בואינג 2707

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בואינג 2707
מאפיינים כלליים
צוות 2
נוסעים 277 עד 300
ממדים
אורך 93.2 מטר
גובה 14.1 מ'
מוטת כנפיים 54.9 מ'

כנפיים מקופלות 32.2 מ'

משקל ריק 130.4 טון
משקל המראה מרבי 306 ט'
ביצועים
מהירות מרבית 2900 קמ"ש (2.7 מאך)
טווח טיסה מרבי 6,840 ק"מ
סייג רום 20,000 מ'
הנעה
ארבעה מנועי טורבו סילון GE4 תוצרת ג'נרל אלקטריק
תרשים
Boeing 2707-300 3-view.svg

בואינג 2707 תוכנן להיות מטוס נוסעים על קולי. הוא פותח בארצות הברית כתגובה למטוס הקונקורד האירופי.
טיסת המבחן תוכננה לשנת 1970, ומסירת המטוסים הראשונים לשנת 1974. העלייה בעלויות הפרויקט והתנגדות של קבוצות לאיכות הסביבה הביאו לביטול הפרויקט עוד בשנת 1971, עוד בטרם נבנה אב הטיפוס הראשון.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של הפרויקט ביוזמה משותפת של בריטניה, צרפת, ארצות הברית, וברית המועצות, בשנות ה-50 המאוחרות, לבנות מטוס נוסעים על קולי לטיסות מסחריות. בהמשך עזבו את הפרויקט ארצות הברית וברית המועצות; צרפת ובריטניה פיתחו את מטוס הקונקורד לבדן.

בשנות ה-60, כשטס הקונקורד לראשונה, חשש הממשל האמריקאי שהמטוס יביא לעידן חדש בתחום התעופה. ביוני 1963 הודיע הנשיא ג'ון קנדי כי תוכנית לבניית מטוס דומה אושרה; הממשלה מימנה 75% מעלויות הפיתוח. רשות התעופה הפדרלית האמריקאית הוציאה מכרז לפיתוח המטוס. החברות לוקהיד, נורת' אמריקן אוויאיישן, בואינג, פראט אנד ויטני, ג'נרל אלקטריק, וקרטיס רייט התמודדו במכרז, בו זכתה בשנת 1966 חברת בואינג.

הדגם אותו הציגה בואינג היה מטוס רחב גוף שיטוס במהירות שבין 2.7 ל-3 מאך, כנפי דלתא מתקפלות, בין 277 ל-300 מושבים (פי שלושה מכמות המושבים בקונקורד), סידור מושבים 2-3-2, מערכת בידור מרכזית, וחלונות 12 אינץ'.

במהלך הפיתוח נזנח העיצוב המקורי של המטוס, הכנפיים המתקפלות בוטלו משום שהצירים הענקיים הפריעו למהלך הטיסה, המנועים מוקמו באחורי הכנפיים, קיבולת הנוסעים ירדה ל-220, והמטוס איבד את צורתו הייחודית.

עם התקדמות הפרויקט, גברה ההתנגדות מצד ארגוני איכות הסביבה ובשנת 1965 יצא לאור ספר שמנה את הבעיות שיגרום המטוס, ביניהן פגיעה בשכבת האוזון בעקבות טיסות בגובה רב, וכן "בומים" על-קוליים בקרבת שדות תעופה שילחיצו ויסכנו אנשים עם בעיות לב ונשים בהריון.

בטיסות מבחן של מטוס על קולי אחר, XB-70, ליד אוקלהומה סיטי, תבעו תושבים באזור את חברת נורת' אמריקן אוויאיישן על סך של 1,284,532 דולר על נזקים ישירים למבנים וחלונות זכוכית.

מספר פוליטיקאים הובילו קמפיין נגד הממשל שמסבסד פיתוח של מטוס מסחרי במפעל פרטי.

במרץ 1971, למרות תמיכתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון בפרויקט, דחה הסנאט האמריקאי את המימון הממשלתי. התומכים בפרויקט חששו שביטול הפרויקט יחד עם מלחמת וייטנאם יובילו לאבטלה המונית.

באותה תקופה היו לבואינג 115 הזמנות למטוס, בעוד שלקונקורד היו 74 הזמנות. הפרויקט בוטל עוד לפני שהושלמו שני אבות הטיפוס שלו. בעקבות ביטול הפרויקט, בואינג פיטרה יותר מ-60,000 עובדים, ובשלט חוצות בסיאטל (העיר בה היו ממוקמים משרדיה הראשיים של בואינג) נכתב: "האחרון שיעזוב את סיאטל - שיכבה את האור".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]