעצר בית חלקי, אשר בוטל לחלוטין בסוף אותה השנה.

לאחר פרשת רצח בארי וינצ'ל הורה הנשיא המכהן, ביל קלינטון, על בחינה מחדש של מדיניות "אל תשאל, אל תספר", אשר רבים הצביעו עליה כעל הגורם המרכזי למעשה הרצח ולכך שלא נמנע[6][7][8]. ראשי הארגון SLDN[9], אשר היה מהמבקרים הבולטים של יישום המדיניות על ידי הצבא, דרשו לדעת מי בדרגים הגבוהים אחראי לאקלים ההומופובי בבסיס הצבאי[10]. הבחינה המחודשת עליה הורה הנשיא הביאה ליישום סעיף נוסף במדיניות תחת הכותרת "אל תטריד".

הוריו של וינצ'ל, וולי ופטרישיה קאטלס, ורבים אחרים המשיכו לפעול למען ביטול המדיניות המפלה. למרות מאמציהם של ההורים ושל ארגונים למען זכויות להט"ב אחרים סירב מפקד הבסיס, רוברט ט. קלארק, לקחת אחריות על מה שנטען כ"אווירה אנטי-הומואית קשה" בבסיס שתחת פיקודו. בשנת 2003 הוא קודם בדרגה[11]. יחד עם זאת, לוטננט גנרל טימותי מוד ביקר אצל הוריו של וינצ'ל כנציג רשמי של הצבא, כחלק מפעילותו למען חיילים הומואים ולסביות. הוא נהרג בפיגועי 11 בספטמבר[12].

בשנת 2003 יצא הסרט "נערתו של חייל" (סרט הבכורה של לי פייס) המבוסס על מקרה הרצח והאירועים שקדמו לו. הסרט זכה בפרס פיבודי ובמועמדויות רבות לפרסי אמי ופרס דקל הזהב, והצית מחדש את הדיון הציבורי על מדיניות הצבא[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בארי וינצ'ל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ France, David (May 28, 2000). An Inconvenient Woman. New York Times
  2. ^ Clines, Francis X. (December 12, 1999). For Gay Soldier, a Daily Barrage of Threats and Slurs. New York Times
  3. ^ 1 2 Thomas Hackett. The Execution of Private Barry Winchell: The Real Story Behind the "Don’t Ask, Don’t Tell" Murder. Rolling Stone, 2 March 2000. At Archive.org.
  4. ^ Staff report (January 9, 2000). Soldier Pleads Guilty In Gay Slaying Case. New York Times
  5. ^ U.S. v. Fisher, 58 United States Court of Appeals for the Armed Forces 300 (United States Court of Appeals for the Armed Forces June 17, 2003).
  6. ^ Black, Chris (December 13, 1999). Pentagon to review 'don't ask, don't tell' policy. CNN
  7. ^ Becker, Elizabeth (February 2, 2000). Pentagon Orders Training to Prevent Harassment of Gays. New York Times
  8. ^ Pear, Robert (December 12, 1999). President Admits "Don't Ask" policy Has Been Failure. New York Times
  9. ^ [http://www.sldn.org/ www.sldn.org
  10. ^ Shenon, Philip (August 14, 1999). Revised Military Guidelines Fail to Quell Gay Concerns. New York Times
  11. ^ Files, John (October 24, 2003). Committee Approves Promoting General In Gay-Bashing Case. New York Times
  12. ^ Servicemembers Legal Defense Network. "Lieutenant General Tasked With Army's Implementation of 'Don't Ask, Don't Tell' Missing In Wake of Attack on Pentagon," Servicemembers Legal Defense Network Website. September 17, 2001. Retrieved on April 9, 2007.
  13. ^ Files, John (November 19, 2003). Washington: General's Delayed Promotion. New York Times